שלום לכולם.
אנחנו היום במסגרת הלימוד של הסוגיות
מלמדות בדף היומי.
אנחנו יודעים שסיימנו וסיימו את מסכת חגיגה
שמסיימת את סדר מועד.
עכשיו אנחנו מתחילים במשימה שהיא יותר רצינית וקשה גם ללימוד,
אבל בכוחות מתוגברים אנחנו נשתדל בעזרת השם
להצליח גם בלימוד של הסוגיות במסכת יבמות, קודם כול, ואחר כך, כמובן, כתובות וכל סדר נשים.
אנחנו, כפי שאנחנו יודעים,
מתחילים בסדר יבמות. זו המסכת הראשונה בסדר נשים, וגם זו שאלה מעניינת למה דווקא מתחילים בייבמות, אבל אין כאן המקום,
במסגרת שלנו פה עכשיו, לדבר על העניין הזה באופן נפרד.
אבל מה שכן חשבתי, שהיום, כשאנחנו מצד אחד מתחילים את מסכת יבמות,
שמתחילה מייד בעניין הקשה והמסובך
של 15 נשים שפוטרות צרותיהן וצרות-צרותיהן מן החליצה ומן העיבור מאז סוף העולם,
ומפרטים אותן, זאת אומרת, המשנה מתחילה כאילו מן האמצע.
אני חשבתי שיהיה ראוי דווקא, גם במסגרת שלנו, לעשות איזה שיעור פתיחה,
אני קורא לזה, של מסכת יבמות,
כדי קצת להיכנס אל העניין ולהבין במה דברים אמורים.
כשאני מדבר על שיעור פתיחה,
הכוונה שלי באמת לראות את הנושאים העיקריים הנלמדים,
אפשר לומר את השאלות העיקריות שמתבררות בבית-המדרש,
השאלות העיקריות שמתבררות בבית-המדרש כאשר אנחנו לומדים ועסוקים בעניין הזה של הייבום.
כולנו יודעים שייבום זה מצווה מן התורה.
בפרשת "כי תצא" אנחנו מוצאים את העניין של הייבום, של אשה שהבעלה מת בלא בנים,
אז יש עניין של ייבום, ייבום על-ידי אחיו,
אבל יש אפשרות גם של חליצה.
יש אפשרות של ייבום ויש אפשרות של חליצה.
אפילו השאלה הזו כשלעצמה היא כבר בעצם נושא ראשון לדיון.
היא לא מופיעה אומנם בדף ב' פה בהתחלה בגמרא, במשנה,
אבל היא נדונת בגמרות לכמן,
למשל, בדף ל"ט עמוד ב',
דף ל"ט עמוד ב', בפרק החולץ,
והדבר המעניין בדרכו של תלמוד,
המשנה הזו, היסודית כל כך,
שנוגעת לגבי מצוות הייבום,
היא משנה שבעצם מופיעה במסכת בכורות דווקא,
אפילו לא מופיעה במסכת יבמות.
אנחנו יודעים ש"תנן התם" כתוב שם
שמצוות ייבום קודמת למצוות חליצה.
בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצווה,
עכשיו כשאין מתכוונים לשם מצווה אמרו מצוות חליצה קודמת למצוות ייבום. זאת אומרת,
יש כאן איזו שאלה עקרונית: מה קודם למה? האם מלכתחילה אנחנו מעדיפים שיהיה ייבום,
או שאולי דווקא מעדיפים שיעשו חליצה?
וכפי שמתברר בהמשך הגמרא, בסופו של דבר המשנה הזו שקראנו אותה תלויה במחלוקת תנאים, ומקובל לומר שדעת חכמים
שמצוות ייבום קודמת,
דעת אבא שאול,
אחד התנאים כנגדם,
שהוא סובר שמצוות חליצה קודמת, זה אפילו עדיף מבחינתו,
וכל כך למה בסברה.
בסברה הפשוטה היא שמצוות חליצה קודמת, כי תמיד יש חשש שהייבום לא נעשה לשם מצווה,
אלא לשם מחשבה פשוטה, לשם נוי, לשם כסף, לשם כל מיני דברים חיצוניים או שאינם ממהות העניין של המצווה.
משום כך אבא שאול אומר שמצוות חליצה קודמת.
אז קודם כול צריך לדעת שמצוות ייבום וחליצה הן מצוות שמופיעות כיחידה אחת,
כאשר לגבי מה קודם למה אנחנו מושאים בדברי התנאים מחלוקת,
ובסופו של דבר גם בדברי הפוסקים.
אנחנו הרי לומדים הלכה ברורה, ההלכה מתוך הגמרא,
שמתוך הסוגיה בדף ל"ט, כפי שהדגשתי,
דווקא בדעת הרמב"ם והמחבר ב"שולחן ערוך" נראה שהם סוברים כדעת חכמים שהם מצוות ייבום קודמת. לעומת זאת, לדעת הרמ"א ב"שולחן ערוך"
הוא אומר דווקא שמצוות החליצה הקודמת,
שהוא פוסק דווקא ככה, יוצא,
כדברי אבא שאול. גם דומה לי שהיום, בזמן הזה בכלל,
כמעט כולם,
נראה לי, נוהגים כדעת אבא שאול, או כדעת הרמ"א, שאומרים שמצוות חליצה קודמת,
כי יודעים שעניין הייבום בסופו של דבר באמת אולי
חוששים מאוד שלא מקיימים אותו לשם המצווה,
ובסופו של דבר גם לא רוצים להעמיס לא על האשה ולא על היוון
נישואין וקיום של אישות שלא בדיוק כאשר רוצים.
תמיד החשש הוא שלא עושים את זה כל כך ברצון,
ומשום כך אמרו שמצוות חלצה קודמת. אז זה נושא עקרוני ראשון.
הנושא השני, שהוא נושא הלכתי מאוד עיוני ומעמיק,
שהוא כמעט ולא מופיע בגמרא בשום מקום, יש לנו חקירה יסודית.
אני קורא לזה, יש חקירה יסודית מספר אחת.
כשלומדים באופן עיוני את המסכת, יש לנו מקום לחקור. מה זה מעשה הייבום?
האם מעשה הייבום הוא כמו מעשה קידושין,
דהיינו זה מעשה קניין?
זה שיש מצווה ליאבם, אז כבר אמרנו.
אבל עכשיו השאלה, האם זה מעשה קניין כמו קידושין,
או שזה בעצם לא, אפילו אין פה שום מעשה קניין.
הייבום הוא רק ממשיך את הנישואין של האח הראשון,
ודווקא החליצה היא זו שעושה את ההפרת,
המבטלת,
עוקרת את קשרי האישות הראשונים על-ידי מעשה חליצה.
זאת אומרת, יש לנו כמין חקירה שהיא באמת שאלה שנדונת,
ואפילו ההכרעה בה היא לא כל כך מובנת מאליה.
זאת אומרת, האם הייבום, כמו שאני חוזר,
זה כמו מעשה קניין של קידושין,
או שזה דבר של מצווה.
מדוע רק מצווה?
כי האשה, היבמה הזו, זו שזקוקה לייבום,
נמשכת אצלה קשרי האישות של בעלה ולא צריך לעשות קניין מחודש.
זו אינה חקירה מופשטת בעלמא.
יש לחקירה הזו כמה נפקא מינות והשפעות הלכתיות מאוד משמעותיות.
אני אתן את הדוגמה הכי נראית לי משמעותית ויוצאת כדבר הכרחי מן החקירה הזאת.
למשל, האם צריך עדים לגבי העיבום?
אנחנו כולנו יודעים שבקידושין,
אז אנחנו אומרים, זו אפילו גמרא מפורשת במסכת קידושין,
שהמקדש בעד אחד אין חוששים לקידושיו.
זאת אומרת שקידושין, אם לא יהיו עדים, אנחנו כולנו יודעים שבחופה,
כאשר עושים חופה, צריך עדים, ולעדים יש חלק מאוד משמעותי,
מהותי, במעשה הקידושין,
זה מה שאנחנו קוראים "עדי קיום".
קידושין שאינם נעשים בפני עדים, אין תוקף למעשה הקידושין.
וזה אומר שקידושין זה בגדר קניין,
שקניין לא יכול להיות בלי העדים.
וגם קידושין מצד אחד,
גם הגירושין, אם עושים גיטין,
גם כן צריך גיטין שיהיה בפני שניים.
קידושין בפני שניים,
גיטין בפני שניים,
ואז השאלה שתישאל: ומה עם ייבום?
ייבום גם צריך להיות בפני שניים או לא. הכוונה,
האם שניים צריכים להיות לא ממש בכוונה לראות אותם כשהם נכנסים לחדר,
כמו שאומרים, לייחוד?
האם העדים נחוצים?
אז עכשיו זה כמובן תלוי בשאלה הזו שאמרנו,
וזה ככה באמת מוסבר כשאלה. השאלה הזו נדונת דווקא גם בדברי הראשונים קצת, ויותר בדברי האחרונים.
בדף המקורות אפשר למצוא את המפרשים הראשונים והאחרונים שעסקו בדבר,
כי באמת בסופו של דבר יש שאלה.
הנושא הזה הוא לא מובן מאליו.
האם באמת צריך עדים למעשה העיבום, או לא צריך? אם זה נחשב,
נחזור ונסביר.
אם זה נחשב למעשה של קניין,
אז ממילא זה כמו קידושין.
זאת אומרת, נסביר שהאשה שבעלה מת בכל מקרה עכשיו, היא כבר לא נחשבת לאשה נשואה,
היא בסופו של דבר רק זקוקה.
זהו העניין. מכאן מופיע גם המקור למושג הזה, זקוקה,
שזה בעצם ביטוי של זיקה.
איזו הגדרה אנחנו נותנים לאותה זיקה בשלב הביניים?
האם זה נקרא שהיא בעצם כמו נשואה,
רק צריך לעשות מעשה של ייבום,
אבל קשרי האישות שבה נשארו בתוקפם ורק החליצה תבטל אותה,
או לא? בעצם בעלה מת. אז כיוון שבעלה מת, אי-אפשר לקרוא לאשה שיש לה קשרי אישות של ממש.
אלא מה? אנחנו אומרים: יש זיקה.
זיקה זו היא הלכה, כמובן, חשובה.
היא מחייבת ייבום,
ואז נאמר על היבום שזה עצמו מעשה
קניין מחודש שהאח מצווה לקיים אותו.
אם ההגדרה היא באמת מהכיוון הזה,
אז הפירוש הוא שצריך באמת שיהיו עדים.
לעומת זאת, אם אנחנו אומרים שמעשה היבום איננו מעשה קניין עצמאי,
אלא רק באמת ממשיך את קניין הישות שכבר היה לאח הראשון,
אז בהחלט אנחנו נוכל לומר שאין צורך בעדים.
זוהי שאלה שנדונת, כפי שאמרתי, אצל המנחת-החינוך ואצל המשנה למלך, אפשר לראות את זה בדף המקורות.
אפשר לומר שוב שאצל הרמ"א היה נראה די ברור שהוא סובר שצריך עדים.
לעומת זאת, אצל הרמב"ם והמחבר לא כל כך ברור.
הדברים לא ברורים עד הסוף,
כי יש על זה סוגיה במרוצת המסכת שמופיעה ומדברת על
העניין הזה של
האם זו סוגיה שנזכרת בדף נ"ב בפרק חמישי.
יש למשל שאלה מעניינת:
האם ראוי, ככה יוצא שם לפי הגמרא, אז דבר מעניין,
יוצא שם שראוי שכל ייבום לא יתחיל במעשה הייבום עצמו,
אלא יתחיל על-ידי קידושין,
כאילו קידושין, רגילים.
זה קידושין של מאמר, מה שנקרא,
כשהיו"ם עושה אצל היבמה קידושין,
קוראים לזה בהגדרת הגמרא מאמר.
זה נקרא מאמר, ולפי הגמרא משמע שיש עדיפות שלא יעשה מייד את הייבום, אלא יקדים לו מאמר. זה, דרך אגב,
הסיבה לדבר היא שאם מתחילים בייבום, יש בזה איזה משהו לא יפה,
שקשר בין איש לאשה מתחיל מייד במעשה הייבום,
אלא יש תמיד עניין שיהיה איזה משהו לפניו. זו הסיבה, דרך אגב,
בכלל כשמדובר בסדר נשים,
שקודם עושים קידושין ורק אחר כך נישואין,
ויש מה שאנחנו קוראים היום אפילו אירוסין,
או מה שעושים היום נקרא אירוסין. זה בהחלט דבר חיובי,
שבא בעצם ליצור עוד איזה דבר קודם. ויש חשיבות לעניין מבחינת
היחסים הנאותים בין בני-הזוג,
שהדברים לא יתחילו בדרך הנישואין עצמם או במעשה הייבום,
הישות עצמו.
ולכן גם בייבום יש דעה בגמרא, הגמרא אומרת, וכך נפסק, שצריך להיות מאמר.
מאמר, דהיינו, עושה כמו קידושין.
הקידושין האלה הם לא בדיוק קידושין, כי הרי אין קידושין ביביו,
אלא זה נקרא דבר כמו קידושין, קוראים לזה מאמר.
והמאמר, כמובן, צריך להיות בפני עדים, כי זה בעצם מחליף
בדומה למעשה הקידושין עצמו.
הדבר היפה בזה, שלפחות יש כאלה שמפרשים שכאשר כבר היו עדים במאמר,
אז אולי באמת לא צריך עדים אחר כך בייבום.
כאילו, העדים האלה כבר נותנים את הגיבוי כעדים על כל התהליך כולו,
גם במאמר וגם על העדים. ככה יוצא מדברי הגרא בשולחן ערוך בסימן קס"ו,
וגם זה נזכר בדפי המקורות. אבל אם אנחנו הולכים הלאה באותו עניין, ושאלה יסודית,
האם באמת היבמה הזו נחשבת, הזקוקה לייבום, היא נחשבת עדיין מחוברת
בקשרי הקניין של האח הראשון שמת,
או שזה דבר חדש לגמרי,
יש לזה שאלה נוספת, שהיא גם כן מאוד חשובה ומאוד עקרונית: האם
אם יש אצלה, זו שאלה שנדונת בגמרא לקמאן,
בדף צ"ב זה כבר נדון,
זו שאלה אם יש תפיסת קידושין אצל היבמה הזקוקה לייבום.
אני אסביר.
הרי אשה שנשואה, אפילו שהיא אשת איש על-ידי קידושין רגילים,
אנחנו אומרים שאין תפיסת קידושין של מישהו אחר.
זאת אומרת, אם היא תקבל כאילו תעשה קידושין עם מישהו אחר,
הקידושין לא יתפסו. אנחנו בא אשת איש לא תופסים קידושין.
נשאל את השאלה: מה הדין של היבמה,
הזקוקה לייבום,
לפני מעשה הייבום?
האם יש אצלה תפיסת קידושין או אין אצלה תפיסת קידושין?
אם אנחנו נלמד ונראה את הדבר הזה, אנחנו נראה שגם זו מחלוקת. קודם כול,
מה הגדר ההלכתי של היבמה?
עליה נאמר בתורה: לא תהיה אשת המת החוצה. זאת אומרת, יש כאן איזה מין איסור לאו, שאומר שאסור לה להיות בקשר עם אדם זר, עם אדם בחוץ,
שאיננו מחובר אל הקשר הראשון שמחייב את הייבום.
ואז כשיש פה איסור לאו,
אז באופן רגיל יש מחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים עם מי שיש חיוב לאו,
האם יש תפיסת קידושין או אין תפיסת קידושין.
רבי עקיבא סובר שאין תפיסת קידושין אצל חייבי לוין,
אבל הלכה כחכמים שסוברים שאצל חייבי לוין,
שכשמדובר רק על איסור לאו ולא איסור כרת, כפי שבאשת איש או חיוב מיתה,
אנחנו אומרים שיש תפיסת קידושין איפה שיש חיוב לוין.
ואף-על-פי-כן,
אצל ההיוומה אנחנו מוצאים בגמרא, וזה באמת, כמו שאמרתי בדף צ"ב, מעניין לקרוא רק את הביטוי של הגמרא, איך שהיא אומרת את זה,
הנה, עומר רב.
ההלכה היא דווקא, כמו שאני חוזר, לא כי רבי עקיבא
בחייבי לוין בדרך כלל, אלא
חייבי להבין, בדרך כלל יש תפיסת קידושין, גם אם זה באיסור.
והנה, לגבי היבמה,
אומר פה עומר רב יהודה, עומר רב: "מנין שאין קידושין תופסים מיבמה, שנאמר: לא תהיה אשת המת החוצה ליזהר, לא תהיה בה הוויה". הוא מפרש את הפסוק שכתוב "לא תהיה",
שזה אומר שלא יתפוס בה הוויה,
לא יהיה בה מעשה קידושין.
אז זאת אומרת שרב סובר שאף-על-פי שבדרך כלל חייבי להבין,
אנחנו אומרים,
שיש תפיסת קידושין, אצל היבמה הדבר הזה אחר,
וברור לרב שאין תפיסת קידושין. אבל הנה שמואל,
שמואל חולק על רב ואומר,
זה באמת דבר מעניין, הסגנון הזה של שמואל. שמואל אומר:
בעניותנו צריכה גט.
הגמרא אומרת: מספקה לשמואל אם יש תפיסת קידושין או אין תפיסת קידושין.
הביטוי הזה של שמואל הוא ביטוי אפק כשלעצמו, בעניותנו צריכה גט.
מה זה בעניותנו צריכה גט?
זאת אומרת, כאילו אנחנו לא יודעים.
שמואל אומר בעצם בענווה שאנחנו באמת לא יודעים. במלים אחרות, "והלכה כשמואל".
זאת אומרת, במלים אחרות יש באמת ספק עקרוני שהולך לאורך כל הסוגיות האלה.
האם כפי שאמרנו,
אצל היוומה יש מציאות קידושין מן האח הראשון ורק משלימים פה משהו של מעשה מצווה על-ידי ייבום,
או שזה כאילו מעשה חדש?
זאת אומרת, זו שאלה שהלמדנים לומדים במשחקת יבמות,
אז השאלה הזאת אם יש זיקה או אין זיקה,
וכשיש זיקה, מה פירושה של הזיקה הזאת,
עד היכן
היא משמעותית.
אז כפי שאנחנו רואים, הנה דוגמה נוספת, כפי שאמרנו,
האם יש אצלה תפיסת קידושין או לא?
כי אם בעצם נמשך אצלה מעשה הקידושין הראשון, אז לא שייך שיהיה בה קידושין, זו בעצם הסברה.
לעומת זאת,
אם אתה אומר שמעשה הקידושין הראשון כבר נפסק, איננו, הבעל הרי מת,
היא צריכה ייבום, ייבום זה קניין חדש.
אם זה קניין חדש, אז בינתיים, עד שייעשה המעשה החדש,
היא באמת תהיה אצלה תפיסת קידושין. זאת אומרת, אפשר לומר שהנושא הזה הוא נושא מרכזי,
שמופיע, זה לא רק עניין ללמדנים,
אלא זה מן השאלות המרכזיות שעומדות מאחורי הרבה דיונים במסכת יבמות,
לגבי ההגדרה של היבמה,
לגבי ההגדרה של הזיקה,
לגבי ההגדרה של מעשה הייבום.
זה גם קשור לסוגיות הראשונות שכרגע עוסקים בהן,
לגבי מה זה אומר בדרך כלל אצל יבמה,
האם נשאר אצלה האיסור של אשת אך,
או שבעצם האיסור הזה איננו,
האם יש אצלה איסור של אשת אך ורק יש דין ייבום,
או שבכלל אין אצלה איסור אשת אך,
אם נגיד שהייבום נמשך,
אז בעצם הגדרת האי-שטח לא תופסת אצלה.
אבל זה באמת נושא שצריך להאריך בו יותר,
ואי-אפשר הרי כעת את כל התורה כולה על רגל אחת.
אז ניסיתי וניסינו לראות קצת מן הדברים הבסיסיים שקשורים למסכת יבמות, ועוד בעזרת השם
נמשיך ונראה, בעזרת השם.
כל טוב.
