פרק ד', בבקשה. פיתחו בבקשה פרק ד',
בדף ל"ה.
פרק ד', דף ל"ה, באל"ף, סעיף א'.
התשובה הפרטית היחידית והתשובה הכללית
הציבורית העולמית בעולם בכנסת ישראל. אני רוצה להסביר את המושג הזה.
חז"ל אומרים תשובה קדמה לעולם.
מה זאת אומרת תשובה קדמה לעולם?
תשובה קדמה לעולם, תשובה זה כמו חוק טבע.
זאת אומרת, העולם, יש עולם שהוא מתנהל על פי חוקיות, חוקי טבע.
אז כמו שאומרים, תורה קדמה לעולם, יש ביטוי כזה,
תורה קדמה לעולם. מה זה תורה קדמה לעולם?
הכוונה היא שכמו שאדם בונה בית,
אז הוא בונה את זה על פי תוכנית.
אז התוכנית קודמת לבית, נכון? קודם עושים תוכנית,
קודם יש ארכיטקט,
אחרי יש קבלן, קודם מחשבה, אחרי יש מעשה, סוף מעשה,
מחשבה תחילה, זה דברים פשוטים.
אז אנחנו רואים שהעולם הוא מבחינת בית, כמו בית,
אבל העולם כולו הוא בנוי על פי פרוגרמה, על פי תוכנית. איזה תוכנית, מי עשה את התוכנית הזאת?
מי זה הארכיטקט העולמי?
מי זה המהנדס העולמי או הארכיטקט העולמי?
גבונו של עולם.
זאת אומרת, תורה, שזה בעצם תוכנית,
שאלוקים נתן לנו תוכנית,
לא רק מבחינת תוכנית לחיי האדם,
מה לעשות כל ימי חייו,
אלא גם תוכנית, היא אומרת שכל הבריאה כולה, שכל העולם כולו,
היא בעצם כתובה בתורה. הסתכל הקב"ה בתורה וברא את העולם, ככה אומרים חז"ל.
זאת אומרת, התורה קדמה לעולם.
זאת אומרת, אתה רוצה להבין את העולם שאתה חי בתוכו,
אתה צריך ללמוד תורה.
אם אתה לא לומד תורה,
אתה לא מבין בדיוק מה קורה בעולם,
מהרבה מאוד בחינות נדמה לי. אתה רוצה להבין את עצמך, מישהו מונע להבין את עצמו?
להכיר את עצמו, להבין את עצמו.
יפתח את התורה, ילמד תורה, אמר, וואי,
כאן, למשל, מכון מהיר,
באים חבר'ה שמחפשים את עצמם לפעמים.
אז אני אומר להם, תשמעו, תלמדו תורה,
תמצאו את עצמכם.
איפה תמצאו את עצמכם?
בתוך התורה. התורה באה ללמד אותנו,
להחכים אותנו,
להבין את העולם שאנחנו חיים בו, לא רק העולם הכללי והטבעי והמוסרי והערכי,
אלא גם העולם הפרטי של כל אחד מאיתנו.
מי אנחנו? מה אנחנו? לאן אנחנו הולכים? מאיפה אנחנו באים? כל הדברים האלה,
זה על פי התורה.
זה נקרא,
תורה קדמה לעולם.
אותו דבר, התשובה קדמה לעולם. צריך להבין, מה זה קדמה לעולם?
העולם כולו יש בו מגמה, נאמר כך, יש בו מחשבה,
יש בו תנועה, נאמר, יש מציאות כזאת של תנועה.
יש ביטוי כזה בפילוסופים,
אבל גם ביהדות זה אותו דבר, אותו רעיון.
העולם כולו,
יש ביטוי כזה,
הוא זורם,
הוא בתנועה.
אם מתבוננים במציאות שאנחנו חיים בה באופן פיזיקלי, באופן טבעי,
אין דבר בעולם שאין בו תנועה.
גם מה שאתה חושב שאין תנועה, יש בו תנועה.
באטומים יש תנועה.
האלקטרונים מסתובבים שם בתוכו.
בדבר שנראה לך כדבר מוצק, יש בו תנועה.
כי הוא מומכם מאטומים וכל מיני חלקיקים והוא משתנה,
וגם הפלדה בסוף מקבלת חלודה,
זאת אומרת, יש בה איזושהי תנועה, איזשהו דבר. אין לך דבר בעולם שהוא בלי תנועה.
גם עכשיו, כשאנחנו יושבים כאן,
אנחנו על כדור הארץ ובירח, איפה אנחנו עכשיו?
איפה אנחנו נמצאים כרגע?
אתה בטוח?
אתה חושב? בסדר.
אבל כדור הארץ מסתובב,
אז כולנו בתנועה.
כמו אדם שנוסע באוטובוס, יושב במקום,
אבל הוא באמת יושב במקום, מה אתם חושבים?
הוא כאן בתנועה.
כלומר, בגלובל,
בקוסמוס,
הכל בתנועה, הכל דבר שקיים בתנועה.
במיקרו, באטומים, בדברים הקטנים, הכל בתנועה, הכל בתנועה.
זה ביטוי, הכל שוטף, הכל בתנועה, הכל זורם,
בסדר, זה כל מי שיש לו קצת תבונה ושכל ודברים כאלו, רואה, נכון?
כל דבר שבעולם יש בו תנועה.
האם כל התנועה הזו אותה,
שכל ההוויה כולה, שכל הבריאה כולה, שכל הקוסמוס כולה, שכל תאי הגוף שלי וכל מה שקרה כאן,
האם לכל התנועה הזאת יש מטרה?
יש מגמה?
או שהיא תנועה סתמית כזאת,
מעגלית סתמית שלא מגיעה לשום מקום,
היא תמיד חוזרת לאותה נקודה?
מה אתם חושבים?
אה?
יפה מאוד. למה?
נכון, נכון, אתה אומר דבר נכון.
נכון.
לא, יש שתי תפיסות.
יש תפיסה שאתה אומר מה משום מה, אני לא יודע למה, ואמרת יפה מאוד.
ויש תפיסה שאומרת אין מטרה.
אתה חי במחזוריות.
אתה פותח מעגל, סוגר מעגל, חוזר בדיוק לאותה נקודה.
זאת השקפה, קוראים לה פסימית.
אתה לא מתקדם בחיים.
אתה כל הזמן חוזר לאותה נקודה,
לאותו מקום, לאותו עוזר אותנו.
ויש לך אלף הוכחות שזה נכון.
כשאתה תמיד חוזר לאותה נקודה, זה מקרה הטוב, מקרה הלא טוב.
כל יום אתה יורד מעגל.
אתה, איך אומרים, מעשי אדם מבלים את עצמו.
הוא כל יום נשא זקן יותר, מבוגר יותר.
נגמרים לו החיים כל היום.
אני קורא לזה, הוא חי בשעון חול. מה זה שעון חול?
כל יום השעון יורדים, נגמר לו קצת מהחול.
אדם כזה שחי בשעון חול, מסכן.
למה?
עוד מעט נגמרים החיים.
אז כל יום הוא חי במחשבה של וואי וואי לאיפה אני הולך, לאן אני מתקדם.
בשום מקום.
זה מקום שאין לו תכלית ואין לו שעה, לקבר בקיצור.
אדם כזה הוא אדם מאוד פסימיסט, כן?
אין טעם לחיים, אין טעם לשום דבר. כל יום, איך קוראים בפרקי התוכחה?
כל יום גרוע ממשנהו.
הלוואי שהייתי אתמול, היום יותר גרוע מאתמול.
מצב נורא ואיום.
אבל זאת תפיסה מטריאליסטית, חומרנית.
שהחומר אומר, עובדה, הכל בתנועה מעגלית, וזה לא מתקדם.
התפיסה הרוחנית, נאמר, התפיסה היהודית, היא לא כזאת.
היא אומרת, לא רק שהכול בתנועה,
אלא כל מה שקיים בעולם הוא מתפתח ומתקדם,
הוא מתחדש, הוא בטובו מחדש,
וכל יום תמיד מעשה בראשית.
הכול לטובה.
כל דוד רחמנא לטלווין.
כל יום עוד לא היה יום כמוהו בהיסטוריה.
כל רגע לא היה רגע כמוהו בהיסטוריה.
זו התפיסה הרוחנית,
היהודית, נאמר ככה.
אז זו תשובה קדמה לעולם.
מה זה תשובה קדמה?
תשובה זה תיקון,
זה התחדשות,
זה תשובה.
לא רק ברמה האישית, שאדם עושה תשובה,
מתחדש, מתעקן, עושה יותר שלם, יותר טוב וכו',
אלא אומר כאן הרב, בכותרת,
זה גם ברמה העולמית והלאומית והאנושית.
כל מה שקיים בעולם יש בו תנועה,
וכל התנועה הזאת של כל מה שקיים בעולם
התנועה הזאת היא כל הזמן נעשית יותר טובה, יותר משוכללת,
יותר מתקדמת, יותר מתקררת למקורה, דהיינו, לקדושת תשובה, זה לשוב למקור,
לרצון השם.
זה מובן הרעיון הזה.
כן, בבקשה.
שלא יהיה מישהו שוב.
זה הקב"ה, עזוב שהקב"ה ברא את העולם, ברא איתה את התשובה.
כשנברא העולם,
באותו זמן
נברא התיקון.
רגע, האדם הוא יצור מרכזי בתוך כל הבריאה הזאת.
אבל יחד עם זה האדם, כולל האדם, הכול.
גם בפרקי דרבי אליעזר כתוב,
שכתוב שהקב"ה ברוך הוא ברא את העולם,
אז הוא ברא את העולם, אז כבר יש קלקולים בעולם.
הפסוק השני בתורה, "והארץ שהייתה תוהו ובוהו וכל שר על פני תהום".
זאת אומרת שעם הבריאה
כבר בא קלקול.
אז מה, הוא ברא בשביל לקלקל?
לא, ויאמר אלוקים, יהי אור ויהי אור.
באה התשובה עם הבריאה.
זאת אומרת, הוא ברא עולם שיש בו הרבה בעיות, הרבה קלקולים, הרבה מה לתקן,
והתשובה היא כבר עומדת ביסוד ה...
כמו שאומרים, כשמייצרים מכונית,
אז בו זמנית מייצרים כבר חלקי חילוף. אתם יודעים למה?
למה?
כי בוודאי היא תתקלקל.
בוודאי.
אז מה זה חלקי חילוף?
שלתקן, תקן זה תשובה.
אז התיקון כבר ביסוד הבריאה עומד כבר העניין של התיקון.
וזה דבר גלובלי, דבר עולמי, דבר כלל אנושי וכלל, כל הבריאה כולה היא
בתהליך של תשובה. זה נקרא תשובה קדמה לעולם.
זה מובן.
יפה מאוד. עכשיו בואו נקרא את הדברים בתוכו, ויש לי בקשה אליכם.
אנא, תשאלו אותי שאלות, אחרת אני כאן פשוט מתייבש לגמרי.
בסדר?
שאלו שאלות. ומי שישאל שאלה יקבל ממני כוס מים אפילו. הנה, יתעמסו.
יש הבדל בין שיעור שהוא דיאלוג,
סליחה,
לבין שיעור שהוא הרצאה.
תמיד עדיף שיש שיעור דיאלוג. זה כמו בגמרא, בגמרא יש דיאלוג.
זה אומר, זה עונה, זה שואל, זה זה.
אז תעשו את השיעור לדיאלוג, לא רק ל...
אוה, יישר כוח, כן.
של עצמו אוכל כאילו משהו לא בסדר.
כן. הבריאה עצמה, אתה צודק. אז היא ירידה בעצם.
עצם העובדה שהקב"ה ברא את העולם,
כבר יש כאן איזשהו חיסרון מסוים.
כי המקור הוא משלם.
הוא בונה של עולם,
שלמות שאין סוף לה ואי אפשר אפילו לתאר אותה.
וברגע שנברא העולם, כבר בעצם נוצרת כאן מציאות של כביכול התרחקות
מהשלמות הזאת.
בראשית ברא אלוקים את מה?
כבר יש בעיה,
שמיים וארץ,
קונטרסטיות, ניגודיות, לכאורה,
שניות, קוראים לזה שניות.
היהדות אומרת, השניות מחוברת, נכון,
אבל עצם הבריאה,
עצם הבריאה זה כבר חיסרון,
והחיסרון הזה צריך להיתקן.
עצם העובדה שאתה נמצא ב...
זה כבר חיסרון.
אתה צודק.
אבל החיסרון זה לא דבר טוטאלי,
זה חלק מתהליך של לתקן עולם במלכות שדיים.
אתה צודק.
זה ירידה לצורך עלייה. בריאה זה ירידה לצורך עלייה.
כשאדם נולד, הוא נולד שלם או לא?
אדם נולד.
נולד חסר.
בוודאי, הוא צריך לתקן, לתקן, לתקן, לתקן.
לגדול, לצמוח, לפרוח.
כן? לא אומרים שההבדל בין בהמה לאדם,
אבל אומרים את זה גם מעשיו,
שהבהמה פרה שהיא ממליטה,
לוקח כמה, דקה, שניים, והעגל כבר עומד על הרגליים, נכון או לא?
מישהו ראה פעם דבר כזה?
אה?
הופ, עומד על הרגליים.
האדם כשהוא נולד,
כמה חודשים, שלושה חודשים, התינוק
לא מתהפך מצד לצד כמעט.
אם הוא מתחיל להרים את הראש, הוא שמחה בעולם.
מי יותר שלם,
העגל או התינוק? מה אתם אומרים?
העגל יותר שלם, ודאי.
אומרים על עשו שהוא נולד עם שערות.
הוא נולד בשל, הוא נולד בלי שום חיסרון.
עשו,
מלשון עשוי, הוא נולד עשוי.
למה? כי מהות האדם זה לתקן, לתקן, לתקן, לתקן.
אנחנו נולדנו עם חסרונות
על מנת שנתקן את החסרונות.
בהתחלה החסרונות הפשוטים ביותר,
לעמוד על הרגליים,
ואחר כך היה את השכל, את המידות, כן, בבקשה.
ודאי, לא ישעמם לך, מה אתה חושב?
לא ישעמם.
להיות?
לא שמעת על זה עגל, מה?
כן, כן, כן.
לתקן, לעבוד את הבורר, זה לתקן. בשביל מה נולדת, אתה חושב?
אדם לעמל יולד, כתוב ככה.
אדם לעמל, מה זה עמל?
נולדת בשביל לתקן, בילדות אתה לא מבין את זה.
אתה חושב שצריך לתת לך כל הזמן, סוכריות, זה, כל מיני.
בבגרות אתה תתחיל להבין יותר, אה, רגע, נולדתי לתקן, לעמל, לעבוד.
זה הדבר.
אדם שלא עובד, הבטלה היא אבי קול.
חטא התומכים.
אדם שלא מתקן, הוא ממש פרובלמטי.
זה ממש משעמם לו.
וכשהוא משעמם לו, מה הוא עושה?
שטויות, נכון?
ודאי שנולדנו לעמל, כן.
ודאי, איזו שאלה. מה אתה חושב? תבוא פעם למכון מאיר.
היום עם מקולות ישמעו.
מה שומע?
אתה שומע? אתה רוצה להגיע לשלמות? אתה יכול להגיע לשלמות.
כל אדם.
לא רק זה, זה דבר מאוד מהותי העניין הזה.
השאלה אם יש, לאן להגיע בחיים, נאמר.
האם אתה יכול להגיע לאיזושהי שלמות,
אתה יכול להגיע לאיזשהו מצב
של להיות מאושר, בלשון שלנו.
מתי האדם מאושר? שהוא שלם,
שהוא ישר, אומרים הוא מאושר.
האם אפשר להגיע למצב כזה בכלל או לא?
מה אתה חושב, אפשר להגיע או לא?
אתה לא יודע, תגיד.
אני שואל אותך, אתה שאלת אותי
אפשר להגיע לשלמות?
לא, אני יודע, זה יפה מאוד. אתה יודע למה לא נראה לך?
אתה יודע למה לא נראה לך?
פשוט לא הגעת לשלמות.
אבל אם תגיע לשלמות...
ודאי, אבל יש מדרגות של שלמות.
אם תגיע לשלמות, מה תגיד?
מה תגיד? אני שואל אותך.
אפשר להגיע לשלמות.
גם בשלמות תמיד יש אין סוף של מדרגות, זו התשובה.
אבל אפשר להגיע לשלמות. מאיפה לומדים את הדבר הזה?
מיום השבת.
כשאלוקים ברא את העולם,
הוא ברא את היום השביעי גם, אני לא יודע אם שמעתם על זה.
ויחולו השמיים והארץ וכל צבאם.
מה זה ויחולו השמיים והארץ וכל צבאם?
יום השבת הוא אותו יום שנותן לנו לטעום.
תאמו וראו כי טוב השם.
לחוש את השלמות.
לכן, כשביום שבת, מה הברכה שמברכים?
שבת מה?
תגיד, שבת מה?
אה, אתה לא יודע מה אומרים בשבת?
אף פעם לא אמרו לך שבת שלום?
אה?
אמרו לך?
מתכוונים לזה, זה לא...
שבת שלום.
וקראת לשבת עונג.
מה זה עונג?
מה זה עונג?
טוב או לא טוב?
טוב,
ישמחו במלכותך משומרי שבת, זה קורה עוני.
השבת זה לא סתם ככה.
השבת היא באה ללמד אותנו, לחנך אותנו,
להכיר שיש לאן להגיע,
שאפשר להגיע לשלמות ברמה שלך,
בעונג שבת שלך, כל אחד לפי מדרגתו, לפי מה שהוא.
לכן השבת היא מהותית, היא לא דבר טכני.
כי אדם שחי בלי שבת, הוא חי בלי תכלית.
קוראים לו לעולם אני לא אגיע לשום מקום.
אבל מי שמקיים את השבת, הוא אומר, כל שבוע אני מגיע למה?
לשבת שלום.
לקראת על השבת עונג.
לישמחו במלכותך שומרי שבת.
אתה מגיע לשלמות.
אבל מה?
אתה צריך לטעום את השבת כמו שצריך.
השבת היא דוגמה, כנראה, זה לא רק שבת.
בוודאי ובוודאי שיש לאן להגיע. כל ישראל, יש להם חלק לעולם הבא.
כולנו יכולים להגיע לשלמות,
רק מה? צריך ללמוד איך להגיע לשלמות.
עדכן עצמך בפרוזדור על מנת שתוכל להיכנס לטרקלין. הטרקלין זה הארמון, זה העניין של השלמות.
אפשר להגיע.
אתה תתבגר בעזרת השם, אני מברך אותך על ברכת כהן שמסתיימת במילה שלום,
כן,
שתגיע בעזרת השם לשלמות,
לא רק בשבת,
בכלל בחיים שלך.
אשרי האיש
שלא הלך בעצת רשעים,
כן, ולא עמד בדרך הטעים, לא עמד, למשל זה, כי אם בתורת השם חפשו,
ובתורתו יהגה יומם בלילה. אדם יכול להגיע לשלמות, בסדר?
תעשה,
איך אומרים? תעשה תרגילים.
צריך לעמול. בשביל להגיע לשלמות צריך לעמול. צריך להשתדל, צריך להתעמת.
אדם יכול להגיע לשלמות.
בכל זאת, בואו אנחנו נבוא לפרק שלנו. אמרנו כאן, התשובה קדמה לעולם.
המגמה הזאת שהכול לטובה
והכול מתחדש
היא קיימת בכל העולם כולו. וכאן הרב בפרק הזה עוסק לתאר את המגמה הזאת. בואו נראה את זה בתוכנו.
שוטפים הם זרמי התשובה.
הפרטית והכללית.
אמרנו, הכול שוטף.
אבל גם, צריך לזכור, לא רק הכול שוטף, אלא הכול שואף.
שוטף ושואף. שואף זה מגמה.
כל מה שקיים בעולם,
הוא קיים כי יש לו גם שאיפה,
יש לו מגמה, הוא חותר למשהו.
למה הוא חותר?
להיות יותר טוב,
יותר שלם,
יותר להתקרב למקור שהוא שיא השלמות.
ריבונו של עולם, כן.
אז כל מה שבעולם שוטפים עם זרמי התשובה,
הפרטית והכללית.
דמיונם של אותם זרמים האלה,
כגלי שלבות שעל גוף השמש,
אשר במלחמת עד
הם מתפרצים ועולים.
כל הזמן.
אני לא, אסור להסתכל אל השמש.
ידוע מבחינה רשתית של העין, אסור להסתכל.
אבל אומרים שאם שמים איזה
מסך, זכוכית מפוחמת או משהו כזה,
אז רואים שכל הזמן השמש מפיקה שלבות עצומות שמתפרצות,
והן זורקות גלי אור ואנרגיות לחלל.
ואנחנו בכדור הארץ סוחגים חלק מהדברים האלה.
אז הוא ממשיל את זה לעניין של התשובה.
כמו שבשמש,
כל הזמן איזו התפרצות, איזה שפע, בלי גבול כזה של אור וטוב וחום וכל טוב מתפרצים מהשמש בבריאה כולה.
כל הזמן יש זרימה כזו,
מין שיטפון כזה,
אינסופי כזה,
של תשובה, דהיינו של להיות יותר טוב,
להתחדש, להתפתח, להתקדם.
שוטפים הם זרמי התשובה הפרטית והכללית,
דמיונם כגלי שלבות של גוף השמש,
אשר במלחמת אב הם מתפרצים ועולים כל הזמן,
והם נותנים חיים,
אותם שלבות,
להמון עולמים, ליצורים אין-ספורות.
אין כוח לקלוט את ההמון ערב
של הצבעים הרבים אשר לשמש הגדולה הזאת,
המהירה לעולמים כולם.
דהיינו,
לנו אין את היכולת ואת הכוח לקלוט,
כמו שאנחנו לא יכולים להסתכל אל השמש עצמה,
לקלוט את המגמה הפנימית, הרוחנית, הזרם האדיר הזה של המגמה שקיימת בכל הבריאה כולה.
עשה איתנו חסד הקדוש ברוך הוא,
והוא לא נותן לנו לקלוט את הדברים האלה. אם היינו קולטים את זה, היינו נכנסים, קוראים לזה מניה.
מניה זה התלהבות
שאתה לא יכול לעצור אותה, כן?
אז הוא אומר, אנחנו, או רק הרב מתאר את זה, הוא אומר,
כל הבריאה כולה, כל המציאות כולה, פה יש זרם אדיר
של מגמה להיות יותר טוב, יותר טוב, לתקן, לתקן, הכול במגמה אדירה שקיימת בכל הבריאה כולה.
שמש התשובה הוא קורא לה, למגמה הזאת הוא קורא שמש התשובה.
למה אי אפשר לקלוט אותם? מפני שיתפם וריבוים,
מפני מהירותם הנפלאה,
מפני שהם באים ממקור החיים בעצמם, דהיינו ריבונו של עולם,
שהזמן בעצמו הוא רק
אחת מהתבניות המצומצמות שלו.
גורם הזמן הוא גורם אנושי,
אבל המגמה הזאת של כל העולם כולו,
כל הזמן מתפתח, משתנה, מתחדש, כל הדבר הזה
הוא מעל גורם הזמן, הוא קיים בכל דבר לאורך כל ההוויה כולה.
זה התיאור באופן תיאורטי. עכשיו הוא מסביר את זה באופן אישי יותר, נשמתי יותר.
הנשמה היחידית והציבורית,
העולמית
ועולמי עולמית,
יש נשמה.
נשמה לא רואים,
אבל מי שיש לו עיני נשמה,
הוא רואה את המגמה הפנימית, את המימד הרוחני של המציאות.
הנשמה היחידית הציבורית העולמית והעולמי עולמית
כלבייה נוראה צועקת
בחבליה לתיקון גמור.
לתקן, לתקן, לתקן, לתקן. זו תשובה לשאלה שלך.
נולדנו לעמל, נולדנו לתקן.
אבל התיקון שלנו, כל אחד, התיקון שלו זה ניצוץ פרט קטן מתוך כל ה...
כל ההוויה כולה, כל הבריאה כולה, שכל הזמן בתהליך של תיקון.
למציאות האידיאלית.
ואנחנו חושים את המכאובים,
ודאי איפה לתקן, איפה שיש קלקולים.
אנחנו חושים את המכאובים,
והם ממרקים אותנו כמלח זה שממתיק את הבשר,
הם ממתיקים את כל מרורותינו.
כן, כן, זה ביטוי בגמרא, מסכת ברכות,
שמלח
הוא מלוח.
אבל התכונה של המלח,
כשאתה שם אותה על בשר,
היא סופגת את הדם,
ממליכים, מכשירים את הבשר,
והבשר נעשה מתוק.
הדבר המלוח,
הוא ממתיק את הדבר שהוא לכאורה,
את הבשר שיש בו את הדם, הדם הוא מלוח, כן?
הוא סופג לתוכו את הדם.
ככה הוא אומר, הייסורים שאנחנו עוברים, הקשיים, הייסורים שאנחנו עוברים,
הם ממתקים לנו את החיים.
הם ממרקים, הם גורמים לנו,
למרות שהייסורים הם ייסורים, אבל הם חלק מתהליך של מיתוק החיים.
דווקא הייסורים הם חלק מהמהלך של גילוי האור, גילוי הטוב.
כן, אנחנו מתוך החושך רואים את האור, מתוך הקשיים מגלים את הטוב.
ממתיק את הבשר, ממתיקים את מרורותנו,
עכשיו, לבטא את הרעיון הזה,
הוא אומר, קשה לבטא. הרב אומנם מבטא את זה,
אבל הוא אומר,
קשה מאוד לבטא את הרעיון הזה של שמש התשובה,
כי זה מין הופעה פנימית, נשמתית, מגמתית גדולה.
בהגות מילין אי אפשר לנו לבטא את המחשבה הרחבה, את השחקים הזאת,
של כל המגמה הפנימית
שהאונסאים בתוכה אבל לא רואים אותה,
לא חסים אותה.
אולי מכאן גם הביטוי בחסידות אומרים ככה, עולם.
מה זה עולם?
למה קוראים לעולם עולם?
מה נעלם?
מה שהרב מתאר כאן.
המגמה, הרצון הטוב האלוקי הזה,
השפע האלוקי הזה,
הדבר האינסופי הזה,
הוא נעלם מנגד עיני הבשר שלנו.
לכן אנחנו נמצאים בעולם,
ועולם הזה באמת יש לו דברים טובים.
מלא כל הארץ כבודו, כבודו מלא עולם,
הכל לטובה, הכל מתחדש.
ואנחנו לא רואים את זה. למה אנחנו לא רואים את זה?
עשה איתנו הקדוש ברוך הוא חסד.
זה שאנחנו, אלה היינו רואים את זה, זה כמו שהיית מסתכל למכור, לשמש, היית נשרף מהדבר הזה.
אז נתן לנו עולם עם מסכים, עם קשיים, כל הדברים האלה,
על מנת שנגלה את האור הזה, את הטוב הזה,
כל אחד לפי דרגתו, לפי מוסרו,
לפי התנהגותו,
לפי מהלכו, מגלה יותר ויותר את המגמה הפנימית הזאת שהיא קיימת.
אולי זו הכוונה למה שחז"ל אומרים, או הרש"י מביא את זה,
האור הגנוז, הוא קורא לזה, האור הגנוז.
כתוב שהארץ הייתה תוהו ובוהו
וכושך על פני תהום
ורוח אלוקים מרחפת על פני המים,
בהתחלה, העולם הוא תוהו ובוהו,
בתוהו ובוהו לא רואים אור, לא רואים טוב, לא רואים את המגמה הזאת.
ויאמר אלוקים, יהי אור ויהי אור.
אלא מה הוא עשה עם האור הזה?
גנז אותו, גנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא. הוא הסיר אותו מאיתנו.
והרב כאן קצת חושף לנו את אותו שפע,
את אותו אור, את אותו טוב,
שהוא קיים בכל ההוויה כולה, בכל הבריאה כולה,
אבל מאיתנו זה מוסתר, אבל מי שרוצה להגיע,
לטעום מה שהוא יכול, תאמור הוא, כי טוב השם.
בהגות מלין אי אפשר לנו לבטא את המחשבה רחבת השחקים הזאת,
את המגמה הזאת, אי אפשר לבטא את זה.
ייחודים אנו מייחדים.
לייחד פירושו של דבר,
אנחנו עם המייחדים, לגלות את אלוקים.
מה זאת אומרת לגלות את אלוקים?
הרי אלוקים זה לא דבר מוחשי, זה לא דבר שאפשר להגיד זה אלוקים וכו' ומשהו,
להצביע עליו.
לגלות את אלוקים פירושו של דבר לגלות את הרצון הטוב של אלוקים
שנמצא בכל ההוויה כולה, בכל הבריאה כולה.
זה נקרא לייחד.
לייחד זה גילוי אדם שמייחד,
אדם שרואה את המגמה האחת,
המגמה הרצונית האחת של הקב"ה שנמצאת בבריאה, נמצאת בהוויה.
זה מה שאנחנו אומרים שמע ישראל,
השם אלוקינו, השם אחד.
אנחנו מייחדים, אנחנו אומרים, ריבונו של עולם, אתה נמצא בכל מקום,
אתה לא משתנה, אתה קיים, כן, אתה המלך, מלכותך בכל משלה,
אנחנו מייחדים.
אנחנו ייחודים, אנחנו מייחדים.
איך אנחנו מייחדים?
בשמות
אנו מכוונים.
יש כל מיני שמות של הקדוש ברוך הוא,
אבל כל שם, הוא מגלה איזושהי מידה של הקדוש ברוך הוא.
אז בשמות אנו מכוונים,
מכוונים על כל שם,
אם זה שם ההוויה, או שם באדנות, או שם אלוקים וכו'.
נקודה,
הכל עצור בתוך הנקודה.
נקודה, שמיים וארץ
חדשים ומלאים עצורים שם.
אות
ועולמים מתגלים, תיבות
ורבבות עולמי עד והמון יצורים,
שלב ועלז מלא חדוות אל אלים,
מלא שלום ואמת, והנשמה הולכת
ומתקנת.
שאלות, בבקשה.
קודם כל, אתם הבנתם את הדברים של הרע? אני, אני מאוד מתוודה, לא הבנתי בדיוק.
אבל בסדר.
כן.
מה?
מה השמות של כל שם?
יש עשר שמות שאינם נמחקים. כתוב ברמב"ם, גם בהלכה, כן, כמו שם אדנות, שם הוויה, שם אלוקים, שם י"ק, שם וכו', עשר שמות.
ברוך אתה ה' מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.
אומרים החכמים, מה זה השמות האלה?
אומרים שהשמות,
הרי את האלוקים לא רואים, כמו שאמרנו, לעת מחשבה תפיסה בכלל.
מה אנחנו כן יכולים, בכל זאת מדברים על אלוקים, מתפללים על אלוקים,
אנחנו לומדים בתורה, מזכירים שם ה', כל הדברים האלה.
אז בעל נפש החיים מסביר את הדבר, הוא אומר,
יש מה שנקרא, ביטוי כזה,
סאטים וגליה.
סאטים זה נסתר,
בלתי נתפס, בלתי נגלה.
וגליה זה מלשון לגלות, גילוי, עניין נגלה.
יש שני צדדים, כשמדברים על אלוקים,
יש בו שני צדדים, נאמר כך.
הצד הבלתי נתפס,
והצד, כן אפשר להשיג משהו מה...
מה אפשר להשיג מהקב"ה?
ברוך הוא אפשר להשיג ממנו את הרצון שלו באיזה מידה נאמר באיזה מידה למשל התורה זה גילוי רצון השם
כל מה שכתוב בתורה זה רצון השם
כתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך זה רצון השם
קדש את יום השבת סליחה
קדש את יום השבת מה זה?
רצון השם
אז גילינו איזה פן רצון השם הרצון האלוקי הזה שהוא
הוא יכול להתגלות אלינו,
הוא מתגלה, הוא נרמז לנו, נאמר, נרמז בשמות.
אז רש"י אומר, למשל,
בראשית ברא אלוקים, כתוב את המילה אלוקים,
ולא כתוב שם ההוויה,
י"ק-ו"ק.
אז אומר רש"י במקום שהקב"ה ברוך הוא אלה, ברא את העולם במידת הדין. זה מתאים לשאלה שלך,
העולם נברא בדין. דין זה,
על חורה זה קצת דבר קשה.
ראה שאין העולם יכול להתקיים, הלך ושיתף
מידת הרחמים למידת הדין שנאמר ביום עשות השם אלוקים ארץ ושמיים.
אז מה זה השם אלוקים?
שיתף מידת הרחמים למידת ה... כי שם ההוויה מרמז לנו על מידת הרחמים.
הלך וחיבר את שתי המידות האלה.
דין מצד אחד,
רחמים מצד שני. שיתף את הדין.
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מתגלה מצידנו,
מצידו אין שינוי בכלל, אני בדקתי את זה באינטרנט,
הכל בסדר,
אין בו שינוי, כל הזמן אותו דבר.
נצח,
אבסולוטי, מוחלט.
אבל מצידנו יש התגלויות.
לפעמים הוא מתגלה אלינו
במידת הדין.
לפעמים הוא מתגלה אלינו במידת הרחמים.
לפעמים הוא מתגלה במידה מעורבת,
מעורבת, גם דין וגם רחמים וכו', יחסת.
כל שם כזה הוא מבטא, זה מה שהרב אומר כאן.
כל שם מבטא התגלות של אלוקים.
קודם כל הדבר הזה כתוב בתורה, זה לא שאני ממציא את זה.
כשאתה קורא בתורה ואתה קורא את שמות השם או את הכינויים שלה,
אז אם אתה בקיא בדבר הזה או אתה מומחה בדבר הזה,
ויש לך הבנה בדבר הזה,
ואתה בעיקר דבק באלוקים,
אז כל שם כזה,
הוא אומר לך משהו.
כמו שרש"י, שהוא אומר לו, מידה הזאת, המידה הזאת,
הרב אומר יותר מזה, לא רק השמות, כל תיבה,
כל אות
מגלה לנו משהו מהרצון האלוקי.
זו הכוונה לגבי השמות השונים, כן.
אבל יחד עם זה, תמיד עלינו לזכור,
למרות שיש שמות שונים לאלוקים,
מבחינתנו כמובן,
אבל הוא אחד.
בדקתי את זה, הוא אחד בכל מקום,
בכל שם, בשם הזה, בשם הזה, בשם הזה. זאת אומרת, האחדות האלוקית היא לא בטלה למרות ההופעות השונות
שהוא מופיע עלינו פעם בצורה כזאת, פעם בצורה כזאת.
אבל זה אותו אלוקים בדיוק, זה לא אלוקים אחר.
מה?
ותשאל את הכהן הגדול, אסור לגלות.
למה?
כי הכהן הגדול, הגילוי שלו,
הוא זוכה, נאמר, להתקרב כל כך הרבה לקדוש ברוך הוא נאמר,
שבשבילו השם של מ"ם בית אותיות, יש כל מיני מדרגות בשמות.
זה גילוי גדול מאוד מבחינתו.
אנחנו, בגלל שאנחנו רחוקים קצת מהמדרגה של בית המקדש, של הכהן הגדול וכל זה,
אנחנו אפילו כשאומרים את שם האדנות, או שם זה, בקושי מכוונים לאיזשהו,
כתוב שאדם שאומר אדנות יכוון לאדון הכל,
לפעמים גם את זה אומרים אדנות,
אבל לא אומרים אדון הכל,
אומרים אלוקים, בעל הכוחות, מאיזה זמן לחשוב לפעמים על הדברים האלה.
אבל הכהן הגדול,
כל מחשבה שלו, כל הגה שלו,
הכל מחובר אצלו, המחשבה והרצון,
לדיבור והתיבות וה... רק שתבינו את זה, כמשל, תבינו את זה, במוזיקה.
מוזיקה, יש מישהו שהוא מנגן,
הוא נאמן לתווים.
הוא לא רק נאמן לתווים,
הוא נאמן לרוח של הקומפוזיטור.
זאת אומרת, הניגון שלו הוא לא מזייף.
הוא מנגן בדיוק את מה שהקומפוזיטור,
הוא לא יכול בדיוק,
אבל מה שבטהובן רצה להביע במוזיקה שלנו, אז הוא נאמן לדבר, ואתה נהנה, אתה מרגיש שכאן,
בטהובן כאן.
הוא מחמם מגילך. יש כזה שמזייף.
אתה אומר, רגע, רגע, זה מה שהוא חיבם?
הוא לא נאמן לתווים,
למשל, הנמשל, התווים זה האותיות.
הקומפוזיטור מזה
ריבונו של עולם.
אז אם אתה מוזיקאי טוב,
או נאמר אדם שהולך בדרך השם ולא בדרכו, אז האותיות האלה מדברות אליך.
כן, אבל אין גם את הכלים מגיניים עכשיו.
גם את הכלים צריך, הכל מדבר אליך.
אבל אם אתה לא כל כך איי-איי,
אז זה לא אומר לך שום דבר,
שום דבר.
זה כמו,
הקוזרי אומר את הדוגמה, הוא אומר, כשאתה מכיר מישהו,
בן אדם,
ואתה אומר לו את השם שלו,
אז אתה יודע מי זה.
אתה לא רואה אותו פיזית.
אבל כשאמרת את השם, אז אתה יודע, זה ראובן.
אם אתה אוהב אותו, אז השם הזה מרגש אותך.
כאדם אוהב מישהו,
ואומרים לו את השם של מי שהוא אוהב אותו,
זה לא רק שהוא מכיר אותו, אלא מה זה?
זה עושה לו משהו, זה מאיר לו את נשמתו.
מעורר אותו למעשה.
זאת אומרת, יש חיבור בין המילה,
בין השם
ובין מה שהוא מוותר.
אותו דבר גם כאן, להבדיל, באלף אלפי הבדלות.
יש חיבור בין אדם שהוא הולך ועושה את רצון השם,
הוא דבק בו ואוהב אותו, את הקב"ה,
אז כשהוא מזכיר את שם השם,
זה אומר לו משהו,
מבחינת הנהגה, מבחינת מידות, מבחינת גילוי.
זה מובן הרעיון.
זה מה שהרב אומר, שם, איך הוא אומר כאן, הביטוי הזה?
שמות אנו מכוונים,
ביחודים אנו מייחדים,
נקודה מדברת אלינו, אות מדברת אלינו, כל דבר.
אבל זה הרמה של הרב,
שלא נשלה את עצמי,
אנחנו עדיין לא ב...
אבל אפשר להגיע, כמו שהוא אומר, אפשר להגיע, אפשר להגיע.
טוב, נסתפק בזה להיום.
נסתפק בזה להיום.
