שלום לכם.
היום נדבר על קריאת שמע.
קריאת שמע
זו אחת הקריאות, אחת התפילות החשובות ביותר בהיסטוריה היהודית ובכלל ביהדות.
הקריאה הזו, קריאת שמע, היא חורזת את כל ההיסטוריה של עם ישראל.
מהי קריאת שמע? קריאת שמע זו הקריאה, שמע ישראל,
השם אלוקינו, השם אחד.
יש עוד המשך לקריאה הזאת, תכף נדבר,
אבל הביטוי הזה, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד,
זה ביטוי שבמהלך כל הדורות
יהודי אמר את המילים הללו בחרדת קודש.
התלמוד הבבלי מספר לנו על רבי עקיבא, גדול התנאים של עם ישראל,
שהרומאים ששלטו באותה תקופה בארץ ישראל תפסו אותו והוציאו אותו להורג, בגלל שהוא לימד תורה, יש טעונים שהוא היה חלק מהמרד ברומאים,
היה נושק אליו של בר כוכבא.
מכל מקום שתפסו אותו,
כך מספרת הגמרא,
המילים האחרונות שהוא עמד לפני מותו הן שמע ישראל,
השם אלוקינו, השם אחד. הרומאים, ככה מספרת הגמרא,
סרקו את בשרו במסרקות של ברזל. זאת אומרת, ביטוי לעינויים מזעזעים, גם פיזיים וגם נפשיים.
ויצא נשמתו באחד. זה הביטוי של הגמרא. המילה האחרונה שהוא אמר, זה היה אחד.
השם אלוקינו, השם אחד.
וכמו שאמרנו, הקריאה הזו ממשיכה.
בכל הדורות, במהלך האינקוויזיציה, השואה,
תמיד יהודים מסרו את הנפש, ולפני מותם אמרו את התפילה הזו, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.
ואפילו בדור שלנו יש את הסיפור הגבורה הידוע על רב סרן רוי איקלן, הסמג"ל של גדוד 51 בגולני,
בקרב בבינצ'בל, במלחמת לבנון השנייה, שקופץ על הרימון על מנת להציל את חיי חייליו.
וגם קריאת שמע,
זה המילים האחרונות שהוא אומר.
מה יש בקריאת שמע שכל כך מדברת אל עם ישראל?
קריאת שמע מורכבת מכמה חלקים.
החלק הראשון זה באמת הפסוק, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.
לאחר מכן אנחנו מוסיפים משפט נוסף,
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ולאחר מכן יש לנו עוד שלוש פרשיות. פרשייה ראשונה נקראת ואהבת על שם תחילתה, ואהבת את השם אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מודיך,
עוד ניגע בה.
הפרשייה השנייה נקראת והיה עם שמוע,
שהיא מתחילה במילים הללו, והיה עם שמוע תשמעו לנצוותיו,
אשר אנכי מצווה אתכם היום וכולי וכולי.
והפרשייה השלישית נקראת פרשייה ציצית, כי היא עוסקת בציווי לעשות ציצית. ויאמר ה' למשה לאמור, דבר אל בני ישראל מהרת אליהם ועשו להם ציצית.
אנחנו אומרים את קריאת שמע פעמיים בכל יום,
בשחרית,
בערבית,
ופעם נוספת אומרים את הפסוק "שמע ישראל" ואת הפרשייה הראשונה, "ואהבת את השם אלוהיך"
לפני שהולכים לישון, מה שנקרא קריאת שמע על המיטה.
אז בואו ננסה להבין מה המילים הללו אומרות.
דבר ראשון, הפסוק הראשון.
שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. הפסוק אומר באופן פשוט את הדברים הבאים.
שמע ישראל, תשמע עם ישראל, הוא קוראים פה לעם ישראל ואומרים לו,
השם הוא אלוקינו.
השם, הכוונה היא לקדוש ברוך הוא,
הוא האלוקים. האלוקים בשפה של התנ״ך זה הכוחות ששולטים במציאות.
למשל כתוב בספר בראשית,
וירדו בני האלוהים לראות בבנות הארץ.
במספרים מפרשים, בני האלוהים, הכוונה היא הבנים של השופטים.
זאת אומרת, אלוהים זה לפעמים לאו דווקא הקדוש ברוך הוא, אלוהים לפעמים משתמשים במשמעות של שופט, מלך.
אנחנו רוצים לבוא ולהגיד,
כל האלוהים שקיימים במציאות, כל הכוחות, כל העוצמות שמתרוצצות בעולם,
הם כולם אחד.
שמע ישראל,
השם אלוקינו,
השם הוא האלוהים, הם כל הכוחות והוא כולו אחד.
הכל מוביל למטרה אחת.
זה הרעיון של קריאת שמע.
קריאת שמע רוצה לומר,
תסתכל על החיים שלך,
תסתכל על החיים בעולם,
תראה את כל הכוחות שמתרוצצים שם, כל הכוחות שמתרוצצים באישיות שלך,
ואת כולם תרכז למטרה אחת.
תבין שיש אחדות במציאות. העולם כולו זורם בסופו של דבר למטרה שהקדוש ברוך הוא מוביל אותה.
אנחנו קוראים לתפיסה הזו תפיסה אחדותית.
הכל אורגני, הכל הרמוני, הכל מוביל לכיוון אחד.
הדבר הזה הוא כמובן קשור ישירות לעבודה האישית של האדם.
האדם מוצא את עצמו הרבה פעמים קרוע בין העולמות. הוא מסוגל להיות מצד אחד מלא יצרים, מצד שני הוא יוצא משפחה.
אדם מסוגל להיות פחדן, לפעמים להיות אמיץ,
לפעמים להיות קמצן, לפעמים פזרן. אנחנו, כל החיים שלנו,
יש כוחות שונים ומשונים, סותרים, שככה לפחות נראים במבט ראשון, שמושכים אותנו לכל הכיוונים.
בקריאת שמע אנחנו מכריזים יש בריח,
יש קו אחד שחורז את כל החיים ומוביל אותם לכיוון נכון.
או חז"ל מתבטאים בביטוי "כל מעשיך יהיו לשם שמיים". כל המעשים שאתה עושה צריכים להיות מובלים אל הכיוון הזה של עבודת השם.
זו הסיבה שבקריאת שמע אנחנו מכסים את העיניים. כשאומרים בקריאת שמע מכסים את העיניים
כדי לומר אנחנו לכמה שניות מפסיקים להביט על כל הכוחות שמתרוצצים בחוץ,
לכל העוצמות שמושכים אותנו לכל עבר,
ומתכנסים פנימה, מגלים את האחדות בעולם שלנו.
הדבר הזה, כמו שאמרנו, יש לו משמעות לכל החיים של האדם. אנחנו חיים היום בתרבות
שמאוד מאוד מושכת לכיוונים שונים. האדם נמצא כל הזמן בהתמודדויות, ביצרים, במתח,
מה שנקרא תפיסה פירודית. יש הרבה כוחות שהם נראים, לפחות במבט ראשון, כמפורדים,
ומושכים את האדם לכל עבר.
היכולת של האדם להיות יציב,
לראות את הקדוש ברוך הוא איפה שהוא נמצא,
לראות את האחדות בעולם שלו,
זה הבסיס לעבודת השם.
יש לצערנו אנשים שלא חיים ככה,
שהם נמצאים כל הזמן באופן מפוזר, הם כל הזמן לא מתכנסים באחדות איפה שהם,
אלא כל הזמן בורחים לעולמות אחרים.
יש למשל כאלה שכל החיים הולכים בצורה הזו, שהם ילדים קטנים בגן,
הם מחכים מתי נעזוב את הגן ונהיה גדולים, נעלה לבית ספר,
כשנמצאים בבית ספר, אחרי כמה ימים של התלהבות, של החידוש,
גם השגרה מתחילה להימאס ומתחילים לחלום מתי נעזוב את בית ספר ונגיע לשלב הבא, התיכון.
נמצאים בתיכון גם מתי יסתיימו הבגרויות ונגיע לצבא ואז נתחיל את החיים.
מגיעים לצבא,
כל מי שהיה בצבא מכיר את זה, מושג של טבלת ייאוש, מתחילים מיד לסמל את הימים, יאללה, עוד יום, עוד יום, מתי הסיוט הזה ייגמר,
ונתחיל את מה? את השלב הבא, לימודים אקדמיים, עבודה,
או לאחר מכן מתחילים לפתח ציפייה מתי נתחתן, כי כידוע, אחרי שמתחתנים,
כל החיים הם מאושרים ואין יותר שום בעיות וחיים באושר ואושר עד סוף כל הדורות.
ולאחר מכן כשמתחתנים, מתי יהיו ילדים, מתי ילדים, מתי נסיים לעבוד, נצא לפנסיה, ובסוף בגיל 67 או 75 מסתכלים אחורה וכל החיים איזה סוג של המתנה.
זה הפוך מהקריאה הזו של האחדות.
במקום להתרכז ולשמוח במה שיש לך,
להבין שאם אתה עושה את כל המאמצים לפעול על פי מה שאתה מבין, על פי שכל,
על פי מוסר, על פי ערכים,
זה אומר שהקדוש ברוך הוא מנווט אותך במקום בו אתה מצוי.
הקדוש ברוך הוא אוחז לך את היד איפה שאתה נמצא.
זה הרעיון העמוק שעומד מאחורי קריאת שמע.
תפנים שמע ישראל,
השם אלוקינו, השם אחד, החיים שלך הם מובלים, יש כיוון אחדותי שמוביל אותך.
הדברים האלה, כמו שאמרנו,
הם רלוונטיים בכל שנייה ושנייה.
זה היכולת של אדם למצוא סיפוק במערכת החיים הזוגית שלו,
במקום בו הוא עובד,
במערכות החיים החברתיות שלו.
בכל רגע ורגע יש כזה פסוק שאומר,
אתם הדבקים בהשם אלוהיכם,
חיים כולכם היום,
לא מחר.
לא לחיות כל הזמן במחר, באשליה שיהיה יותר טוב במקום אחר.
אם הייתי מחליט החלטה אחרת, היה יותר טוב.
אתה עושה את ההחלטות שלך, כמובן, מתוך שיקול דעת, מתוך בחירה, מתוך מאמץ.
בסופו של דבר אתה מובל לכיוון נכון.
זה האמונה הבסיסית של האדם.
ואז האדם יכול להתפתח ולשמוח ולראות לאט-לאט איך בכל דבר בחייו האחדות מופיעה,
הקדוש ברוך הוא מופיעה,
הוא לאט-לאט מרכז את כל הדברים שנמצאים בחיים ומוביל אותם לכיוון אחד.
זו הסיבה שאנחנו אומרים קריאת שמע שחרית וערבית,
גם בבוקר וגם בערב.
בשחרית, לפני שאדם יוצא למלחמת היום,
לפני שאדם יוצא לעבודה, להתחככות עם כל הקושי של המציאות,
הוא מגלה את האחדות, הוא מכריז את ההכרזה,
השם אלוקינו, השם אחד.
יש איזה בריח יציב שיחזיק אותי במהלך היום.
ובלילה, אחרי שהיום מסתיים, אחרי שהשחיקה של היום עברה,
האדם מגיע עייף, מותש,
הוא גם קורא את קריאת האחדות.
יש אחדות. היום כולו עבר בקו אחד, במגמה אחת, במטרה אחת.
זו גם הסיבה שאנחנו רואים קריאת שמע על המיטה.
גם כשהולכים לישון, כשנכנסים לכמה שעות של פיזור,
שינה זה שעות של חוסר שליטה,
שבו השכל לא נמצא, אלא כל הצדדים שנפגשנו איתם במהלך היום הם צפים ועולים,
כמה שעות של פיזור נפשי,
יהודי נכנס לשינה מתוך קריאת שמע על המיטה.
המילים האחרונות לפני שאנחנו הולכים לישון,
שוב, הם שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.
אנחנו לוקחים גם את היום וגם את השעות של השינה,
וחורזים אותם בכיוון אחד.
יש מטרה גם בשביל מה אנחנו ישנים.
יש כאלה שגם לפני השינה עושים חשבון נפש.
עושים סיכום של מהלך היום, מה היה, מה לא היה, מה הצליח, מה לא הצליח.
יש כאלה שאומרים גם בקשת סליחה,
שתיקנו בקשת סליחה על המיטה לבוא ולהגיד בקשת סליחה כלפי אחרים,
ולסלוח בלב לכל מי שפגע בי במהלך היום. זאת אומרת, הזמן לפני השנה זה סוג של סגירת מעגל,
סגירת חשבונות כדי להיכנס באופן אחדותי,
מרוכז, ממוקד, אל השינה.
לכן גם בקריאת שמע למיטה אנחנו מוסיפים ברכה נוספת. קוראים לזה ברכת המפיל.
הברכה אומרת את המילים הבאות:
ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם, המפיל חבלי שינה על עיניי ותנומה על אפפיי.
יהי רצון מלפניך השם אלוהיי ואלוהי אבותיי,
שתשכיבני שלום ותעמידני לחיים טובים ולשלום, ותן חלקי בתורתך,
ותרגילני לדבר מצווה, ואל תרגילני לדבר עבירה,
ואל תביאני לידי חטא, ולא לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון.
ואל ישלוט בי יצר הרע,
ותצילני משטן ומפגע רע ומחלאים רעים,
ואל יבעלוני רעיוניי וחלומות רעים והרהורים רעים, ותאם מיתתי שלמה לפניך,
והאר עיניי פן נשען המוות. זאת אומרת, השיני זה סוג של מוות.
תן לי חיים גם מזמן השינה.
ברוך אתה ה' המהיר לעולם כולו בכבודו.
זה המילים שיהודי נכנס איתם לשינה ושוב מכניס את האחדות
לתוך השעות הללו.
כמו שאמרנו, זה הפסוק הראשון של קריאת שמע. שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.
מעבר לזה, יש
ביטוי נוסף שאנחנו מוסיפים. אנחנו מוסיפים אחרי הביטוי שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד, אנחנו רואים את הביטוי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
מה המקור לביטוי הזה?
המדרש מספר, ככה החכמים מלמדים אותנו,
שיעקב אבינו,
אחד משלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, לפני מותו יתאספו כל בניו, 12 בניו ונכדיו,
יתאספו סביב מיתתו.
ואז, ככה אומר המדרש,
יעקב אבינו התחיל לפחד, אולי בניי לא ימשיכו את האמונה הגדולה הזו בקדוש ברוך הוא,
שאני כל חיי נלחמתי בשבילה.
ואז אומרים חכמים, אמרו בניו,
שמע ישראל.
ישראל זה השם גם של יעקב.
כן, יעקב באיזה שלב החליף את שמו מיעקב לישראל.
שמע ישראל,
שמע אבינו, סבינו ישראל,
כשם שבליבך אינו אלא אחד, כשם שאצלך הקדוש ברוך הוא אחד, כל חייך הם מנוהלים לכיוון הזה,
למטרה, למגמה, לריכוז הזה של הופעת המוסר, הערכים,
ככה גם בליבנו אינו אלא אחד, כך גם האמונה שלנו.
פתח יעקב ואמר, מספרים חכמים, ואמר,
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומאז הוקבע לדורות להגיד גם את המשפט הזה.
מה המשמעות של הביטוי ברוך שם כבוד מלכותו? פה זה ראון קצת מורכב.
בניגוד לביטוי הראשון, שמע ישראל, השם אלוהינו השם אחד, ששם מדובר על אמונה באחדות שקיימת במציאות, אבל קצת קשה לראות אותה פה בעולם הזה,
כי כמו שאמרנו, בעולם הזה זה נראה שהכוחות הם מושכים לכיוונים שונים,
ולא קשה לראות את ההרמוניה והאחדות שמצויה.
הביטוי ברוך שם כבוד מלכותו, הוא מדבר על הדברים שאנחנו כן יכולים לראות במציאות הגלויה. מלכות, הנהגת מלכות,
זה מלך ששולט.
לפעמים אנחנו מסתכלים במציאות, ככה אומר הרמב״ם, רבנו משה בן מימון,
אומר, אם אתה הולך בעיר ואתה רואה שוק,
ובשוק אדם זקן מוכר דברים, ובכל זאת אנשים קונים ממנו ולא חוטפים, למרות שיש להם יותר כוח.
מה זה מראה? זה מראה שיש מלך, זה מראה שיש שלטון מסודר במקום הזה.
על אותו משקל, כאשר אתה מסתכל במציאות ורואה את המלכות, רואה את ההרמוניה שקיימת בטבע, ההרמוניה שקיימת במציאות, בין בני האדם,
הדבר הזה מעיד שיש מלכות.
יש כבוד למלכות האלוהית לעולם ועד, לנצח.
זאת אומרת, האמונה שלנו היא גם בלב,
שזה שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד,
וגם ניכרת במציאות.
אומרים את זה בלחש
כי זו מדרגה קצת פחותה. זאת אומרת, על מנת,
כדי להבין שיש אמונה מתוך התבוננות במציאות,
זו מדרגה שהיא קצת פחותה מהמדרגה העליונה של שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. ולכן אנחנו אומרים את זה בלחש, זאת אומרת, אנחנו קצת מתביישים בזה.
למעט הרצוגריים, ביום אחד בשנה.
יום כיפור אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם,
כי ביום הקדוש הזה המלכות האלוהית היא כל כך גלויה בעולם,
עד שזו הופכת להיות המדרגה הגבוהה ביותר.
מכל מקום, זה הפסוקים. שמע ישראל, השם אל אלוקינו, השם אחד.
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
וכעת מגיעים לפרשייה הראשונה של קריאת שמע. הפרשייה הולכת כך:
ואהבת את השם אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.
יהודי מכריז שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בכל ליבו,
בכל נפשו. אומרים לך חכמים, מה זה בכל נפשך?
אפילו נוטל את נפשך, כמו שדיברנו על רבי עקיבא וכל היהודים שהיו מוכנים למסור את הנפש על אהבת השם.
בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.
מאודיך דורשים חכמים בכל ממונך.
אפילו בכסף, ברכוש, אדם אמור לתת את כל מה שיש לו בשביל אהבת השם.
והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצפך היום על לבביך ושיננתם לבניך.
ודיברת בם, בשבטך, בביתך,
ולכתך בדרך, שוכבך ובקומך.
כל שנייה ושנייה אנחנו קשורים לאהבת השם.
וקשרתם לאות על ידיך, והיו לטוטפות בין עיניך. וקשרתם לאות על ידיך,
אנחנו קושרים את אהבת השם גם על היד שלנו. הכוונה היא כמובן למצוות התפילין, שאנחנו קושרים בית שבתוכו יש פרשיות שמדברים על אהבת השם,
קושרים אותו כנגד הלב,
זאת אומרת לחבר את הלב,
וגם שמים תפילין אחת על הראש כנגד המוח, בין העיניים,
כדי לקשר את הלב, את הרגש ואת המוח, השכל, לעבודת השם.
וכתבתם על מזוזות ביתך ובישאריך. בנוסף לכך, אנחנו גם מצווים לשים את אהבת השם במזוזה.
שמים קלף עם המילים הללו על מזוזה בפתח הבית.
גם הדברים האלה, בכל שנייה ושנייה שיהודי נמצא בביתו,
מחוץ לבית,
כשהוא שם את התפילין, הוא תמיד קשור לאהבת השם.
זו הפרשייה הראשונה. הפרשייה השנייה של קריאת שמע היא "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי אשר אנכי מצווה אתכם היום".
כלומר, אם אהבת השם לא רק תישאר ברמה המופשטת, אלא גם תרד אל המצוות,
אל עשייה, אל אורח חיים, מצוות מלשון צוות,
משהו שמחבר אותך באופן ממשי באורח החיים לעבודת השם,
אז מסביר הנביא על פי התורה,
ונתתי גשמכם בעיתו יורה ומלכו.
זאת אומרת, יהיה גם שפע וברכה בעולם, ומסתיימת הפרשייה,
למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה שנשבע השם לאבותיכם, לתת לכם,
כי ימי השמיים על הארץ. זאת אומרת, יש כאן איזו הבטחה אלוהית,
שהיא מערכת יחסי גומלין בין האדם לבין האלוהים,
במידה והאדם באמת ינהל את חייו מתוך הכיוון הזה.
ואז מסתיימת קריאת שמע בפרשייה השלישית של ציצית.
ויאמר השם אל משה לאמור, דבר אבני ישראל אמרת עליהם ועשו להם ציצית.
ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, והיה לכם לציצית וכולי. יש שם פירוט שלם איך צריכה להיעשות הציצית.
הרעיון הוא בציצית, זה בגד שאנחנו עוטפים את עצמנו במהלך היום,
בגד שמזכיר לנו את המצוות על פי הקשרים שנמצאים שם.
יש גם פתיל תכלת, יש בציצית חלק מהחוטים שלהם, בצבע תכלת, שבאים להזכיר לנו את הרקיע, את השמיים, כלומר את הקדוש ברוך הוא.
במילים אחרות, כל קריאת שמע מובילה לדבר אחד.
כל שנייה ושנייה שאתה נמצא, אתה קשור אל הקדוש ברוך הוא.
יש קו אחד שחורז את חייך ומוביל אותך אל האמונה.
זו הסיבה שקריאת שמע כל כך נחקקה בלב היהודי,
וכל יהודי ויהודי אומר את הקריאה הזו,
שמע ישראל, שמע עם ישראל,
השם אלוקינו,
השם אחד.
תודה לכם שהייתם עמנו. ניפגש בעזרת השם בפעמים הבאות.
:::::::::
