הרב יואב מלכא
תלמידים עלו לפסגת ההר
במשך שעות רבות
מורה: תראו איזה נוף יפה שם למטה
תלמיד: אם יפה למטה למה עלינו?
הנוף המישורי הנשקף לעיני האדם בעוד “רגלו במישור עומדת”” מגלה טפח ומכסה אלפיים” ולא יוכל המביט להקיפו כולו כי חלקיו מסתירים זה את זה אף שיוכל להתפעל מפרט זה או אחר. אבל התמונה הכוללת” תמונת העל” מרהיבה יותר והיא חמדת הלבבות” כי נשמת האדם לא “עולה על שולחנה”” אלא תמונת הכלל ביחסיהם המדויקים של כל פרטיו זה לזה. אבל כדי לזכות למבט כזה צריך להעפיל לנקודת גובה כזו שממנה “חושך לא יחשיך” רק אז שום רז לא אניס ליה והכל יהיה ברור לעיניו. אך טבע האדם להתעצל ולכן לא יחפוץ בטורח ובמלאכת הטיפוס אל אותה נקודת שיא מבורכת וכלשון השיר:
“אל מקום שבו / אולי כמו הר נבו / רואים רחוק רואים שקוף”.
ועקרון זה נכון לגבי לימודה של תורה שיפי חכמתה הכללית ייגלה לעיני הלומד רק אם יעפיל אל פסגת תנאי קנייניה ואם יחסר אפילו אחד מהם “חייו מיתה”” כי לא יטעם בלימודו את טעם כללותה של תורה ונופת צופה ועוד יוציא עליה לעז ויאמר: “לא מצאתי לנערה בתולים”” וכדברי אור החיים הקדוש שמפרש פסוק זה בדרך רמז על לומדי התורה שלא כהלכה שמוציאים עליה משפט שקר כאילו לא מצאו בלימודה טעם ראוי וממילא פורשים ממנה…
