אני חולה נפש

שאלה: אני לא שווה” יש לי מחלה נפשית חמורה” אני לא שווה כלום. מדי פעם אני הולך לבית חולים לטיפול ואז אני חוזר כאפס. אני מסכן” מסכנה אשתי” מסכנים ילדי. אני לא עושה שום דבר בעל ערך בחיים.
אני רואה את חבריי שלמדו אתי” כולם מוצלחים” מלמדי תורה” רבנים” אנשי חינוך” ואני סתם סמרטוט. לומד תורה כמה שעות כל יום” בקושי מבין” ושוכח את הכול” בגלל הטיפולים. מה אני שווה? מה תכלית כל חיי? פעמים רבות הייאוש תופס אותי” ואני שואל את עצמי לאיזו מטרה אני חי? אני לא שווה.
תשובה: כדי להשיב לשאלה זו” יש לקבוע מה מטרת האדם בעולם – האם להיות תלמיד חכם” האם להיות חשוב” האם להיות בעל מעמד גבוה? לא. אלא לעבוד את ד'” כפי שמבואר בפרק ראשון של ספר מסילת ישרים. ועבודת ד’ יש בה נתיבים ואופנים שונים” כל אחד כפי עניינו ומקומו. והכלל הגדול הוא: “לפום צערא אגרא”” לפי הצער השכר.
ריבונו של עולם אינו אליטיסטי הישגי” אלא הוא מעריך את המאמץ” כמו שכתוב על רות “כי מתאמצת”” ובתלמוד הירושלמי: מצוה אחת בצער היא כמו מאה מצוות שלא בצער. ואצלך כל מצוה היא קשה מאד לכן היא יקרה בעיני ריבונו של עולם כמו מאה מצוות שאדם אחר מקיים. וכן כל לימוד תורה שלך.
הרמב”ם כותב שאדם נידון על פי רובו” רובו זכויות – צדיק” רובו עוונות – רשע” מחצה למחצה – בינוני. ומי שרובו עוונות” מיד הוא מת ברשעו (רמב”ם” הלכות תשובה ג א-ב). אם כן” קושיא על הרמב”ם” הרי אנו רואים אנשים רבים עם עוונות רבים מאוד לעומת זכויותיהם ואינם מתים מיד? כמובן” הרמב”ם הכיר קושיה זו ותירץ אותה מראש: לא אתה שופט את ערכה של כל מצוה” אין כאן סתם חשבון מספרי” אלא תיתכן מצוה ששוקלת כמו אלפי מצוות” “ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות” והוא היודע היאך עורכים הזכויות כנגד העוונות” (שם). ולך ידידי היקר” יש הרבה מאד זכויות” הרבה מאד. אשריך. כי כל מצוה וכל לימוד עולה לך בעמל רב.
אכן בעולם העליון” בעולם האמת” תהיינה הפתעות… אנשים הנחשבים פה יהיו שם ללא ערך” ואנשים מזולזלים כאן יהיו שם חשובים ביותר. “עליונים למטה ותחתונים למעלה” (פסחים נ א).
אתה” ידידי” תהיה מאד חשוב שם. העיקר זה שם ולא פה. פה זה פירור” זה ניצוץ קטן של הנצח. והעתיד הגדול המאיר הזה הוא לא רק בעתיד” הוא גם בהווה. מיליוני הפלורוסנטים שבטרקלין” גם מאירים את הפרוזדור.
עשה ככוחך” ודע שאתה יקר בעיני ד’.