(לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:
וכן היינו בעיניהם. שמענו אומרים זה לזה: “נמלים יש בכרמים כאנשים”. ענק – שמעניקים חמה בקומתן: (רש”י)
ג’ ירידות יש כאן: ראשית ירידתם ממדרגת אדם ישראלי; וממנה למדרגת חגב בעיני עצמם; ומחגב לנמלה בעיני בני הענק הנפילים.
ואיך באו לידי שפלות כזו?
ובאמת ישראל מצד הטבע הם חלשים שבאומות והמעט שבהן “כי אתם המעט… ונמשלו לתולעת שאין כוחה אלא בפיה” “אל תיראי תולעת יעקב”. אולם כוחם הוא ברז סגולתם וקרבת אלוקים שלהם “כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו…” וכל עוד לא שוכחים מעלתם אין גוי ולשון יכולים להם ו”כל כלי יוצר עליהם לא יצלח”. וכמשל הפשתני שגמליו נכנסו טעוני פשתן לעיר והיה שם פחמי אחד שתמהּ: איך יכנס כל הפשתן הזה אל העיר?! והיה שם פיקח אחד שאמר לו: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ושורף את כולם. ובמשל זה ניחמו ה’ ליעקב שהיה ירא למשמע כל אלופי עשיו ותולדותיהם” ואמר לו שהם כאותו פשתן אף שרבים הם בכמות” ניצוץ אחד היוצא ממפוח של יוסף בנך מכלה את כולם שנאמר “והיה בית יעקב לאש ובית יוסף ללהבה והיה בית עשו לקש…”
וכן דוד מלכנו ידע יתרונו הרוחני על גלית בעל שריון הקשקשים ש”קיש קש קריא” ואמר לו: “…אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה’ צְבָאוֹת אֱלֹקֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ” ואז הטביע לו חלוק נחל ברקתו דווקא” מקום המחשבה והדעת” להורות שעיקר נצחונו של דוד הוא מצד יתרון הדעת שידע את ערכו הרוחני. וכן המרגלים” בתחילת מסעם עוד נקראו “אנשים” לשון חשיבות” וגוום היה זקוף ותו ה’ היה על מצחם” אבל אט אט במהלך מסעם “התנצלו מעדיהם” וחלשה דעתם – זולת יהושע וכלב – ונהפכו להיות כאחד האדם למוֹד ערכם ב”אַמת איש” ולא כפי ערכם אשר פי ה’ יקֹבנו. ואז כבר נתייראו מבחינת כמות הנפילים שקומתם כארזים ומעניקים בה גלגל חמה להורות שהם מרכזים באופיים את כל עזוז כוחו של הטבע התחתון שהחמה מרמזת עליו” וחשבו עצמם לחגבים לעומת הנפילים כי ראו עצמם מצד גבּם (חגב) שהוא צד הפחיתות ולא מצד פניהם אשר בהן עיקר הארת צלם אלוקים. וכשאדם מישראל מסכים בנפשו לרדת ממעלתו העצמית שונאיו ורודפיו “ישיגוהו בין המצרים” וישפילוהו מטה עד למדרגת נמלה עד שמרוב פליאת יושבי הארץ על אנשים בדמות נמלים היו אומרים זה לזה “נמלים יש בכרמים כאנשים” כי לא יכלו להכיל עומק הפליאה בקרבם עד שגלשה לחוץ לומר האחד באזני חברו.
וכמה זהירות נדרשת לא לבוא לשפל המצב של אדם בדמות חגב וגרוע מזה בדמות נמלה ולאבד הונה של סגולת הנשמה ואיזהו שוטה: זה המאבד מה שנותנים לו משמיא…!!
