בוקר טוב, כתוב בשולחן ערוך לגבי ראש השנה
יהיה אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביה, דהיינו טילטן, קרטי, סילקה, תמרי, קרה
וכשיאכל רוביה, אומר, אי רצון שירבו זכויותינו
קרטי יכרתו שונאינו
סילקה יסתלקו אויבינו, תמרי ייתמו שונאינו
קרא יקרא גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו.
הרמב״ם מוסיף, יש נוהגים לאכול תפוח מתוק בדבש,
ואומרים שתתחדש עלינו שנה מתוקה,
וכן נוהגים.
ויש אוכלים רימונים, ואומרים להרבה זכויות כרימון,
ונוהגים לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה.
יום מתוק צריך להיות, יום הדין צריך להיות יום מתוק.
המשנה ברורה מסביר מה הטעם של כל האמירות האלה, למה אוכלים ואומרים את האי רצון הזה. מסביר המשנה ברורה ואומר,
כל אלו העניינים עושים הכל לסימן טוב.
לסימן טוב.
לכם פשיטא שייזהר מאוד
שלא יכעוס בימים האלו.
אסור לכעוס, שיהיה סימן טוב. תגיד אני אסביר מה הסימן הטוב הזה.
הוא אומר, אם אתה בא ואתה אומר, שאיתם אויבינו ושונאינו וכל אדם ואי זכויותינו ירבו זכויותינו גדולות,
אז אתה לא רק בפצח להגיד את הדברים,
אלא אתה גם צריך להתנהג ביום הזה, זה יום הדין,
לא יכול להיות שביום הדין אתה תכעס.
זה לא מתאים ליום הזה, אומר המשנה הברורה.
היזהר מאוד שלא לכעוס בימים האלו, מלבד גודל האיסור,
כדי שיהיה לסימן טוב.
העובדה שיש כמה עשרת ימי תשובה
בראש השנה בפרט, לא כעסת, זה סימן טוב לכל השנה,
לא תכעס כל השנה.
אני לא יודע, מישהו פעם יצא לו לכעוס,
זה לא נעים הדבר הזה,
זה אדם כועס.
אז בראש השנה, ודאי, ודאי.
רק יהיה בראש השנה שמח
לליבו ובטוח באשם עם התשובה ומעשים טובים.
אני רוצה להסביר את הרעיון בדבר הזה.
ראש השנה, כשמו כן, הוא ראש של כל השנה.
הראש, בגוף האדם, הראש, משפיע על כל הגוף.
הגוף זה השנה.
הראש של השנה זה אותו,
הראש שמשפיע על כל השנה, על ההתנהגות שלנו.
המחשבות, הדיבורים שלנו ביום הזה מקרינים, משפיעים
על כל השנה.
למשל, למה המשל דומה?
שנבין,
כשנולד תינוק, נולד ילד,
עכשיו לפעמים לא עלינו, יש איזה, גם בגנים,
דהיינו, פתאום יוצא, לא עלינו איזה ילד עם תסמונת זו או תסמונת אחרת או דברים כאלה.
כשהוא נולד, או אפילו בעובר הבטן עמו,
זה דבר קטן, לא ניכר במיקרוסקופ אפילו.
זה משהו בחומוזמים, שהמשהו לא יסתדר,
אבל זה מקרין על כל החיים,
למרות שזה כל כך מזערי, כל כך קטן,
איזה דבר קטנטן כזה, אבל הופ,
כל החיים הילד הזה,
זה הקרין עליו והשפיע עליו בצורה כזאת או בצורה אחרת.
זו דוגמה, סליחה שאני לוקח
דוגמה קיצונית קצת בעניין הזה.
איך זה ראש השנה?
כל דבר בראש השנה מקרין.
על כל מה?
כל השנה.
לכן, אומר, ביום הזה צריך לכל אמירה,
כל מה שאנחנו עושים, כל יום כהנים,
לקחת את זה בחשבון,
זה יום בעל השפעה, זה לא סתם,
כן, זה ראש השנה פשוטו כמשמעו.
אז באים הסימנים האלה ואומרים,
חזל אומרים,
סימן המילתא הוא, סימן זה דבר, זה לא סתם,
סימן זה מילתא הוא, זה דבר שיש לו השפעה.
ואומרים, כשיהודי בא ואומר את מה שהוא אומר,
כמו שהוא אומר, אי רצון שירבו זכויותינו,
אומר כאן המשנה ברורה כל הדברים בשם השלעה הקדושה הוא מביא.
שבדברים האלה יעורר אדם בתשובה,
שיאמר את האי רצון,
ויתפלל על זה בלב שלם, לא יצאת ידי חובה.
הוא אומר, אי רצון, להתכוון עם כל הלב שבאמת יהי רצון,
בפרט בימים האלה שאתה אומר,
הכרתי, יכרתו שונאינו, תגידו אמן.
ככה אתם אומרים אמן. הכרתי, יכרתו שונאינו, מה?
אמן. או, או, או, עם כל הלב.
סילקה, הסתלקו אבאנו. אמן. יפה מאוד. תמרי, איתמו שונאינו. אמן. בן רגע.
עם כל הלב, כמו שאמרנו עכשיו.
והוא אומר, צריך כוונה מיוחדת.
ודאי, לחיוב, גם לצערנו הרב,
ועדיין יש לנו אויבים, ויש על מי לבקש מאלוקים.
תשמע מה שאנחנו מבקשים ממך, עם כל הלב.
הוא מי סתם שומע, מי סתם איתם הוא כל אויבינו במהרה בימינו אמן.
