הענוה העליונה

ספר אדר היקר, עמ’ קמו, ד”ה “המושג האידאלי…”. האגדה מבררת מה היא עבודת בן (לעומת עבודת עבד), בזה שלא עובדים את ה”עצם” ישירות אלא דרך האידיאלים האלוהיים. (עבודת העצם ללא האידאלים= קיצוץ בנטיעות) מידת הענווה במובן העמוק, אינה ההפך לגאווה, כי אם התבטלות כלפי הבורא (לא כלפי נברא כלשהו). ובמובן זה הענווה היא כלי קיבול. (“משה קיבל מסיני”, מדרגת סיני,לפי המדרשים מענווה.) ביהדות הענווה בה לידי ביטוי במונח “תלמידי חכמים” שגדולתם היא לא בעצמם אלא שלמדו אצל רבותיהם.