“והצלחת לרעך כמוך”, כותרת שהתנוססה לה בראש פרסומת למכללה מסוימת, לאחר דקת זעזוע ועיכול התחלתי לקלוט את עומק העיוות.
זאת לא רק כותרת, אלא מחלה של דור שלם.
מאז שאנו קטנים מחנכים אותנו להישגיות, מוצלחות, ולתוצאות גבוהות.
במבחנים יש מספרים קרים ובתעודות ציונים יבשים שלכאורה אמורים לספר לנו מי אנו, מהמוצלחים מהבינוניים או שמא מהנכשלים.
כשגדלים אנו נמדדים לפי כמות הדפים שלמדנו או התשובות המבריקות שענינו, לפי הכסף שהשגנו, או התואר שקיבלנו.
התוצאה היא תחושה קבועה שאנו במבחן עם ציפייה להצליח או לפחות לא לעשות פאדיחות.
הרגשות שבאות בעקבות זה הם פחד, אכזבה, רגשות אשמה, “אני לא בסדר” או “אני לא מספיק בסדר”, כשלון, תסכול ויאוש.
בעומק יוצא שאנו לא מרגישים את האמת של הבריאה, “אני אהוב ללא תנאי!”
יש בתוכנו הרבה תנאים “לזכות” להרגיש אהוב, כגון להיות חכם או מצליח, להיות בעל ממון או בעל כח, להיות מצחיק או ממש מסכן.. אין סתם להיות אהוב.
ואָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְדֹוָד בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל:(שמות ד,כב),
למה ה’ בחר לקרוא לנו “בני בכורי” דווקא בזמן ש”הללו עובדי ע”ז והללו עובדי ע”ז” (זח”ב קע ע”ב)?
היינו בשפל המדרגה, כשלון חרוץ ומאכזבים, עכשיו זה הזמן לכינויי חיבה?
כן!!! זה הזמן, ה’ לימד אותנו לימוד לדורות, אני אוהב אתכם כבן ללא שום תנאי!!!
זה לא אומר שאני לא יכעס ויעניש אם תעשו שטויות ותעברו גבולות, או שאהיה עצוב כמו שבן טועה בדרך, אבל האהבה בעינה עומדת לעולם. “מֵרָחוֹק יְדֹוָד נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד:”(ירמיה לא,ב). גם בזמן הריחוק, הקושי והכשלון ה’ אוהב אותי ומאמין בי.
וְיֵשׁ אַהֲבָה שֶׁהוּא בְּכֹחַ, הַיְנוּ הָאַהֲבָה שֶׁהָיָה בֵּין יִשְֹרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם קֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁהָיוּ יִשְֹרָאֵל עֲדַיִן בְּדַעְתּוֹ וּבְמֹחוֹ:(ליקוטי מוהר”ן – סימן לג ), זאת אהבה שלפני הבריאה, לפני המשימות והמבחנים.
באנו לפה לגלות אהבה פשוטה עם ה’ יתברך. לאחר שמע ישראל, הפסוק האגדי שאבותינו הקדושים נרצחו ונשחטו עליו, ה’ לא ציוה עלינו “והצלחת” אלא “ואהבת”, ציווי ללכת ולגלות את האהבה הקדושה בעולם בין אדם לאשתו, לילדיו, לחברו וע”י תורה מצוות ותפילה עם ה’ יתברך.
