זוג יקר יושב בחדרי לפגישה, הוא רוצה להתגרש בגלל מריבות אין סופיות, נמאס לו.
תוך כדי הדיבור על משמעות הגירושין ועל היום שאחרי, אני שואל אותו, הרי גם אחרי הגירושין תצטרכו לדבר לא מעט על הילדים שלכם, והתקשורת ביניכם תהיה חשובה לא פחות מאשר לפני הגירושין, איך תעשו זאת אם אתם רבים על כל דבר?
ואז הוא ענה תשובה מפתיעה: ‘כשאנו רחוקים אין לנו שום בעיה לתקשר בכבוד וקירבה, כגון בהודעות או בטלפון’.
ממש מענין. מה ההבדל? מה במרחק יוצר אוירה המאפשרת גילויי קירבה וביטוי חופשי המכובד ע”י השני?
כדי להבין את הסוד הזה, נסביר מה עובר על תינוק בחודשיו הראשונים ובכך להבין מה קורה ביחסים הקרובים שלנו.
כחודש מהלידה הילד שקוע אך ורק בעצמו ובצרכיו ואינו מסוגל להבחין בין “אני” ל”לא אני”.
בחודש השני מתחיל התינוק להבחין בסובב אותו, ומכאן מתחיל קשר סימביוטי (אחדותי ותלותי) עם אמו לתקופה בת כחצי שנה, בה שניהם “מותאמים” להפליא, אך עדיין הוא אינו מסוגל להבחין מתי הוא מבצע פעולה לבין פעולה שאמו מבצעת עבורו.
בתום חצי השנה הראשונה לערך ללידתו של התינוק, הוא מתחיל ביציאה מהסימביוזה. הוא פחות תלוי באמו, מתחיל לזחול, לטפס ולהזדקף ומגיל 10 עד 15 חודשים, הילד מתחיל להתרחק יותר מאמו ומתחיל ללמוד ללכת.
רואים מכאן שהתפתחות בריאה כוללת שמירת מרחק המאפשר גיבוש של גבולות ה”אני” המורכב מגילוי מתמיד של הרצונות, הרגשות והיחודיות שלי.
רק כך אוכל לבוא לקשר עם כל אדם אחר באופן בוגר ונותן ולא תלותי ולקחני.
אם אתה רוצה באמת לתת לשני אתה צריך שיהיה לך את עצמך, אם אין לך את עצמך אתה תשאר מרוכז רק בך, אפילו שבעין חיצונית זה נראה כנתינה.
“ואהבת לרעך כמוך” – ה”כמוך” הוא תנאי ל”ואהבת לרעך”.
ניתן דוגמא נפוצה: בעל שמצליח מאוד בעבודה שבא אליי בעבר עם בעיות קשות בזוגיות, אשתו טוענת שהוא לא רואה אותה בכלל והוא מצידו לא מבין מה היא רוצה, כל הזמן אני נותן ונותן, והיא אף פעם לא מרוצה.
תוך כדי שיחה מתברר שהערך העצמי שלו נמוך ביותר והוא בהרגשה מתמדת של “לא בסדר” ולכן הוא מחפש באובססיביות מאשתו (שמחליפה את אמא שלו), אישור שהוא בסדר ונותן ומוצלח.
כמובן אשתו מרגישה זאת וקולטת שכל הזמן הוא הנושא מתחת לפני השטח, וזה לא משאיר לה שום מקום וכמובן גורם לתסכול , פגיעות וריחוק גדול.
השמירת מרחק בהקשר הזה היא לשחרר את הציפיה מאשתו שתתן לו את האישור הנכסף ולהתחיל לבנות בעצמו ערך ע”י עידוד קבוע כך שלא יהיה תלוי באישור שלה.
אין בעיה שמידי פעם יבקש ממנה מילה טובה אך לא בתלותיות, אם תיתן נפלא, אם לא, אז נמצא דרך אחרת להתעודד.
עוד דוגמא נפוצה: אבא שסיפר לי בעצבות גדולה שלאחר שהכין סנדויץ מושקע לבנו בן השמונה, אמר לו הבן שהוא לא אוהב את הממרח ששם. האב נפגע עד עמקי נשמתו והרגיש מואשם ע”י בנו על כך שלא ידע מה אוהב.
זאת דוגמא נוספת להתערבבות עם השני, אם תתפוס מרחק לרגע קל תראה שבסך הכל בנך אמר שהוא לא אוהב את הממרח, הוא לא דיבר עליך בכלל, אתה לא הנושא כרגע, מה אתה לוקח כל דבר אישי נגדך. זה הצד הילדותי בתוכנו שמקשר כל מה שקורה בחוץ אליו ובכך מסתבך בעיקר ביחסים הקרובים.
אז אם נחזור לזוג היקר שאתו פתחנו את המאמר, בכדי לשקם את הזוגיות שלהם הם צריכים לבדוק איפה הם מתערבבים שוב ושוב, איפה אין לכל אחד את עצמו ובכך מצפים ומתאכזבים מהשני, ואיך להגיע לתקשורת מכבדת גם כשהם קרובים ולא רק בהודעות בטלפון.
אפשר לומר שזה הסוד של בריאת האדם שעל פי הקבלה היו אדם וחוה מחוברים גב לגב, תלותיים אחד בשני וכל אחד מסתכל לצד אחר, ואז ה’ ניסר והפריד ביניהם כך שכל אחד עצמאי, ורק כך יכלו להפנות את מבטם פנים אל פנים, פנימיות אל פנימיות, ולהגיע לאהבה ונתינה אמיתית.
כמו בקריאת ספר, התקרבות יתירה תמנע ממך לראות את הכתוב בו. רק שמירת מרחק ראוי, לא רחוק מידי אך גם לא קרוב מידי, תאפשר את הפגישה המיוחלת. זאת התרחקות שכל מטרתה התקרבות.
