סגי נהור כבד שמיעה אמר לחברו:
“הו כמה אני רוצה לסיים שוב את הש”ס”
התפלא חברו ושאל:
“מה” כבר סיימת את הש”ס פעם אחת??”
השיב חברו:
“לא” אבל כבר רציתי לסיימו פעם אחת”…
ערך ותוקף הרצון ה”גרעיני”השוכן בעומק נשמת אלוה שבאדם הוא כה עמוק עד שבקרבו מצוירת עומק היכולת גם טרם צאתה אל הפועל ומי מכיר זאת יותר מן ה”סגי נהור” אשר אמנם מאור עיניו החיצון שבת אבל דווקא בגלל זה נתחדד חושו הפנימי להכיר ערכם של שכיות חמדת רוחו של האדם ועל כולנה מעלת ה”רצון הטוב החופשי” שמצדו הוא נדמה לבוראו ו”אילו רצו צדיקים היו בוראים עולם” וצודקים אם כן דבריו :
“לא” אבל כבר רציתי לסיימו פעם אחת” כי באמת מצד תוקף וכנות רצונו לסיים את הש”ס הוא בכלל מי שרצה לקיים מצווה ונאנס ולא עשאה שמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ואם היה אדם מכיר ויונק מקרקע הרצון הזה היה מתמצה כל אושרו בלרצות עוד ועוד טוב. וכדברי הרב חרל”פ שציפיה לישועה יש בה צד גבוה יותר מן הישועה עצמה” לכן שואלים לאדם ביום הדין : “ציפית לישועה” כדי לחקור האם הרצון והציפיה לישועה קדמו למימושה בפועל” כי בלי הקדמת הרצון מה ערך יש למעשה וכ”מעשה קוף בעלמא” שספק אם יצא בכלל אל הפועל” כי הרצון הוא רחמו של המעשה וכלי הולדתו. ומנהג יפה היה בקרב חסידי קוצק שהיו מברכים זה לזה בליל ראש השנה בזו הלשון: “יהי רצון שיהי רצון…” וזו אכן מעולה שבברכות כי רחמנא ליבא בעי.
