ישראלים הם אנשים שכותבים טוקבקים יותר ארוכים מהמאמר שעליו הם מגיבים.
אף על פי שתרבות ה”טוקבק” (הלא היא ה”תְּגוּבִית” כהגדרת האקדמיה ללשון עברית) ירודה כל כך” על פי רוב בהווה” לא בשל כך נעלים עין מלבחון ולרדת לעומק שורשה בישראל ואז נמצאנה נקיה מכל רבב.
היכנסו נא לבית המדרש בזמן סדרי הלימוד ושִמעו את הלמוּת הוויכוחים שקולם בוקע ועולה עד לב השמים. אלו הם הדי מלחמתה של תורה שבעל פה הנוצרים ממפגשן של תעצומות נפשות הלומדים ותשוקתם העזה אל האמת. וכש”מטענים חשמליים” שונים אלה פוגשים זה בזה” “מבריק הברק ומרעים הרעם” ותולדותיהם “גשמי ברכתה” של חכמת תורה שבעל פה המרווים נפש כל חי. בית המדרש הוא בית היוצר של ה”תגובית דקדושה”” “טוקבקים” מלוא ההיכל!!!
זוהי מורשת תורה שבעל פה אשר אין קץ לתולדות החכמה שהיא מוציאה מתורה שבכתב המועטת בכמותה. והרי על קוצו של יוד דרש ר’ עקיבא תילי תילים של הלכות באופן שהדרש ארוך הרבה יותר מאותו קוצו של יוד שהעיר אותו למעשה הדרישה;
“…כותבים טוקבקים ארוכים
יותר מהמאמר שעליו הם מגיבים”.
זהו אם כן אופי בניה של אומה זו” שנפשם שוקקת להתייחס לכל אמירה כאל נושא שצריך “הפריה” ולכן יכניסוה בחדרי נפשם להעמידה למשפטם הייחודי בחינת “תורה דיליה”” וגם בעליה של אמירה מתסיסה זו אינו נשאר חייב ו”תְגוּבִיתוֹ” אינה מאחרת לבוא וחוזר חלילה. זה מקשה וזה מפרק עד ש”מתחוורין הדברים כשִמְלה”.
