יש משחק מאוד מפורסם שעושים בו שימוש בהכשרות מדריכים. מתחילים במשחק דמקה רגיל ובאמצע המשחק מחלקים כרטיסים לשחקנים והם פועלים לפי מה שכתוב עליהם. הכרטיסים הם ללא כל איזון: יש שחקן שדורס ויש שחקן שנדרס. לאחר מכן, אוספים את המשפטים של המתלמדים ואז לומדים יחד איתם על החוויה הזו. מה קורה כשיש כוח שדורס אותך, מה קורה כשעם דורס עם?
עשרים שנה האמריקאים השקיעו מאמץ וכסף רב כדי לשמור בכוח על אפגניסטן. ביום שנשיא ארצות הברית ג’. ביידן החליט לסגת משם, באותו יום, השתלטו על השטח במהירות בזק הטליבאניים. השליטה הייתה ללא התמזגות עם התרבות המקומית, ללא חיבור באמת, אלא השתלטות תרבותית בלבד. כך שהילד (אפגניסטן), לא למד דבר, לא גדל, לא פיתח כוחות עצמאיים אלא נשאר כפי שהיה. עם כל העזרה והתמיכה, עדיין נשאר קטן.
אנחנו רוצים ללמוד מכל מציאות, כי המציאות היא רצונו יתברך. במובן הזה, עם ישראל הוא העם יחיד שטוען שהאמת נובעת מתוך המציאות, שהמציאות היא האמת. המציאות היא הרב הגדול של חיינו ואנחנו כל הזמן צריכים ללמוד ממנה. למשל כהורה, אני רוצה ללמוד מזה דבר גדול מאוד והוא שאין ביכולתי לשלוט על הילד שלי. כל פעם שאני מנחה אותו, מייעץ לו, מוכיח אותו, אני צריך להיות מודע שלבסוף הוא הכוח העצמי העצמאי, העוצמתי שעלי לגדל.
מיום שראיתי אותו יוצא מבטן אשתי, עלי להבין שהוא כוח עצמי והוא לא שלי. כל המגמה החינוכית שלי היא להפוך אותו ליותר עצמאי, ליותר מחובר לעצמו. הוא אינו שלי ואין לי שליטה עליו. אני רק התמניתי להיות שליח של ה’ יתברך לעזור לו להיות יותר הוא בעצמו. ואם לפעמים אין ברירה, ואני צריך לזרז אותם להיכנס למיטה, זה רק כי אני מבין באמת שככה נכון להם.
גם בטיפול, אנחנו לעולם לא אחראים על הרצון של המטופל לקבל טיפול מאיתנו. זה לא שלנו, זה שלו. עליו לרצות מעצמו, ואני אעשה הכל כדי שהוא ירצה, אבל זה שלו לא שלי.
אין ביכולתי וגם זה אינו תפקידי לשלוט על רצונו, מאחר ושליטה על רצונו היא ההפך מטיפול. כל הטיפול הוא להעצים את רצונו של המטופל, שהוא יהיה הוא, את מה שהוא רוצה להיות. ועל זה נאמר: ‘מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידיי יותר מכולם’.
המאמר נכתב ע”י ד”ר מיכאל אבולעפיה – פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער
