שלום לכל הצופים והמאזינים, הצופים שמאזינים.
אנחנו בשיעורים שלנו במסכת נידה, שזו המסכת של הדף היומי.
אני היום, אפשר לומר, רוצה לדבר על הסוגיה שהיא אולי אפילו הסוגיה הראשונה במסכת,
אבל היא סוגיה שהיא בעלת אופי כללי,
גם במסכת הזו וגם במסכתות אחרות.
הנושא הוא הנושא של גדרי חזקות.
שזה באמת אחד הנושאים החשובים שנדונים פה בתחילה, והרבה פעמים כשמדברים על ענייני טומאה וטהרה,
גם בעניינים של הנידה,
אז הולכים אל פי חזקות, מה שחזקה דמי קרא, וזה הנושא שעליו אני רוצה לדבר.
בעצם, אם אני מתחיל, מאיפה מתחילים?
מתחילים פה בעצם אפילו לא במסכת נידה,
אלא במסכת חולין.
הגמרא במסכת חולין, בדף י' עמוד ב',
אומרת: "מנא אמילתא דאמור רבנן מזלינן בתר חזקה".
זאת אומרת שיש ספקות
שהולכים אחרי חזקה. זאת אומרת שאומרים, לכאורה, לפי הבנה פשוטה,
שאם היה מצב של טומאה מקודם,
אז אפשר להגיד שעד עכשיו
נשארה הטומאה.
או להפך, אם יש חזקת טהרה או חזקת כשרות,
אז אומרים שיש חזקה שממשיכה.
גם עד עכשיו, כשיש ספק.
אז הגמרא שואלת, "מנא אמילתא דאמור רבנון", מאיפה אנחנו יודעים שיש חזקה?
הגמרא אומרת על זה פסוק, מביאה על זה פסוק בהתחלה בענייני הלכות של נגעים בתורה,
נגעי בתים, שם הגמרא מוכיחה משם שיש חזקה.
לא כולם בגמרא מקבלים את זה,
יש מי שאומר שהלימוד שם הוא לא לימוד שאפשר להסתמך עליו,
ובאמת כשהם עיינים בדבר,
אז אפשר אולי לומר שיש כמין מחלוקת מה המקור של חזקה.
האם המקור של החזקה הוא מגזירת הכתוב, כפי שיש שרוצים לומר שם בגמרא,
או שהמקור לכך
הוא אולי יותר מגדר של סברה.
יש כאלה שאומרים שזה הלכה למשה מסיני,
גדר, הלכה למשה מסיני זה גם כמו איזה מין סברה חזקה שיש בדבר הזה, שהולכים מאחר חזקה.
כי באמת, אם יש ספק,
אז מה חזקה מועילה?
הולכים אתר חזקה, אז כמובן שנדבר על זה עוד פה בהמשך.
פה במסכת נידה,
שאנחנו לומדים,
אז יש לנו מיד התמודדות עם השאלות של חזקה.
כי מה כתוב במשנה הראשונה של המסכת?
שמאי אומר, כל הנשים דיין שעתן,
והלל אומר מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה.
חכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה,
אלא מעת לעת,
ממעטת על ידי מפקידה לפקידה, ומפקידה לפקידה ממעטת על ידי מעת לעת.
זאת אומרת, וההלכה, כבר דיברנו על זה, שההלכה היא כמו הלל, יותר נכון כדברי חכמים ולא כדברי שמאי,
וזאת אומרת
שהולכים בתר חזקה כאילו הפוך.
לא הולכים בתר חזקה על מה שהיה, שזה נמשך,
אלא הולכים בכך חזקה במצב ההפוך.
דהיינו, שהיות שעכשיו רואים שהיא טמאה,
יש לה דם שמטמא,
אז אלפי שמאי אמרו דיה שעתה, זאת אומרת רק זה ותו לא,
ולא הולכים אחורנית.
בעוד שלפי הלל וגם לפי חכמים הולכים אחורנית עד גבול מסוים,
מעת לעת ומפקידה לפקידה,
הולכים אחורנית.
זאת אומרת, כאן יש איזשהו מהלך שהולכים בתר חזקה אבל בצד ההפוך,
וזה חידוש כשלעצמו, זאת אומרת לא חזקה של מה שהיה שהוא נמשך,
אלא אם אני רואה חזקה עכשיו,
זה אומר שגם מקודם זה היה.
את העניין הזה אנחנו בעצם מוצאים בגמרא פה, במסכת נידה, וזה מופיע בכמה מסכתות, גם במסכת קידושין,
אחד המקורות המצויים פה, שבדף המקורות.
אנחנו מכירים את זה מהסיפור הידוע של המקווה.
יש סיפור על מי שטבל במקווה, מדדו את המקווה,
טבל במקווה, ומצאו שהמקווה היה חסר, אין שם כדי,
מה אם מספיק כדי לתאר במקווה.
ואז עכשיו השאלה נשאלת, אם ככה זה שטבל לא עלתה לו הטבילה בידו. ואז אומרים, מקווה שנמצא חסר, זה מופיע פה בגמרא בדף ב', מקווה שנמדד ונמצא חסר,
כל טהרות שנעשו על גביו למפריע, בין ברשות הרבים, בין ברשות היחיד, טמאות.
וכך הלכה גם נפסקה הלכה למעשה לגבי המקווה.
זאת אומרת שאנחנו רואים פה שיש דבר כזה שהולכים באמת אחורנית.
הולכים אחורנית, זה היינו, אם רואים שהמקווה חסר,
אז אומרים, כל טהרות שנשאו על גביו עד לאותו רגע רטרואקטיבית,
שאנחנו יודעים שכן היה בסדר,
זאת אומרת, אם אנחנו יודעים שהיה בסדר אתמול,
אז כל הטהרות שנשאו עליו היום וכן הלאה, הם בדקו אותו שלשום,
אז כל הטהרות שנשאו במשך יומיים לא נתערו בגלל העניין שרואים עכשיו שהמקווה חסר.
לכאורה,
זה מה שבעצם כתוב פה במשנה לפי הילל וחכמים,
דהיינו שהולכים אחורנית,
אם היא טמאה,
אומרים שהיא טמאה גם רטרואקטיבית,
דהיינו גם למפרע,
אבל כפי שמתברר בגמרא,
בהמשך הסוגיות פה בגמרא במסכת נידה, בדף ו' בעיקר,
מתברר, וככה ההלכה נפסקה,
שגם הלל וחכמים שאומרים ככה,
שמטמאים רטרואקטיבית כאילו את האישה,
מחשיבים אותה כטמאה גם רטרואקטיבית,
זה לא לגבי כל דבר, אלא רק לגבי קודשים ותרומה.
זאת אומרת, זה חומרה מיוחדת של קודשים ושל תרומות,
שבהם לגביהם היא נחשבת לטמאה.
אבל אם מדברים על דברים של חולין,
לא מחשיבים אותה לטמאה. זאת אומרת, בעצם המשנה של נידה היא לא כמו המשנה של מקווה.
במקווה אנחנו הולכים אחורנית,
ואילו במשנה של נידה אנחנו לא הולכים אחורנית. ואז כאילו נשאלת השאלה,
כאילו בעצם מתי כן הולכים, מתי לא הולכים.
אז התשובה שצריכה להיאמר,
שבמקרה של הנידה, של מסכת נידה כדוגמה שאותה בה אנחנו כאילו עוסקים,
אנחנו אומרים שלא הולכים אחורנית לגבי כל דבר,
אלא רק בתור חומרה בקודשים,
מפני שיש, עד שאתה רוצה לדון עליה בתור חזקה אחורנית,
יש לה את החזקה הראשונית שהיא הייתה טהורה.
זאת אומרת, כאן במקרה הזה יש לה חזקת טהרה,
היא הרי הייתה ידועה כאישה טהורה,
וכיוון שהיא ידועה כאישה בטהרה,
אז להפך, הולכים חזקה ממה שהיה וממשיכים קדימה עד לאותו רגע שאתה מוצא שהיא לא טהורה.
זאת אומרת שיש כאן איזושהי חזקה נגדית, זאת אומרת כאילו יש התנגשות בין החזקות, בין החזקה דמעיקרא זה נקרא, שהיא הייתה הטהורה, עד מתי היא נשארת טהורה, והחזקה הנגדית,
שעכשיו היא נמצאת טמאה,
אז אולי היא טמאה גם רטרואקטיבית,
אחורנית.
ואנחנו יודעים שההלכה היא אפילו לפי הלל וחכמים,
שלא מחשיבים את החזקה האחורנית כמו החזקה הראשונה של דמעיקרא,
זאת אומרת שאם יש התנגשות בין חזקה דמעיקרא לבין חזקה דה אשתא, ככה זה נקרא,
חזקה דה אשתא זו אותה חזקה שהולכים איתה אחורנית,
אז החזקה דמעיקרא כאילו מנצחת גוברת על החזקה דה אשתא, ואומרים שהיא טהורה עד הרגע הזה שאתה יודע שהיא טמאה. ומה שאמרו במשנה שהיא טמאה, כמו שאמרנו, זה רק חומרה לגבי קודשים ותרומות.
ואז כשתישאל השאלה ולמה במקווה אנחנו כן אומרים
שהולכים אחורנית על ידי המקווה ואומרים, כל טהרות שהוא טבל,
שאנחנו לא יודעים מה היה,
אז אומרים שזה טמא, זאת אומרת שהולכים כן אחורנית,
זה מה שנקרא שהולכים באתר חזקה דה אשתא,
אחרי החזקה של עכשיו הולכים איתה אחורנית.
מה ההסבר? ההסבר הוא שבעוד שבמקרה של הנידה שהזכרנו במשנה, בסוגיות של נידה,
מדובר כשיש לאישה חזקת טהרה,
לעומת זאת במקווה אין חזקה נגדית מעיקרה.
אולי אפילו להפך, יש מצד אחד חזקה אולי של המקווה שהייתה ידועה, המקווה הזו כמקווה שלמה ושיש בה את כל הכללים שמכשירים מקווה מלכתחילה, אולי יבוא האומר ויאמר הרי יש חזקה מעיקרא נגדית אבל יש גם חזקה מעיקרא של האדם שטובל, כל מי שטובל למה הוא טובל? כי הוא היה טמא, זאת אומרת שהיה לו חזקת טומאה, לכל מי שטבל יש טומאה ואז החזקות של מעיקרא אלה השניים מקזזות זו את זו,
נשארים פה בלי חזקה,
ואז כיוון שנשארים פה בלי חזקה אז הולכים באתר חזקה דה אשתא עם המקווה.
זו בעצם השאלה שעליה דנים האחרונים.
יש בנושא הזה דיונים, באחרונים, וזה דיון כללי שנוגע להרבה שאלות ולכל מיני נושאים.
האם באמת הולכים אחרי חזקה דה אשתא, שהולכים אחרי חזקה אחורנית,
כאשר אין חזקה נגדי?
כי יש מי שיסביר שמה שבמקווה הולכים זה רק בגלל שיש חזקת טומאה,
וכאילו החזקת טומאה יותר חזקה מהחזקה של המקווה.
אבל יש מי שאומר שחזקות מקזזות זו את זו,
ואז אם הן מקזזות זו את זו, אז בעצם אין חזקה בכלל,
ואז אתה רואה שכן הולכים בתא חזקה דאשתא.
וזו בעצם שאלה שמדברים עליה גדולי תורה רבים,
זה מופיע בעיקר בשווא שמייטתא גימל מה שנקרא,
שם מדברים על העניין הזה של החזקה,
האם הולכים לך חזקה באשתא, אם יש דבר כזה, כמו במקווה,
בדוגמאות אחרות.
אבל זה אומר השווא שמייטתא שם, באמת באותו מקום,
אומר השווא שמייטתא שיש לו קודם כל ניסיון להראות שזה מחלוקת בין רש"י ותוספות בסוגיה במסכת קידושין.
הוא מראה בסוגיה במסכת קידושין בדף ע"ט,
שם יש שאלה לגבי נערה,
כידוע האב זכאי בקידושי ביתו כשהיא נערה,
אבל לא כאשר היא בוגרת,
ואנחנו יודעים שנערה נהיית בוגרת בת 12 היא בת מצווה אבל היא בגדר נערה, עוד שישה חודשים היא נקראת בוגרת.
באותו יום שהיא נהיית בוגרת יש כאן כאילו בעצם מעבר מנערות לבגרות,
כאשר יש מנערות לבגרות וזה תלוי בסימני בגרות.
ועכשיו, כאשר יש לה את הסימני בגרות לאחר שישה חודשים,
אז אנחנו אומרים שאין לאבא זכות בקידושין.
הגמרא במסכת קידושין דנה שם על מקרה כזה,
כאשר היה מין דבר משונה כשלעצמו, אבל הדיון הוא דיון,
כאשר מתברר שבאותו יום גם האבא מצא שידוך הגון לבת וקיבל בשבילה קידושין, הוא חשב שהוא עושה דבר יפה וטוב לבת שלו,
אבל גם הבת בעצמה, אמרה, אני כבר ילדה גדולה,
והיא בעצמה החליטה לעשות גם קידושין לעצמה עם מישהו שהיה נראה לה,
היא לא ידעה את זה שהאבא עשה, והאבא לא ידעה מי היא שעשה. ועכשיו השאלה היא,
קידושין של מי יחולו כאן?
בגלל שאומר רב, מחלוקת בין רב לשמואל שם בגמרא בקידושין,
ואז רב אומר,
והלכה כמותו,
שהקידושין שלה הם שתופסים,
כיוון שיוצאים מתוך הנחה שהיא בוגרת, הייתה.
זאת אומרת,
הרי כי עכשיו כשבודקו אותה מצאו שסימני בגרות יש לה.
אז עכשיו השאלה, כיוון שסימני בגרות יש לה, השאלה ממתי יש לה סימני בגרות? עד כמה הולכים אחורנית?
אז רב ליחורה יוצא מתוך דבריו שהולך אחורנית עם הסימני בגרות שיש לה, ואומר שזה כבר התחיל מקודם.
מכיוון שהתחיל מקודם, אז ממילא כשהקידושין היו דווקא קידושין שלה ולא של אביה, כי אביה כבר לא היה זכות בקידושין.
ולפי רש"י, באמת מתברר שם בסוגיה שהסיבה שבאמת מחשיבים את הקידושין שלה לקידושין זה בגלל שיש לה חזקת בגרות למפרע.
לעומת זאת, התוספות לא מקבלים את זה,
התוספות אומרים שמסתבר שהיא הייתה בוגרת כבר מקודם,
לא בגלל שהולכים באתר חזקה למפרע,
אלא בגלל שיש איזושהי הנחה שהסימני בגרות, כאילו כשמופיעים באיזה יום, ביום של הבגרות זה דווקא בבוקר, ולכן כאילו בטוח שזה היה בבוקר לא בגלל החזקה,
אלא בגלל איזושהי הנחה של טבע הנערה בדרך כלל.
זאת אומרת, אומר עכשיו שמעיטת, בעניין הזה הוא מבחין ורוצה להגיד שיש מחלוקת בין רש"י לתוספות,
שלפי רש"י, כאשר אין חזקה נגדית, כי אין לה חזקה נגדית של בגרות ולא של נערות,
כי ביום הזה זה בכל אופן היום של השינוי.
אז אומר רש"י, לפי רש"י עושה שהולכים בתר חזקה דה אשתא.
לעומת זאת, לפי התוספות לא הולכים אחרי חזקה דה אשתא,
אלא רק בגלל שסומכים על זה שבאמת בבוקר כבר הייתה בוגרת,
ולא בגלל חזקה.
זאת אומרת, לפי השלב שמטת זה מחלוקת.
אבל ניתן דוגמה נוספת, שגם היא גמרא בקידושין,
אבל לא בדף הא"ם-ט, אלא בדף י"ב. יש שם שאלה לגבי ההוא גברא, אומרת הגמרא,
דקדיש שקידש אישה באבנה דקוחלה באיזה אבן, אבן יופה או לא כל כך טובה וזה גופה הייתה שאלה,
יתיב רב חיסדא וכמעיין בה הוא רצה לדעת אם האבן הזו יש בה שווה פרוטה, זאת אומרת כאילו עשו קידושין
ואז כרגע לא ברור אם הקידושין האלה תפסו כי לא יודעים אם האבן הזו שווה פרוטה ואז רב חיסדא בדק את העניין וכשהוא בודק את העניין הוא מוצא לפי הגמרא שהאבן אין בה שווה פרוטה,
שהאבן לפי רב חיסדא אומר שאין בה שווה פרוטה.
אז מה יש? אבל אולי מקודם כן הייתה שווה פרוטה, אומרת הגמרא, אומרת הגמרא, לא,
כיוון שעכשיו הוא מוצא שאין בה שווה פרוטה, הולכים בתר חזקה דאשתא, הנה יש לנו שוב דוגמה,
הולכים בתר חזקה דאשתא, שאם עכשיו זה לא שווה פרוטה זה גם לא היה שווה פרוטה מקודם.
אז זה לכאורה ראייה שהולכים בתר חזקה דאשתא,
אבל המתבונן בעצם יגלה שזו לא ראייה מספיק טובה.
מדוע היא לא ראייה מספיק טובה? מפני ששם גם לטובת העניין שלא היו קידושין מקודם, זה לא רק מה שזה לא שווה פרוטה עכשיו,
אלא יש לה חזקה פנויה.
היא הייתה הרי ידועה כפנויה, אז עכשיו,
עד שאתה תסתמך על החזקה של עכשיו שהעבד לא שווה פרוטה, השאלה אם תתייחס לחזקה שלה שהייתה פנויה. אז אולי זה אפילו לא ראייה שהולכים בתא חזקה דאשתא.
אבל מה כאשר המצב הוא הפוך,
מביא הטור בשם הרמו, זאת אומרת,
אותו סיפור של האבן שאדם קידש אישה,
איש קידש אישה, ולא ידוע אם האבן הזו הייתה שווה פרוטה או לא, כי כנראה זה נראה ככה גבולי,
והנה מצאו היום שזה כן דווקא שווה פרוטה.
באים הפוסקים ונחלקו בשאלה הזו.
וכאן השאלה הזו, כאן זה בדיוק הפוך,
כאן לכאורה יש חזקה פנויה,
אבל עכשיו האבן שווה פרוטה.
עכשיו השאלה היא, אם שווה פרוטה עכשיו, אם גם אתמול הייתה, יש אולי שינוי בשערים.
ואם היום זה שווה פרוטה, אז אולי גם אתמול זה היה שווה פרוטה.
הרמו, זה אחד מגדולי הראשונים שמופיע בטור,
הוא אומר שבאמת יש קידושין ודאיים במקרה הזה. זאת אומרת, שמסתמכים על חזקה דה אשתא,
שאם עכשיו שווה פרוטה, אז גם מקודם היה שווה פרוטה,
אפילו כנגד החזקה הפנויה שיש לה, וזה חידוש עצום שצריך עליו לומר זאת אומרת,
יש לנו כאן איזו דוגמה מאוד מיוחדת שהולכים בתר חזקה דה אשתא אפילו כנגד מה שנראה חזקה דה מאיקרא.
זה הדבר שמעירים עליו כל הגדולים שעסקו בעניין הזה, גם באבני מילואים, בסימן ל"א,
הנושא הזה. ובכן, יש לנו כאן איזשהו דיון שהוא מאוד משמעותי ועקרוני,
ויש על זה הרבה שאלות פרטיות וכל מיני דוגמאות: האם הולכים בתר חזקה דה אשתא, ומתי החזקה דה מאיקרא,
אולי כאן החזקה דמיקרא של חזקה פנויה באמת לא שווה, לא מועילה. מדוע לא?
כי חזקה פנויה, העובדה היא שהוראה חזקה, זה נקרא,
כי סוף-סוף היא קיבלה קידושין.
אז אי-אפשר כבר לקבל את החזקה כדבר פשוט, ולכן אולי גברה החזקה דה אשתא.
אבל אנחנו רואים שדעת ארמות שסומכים על חזקה דה אשתא.
לעומת זאת, פוסקים אחרים, הבית יוסף, למשל,
מאוד יוצא נגד דברי ארמו הזה בטור,
והוא אומר שזו אולי אפילו טעות סופר. לא יכול להיות דבר כזה שהולכים באתר חזקת דעה שאתה יותר עדיף בעיניו,
חזקה פנויה. הדברים האלה, כפי שאנחנו אומרים, נדונים אצל גדולי עולם,
ואנחנו באנו רק להראות את הדברים מקצה המזלג, ואני חושב שיש פה עוד הרבה ללמוד ולהבין,
והלומד שהתעמק אולי ימצא גם איזשהן סברות בהבנת העניין, כי זה תלוי בהגדרה, אני חושב,
של חזקה.
מה זה בכלל חזקה?
האם חזקה, יש בה איזשהו ערך של סברה,
או שיש בה רק גדר של דין.
אם אמרנו בתחילת דברינו שיש מחלוקת,
אם מסתמכים בחזקה על גזירת הכתוב או שאומרים שזה אולי הלכה למשה מסיני,
יכול להיות שזה תלוי אחד בשני, הדברים תלויים.
אם אומרים שזה גזירת הכתוב, אז זה רק דין כזה.
ואם זה דין כזה,
אז מה שמצאנו מצאנו, מה שלא מצאנו, לא מצאנו. מצאנו חזקה דמעיקרא בתורה,
אבל לא מצאנו חזקה דאשתא.
ממילא כאילו לא יהיה מקום לבסיס שהולכים באתר חזקה דאשתא.
אבל אם היסוד הוא הלכה למשה מסיני, זאת אומרת שיש פה ביסוד הדבר איזה סברה עמוקה,
אז כמו שאפשר להגיד את הסברה העמוקה ממה שהיה שנמשך,
ככה לכאורה גם אפשר להבין את מה שיש היום, שזה גם היה מקודם, ולהסתמך על זה.
אלו הדברים שפחות או יותר צריכים להיות נדונים כאן,
ובאמת צריך עוד להמשיך ולעיין ולהתעמק, זו סוגיה שיש בה הרבה מה להתעמק, ואני מקווה שכל מי שימצא, יתחיל,
ימשיך הלאה בעזרת השם.
כתוב ושלום שלום.
של של של של של של של::
::::::::
