נו פסיה עכשיו שחזרת תוכלי לספר לנו איך הנוף בשוויץ?”
“הו” האמת שאיני יודעת” היו שם בכל מקום הרים שחסמו את שדה הראייה”…
ישנם אנשים שהנוף המישורי מושך את לבם והנוף ההררי בעיניהם אינו אלא מסך המסתיר את נופי המישור החביבים עליהם כל כך.
ולעומתם ישנם אנשים שדווקא הנוף ההררי הוא המושך את לבם ומרומם את רוחם” ודי להם בפיסות נופי מישור המציצים מפעם לפעם מחרכיהם של ההרים הרמים. ושני אלו הם משל לשני סוגי נפשות. “הנפשות הקבועות” – נפשות המישור
ו”הנפשות המתנודדות” – נפשות ההרים.
בעלי הנפשות הקבועות מבקשים את מצבי ה”מישור” הנחת והשלווה” את השגרה המבורכת מ”בלי פרץ וצווחה” אלה הם בעלי ה”נפשות הקבועות” אשר גורל חייהם נע על פי סדרים קבועים על פי רוב” ללא תהפוכות ושינויים מרחיקי לכת. אלו הם שאין נשמתם מייסרת אותם ומכה בהם בלא הרף וקוראת להם בחייל: קומו וגידלו!
אלה יחשבו את הנוף ההררי רק כמסתיר וחוצץ בפני המישורים הגדולים החביבים עליהם ולא יוכלו ליחס לנוף זה תכונה של נוף מרהיב עין. אך ישנן נפשות כאלה שה”נוף ההררי” הנשקף בעולם הרצון שלהם – אידאלים גדולים וחלומות מרחיקי ראות – הם אלה המסעירים את נפשם” מרוממים את רוחם ונותנים להם את טעם החיים. נפשותיהם מתנודדות תמיד ממצב מנוחה ומישור למצב של עמל בלתי פוסק. אלה יסתפקו בקורטוב ממצבי המישור שיטעמו בהם טעם של הפסקה ורווח להתבוננות בטרם יטפסו שוב בהרים הגבוהים. ויחנו ויסעו…אלה ידעו להעריך את ה”נוף ההררי” כי הוא משל והשתקפות של הטופוגרפיה ההררית השוררת בנפשם הגדולה.
