מְגִלַּת דָּוִד 67
אוֹי וַאֲבוֹי ! שָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵת ! מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹן ! הַמֶּלֶךְ הַצַּדִּיק וְהַגִּבּוֹר.
וכָּךְ הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר לִי הָאָדָם שֶׁנִּמְלַט מִשָּׁם:
שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ מֵת” וְגַם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו” וְנוֹשֵׂא כֵּלָיו וְכָל אֲנָשָׁיו. כַּאֲשֶׁר רָאוּ זֹאת” רַבִּים מֵעַם יִשְׂרָאֵל בָּרְחוּ מֵעָרֵיהֶם מֵרֹב פַּחַד” וְהַפְּלִשְׁתִּים הִתְיַשְּׁבוּ שָׁם.
לְמָחֳרָת בָּאוּ הַפְּלִשְׁתִּים לָקַחַת שָׁלָל מֵהַחֲלָלִים” וּמָצְאוּ אֶת שָׁאוּל” וְאָז הֵם כָּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ” לָקְחוּ אֶת בְּגָדָיו” וְשָׁלְחוּ אוֹתָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כְּדֵי לְפַרְסֵם אֶת נִצְחוֹנָם. אַחֲרֵי כֵן שָׂמוּ אוֹתָם בְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם.
אֶת גּוּפוֹתֵיהֶם שֶׁל שָׁאוּל וְשֶׁל בָּנָיו הֵם תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שְׁאָן.
כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לְיוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד” הֵם נִזְכְּרוּ שֶׁשָּׁאוּל הִצִּיל אוֹתָם בֶּעָבָר” וְהֶחְלִיטוּ לְהִסְתַּכֵּן” הָלְכוּ כָּל הַלַּיְלָה וְהוֹרִידוּ אוֹתָם מִן הַחוֹמָה” וְהֵבִיאוּ אוֹתָם לְיָבֵשׁ גִּלְעָד. שָׁם הֵם קָבְרוּ אוֹתָם” וְצָמוּ שִׁבְעָה יָמִים מֵרֹב צַעַר וְאֵבֶל [1].
אוֹי וַאֲבוֹי. אֲנִי מְזֻעְזָע לְגַמְרֵי. אֵיזֶה אָסוֹן נוֹרָא.
אֲנִי חַיָּב לְהֵרָגַע. אַחַר כָּךְ אַמְשִׁיךְ.