הִנֵּה חַיָּל מַגִּיעַ אֵלֵינוּ מִשִּׁילֹה” מִתְנַשֵּׁף וּמַדָּיו קְרוּעִים” וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ.[1].
אֵין זֶה מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת. הַחַיָּל הַזֶּה שֶׁרָץ מֶרְחָק כֹּה רַב” גִּבּוֹר גָּדוֹל הוּא. אַךְ אֲנִי מְלֵא חֲשָׁשׁוֹת.
הוּא פּוֹנֶה אֶל מוֹרִי וְרַבִּי עֵלִי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל” הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ:
– שְׁמִי שָׁאוּל בֶּן קִישׁ[2]. אֲנִי בָּא מִן הַמַּעֲרָכָה. כְּלוֹמַר בָּרַחְתִּי מֵהַמַּעֲרָכָה.[3].
– מָה קָרָה בְּנִי? שְׁאָלוֹ עֵלִי.
– אָסוֹן נוֹרָא קָרָה לָנוּ. נָפַלְנוּ בַּקְּרָב. רַבִּים מֵאֲנָשֵׁינוּ נֶהֶרְגוּ. גַּם שְׁנֵי בָּנֶיךָ” חָפְנִי וּפִינְחָס נָפְלוּ בַּקְּרָב” וְגַם אֲרוֹן הַבְּרִית נִלְקָח בַּשֶּׁבִי…[4]
חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי : חָפְנִי וּפִינְחָס הֵם גִּבּוֹרִים. אִם נָפְלוּ בַּקְּרָב” סִימָן שֶׁיָּצְאוּ בְּרֹאשׁ הַלּוֹחֲמִים. אָמְנָם הָיְתָה בִּקֹּרֶת עֲלֵיהֶם בִּדְבַר הִתְנַהֲגוּתָם בַּמִּשְׁכָּן” אַךְ עַכְשָׁו בַּקְּרָב” בָּרוּר שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים…
עוֹד אֲנִי מְהַרְהֵר” וּפִתְאוֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבָטָה עֲצוּמָה. אֲנִי מְחַפֵּשׂ מֵאֵיפֹה בָּא הָרַעַשׁ” וְרוֹאֶה שֶׁעֵלִי הַכֹּהֵן הִתְמוֹטֵט. הוּא נָפַל לְאָחוֹר כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה” מִפְרַקְתּוֹ נִשְׁבְּרָה” וְהוּא הֶחְזִיר אֶת נִשְׁמָתוֹ לד'[5].
נוֹרָא וְאָיֹם ! הָאִישׁ הָעֲנָק עָלָה לַמְּרוֹמִים. אֵיזוֹ חֶרְדַת קֹדֶשׁ מֻפְלָאָה ! כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ עַל אֲרוֹן הַבְּרִית שֶׁנָּפַל בַּשֶּׁבִי” חָרַב עָלָיו עוֹלָמוֹ וְהוּא הִתְמוֹטֵט.
סִלְחוּ לִי קוֹרְאִים יְקָרִים. אֵינִי יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ לִכְתֹּב עַכְשָׁו. גַּם אֲנִי שָׁבוּר כֻּלִּי מֵהַמַּפָּלָה בַּקְּרָב. גַּם מוֹתָם שֶׁל חָפְנֵי וּפִינְחָס מְזַעְזֵעַ אוֹתִי” וּנְפִילַת אֲרוֹן הַבְּרִית בַּשֶּׁבִי – זֶה מְזַעְזֵעַ אוֹתִי בְּיוֹתֵר.
סְלִיחָה. כַּאֲשֶׁר אֶתְחַזֵּק אַמְשִׁיךְ לְסַפֵּר לָכֶם.
———————
1. שמואל א ד יב.
2. רש”י שם.
3. שם טז.
4. שם יז.
5. שם יח.