צו רש”י “צו את אהרן ואת בניו…” – אין צו אלא לשון זרוז… לזרז במקום שיש בו חסרון כיס
כל מקום שיש בו חסרון כיס צריך זירוז – הכיס הוא “חיק הממון” ומקום שמירתו” המקום המוצנע עבור כוח הקניין של האדם. ובדרך כלל ישמור אדם את כיסו מכל משמר. לכן “בשלושה דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו” ורק על פי הנהגתו בג’ אלה נדע מדרגתו המוסרית באמת. כלומר באופן הנהגת כיסו” האם ביד רחבה יוציא או ש”שוכב על דינריו כעכבר” וקשה עליו ומרה ממוות פרידת ממונו” אז נדע ש”אין לו בעולמו אלא ד אמות של מעות”.
מדרגת האדם נקבעת לפי מידת יכולתו להמיר את רווחיו החומריים בעסקים נצחיים” לפי מידת יכולתו לחשב “שכר מצווה כנגד הפסדה והפסד מצווה כנגד שכרה” ולא להיות שקוע בהרגשת “הפסד והספד” בבואו להוציא הוצאות לעסקי מצווה. אבל מה נעשה שטבעו של אדם הוא למעט בהוצאות ממון וכל שכן לדבר מצווה” לכן עצה טובה היא להזדרז. הזריזות היא בחינת דילוג ופסיחה מעל חומת טבע הקמצנות” כי הזריזות שורשה הוא גבוה מאד” מעולם שהוא מעל זמן ומקום שהם הם גורמי העצלה שיסודה בעפריות” בחומריות הגסה. הזריזות היא שפת המלאכים והיא מנהיגתם. הזריזות כמוה כ”צו” עליון” כי הזריז מאום לא יחצוץ בינו לבין צו ה’ המקורי” והוא מתדמה למלאכים שצו ה’ עליהם תמיד ואין קץ לזריזותם ועליהם נאמר: “גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו”” שמקדימים עשיה לשמיעה לרוב זריזותם וחשק קרבת אלוקים שלהם. לכן “זריזין מקדימים למצוות” כי קדושת המצוות שורשה כה גבוה” עד שמבלי זריזות ודליגה אי אפשר לקיימן כלל אם לא כמצוות אנשים מלומדה שבזה מקצץ כנפיהן ופורחת נשמתן.