מושג זה המזוהה מאד עם חג החנוכה והלכותיו הוא רווי אינטימיות ורושם עז של ״רשות היחיד״ ” התכנסות כלפי פנים.
אך יחד עם זאת אנו מוצאים לצדו את מושג ה״פרסומי ניסא״ שכל כולו פניה לרשות הרבים דווקא” ואף הוא מ״נשמת אפו״ של חג זה ומטביע עליו חותם עז לא פחות כקודמו.
מה אם כן פִּשרה של כפילות זו שנראית לכאורה סותרת. הילכו שניהם יחדיו?!
– התנועה כלפי פנים:
אל חוג המשפחה ופרטיה ״נר איש וביתו״
והתנועה כלפי חוץ:
פרסום והקרנת אור הנרות כלפי רשות הרבים.
ובאמת” כפילות זו אנו מוצאים גם בעניינו של נס פך השמן שהרי מחד היה שמנו צפון בחותמו של כהן גדול בהסתר ובצנעא עד שלא יכלו אויבים למוצאו כלל ולכן לא נטמא ומאידך הרי הוא שימש לבסוף להאיר בשמנו את נרות המנורה המפיצים אורן כלפי חוץ
״…ואחר כך הדליקו נרות בחצרות קדשך״
וכן בגבורת החשמונאים” גם בה אנו מוצאים שני צדדים אלה:
מצד אחד הנם כהנים שעבודתם היא בבית המקדש פנימה ובחשאי בקודש הקודשים”
ומאידך אנו מוצאים אותם לוחמים עזי נפש כנגד היוונים בהתפשטות גבורתם כלפי חוץ ״ארדוף אויבי אשיגם…״
אבל באמת שני מצבים אלה אינם סותרים זה את זה כלל וכלל אלא הם שני צדיו של מטבע אחד” כרוכים זה בזה ומקבלים זה מזה.
כי בלא הקדמת התנועה כלפי פנים” כלפי נקודת העצמיות הפנימית – האישית המשפחתית התורנית והלאומית – אזי ההתפשטות כלפי חוץ אינה כי אם התפרקות ואובדן דרך” חולשה וקיקיוניות.
כי זאת עלינו לדעת שעיקר מאבקנו מול תרבות יוון וגרורותיה אינו אלא על שאלת יסוד זו:
מה קודם למה? הפנים לחוץ או החוץ לפנים?
הצניעות לפרסום או הפרסום לצניעות?
תורת ישראל קובעת נחרצות ובלא גמגום: הפנים קודם לחוץ!!
ה״בראשית״ קודם ל״ברא אלוקים״!!!
תרבות יוון לעומתה” שבויה בשבי הרשמים החיצוניים כבר מראשית מטעה ה״עשווי״ ולכן הזניחה את עולמה הפנימי ובזה לו ו״יבז עשו את הבכורה” וכ״מעשה אבות סימן לבנים״ ביקשה לסמא גם את עיניהם של ישראל לבל יוכלו להביט עוד אל הקודש הנשקף מכל חזיונות המציאות ולהכריע אותה על ידי כך לכף זכות וקדושה. ״וחושך על פני תהום״ זו יוון שביקשו לסמא עיניהם של ישראל.
ולכן זוהי תשובתנו הניצחת מאז ומתמיד:
״נר איש וביתו״! ומתוך האינטימיות הזו של הברית הזוגית וקדושת המשפחה נמשכת תוספת הקדושה של מצווה חביבה זו גם לרשות הרבים לפרסם את נס קדושת צניעותה של המשפחה הישראלית לכל
וכמו כן למדנו גם שגבורת מלחמתם הצבאית מעשית של החשמונאים בתרבות ״טיט היוון״ יניקתה בראש ובראשונה מגבורת הקודש של המקדש ועבודותיו” ומשם היא נמשכת אל שדה המערכה החיצונית לשלוף ״חרב נוקמת ברית״ כנגד תרבות ״עשווית״ זו” ״איש הציד איש השדה״ שצד את הבריות בפיו להטעימם מנזיד ״האדום האדום״ של העולם הזה” ומִשכּנו ב״שדה״: במרחביה החיצוניים של המציאות להטעות כל באי עולם לחשוב ש״אין עולם אלא אחד״
עוה”ז ותו לא!!
וכן פך השמן הטהור המרמז על קדושת שמניה של תורה ומצוותיה” ראשית הארתה צפונה וחתומה בחותם לבבם של הוגיה ודורשיה בצנעה באמת ובתמים ומשם היא נמשכת אל חצרות ה’ לקדש לרומם ולהפריח. ״מלאים זיו ומפיקים נוגה״
חג חנוכה שמח!!
