שלום, אנחנו חוזרים וממשיכים כמובן את הסוגיות שלנו,
שאנחנו לומדים לפי כסף הלימוד של הדף היומי.
כפי שאנחנו יודעים, אנחנו נמצאים כבר בעיצומה
של מסכת יבמות.
היו לנו כמה שיעורים שנשאו ליותר אופי כללי,
ודווקא היום אני חושב שהגיע הזמן פעם גם לדבר על הדברים בצורה יותר פרטית,
על דברים שבאמת נובעים וקשורים להלכות שנובעות מן הסוגיות של מסכת יבמות.
בחרתי להתחיל ללמוד היום מסוגיה בפרק שני בדף כ"ב,
אנחנו לומדים שם במשנה,
וזה בעצם הכללים הפשוטים של ייבום.
כתוב: מי שיש לו אח מכל מקום זוכה כדי שתחיב לי ייבום.
פרחיבו לכל דבר חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה או מן העובדת כוכבים".
זאת אומרת, הכלל הוא שזה הכלל באיבום. אם יש אדם שמת בלי בנים,
אז אשתו זקוקה לאיבום, או בדרך של חליצה, כידוע,
ואח מכל מקום. מכל מקום, פירושו של דבר, כל אח.
חוץ ממה שיש לו אח מן השפחה ומן העובדת כוכבים,
שזה בעצם נקרא שהוא גוי.
אז כיוון שהוא גוי אז הוא לא נקרא אח שלו,
אז הוא לא זוקק לייבום, אבל כל אח אחר כן זוקק לייבום.
ובדומה לזה, הוא אומר גם מהצד השני,
מי שיש לו בן מכל מקום,
פוטר את אביו מן הייבום.
מפני שיש לו בן, אז כל בן בכל צורה פוטר, כל בן, כאילו, בכל צורה, בתנאי שהוא בן שלו,
ונחשב לבן שלו,
אז הוא פוטר מן הייבום, כי זה נקרא שכבר יש לו בנים. והגמרא, כאילו, מרגישה בלשון המשנה,
או שנאמר מי שיש לו אח מכל מקום, משמע שיש פה איזה ריבוי, איזה צורך לחדש משהו.
אז שואלת הגמרא לעיתוי במאי, כנראה שאתה רוצה ללמד אותי משהו נוסף, או שלא הייתי בטוח בזה אלמלא החידוש של המשנה.
על זה הוא אומר, אומר הרב יהודה, לעיתוי ממזר.
ממזר, יש מצב שיש לו אח ממזר, זאת אומרת שהאבא של זה שמת,
היה לו גם בן שהוא ממזר.
זה דבר שקורה כאשר למשל הוא בעל אשת איש ונולד בן, והבן הזה הוא ממזר, אז כיוון שהוא ממזר,
מצד אחד הוא פסול לבוא בקהל, ומצד שני הוא נחשב בכל זאת הבן של האבא, זאת אומרת, האח של זה שמת,
ולכן הוא אומר שממזר הוא בכל זאת נקרא אח.
שואלת הגמרא: פשיטא אחיו הוא? באמת הוא לכאורה אחיו?
אומרת הגמרא: "מה עוד התיימה לילה אף אחוה, אחוה מבני יעקב,
מה להלן כשרים ולא פסולים?
אף כאן כשרים ולא פסולים". כמה שפעלים? זאת אומרת, היה מקום להגיד שיש כאן איזה מין אחווה, הרי כל הנושא של ייבום מבוסס על זה שיש "כי ישבו אחים יחדיו",
יש להם קשר של אחווה כראוי.
אבל אם אין להם קשר של אחווה כראוי,
כמו אח שהוא יהיה ממזר, קשה לקרוא לזה אחווה רגילה,
אז אולי יכולתי לומר שבאח כזה לא יהיה דין ייבום, כיוון שהאח הזה כאילו לא נחשב.
כמה שמובן שבכל זאת במשנה מלמדים אותנו שזה נקרא מכל מקום, שגם אח כזה נקרא אח.
שואלת הגמרא,
אבל הגמרא של אולי באמת,
וימה הכי נמי, זאת אומרת, ולמה לא? אולי באמת זו הרגשה נכונה שכיוון שהוא ממזר אז שלא יהיה פה דין ייבום?
אומרת הגמרא, כיוון שזה לעניין ייבום מבטר נפטר, הגמרא עושה איזשהו קשר.
כיוון שלעניין איבום זאת אומרת שאם יש לזה שמת בן שהוא ממזר,
מחשיבים את הבן לבן שלו לכל דבר,
וזה הגמרא מסבירה אחר כך מכוח דרשה שלומדים,
כיוון שמי שהוא ממזר נקרא בן, אז ממילא גם מי שהוא ממזר יכול להיות אח, זה בעצם הגמרא אומרת,
מזקק זכי, זאת אומרת, כיוון שהבן פותר,
אז האח מחייב, זאת אומרת, יש תלות בין הדברים.
זו בעצם הגמרא,
והגמרא הזו נותנת לנו, אם כן, מרחב גדול למושג הזה
של אחים,
שאחים הכוונה היא גם אח שהוא ממזר, וזה באמת חידוש,
שהגמרא, כפי שאנחנו רואים, מדברת ואומרת שיש בזה חידוש שלא הייתי יודע להגיד את זה מעצמו.
וזה מה שהביא גדולי עולם ראשונים וגאונים,
כשלמדו את הגמרא הזו, אז באו ושאלו
שיש עוד שאלה,
והשאלה הזו אולי לא נזכרת בגמרא, ואז ממילא אם היא לא נזכרת בגמרא,
אולי יש לה באמת דין אחר. למשל, מה יהיה אם יש אח שהוא מומר?
אח שהוא מומר,
שהעמיר דתו דבר חמור ביותר,
הרי עליו הגמרא לא אומרת שהוא נקרא אח.
מצד אחד הוא נקרא אח, כיוון שהוא באמת היה לכאורה אח כשר,
אבל מצד שני הוא מומר, אפשר לקרוא לאח כזה אח?
האם שייך להגיד על מצב כזה כי ישבו אחים יחדיו?
האם שייך בכלל לומר שהאישה הזו, שהבעלה מת,
היא תיפול לייבום עכשיו אצל מישהו כזה שהוא מומר,
ומה נעשה אם הוא באמת כמומר, אם הוא ירצה לייבם, זה מצד אחד נורא ואיום,
אבל גם אם הוא לא ירצה לייבם, אבל ירצו שהוא יחלוץ, אז הוא לא ירצה אולי לחלוץ.
יכולות להיות מזה בעיות קשות, ואלו שאלות שנדונות.
אנחנו באמת הראשונים והגאונים מדברים על המומר,
אז באמת אפשר לשאול את זה גם על אדם שלא ממש מומר בהמרת הדת,
אבל הוא מחלל שבת בפרהסיה ועושה דברים מהסוג הזה. כי מחלל שבת בפרהסיה, כידוע,
מוגדר בגמרא בסוגיות אחרות, כמו במסכת חולין,
הוא מוגדר כמומר לכל דבר. אז כך שהשאלה על מומר היא שאלה אפילו רחבה יותר,
שנוגעת גם למי שאולי לא מומר ממש.
והשאלה הזו נדונת על-ידי גדולי העולם הראשונים דווקא בהקשר לסוגיה הזו,
מפני שאם הגמרא אמרה לעיתוי הממזר,
יכול להיות שדווקא הממזר, אבל כבר מומר, אולי לא.
אולי מומר לא. וכאן השאלה הזו
היא בעצם, אפשר להגיד, גם חשובה,
בשביל שממנה אנחנו גם לומדים על הגדרות
חשובות שקשורות למומר וגם מובילה אותנו להגדרות שקשורות להלכות ייבום,
הייתי אומר ככה, ולכן יש בה גם לתת לנו איזשהו מבט על הדברים היסודיים של הלכות ייבום.
אני אסביר.
כשאנחנו מדברים באמת על מומר,
אז יש שאלה ראשונית,
והשאלה הזו לא נזכרת כאן,
היא גם נזכרת בסוגיה אחרת,
ואנחנו באיזשהו מקום, יש בזה באמת שאלה בדברי הפוסקים, למשל,
האם למומר יש בכלל תפיסת קידושין. זה דבר מעניין.
יש מי שרצה לומר שלמומר הוא בכלל, אם קידש אשה מומר,
לא תהיה תפיסת קידושין, כאילו הוא מופקע לגמרי.
ואומנם אנחנו אומרים: אף-על-פי שישראל שחטא ישראל הוא,
אבל מצד שני, העובדה היא שהוא מומר. זה בכל אופן, אי-אפשר לגמרי להתעלם מן הדבר הזה, ולכן אולי באמת
הקידושין שלו לא תופסים.
אז הרגילות לומר שאת קידושין בכל זאת תופסים. היה מי שסבר מגדולי עולם, בעל האיתור, מובא ב"שולחן ערוך"
ומובא ביותר נכון בטור,
לפי הדף המקורות שלנו,
זה מובא, סימנו את זה בסימן מ"ד,
יש שם, בדברי הטור ובבית-יוסף,
שהוא באמת מביאים את דעת בעל העיטור, שאמר שמומר אין לו תפיסת קידושין בכלל.
אם באמת היינו הולכים לפי הכיוון הזה,
אז מסתבר דווקא שכמו שאין לו תפיסת קידושין, גם אין לו תפיסת ייבום.
כבר מעניין, נקודה ראשונה.
אבל מה, כבר הטור אומר שזו דעה דחויה ולא התקבלה,
כיוון שפשוטם של דברים בסוגיית הגמרא, גם לקמאן,
מוכיחה שזה לא כך,
שכל החומרה שבדבר,
באיש הזה, שהוא מומר,
בכל זאת יש בו תפיסת קידושין.
אז אם יש בו כבר תפיסת קידושין, עכשיו אנחנו נשאל, מותר לנו לשאול, או צריכים לשאול, ומה בקשר ליבום?
ליבום יש סברה לומר שאף-על-פי שיש לו תפיסת קידושין,
שבכל זאת לא יהיה אצלו זיקת ייבום כלפי מומר. והדברים מובאים על-ידי הגאונים,
זה מובא על-ידי גדולי עולם הגאונים המסומנים כאן בדף המקורות שלנו,
שהיו כאלה,
בין הגאונים, ואחריהם מדברי הראשונים הפוסקים החשובים,
שרצו לומר שבאמת ליבם,
אם הוא מומר, אין זיקת יבום.
אין זיקת יבום.
והסברה היא שאף-על-פי שיש לו אפילו תפיסת קידושין,
אף-על-פי שיש לו תפיסת קידושין,
בכל אופן אין לו זיקת יבום,
וזה הולך במדרגות.
הייתי אומר שזה הולך במדרגות.
מהי ההדרגה?
יש מי שבאמת רצה לומר שיבם
שהוא מומר,
הוא לא שייך למושג "כי ישבו אחים יחדיו". כבר הזכרנו קודם את הגמרא שאומרת לגבי ממזר,
שזה חידוש שבכל זאת נקראים אחים.
אבל היבם, נו, זה נקרא אח?
אם הוא מומר?
אם הוא מומר באמת לא נקרא אחווה, אז המושג אחווה לא קיים אצלו.
ובאו והביאו ראיות מראיות שונות לגבי כל מיני הלכות. למשל, יש שאלות לגבי אדם שהוא מומר,
איך מתנהגים אתו בדברים אחרים.
האם אומרים עליו "הוא חי אחיך עמך"
שצריך להחיותו?
האם, למשל, מה ההלכה שלו לגבי ריבית?
אנחנו יודעים שליהודים אסור להלוות בריבית, לגויים מותר.
מה הדין של המומר הזה? מותר להלוות בריבית. הנושא הזה גם נדון, ויש כאלה שאומרים שמותר להלוות לו בריבית.
זאת אומרת שלא מחשיבים אותו כאחיך,
כי אחיך" ובייבום המושג של האחווה הוא לכאורה הדבר הקובע, זה הגדר הקובע.
כמו שהגמרא אמרה לגבי ממזר שהייתי אומר שלא,
כמשמעלן שכן,
הכמשמעלן של הגמרא שכן, אולי הוא באמת על הממזר. ממזר בעצמו לא עשה שום דבר רע בעצמו.
הוא הרי נולד בצורה פגומה,
אבל הוא בעצמו לכאורה יכול להיות אדם ראוי,
לעומת המומר שיש בו פגם באישיות שלו עצמו,
שהוא בעצם נפקע מגדר של אחים.
לכן בהחלט יש מי שסבר בדברי הגאונים שאצל המומר לא יהיה בכלל דין יבום.
אחר כך אמרתי שזו הדרגה.
יש כאלה שאמרו,
תלוי
מתי הוא היה מומר,
אם הוא היה מומר בשעת הנישואין או שהוא היה מומר בשעה שהאח מת.
וזה, הראשונים בעצם הלכו פה ככה,
אלה שאמרו את זה אמרו שזה מבוסס על הסברה שאמרנו קודם,
שכיוון שעומאמרו לא נקרא אח,
אבל המבחן
לאחווה שלו או למציאות שלו כיוון שמחייב עיבום,
המבחן צריך להיות: יש מי שאומר בזמן הנישואין ויש מי שאומר בזמן המיטה. וזה קשור, כמובן,
כמו שאמרתי מקודם, לסוגיות קודמות.
אנחנו יודעים שבדף י"ג לאל היה מחלוקת בגמרא אם מיטה מפלת או נישואין מפילים.
כשאנחנו מדברים על יבום,
מהו הזמן הקובע, מהו הדבר הקובע לעניין יבום?
האם הדבר הקובע זה זמן הנישואין,
אשה נישאת לבעלה ויש לו אחים,
אז הנישואין האלה הם כאילו כבר נישואין שקובעים את כל המעגל של הנישואין,
כולל את המעגל האפשרי של הייבום,
כל מי שנמצא באותו מעגל באותה שעה.
אז אם הוא לא היה, נאמר, מומר בשעת הקידושין,
אז אולי אפילו שאחר כך היה מומר זה לא פוטר אותה מן היבום.
יש מי שאומר שם לעיל שמיתה מפלת, שהזמן הקובע הוא לא זמן הנישואין, אלא זמן המיתה, בשעה שהוא מת,
זהו הדבר שקובע מי הוא מייבם.
ולכן גם אם הוא לא היה מומר בשעת הקידושין אבל הוא היה מומר בשעת המיתה,
יש בזה אולי כדי לפתור.
הדברים האלה כולם נזכרים בדברי הגאונים והראשונים שמובאים פה בדף המקורות, שכדאי עם מי שיכול לראות אותם.
אז זהו שלב שני.
השלב הבא הוא בכל זאת כאלה שאמרו שבכל זאת זה לא מסתבר.
לא שמענו שמומר אומרים עליו שהוא לא נקרא אח.
ואז יש כאן איזושהי שאלה נוספת.
מהי השאלה הנוספת? היא דווקא נזכרת לא כאן, במסכת יבמות,
אלא נזכרת במסכת בבא קמא,
בדף ק"י במסכת בבא קמא,
שם הגמרא מנסה לשאול שאלה מעניינת. הגמרא אומרת: אלא מעתה, האם יש למשל יוון
שהוא מוכה שחין, זאת אומרת חולה מאוד,
לא מדובר על מומר, אלא מדובר על מישהו שהוא מוכה שחין, זה נקרא בלשון הגמרא,
שהוא חולה מאוד,
אולי נגיד שלא תצטרך להתייבם על ידו.
למה? בגלל שידע את הדעה, אחי, כאילו היא בעצמה, אם היית שואל אותה בזמן שנישאת לבעלה,
שהיא יכולה ליפול לייבום אצל אדם כזה? היא היתה אומרת, ודאי שלא, ודאי שלא. זאת אומרת, כאילו היא בעצמה, יש איזשהו תנאי בנישואין שמונע או פוטר אותה מן הייבום, כי על דעת כן היא לא חשבה. מעניין, החישוב הזה בגמרא נזכר,
כיוון שהוא נזכר בגמרא, מה הגמרא עונה?
הגמרא עונה שאישה בכל זאת לוקחת את הסיכון.
זה בעצם התשובה של הגמרא, היא לוקחת את הסיכון.
אז השאלה היא אם סיכון של מוקש חין הוא כמו סיכון של מומר, או שוב,
אולי סיכון של מומר הוא סיכון גדול יותר, שזה היא כבר לא לוקחת את הסיכון.
בייחוד צריך להביא בחשבון את מה שאמרתי קודם,
שהמומר זה לא רק בעיה שהיא לא רוצה ליפול לפניו,
הבעיה היא שהוא לא ירצה לעשות את החליצה,
ואם מילא היא יכולה להישאר עגונה, אז גם זה סיכון שהיא אולי צריכה להביא בחשבון.
אז יש כאלה שמסתמכים על אותה גמרא ואומרים
שבוודאי שהיא לא היתה לוקחת את זה, זה אפילו סיכון כזה גם לא היתה לוקחת.
אז זו עוד הדרגה ועוד תנאי.
באמת, באמת, באמת, בסופו של דבר הפוסקים למעשה לא מלאם לבם להגיד,
היו כאלה שעמלו מאוד, שהנושא הזה הרי בסופו של דבר נושא שנוגע לפעמים בבעיות של חיי נפש,
זה לא דבר פשוט,
והיו כאלה שעמלו רבות
ללכת בכיוונים שאמרנו כדי לפתור באמת את
האשה הזו מן הייבום ובכל זאת כשאנחנו רואים נאמר את השולחן ערוך כפשוטו,
בשולחן ערוך אנחנו לא נמצא את זה,
הוא יוצא שהוא סובר שכן זקוקה לייבום.
אבל הרמ"א כן מביא את הדעה הזו שאומרת שאם היא בסופו של דבר נישאת בלי החליצה מצד המומר אז יש תנאים מסוימים שאומרים שהיא בסופו של דבר לא תצא.
זאת אומרת ההלכה הזו נזכרת בדברי ההלכה כהלכה
שיש לה איזשהו ביטוי ועד במצבים מסוימים,
שבמצב כזה יוצא שבדיעבד כזה היא תהיה בסופו של דבר פטורה מן היבום,
אם קורה כדבר הזה, כמה שהוא קשה, אבל צריך לדעת להביא אותו בחשבון.
מעבר לכך, באו הפוסקים ואמרו שאולי אם יודעים שיש החמומה כזה,
שזה דבר קשה כל כך,
אז יכול להיות שאפשר לעשות תנאי בזמן הקידושין,
שהקידושין יהיו רק על מנת, כן, שלא תצטרך ליפול לייבום אם יקרה מה שיקרה.
ואם יקרה מה שיקרה, כאילו הקידושין ייעקרו מלמפרע,
שכאילו לא היו בכלל קידושין כדי לפתור אותה. זאת אומרת, יש כאן
רגישות רבה ועמל רב למצוא את הדרך, כי זה באמת נושאים שפעמים שאשה נופלת לייבום במצבים קשים כאלה,
זה דבר שהוא לא קל,
ובוודאי שצריך למצוא את הדרך להתיר, לא תמיד אפשר,
אבל רואים בדברי הפוסקים,
עמל רב למצוא את הדרך להתיר. יש כאן גם, מהצד השני, אם אני רק אומר, כמו שראינו בגמרא,
אם יש תלות בין העובדה שאם הבן פוטר,
אז האח מחייב.
זו באמת שאלה מעניינת לפי זה, מה יהיה אם בן מומר, אם הבן הזה פוטר מן האיבום כיוון שיש בן?
הוא מומר, אם יש בן, לא עלינו דבר כזה,
פותר או לא. זאת אומרת, יש תלות בין הדברים.
ובדברי הפוסקים אנחנו רואים שהנושא הזה היה אצלהם, אפשר לומר, נשאר בצריך עיון,
וצריך תמיד לדעת למצוא את הדרך,
אבל כמובן על-פי ההלכה, כפי שהיא, בצורה עד כמה שאפשר ללרות, לא עד כמה שאפשר, צריך תמיד ללמוד את הדברים בצורה מדויקת,
ולדעת תמיד אם יש מקום להתיר או אין מקום להתיר,
וזה בעצם תפקידם של גדולי תורה ותלמידי חכמים שהם מומחים בהוראה, הלכה למעשה.
נישאר בזה, בעזרת השם.
