מְגִלַּת דָּוִד 44
בָּרַחְתִּי עִם אֲנָשַׁי מִמִּדְבַּר זִיף לְמִדְבַּר עֵין גֶּדִי” גַּם שָׁם יֵשׁ מְצָדוֹת בָּהֶן אֶפְשָׁר לָגוּר וּלְהִסְתַּתֵּר[1]. כַּמּוּבָן” בַּסּוֹף גַּם זֶה נוֹדַע לְשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ” וְהוּא הִגִּיעַ עִם צָבָא שֶׁל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים חַיָּלִים. לֹא סְתָם חַיָּלִים” אֶלָּא חַיָּלִים מֻבְחָרִים מִכָּל עַם יִשְׂרָאֵל” כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אוֹתָנוּ בְּהָרֵי הַסְּלָעִים הַגְּבוֹהִים[2].
רָאִינוּ אוֹתוֹ נִגַּשׁ לְבַדּוֹ לַמְּעָרָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו. הִתְקָרַבְנוּ בְּשֶׁקֶט וְהִתְמַקַּמְנוּ בְּפֶתַח הַמְּעָרָה. אֲנָשַׁי אָמְרוּ לִי:
– עַכְשָׁו הוּא בְּיָדֵינוּ” אֶפְשָׁר לַהֲרֹג אוֹתוֹ. “הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר ד’ אֵלֶיךָ: הִנֵּה אָנֹכִי נוֹתֵן אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶיךָ וְעָשִׂיתָ לוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ”[3].
כַּמּוּבָן לֹא אֶעֱשֶׂה לוֹ שׁוּם דָּבָר. לֹא אֶפְגַּע בְּאַף אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל” וּוַדַּאי לֹא בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. הוּא לֹא אוֹיְבִי” חַס וְחָלִילָה.
נִכְנַסְתִּי לְבַד לַמְּעָרָה וְהִתְקָרַבְתִי אֶל הַמֶּלֶךְ בְּשֶׁקֶט. הוּא לֹא רָאָה אוֹתִי” כִּי הוּא הִתְכַּסָּה לְגַמְרֵי” בִּגְלַל צְנִיעוּתוֹ הַגְּדוֹלָה. רַק חָתַכְתִּי אֶת כְּנַף מְעִילוֹ בְּלִי שֶׁהוּא הִרְגִּישׁ בְּכָךְ” וְיָצָאתִי בְּשֶׁקֶט[3].
לְאַחַר מַעֲשֶׂה הָיוּ לִי נְקִיפוֹת מַצְפּוּן. אֵיךְ הֵעַזְתִּי לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה” לִפְגֹּעַ בַּמְּעִיל שֶׁל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. לִבִּי הִכָּה אוֹתִי: אֵיךְ הֵעַזְתִּי! אוֹי לִי![4].
כַּאֲשֶׁר יָצָאתִי רָאִיתִי אֶת אֲנָשַׁי בְּפֶתַח הַמְּעָרָה” שֶׁהִתְכּוֹנְנוּ לַעֲשׂוֹת סוֹף מַר לְשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ וְלַהֲרֹג אוֹתוֹ.
צָעַקְתִּי אֲלֵיהֶם: – “חָלִילָה לִי מֵד’ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאֲדוֹנִי לִמְשִׁיחַ ד'” לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ. כִּי מְשִׁיחַ ד’ הוּא”[5].
דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם בְּתַקִּיפוּת גְּדוֹלָה מְאֹד” וְלֹא נָתַתִּי לָהֶם לִפְגֹּעַ בּוֹ. וְאָכֵן הוּא יָצָא וְשׁוּב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ.
——————————
1. שמואל א כד א.
2. שם ב-ג.
3. שם ד-ה.
4. שם ו.
5. שם ז.