מְגִלַּת דָּוִד 26
שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הִבְטִיחַ לִי אֶת מִיכַל בִּתּוֹ בִּתְנַאי שֶׁאָבִיא לוֹ מֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים[1]. אֲנִי כַּמּוּבָן מַסְכִּים. הִיא שָׁוָה בְּעֵינַי אֶלֶף עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים” גַּם רְבָבָה” גַּם מִילְיוֹן. וַהֲרֵי מִמֵּילָא אֲנִי חַיָּב לְהִלָּחֵם נֶגֶד הַפְּלִשְׁתִּים אוֹיְבֵינוּ.
אָסַפְתִּי אֶת הַלּוֹחֲמִים שֶׁלִּי” יָצָאנוּ לַקְּרָב” וְחִסַּלְנוּ מָאתַיִם פְּלִשְׁתִּים” פִּי שְׁנַיִם מִמָּה שֶׁשָּׁאוּל הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ. וְאָז הוּא נָתַן לִי אֶת בִּתּוֹ [2]. כַּמָּה אֲנִי שָׂמֵחַ” אֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֵב אוֹתָהּ” וְגַם הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי [3]. אֵיזֶה חֶסֶד עָשָׂה לִי ד’.
גַּם שָׁאוּל רוֹאֶה שֶׁד’ אִתִּי וְעוֹזֵר לִי בְּכָל אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה” וְהוּא מַפְסִיק לְהָצִיק לִי. אֲבָל לְצַעֲרִי אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת שִׂנְאָתוֹ כְּלַפַּי [4]. אָמְנָם לֹא עָשִׂיתִי כָּל רַע כְּלַפָּיו” אֲבָל הוּא מְפַחֵד שֶׁאֶרְצֶה לָקַחַת מִיָּדָיו אֶת הַמְּלוּכָה” וְשֶׁאָבִיא בְּכָךְ אָסוֹן עַל עַם יִשְׂרָאֵל. אֲנִי מִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת.
אֲנִי מַמְשִׁיךְ לָצֵאת לַקְּרָב נֶגֶד פְּלִשְׁתִּים שֶׁבָּאִים לִשְׁדֹּד אוֹתָנוּ” וְכָל פַּעַם ד’ עוֹזֵר לִי” וַאֲנִי מַצְלִיחַ לְהַכּוֹת אוֹתָם יוֹתֵר מִכֹּל הַצְּבָאוֹת שֶׁבְּפִקּוּדוֹ שֶׁל שָׁאוּל.
וְכָךְ הָעָם מְכַבֵּד אוֹתִי מְאֹד [5]. כַּמּוּבָן” אֵינִי עוֹשֶׂה זֹאת בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד” אֶלָּא רַק בִּשְׁבִיל עַם יִשְׂרָאֵל וּבִשְׁבִיל ד’.
——————————————
1. שמואל א יח כה.
2. שם כז.
3. שם כח.
4. שם כט.
5. שם ל. מצוד”ד.