עכשיו לכם הצופים בבית, היום נדבר על שני מושגים מלאכים ושדים.
כבר נשמע מפחיד.
מהו מלאך ומהו שד. בדרך כלל כשאנחנו אומרים את המילה מלאך, מיד מצטיירת לנו דמות של מישהו עם חלוק לבן, כנפיים ואיזה ביגלה מזהב על הראש.
וכשאומרים את המילה שד, יש לנו איזה דמות זדונית קטנה עם קרניים, קלשון וזנב מחודד.
טוב, זה באמת ההבנה כאשר רואים את הסרטים של וולט דיסני, גם הם בדרך כלל נמצאים על הכתפיים של האדם,
ואחד מנסה להוביל אותו לכיוון טוב והשני לכיוון רע,
אבל זה לא בדיוק המשמעות בתפיסה היהודית של מלאכים ושדים.
הפעם אולי המרכזית שמופיע הביטוי מלאך והתיאור של המלאכים בתנ״ך הוא בפסוק הבא:
בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את השם יושב על כיסא רם ונישא ושוליו מלאים את ההיכל,
שרפים עומדים ממעלו, שרפים זה אחד הכינויים בתנ״ך למלאכים, לפעמים זה מופיע בתור קרובים,
אופנים, חיות הקודש,
יש ביטויים שונים למלאכים.
שרפים עומדים ממעלו,
שש כנפיים, שש כנפיים לאחד,
בשתיים יכסה פניו,
בשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף.
אז הנה, מכאן מגיע הרעיון שלמלאכים יש כנפיים.
מה הכוונה בביטוי מלאך?
תשובה, מלאך ביהדות הוא לא רק ישות פיזית,
לכוח.
כוח שמופיע במציאות.
כוח שנשלח מאת הבורא להופיע פה בעולם הארצי.
למשל,
כאשר אדם היה חולה ונהיה בריא, מופיע המלאך רפאל.
לא שהגיעה איזו ישות עם כנפיים וריפה את האדם,
אלא הופיע כוח הרפואה בעולם אצל האדם הפרטי הזה.
כאשר אדם מתמלא בגבורה להושיע את עם ישראל, להושיע את עצמו, לעשות דבר חיובי,
מופיע המלאך גבריאל.
מופיע כוח הגבורה בעולם.
נכון שלפעמים המלאכים גם מצטיירים כישויות פיזיות.
למשל, כאשר אברהם אבינו, ככה מספרת לנו התורה,
יושב, הנה הוא רואה שלושה מלאכים שבאים לפניו.
אז ישנם הסברים, כמו שאומר למשל הרמב״ם, רבי משה בן מימון,
שאומר שהכול היה בחזון נבואי, ובאמת זה לא ישות אלא כוח.
ישנם כאלה שמסבירים שלפעמים המלאכים הללו מופיעים גם בתור דמויות ממשיות,
אבל העיקר בהבנה של המושג מלאך זה לא הדמות,
אלא הפעולה שהכוח הזה יוצר בעולם.
ישנם סוגי מלאכים שונים.
ישנם מלאכים לדומם, מלאכים לצומח, מלאכים לבעלי החיים.
כלומר, כוחות שונים ומשונים שמופיעים בעולם הזה מאת הבורא.
למשל, ישנו ביטוי כזה של חכמים שלכל עשב ועשב יש מלאך שמכה על קודקודו ואומר לו גדל.
קרי,
לכל צמח,
לכל זווית במציאות ישנו כוח צמיחה שמקדם את העולם לאט-לאט להשלמתו.
תבואו ותשאלו, אם כן, מה פירוש המושגים הללו,
שבשש כנפיים לאחד, בשתיים יכסה פניו, בשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף,
מסבירים המפרשים שאנחנו רואים שלמלאכים מכסים את הפנים שלהם בכנפיים.
הכוונה היא שאין להם בחירה חופשית.
הפנים מבטאים אצל האדם את המודעות, את ההכרה,
פני האדם.
המלאכים מכסים את פניהם, כלומר הכוחות הללו, בניגוד לבני האדם,
מופיעים ללא רצון אישי אלא כשליחים מאת הבורא.
ולכן יש להם גם משימה מאוד מאוד ממוקדת.
אומרים לנו חז"ל,
אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. כל מלאך יש לו את התפקיד הייחודי שלו.
מכאן אתם מבינים שיש צד שבני האדם הם במדרגה, על פי היהדות, יותר גבוהה מאשר המלאכים.
לכן אומר הקדוש ברוך הוא למשה,
נתתי לך מהלכים בין העומדים הללו.
אני נותן לך איזשהו פור בין העומדים, בין המלאכים שהם עומדים והם סטטיים.
כי המלאכים, בגלל שאין להם בחירה חופשית,
הם אמנם מבטאים את התפקיד שלהם באופן מאוד מדויק,
אבל לא עושים את זה מתוך מודעות אישית.
בן האדם,
בגלל האתגרים, בגלל כל היצרים שהוא מצליח להתגבר עליהם,
הוא מגיע למדרגה שהוא הולך, הוא הולך ומתקדם בבחירתו החופשית,
לעומת המלכים שנשארים במצב סטטי.
אז זה הרעיון שהמלאך מכסה פניו.
לגבי ההמשך, שהמלאך מכסה רגליו על ידי כנפיים,
הרגליים זה ביטוי אצל חז"ל לסיבות,
כן, כמו הביטוי רגלי הדבר.
מהם הסיבות שהביאו לדבר הזה?
המלאך מכסה את רגליו, כלומר הסיבות שבגללן הכוחות הללו מופיעים בעולם,
הן נעלמות מאיתנו, הן לא ברורות לנו.
לגבי זה שהמלאך יש לו שתיים כנפיים שבהם הוא מעופף,
הכוונה היא לסדר מפרשים שהכוחות הללו מגיעים באופן מאוד ישיר ומיידי,
כמו תעופה של כנפיים.
המלאכים, כך הולנו חז"ל, מסובבים אותנו כל הזמן.
למאשר כאשר אנחנו חוזרים בבית הכנסת בליל שבת, אנחנו אומרים את הפיוט "שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
הכוונה היא לא שמלווים אותנו יצורים וכנפיים,
אלא שכעת בשבת הכוחות החיוביים הולכים ומתרבים בעולם ואנחנו פונים ומבקשים להתברך,
לא מהם, אנחנו מתברכים מאת הבורא,
אבל שהם ישמשו כמתווכים שילכו וירימו אותנו.
ישנו גם פיוט למשל שאומרים חלק מהקהילות בסליחות,
לקראת ראש השנה ולקראת יום כיפור,
מלאכי רחמים, משרתי עליון,
חלו נא פני אל במיטב היגיון. זאת אומרת, תבקשו מאת הבורא שיחמול עלינו.
גם פה, לא שאנחנו מתפללים אל המלאכים,
אלא המלאכים זה ביטוי לכוחות חיוביים שאנחנו רוצים שיצאו אל הפועל, ומתוך כך נתברך כולנו.
וכעת נעבור למושג שד.
מה זה שד?
גם שד זה לא ישות,
שד זה כוח,
כוח החסרונות שמופיעים בעולם.
למשל, אומרים לנו חכמים שהבלאי של הבגדים, זה שהבגדים נשחקים, זה נעשה על ידי השדים. או בביטוי אחר של חכמים, על ידי המזיקים.
לא יצורים קטנים ששוחקים את הבגדים,
אלא זה שיש חיסרון בבגד, שהבגד מתבלה באיזשהו שלב,
זה ביטוי לשדיות, לחיסרון שמופיע בעולם.
לפעמים יש חיסרון פרטי,
ולפעמים יש חיסרון כללי, מה שנקרא השמדאי, מלך השדים. שוב, זה לא ישות,
אלא תודעה פגומה. זה שלמשל יש תרבות שלמה שנמצאת באיזה חיסרון, ישנה איזו תפיסה מעוותת שמקיפה
אנשים רבים,
תפיסות רחבות,
זה נקרא שד, זה נקרא מציאות של חיסרון כללי.
אומרים לנו חכמים שהשדים מקיפים אותנו כב-360 מעלות, או כביטוי של חכמים,
קסלה לאוגיה, כמו עיגול שמקיף את העץ.
יש לנו, ככה הם אומרים,
מצד ימין אלף שדים ומצד שמאל עשרת אלפים שדים.
גם פה צריך לפשט את המושגים. הרעיון הוא
שאנחנו מוקפים כל הזמן בפוטנציאל של חיסרון.
הכול יכול לקרות כל הזמן.
הבית יכול להתמוטט,
יכול פתאום לאדם ללכת ולקבל התקף לב. כל הזמן יכולים להופיע חסרונות ומזיקים.
הדרך להתחבר אל המלאכים ולהינצל מהמזיקים זה לא לגרש אותם בידיים או לדמיין דמיונות,
אלא לפתח עולם יותר מוסרי ויותר נכון. ככל שאדם יותר מתקרב אל הבורא,
ככה גם הוא יותר מתחבר אל המלאכים, אל הכוחות החיוביים שמופיעים בעולם,
ומתרחק מהשדים והמזיקים.
כמו שאומר לנו הפסוק בתהילים,
לגבי המזמור יושב בסתר עליון, בצל שדי התלונה. אנחנו מתפללים להיות בסתר שדי, בסתר הבורא.
ואז הולך הנביא וממשיך ואומר, יפול מצדך אלף
עורבבה מימיניך, זאת אומרת כל המזיקין, כל המזיקין,
כל המזיקין,
