נהג שאזל הדלק במכוניתו נכנס לתחנה סמוכה ושאל את המתדלק: “כמה עולה טיפת דלק אחת?”
ענה לו המתדלק: “לא כלום” אפס שקלים!”
אמר לו הנהג: “אם כן” טפטף לי מיכל מלא”…
אזל “דלק הרצון” מליבנו ואנו זקוקים לתדלוק דחוף?
כדאי שנתבונן במסריה של בדיחה זו.
ראשית נשאל: איך יעלה על דעתו של אדם ש”טיפה” ועוד “טיפה” אינן מצטרפות לכדי מיכל מלא כאילו כל אחת נספרת לעצמה וממילא ערכה: “לא כלום! אפס שקלים!” וממילא יחשב בעיניו שלא-כלום ואפס + אפס + אפס +… = לא כלום ואפס…
התפיסה הפירודית אינה מסוגלת לצייר חיבור של פרטים נפרדים” שבחיבורם מעלים את ערך כללם ואת ערכו של כל יחיד ויחיד מצד הצטרפותו לזולתו. אלא כל אחד יישאר נפרד ונבדל לעצמו ולא יועיל הדבר שיש עוד זולתו” כי ממילא אינם עולים לחשבון כללי המעצימם… ובאמת על פי מבט זה מה ערכו של היחיד מצד עצמו” הרי אינו שווה מאום אלא אפס מאופס וכן שאר שכניו…
וזהו כעין ההפרש התהומי בין תוצאת הרטבתם של ה”עפר” וה”אפר”. שהרי אם נרטיב חלקיקי עפר ידבקו זה בזה ויעשו מקשה אחת” מה שאין כן חלקיקי האפר לא תועיל הרטבתם ולכל היותר יעשו אגודות אגודות כפי שיעיד הנסיון. ואף על פי שהם רבים לא יצטרפו לכלל מקשה” וישאר כל אחד בפרטיותו האפסית שלא עולה לכדי פרוטה.
וכן נהג זה שטעה לחשוב שאומנם כל טיפה אין בה “שווה פרוטה” וממילא מוחל המוכר רווחיה… אבל כל טיפה וטיפה המצטרפת לה היא מעלה ערך כללות הטיפות וסכומם מתרבה לכדי סכום גדול של מיכל מלא” שאין שוטה שימחל על רווחיו בעסקה שכזו.
