“אש אוכלה הוא …” – חלק ב

סיכום קצר: האש נראית כמשמידה אך היא מפרידה בין החומר לבין האידיאה שלו וכך היא הופכת להיות מדיום בין החומר לרוח.
הסיבה לכך שהאש משמידה את הביטוי הגשמי היא כדי שנצא מהמחשבה שהביטוי הוא מהות הדבר, מהות הדבר זו האידיאה שלו.
השמדת הביטוי עוזרת לנו לזכור שהמהות היא האידיאה והאש היא משמידת הביטוי האולטימטיבית.
בית מקדש יורד מאש הכוונה היא שנתמקד במהות ולא בעצים באבנים.
נהר דינור, נהר אש שמפרידה אותנו מהתפיסה השגויה שאנו לא גוף, גם לא כזה רוחני, אלא חלק מהאינסוף.