בדיחידוש
למראה טלפון חוגה ישן נושן מפטיר בן דורנו:
“קשה להאמין שהיינו מסכימים פעם לענות לשיחת טלפון מבלי לדעת מי הוא בצד השני”.
בעידן טלפוני-החוּגה זהותו של המטלפן היתה עלומה על פי רוב ודבר זה עודד ענווה” סקרנות” פתיחות ודריכות לקראת ההתוודעות הטלפונית. העוֹנֶה הרגיש פחות מסוגר וחשדני ולכן לא היסס לעשות אוזנו כאפרכסת גם ב”מחיר” הכניסה בערפל התעלומה שאפפה את המעמד ההוא” וכששמע את הקול האחר מבעד לשפופרת נדרכו חושיו ברוב קשב” ומתוך ה”חלל פנוי” שפינה בקרבו יכול היה לקלוט ולהצמיח את זרעי הבלתי-ידוע הבאים בגבולו” והשיחה אז לבשה אופי של קשב איכותי יותר” נושא יחסי גומלין מפְרים. אבל משחלפו השנים השתנו הדברים והאדם המודרני “החדש” איש הסלון” חסיד ארבע אמותיו באשר הן” מרגיש יותר ויותר מאוים מאי הידיעה המוקדמת” ואינו חפץ כל כך להפתיע את נפשו פן תיאלץ “לפשוט כותנתה” ו”לטנף רגליה” בבואה אל הדלת” להכניס ולהיכנס בהיכל הלא נודע של זולתו… ולכן עשתה לו חוכמתו תושיה והמציא את ה”שיחה המזוהה” ‘ומעתה הכל תחת שליטה ולא יהיה עוד מופתע ומנוחתו לא תוּחרד מן הצורך לפשוט צורה וללבוש צורה: לפשוט מעט את צורת הפרטיות שלו וללבוש צורה כללית יותר המתהווה מתוך הזרימה אל עולם של קשב” שבכוחו לרכך מעט גבולות מיותרים החוצצים בין אדם לרעהו.
