שלום, אנחנו חוזרים אל השיעורים שלנו ואל השיעור על הסוגיות מהדף היומי, כזכור.
אנחנו לומדים עכשיו בדף היומי את מסכת מנחות,
במיוחד במסכת הזו שעוסקת מלכתחילה בקודשים ובמנחות.
היא עוסקת, עוברת גם בדברים הנוגעים לאורח חיים, בדברים הקשורים להלכות יומיומיות,
לעניינים של ציצית, תפילין ומזוזה.
אני היום רוצה לדבר על אחת מהן,
דהיינו, על התפילין.
ובמה שנדבר על התפילין, אני רוצה לדבר היום הנושא על הברכות שמברכים על התפילין.
וזה קשור כמובן לסוגיה במסכת מנחות,
שעוסקת בזה בדף ל"ה, בדף ל"ו,
תלמידי עמוד ב' עד דף ל"ו עמוד א'.
כאן אנחנו רואים בגמרא שהגמרא אומרת:
ממתי מברך עליהן משעת הנחתן?
שזה צריך לברך עובר לעשייתן, אומרת הגמרא: משעת הנחתן ועד שעת קשירתן.
אבל בהמשך יש עוד תוספת מאוד חשובה. הגמרא אומרת, על הברכות עצמן, הגמרא אומרת שעל תפילה של יד אומר "אשר קידישנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין",
ועל תפילין של ראש אומר "על מצוות תפילין". ובהמשך הגמרא אומרת "אביי ורב אדרמית הוויהו לא סך מברך אחת,
סך מברך שתיים".
עוד נאמר שסך בין תפילה לתפילה,
אווירה היא בידו וחוזר עליה מאורחי המלחמה.
הדברים האלה אפשר לומר שבחלקם מוכרים לכל יהודי שמניח תפילין,
הוא יודע שיש את הברכות האלה,
אבל כפי שגם ידוע יש מחלוקת בהלכה בין הראשונים המפרשים את הגמרא פה
לבין המפרשים וגם בין הפוסקים למעשה מה הכוונה במה שנאמר פה על תפילין של יד אומר להניח תפילין ועל של ראש
הוא אומר על מצוות תפילין, וכאן יש הבדל על דף הגמרא כבר בין רש"י לתוספות.
לפי רש"י,
אז הכוונה היא שאם באמת הוא בירך להניח תפילין, ברכת להניח תפילין על תפילין של יד,
אז הברכה הזו עולה גם על התפילין של ראש.
זאת אומרת שהוא מברך תמיד רק ברכה אחת,
ורק אם הוא סח בין התפילין של יד לתפילין של ראש,
אז הוא מברך את הברכה השנייה. כשאמרו סח מברך שתיים,
הכוונה שאז מברך ברכת על מצוות תפילין.
אבל אם הוא לא סך, אז הברכה הראשונה על להניח תפילין כבר שייכת ומועילה גם לגבי התפילין של הראש.
זוהי שיטת רש"י.
שיטת תוספות שונה.
שיטת תוספות היא שונה, שלפי תוספות שאם באמת הוא לא סך אז מברך על תפילין של ראש את הברכה על מצוות תפילין,
אף על פי שכבר בירך עכשיו מקודם את הברכה להניח תפילין,
ורק אם סך בין תפילה של יד לתפילה של ראש,
אז מברך גם על התפילין של ראש שתי ברכות,
דהיינו גם להניח תפילין וגם על מצוות תפילין.
זוהי שיטת תוספות, וכידוע החילוק הזה בין רש"י לתוספות בא לידי ביטוי בין מחלוקת בהלכה בשולחן ערוך,
וגם הרמב״ם הולך בדעת רש"י בדרך כלל,
למרות שיש הבדל מסוים בין רש"י לרמב"ם למעיין, נמצא את ההבדל ויש הבדל מסוים,
אבל בעיקרון הוא סובר כמו רש"י,
דהיינו שבאמת על התפילין של ראש מלכתחילה לא מברך,
רק אם הוא סך בינתיים,
או שהוא רק מניח על התפילין של ראש בלבד,
אז יש את הברכה על מצוות תפילין.
בעוד ששיטת הערימה היא שמברך דווקא את הברכה,
תמיד מברך על מצוות תפילין, ורק אם סך מברך שתיים, דהיינו,
כמו שאמרנו, בשיטת התוספות.
ההבדל הזה בהלכה מוכר לנו היום כהבדל בין, כאילו,
היות שזה בין המחבר לרימה, אז בימים אלה זה הבדל בין אשכנזים לספרדים,
וזה, כפי שהסברנו, מבוסס על שיטת הגמרא ועל פירוש שונה בשיטת הגמרא. אז זה מבחינת העניין ההלכתי הפשוט הזה.
אבל דווקא אני רוצה לעיין בעניין הזה, ודווקא בשיטת הרמב״ם,
כיוון שיש פה איזה דבר מעניין במסקנה שלו.
המסקנה שלו, של הרמב״ם, שבאמת מברך על רק ברכה אחת,
ואם לא סך, כמו שאומרים, בינתיים,
אז לא צריך לברך ברכה שנייה על תפילין של ראש,
היא לכאורה צריכה עיון ובירור.
מפני שכשאנחנו מעיינים בגדרי המצווה של תפילין,
אנחנו מוצאים ברמב״ם, בספר המצוות,
כמצוין, בדף המקורות, כפי שאני אומר,
שהרמב״ם מונה את שתי המצוות,
את העניין הזה של תפילין כשתי מצוות נפרדות.
זאת אומרת, יכולתי אולי לחשוב שמצוות תפילין זו מצווה אחת, ויש למצווה הזו חלק אחד של יד ויש לחלק אחד של ראש.
אבל מתברר שאצל הרמב״ם, ובעצם אני חושב, אצל רוב מוני המצוות, אני לא יודע אצל כולם,
תפילין של יד ותפילין של ראש אלו שתי מצוות, כל אחת מצווה בפני עצמה.
ואם באמת זה ככה,
שכל מצווה היא מצווה בפני עצמה, אז קשה.
למה מלכתחילה לא יהיה דין של ברכה לברך על כל אחת בפני עצמה?
מפני שככה כלל תמיד, כשיש כל מצווה,
יש לה את הברכה הראויה לה, זאת אומרת בפני עצמה. ולמה כאן יוצא שהתפילין של ראש היא מצווה בפני עצמה,
כאילו יוצא מבחינתה, אין לה ברכה בפני עצמה באופן רגיל,
אלא היא נסמכת על הברכה שכבר בירכו מקודם,
על התפילין של יד.
וזו לא סתם שאלה בעלמא,
אלא היא מגובה על ידי דברי הרמב״ם עצמו בכמה מקומות.
דבר ראשון, למשל,
קודם כל זו גמרא במסכת סוכה בדף מ"ו,
אנחנו מוצאים שם מחלוקת בין התנאים לגבי העניין הזה,
לגבי מי שיש לו מצוות הרבה.
יש אדם שיש לו הרבה מצוות,
הוא צריך עכשיו לקיים הרבה מצוות ביחד.
אז אם הוא צריך לקיים הרבה מצוות ביחד,
אז יש מי שסובר באמת בברייתא במסכת סוכה,
שבעצם הוא לא יברך ברכה על כל מצווה בפני עצמה,
אלא יאשר קדישן ורשותה וציוונו על המצוות.
וממילא זה מועיל על כל המצוות שנמצאות לפניו. יכול להיות שהוא צריך לפדות את הבן ולמול את הילד,
ואולי לפעמים גם ליטול לולב, הוא צריך לעשות כמה מצוות ביחד שעומדות לפניו, אז יברך ברכה אחת על הכול.
אבל אנחנו יודעים שזו לא הלכה, הלכה שם כדברי רבי יהודה, שרבי יהודה אומר שגם כשמברך שיש לו הרבה מצוות לפניו,
לא מברך ברכה אחת על כולם, אלא מברך לכל אחד את הברכה המיוחדת לה.
אז זה בעצם, וכך הרמב״ם פוסק, הכל מצוין כפי שאמרתי בדף המקורות,
אז לכאורה זה פשוט קושייה,
מפני שאם אנחנו באמת צוברים בהלכה,
זאת אומרת, ההלכה היא שאם יש כמה מצוות אז לא מברכים ברכה אחת על כולם, אלא מברכים לכל אחת ברכה בפני עצמה.
וזו לכאורה הלכה ברורה ופשוטה על פי הגמרא בסוכה, כמו שאמרתי. אז למה כאן בנושא של תפילין יוצא שהרמב״ם סובר שמברך על התפילין מלכתחילה להניח תפילין, וזו ברכה שגם מועילה באופן רצוף גם על התפילין של ראש, אף על פי שהיא מצווה בפני עצמה.
נוסף על כך,
ציינו פה בדף המקורות מקור נוסף מעניין,
רמב"ם בספר המצוות בנושא של ספירת העומר, שאנחנו עומדים עכשיו גם בימי ספירת העומר,
שם הרמב"ם מדבר על המצווה של ספירת העומר,
שכידוע אנחנו סופרים,
זה גם לפי הגמרא במנחות, אבל בהמשך הדפים אחר כך אנחנו יודעים שמברכים את הימים
ומברכים גם את השבועות. עכשיו השאלה היא,
כשמברכים את הימים ואת השבועות זו מצווה אחת או זו שתי מצוות?
יש כאילו מקום לשאלה, למקום לומר, היה אולי מקום לומר, היות שיש מצווה למנות את הימים ואת השבועות, אולי יש לנו פה שתי מצוות לחוד.
בא הרמב״ם ואומר שם, במצווה קס"א בספר המצוות,
הרמב״ם אומר, לא,
זו מצווה אחת.
זו מצווה אחת. והוא אומר, אם זה היה כאילו ראייה, בתוך דבריו הוא גם אומר את הנקודה המעניינת הזו.
הוא אומר גם את זה.
אילו זה היה שתי מצוות, היינו צריכים לברך שתי ברכות.
היינו צריכים לברך שתי ברכות: ברכה על הימים,
ברכה על השבועות זה שאנחנו מברכים ברכה אחת זה מוכיח שזה מצווה אחת, שימים ושבועות זה לא שתי מצוות אלא מצווה אחת. אז הנה יש לנו פה את הדוגמה המעניינת הזו שהרמב״ם בעצמו כשהוא
דן ונושא ונותן בשאלה כזו אז הוא בעצם כאילו מוכיח מזה שלא מברכים
שתי ברכות סימן שזה מצווה אחת.
אז יבוא השואל וישאל בצדק אז אם כן נו אדרבה אז אם ככה זאת אומרת תפילין הרי אתה רמב״ם בעצמך
אתה אומר שזה שתי מצוות, אז למה כאן יש ברכה אחת?
זו שאלה גדולה שהיא בעצם סתירה פשוטה גם ביחס למסקנה היוצאת מן הגמרא בסוכה וגם ביחס למה שהרמב״ם בעצמו אומר לגבי עניין של ספירת העומר, כפי שהסברנו.
אז לכאורה זה אומר דורשני וזה מחייב איזשהו הסבר.
ומה שאני חושב
שצריך לומר, באמת,
מקווה שהדברים יתקבלו,
שיש כאן אצל הרמב״ם כאילו חידוש, וצריך אולי לומר שאומנם
תפילין של יד ותפילין של ראש זה שתי מצוות בתרי"ג מצוות, כפי שהוא מונה שתי מצוות נפרדות,
אבל הכוונה של שתי המצוות האלה היא כוונה זהה.
זו אולי הנקודה.
יש פה כוונה זהה, ואנחנו יודעים גם שהכוונה בעניין של תפילין היא חלק
ממשי מתוך המצווה.
יש כמה מצוות שאומרים עליהן שהכוונה זה לא סתם שצריך לכוון,
אלא הכוונה היא חלק מהמצווה.
כך אומרים לגבי מצוות סוכה,
והוא הדין לגבי מצוות תפילין,
שבתפילין הלמן תהיה תורת השם.
לפי חס, זאת אומרת שהמצווה, הכוונה,
היא חלק מהמצווה.
אז אולי צריך פה להסביר שאומנם יש לנו פה שתי מצוות שלפי הכללים הרגילים היה צריך להיות על זה שתי ברכות,
אבל כיוון,
סובר הרמב"ם,
שהמצוות האלה הן עם כוונה משותפת,
אז אם כן, לכן, כיוון שהכוונה משותפת, הברכה היא בעצם משהו שקשור לכוונה.
היא בעצם נותנת איזשהו מימד עמוק למצווה מבחינת הכוונה.
כשאתה מברך,
אתה בעצם מתכוון.
ולכן כאן הכוונה היא באמת כוונה משותפת.
אף על פי שזה שתי מצוות, זו כוונה משותפת.
אז זה הסבר מחודש שאני חושב שאולי צריך לומר,
כיוון שהקושייה היא באמת קושייה גדולה,
ואז אולי זה ההסבר לדעת הרמב״ם,
מדוע בתפילין בכל זאת הוא סובר לפי השיטה שהכוונה היא מצווה שמברכים רק ברכה אחת.
ויתר על כן, אנחנו אפילו רואים כאן שאסור אפילו לשוחח בין תפילין של יד לתפילין של ראש,
ולכאורה, למה אסור לשוחח?
אם זה שתי מצוות,
אז למה אסור לשוחח? מה כאן הבעיה?
שישוחח. מה יש? אם זה שתי מצוות,
יכול להיות שכן ישוחח.
אבל התשובה היא שכנראה שעניין הכוונה המשותפת, זהו הדגש כאן.
ולכן ראוי שלא ישוחח,
או אסור אפילו, כתוב,
לשוחח בין תפילין של יד לתפילין של ראש.
זו דעת הרמב״ם.
לעומת זאת, בדעת התוספות אנחנו רואים אחרת לגמרי.
אנחנו רואים בדעת התוספות שהתוספות צוברים שהם מברכים מלכתחילה שתי ברכות, וזה דעת הרמ"א ומנהג האשכנזים כידוע,
שבאמת בתפילין מלכתחילה מברכים שתי ברכות.
יש את הברכה של להניח תפילין על תפילין של יד,
ויש על מצוות תפילין שזו ברכה שמברכים על תפילין של ראש.
ומה שהגמרא אומרת שמברכים שתי ברכות זה רק אם הוא סך,
שאז הוא צריך לברך עוד הפעם, להניח סך, כי יוצא שעל התפילין של ראש מברך שתי ברכות.
אבל בלי המצב של שיחה שהיא לא ראויה בין תפילה של יד לתפילה של ראש,
הרי אנחנו אומרים באמת
מלכתחילה מברך ברכה נפרדת על תפילין של ראש.
כאן אולי צריך להסביר כי אצל התוספות,
ורואים את זה בתוספות פה, בדיבור המתחיל משעת קשירה,
בתוספות אנחנו רואים, וזה דבר מעניין,
חידוש מעניין שמצאנו,
אבל בתוספות זה בעצם כתוב שיש הבדל מהותי
במצווה של תפילין של יד לתפילין של ראש. זאת אומרת, לא כמו שאמרנו מקודם,
שזו מצווה אחת,
אלא באמת זה שתי מצוות שונות, לא רק מבחינת סתם שזה על היד וזה על הראש,
אלא שתי מצוות שונות מבחינת המעשה.
זה אולי ההבדל שלפי תוספות צריך לומר שהוא דעתו שונה,
דעתם שונה מדעת רש"י ומדעת הרמב״ם.
ואני אסביר,
אני אסביר. דעת התוספות, הוא מביא כאן את שיטת רבינו אליהו,
את העניין הזה שהייתה דעה שסוברת שצריך כל יום אפילו לקשור את התפילין.
זו הייתה דעתו של רבינו אליהו,
שכל יום לא רק צריך להניח את התפילין ולסדר אותם על היד או על הראש,
אלא צריך אפילו לקשור.
והתוספות מתלבטים בדעת רבינו אליהו, שיש לו לכאורה קצת מקור,
מצד מה שכתוב בתורה: "וקשרתם
לאות על ידיך",
משמע שצריך אולי כל יום המצווה היא לקשור.
ואיך שלא יהיה, התוספות
מתלבטים, כמו שאני אומר,
ומכל מקום, בתוך דבריהם הם מוסיפים חילוק ואומרים
שכאן יהיה הבדל בין תפילין של יד לתפילין של ראש,
שבתפילין של יד יוצא מתוך דברי התוספות,
וזה בעצם מסביר יפה בספר צופנת פענח ראיתי,
שבתפילין של יד המצווה היא באמת להניח, זו הפעולה היא המצווה,
הפעולה היא להניח,
בעוד שבתפילין של ראש המצווה היא שיהיו התפילין על ראשו,
לא המצווה להניח על הראש,
אלא המצווה שיהיו התפילין על ראשו. יש חילוקים כאלה בכל מיני דברים אחרים,
אבל כאן באמת יוצא לפי התוספות שיש הבדל
מבחינת המעשה של המצווה בין תפילין של יד לתפילין של ראש.
יכול להיות נפקא מינה, למשל,
אם אדם, ככה יוצא לפי התוספות,
אם אדם למשל הניח תפילין עדיין לפנות בוקר כשחשכה ועכשיו האיר היום,
אז לתפילין של יד יצטרך למשמש בידו,
כי אם הוא לא ימשמש הוא לא קיים את המצווה,
כי את פעולת ההנחה הוא עשה בעצם לפני הנץ או לפני עלות השחר אפילו.
בעוד שבתפילין של ראש אולי לא צריך את זה,
מפני שיש לו תפילין על הראש,
והתפילין על הראש, הדגש הוא לא במעשה ההנחה,
אלא בעובדה שהתפילין מונחים על ראשו.
או יכולה להיות נפקמינה נוספת,
למשל, אם לא הניח מישהו אחר שהוא לא מחויב במצווה,
הוא הניח בשבילו את התפילין על ידו שלו,
שזה לא טוב, מפני שאם המצווה היא להניח, אז הוא לא קיים אותה.
זאת אומרת שיש פה אפשרות להגיד נפקמינה.
סוף דבר מבחינה זו אנחנו פה רואים שיש לנו כאן איזה באמת חידוש בדברי התוספות שיהיה הבדל בין תפילין של יד לתפילין של ראש מבחינת המעשה.
ואם ככה זה לגמרי ברור למה לפי התוספות הם סוברים שצריך
ברכות נפרדות וגם זה משתמע מסגנון הברכה.
כאן אנחנו אומרים להניח תפילין כאן אומרים על מצוות תפילין כי כאן המצווה היא להניח וכאן המצווה היא על המצווה שהתפילין מונחים על ראשו וזה דעת התוספות.
אולי בעניין זה הרמב״ם אולי חולק וסובר שזה לא ככה, ולכן המצווה היא מצווה אחת.
וכפי שאמרנו, אף על פי שזה שתי מצוות בתרי"ג,
כיוון שהכוונה היא משותפת, סובר הרמב״ם באופן חריג מאשר הכלל הרגיל במצוות,
שכאן יברך באמת על מצווה אחת,
יברך אפילו ברכה אחת על שתי
הנפילין, דהיינו גם על התפילין של יד וגם על התפילין של ראש.
הנה כי כן, אנחנו רואים פה שהמחלוקת הזו בהלכה,
המחלוקת הידועה הזו בהלכה לגבי הברכות היא קשורה בהחלט
היטב לגבי ההגדרה של המצוות, וזה לכאורה מה שיוצא פה
מהסוגיה המעניינת הזו של מסכת מנחות,
שעוסקת בעניין של תפילין.
נישאר בזה, והמעיין יראה לפי המקורות,
בדף המקורות,
יוכל לראות את הדברים יותר בבירור ובעומק.
שלום, שלום.
שלום, שלום.
