אִרְגַּנְתִּי עִם נְעָרִים סַיֶּרֶת יְרֻקָּה שֶׁתִּשְׁמֹר עַל הַשָּׂדוֹת” וְעַל הַצֹּאן וְהַבָּקָר שֶׁל הָאֲנָשִׁים. הַרֵי יֵשׁ שׁוֹדְדִים רַבִּים” וְחַיָּלֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם יְכוֹלִים לִשְׁמֹר עַל כֻּלָּם. כָּךְ הָפַכְתִּי אֶת הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה לְאֶזְרָחִים מוֹעִילִים וְטוֹבִים” וְהִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכוֹחַ הַגְּבוּרָה שֶׁלָּהֶם.
בֵּין הַשְּׁאָר שָׁמַרְנוּ גַּם עַל צֹאנוֹ שֶׁל אִישׁ אֶחָד בְּשֵׁם נָבַל” שֶׁהָיָה גָּר בְּמָעוֹן. אָמְנָם הַמִּקְנֶה שֶׁלָּנוּ הָיָה בְּכַרְמֶל” ואֵלּוּ מְקוֹמוֹת קְרוֹבִים. הָיָה לוֹ עֵדֶר גָּדוֹל מְאֹד” שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים צֹאן וְאֶלֶף עִזִּים.
וְהֵנָּה שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא גּוֹזֵז אֶת צֹאנוֹ בְּכַרְמֶל” וּבְאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת עוֹשֶׂה חֲגִיגָה גְּדוֹלָה. לָכֵן שָׁלַחְתִּי אֵלָיו אֶת הַנְּעָרִים. אָמְנָם נָבַל הַזֶּה הוּא אִישׁ קָשֶׁה” אֲבָל חָשַׁבְתִּי שֶׁלְּרֶגֶל הַחֲגִיגָה הוּא יִתְרַכֵּךְ.
הִדְרַכְתִּי אֶת הַנְּעָרִים לוֹמַר לוֹ “אַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם” וְכָל אָשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם. אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁכָּל פַּעַם שֶׁבִּקַּשְׁתָּ” נַעֲנֵינוּ לְךָ” שָׁמַרְנוּ עַל הַמִּקְנֶה שֶׁלְּךָ” וּבִזְכוּתֵנוּ לֹא מֵתָה לְךָ אַף בְּהֵמָה. לָכֵן עַכְשָׁו שֶׁאַתָּה חוֹגֵג” אָנָּא שָׁלֵם לָנוּ. אָנוּ סוֹמְכִים עָלֶיךָ שֶׁתֵּדַע כַּמָּה לְשַׁלֵּם” [1].
—————————-
1. שמואל א כה ב-ח.