שלום לכולם, אנחנו לומדים את השיעור שלנו היום אבל שלא לפי הסדר של הדף היומי אני רוצה היום ללמוד
אתכם את השיעור על נושא שקשור אפשר לקרוא לזה עניין הדיומא
וכוונתי לעניין של שני חודשי אדר בשנה המעוברת
כי כשיש לנו שני חודשי אדר, חודש אדר א'
ויש חודש אדר ב'
אז נשאלת השאלה איזה חודש הוא נחשב החודש העיקרי
של חודש אדר, והאם יש דבר כזה בכלל להחליט איזה חודש הוא העיקרי.
כולנו יודעים שפורים זה, שזה הדבר אולי שהכי בולט בחודש אדר נמצא באדר שני, זה כולנו יודעים, זה ברור.
וזה דברים שכתובים בסוגיה במסכת מגילה בדף ו' עמוד ב',
הכל נמצא בדף המקורות,
מי שיעיין ילמד משם לעבור דבר דבר או על אופניו,
וזה במסכת מגילה כתוב שקראו את המגילה בהדר ראשון במשנה ונתעברה השנה,
קוראין אותה בהדר שני.
אין בין הדר ראשון להדר שני, אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים.
המשנה עוסקת במצב שלא מוכר לנו.
אנחנו היום יודעים כבר לפני חודש אדר, יש לנו לוח שאנחנו יודעים כבר מתחילת השנה שהשנה היא מעוברת. במשנה מדובר על כך שעוד אפילו לא יודעים אם השנה מעוברת או לא.
יכול להיות שנכנסים אפילו לחודש אדר,
ויש נוהגים אפילו פורים,
ובסוף החודש מחליט בית הדין הגדול שצריך לעבר את השנה.
אז פתאום יש עכשיו אדר שני, מה שלא היה מקודם.
ואז המשנה מדברת על כך שאם נתעברה השנה, קוראים אותה באדר שני.
זאת אומרת שאף על פי שקראו באדר ראשון, קוראים שוב באדר שני.
זה מה שכתוב.
לא כתוב פה שאם יודעים מראש יש שני אדרים שקוראים באדר שני.
ועל זה יש בעצם דיון בגמרא,
מחלוקת של תנאים,
ואנחנו, כפי שאמרנו, הלכה כדעת רשב"ג,
שהוא אומר שבאמת קוראים באדר שני את המגילה,
כשיודעים מראש, כשיש שני הדרים.
והגמרא מסבירה שיש מי שסבר שקוראים דווקא באדר ראשון,
אבל רשב"ג סובר שקוראים באדר שני,
והוא מסביר את זה, הוא מסביר את הדבר לפי שסומכים,
ככה כתוב פה בגמרא,
מסתבר טעמם, מה הטעם של רבין שמעון בגמליאל?
מסמך גאולה לגאולה עדיף. זאת אומרת, יש כאן איזה נימוק מאוד מיוחד שרוצים לחבר או לקשר את פורים לפסח.
פורים מדבר על גאולת הגוף,
הצלה ממוות לחיים,
פסח מדבר על הצלה וישועה מעבדות לחירות,
לגאולה,
שיש גם היבטים לאומיים וגם היבטים רוחניים.
שני הדברים האלה הם רוצים לחבר אותם,
ולכן סמכו גאולה לגאולה.
אז יוצא שזה הטעם שאנחנו נוהגים פורים בהדר שני.
אבל איננו יודעים מה עם הדר ראשון לפי זה.
לפי זה בהדר ראשון שלא קוראים את המגילה,
איזה דין יש לו? האם זה נחשב לחודש רגיל מהבחינה הזו ואין לפורים כדוגמה שום דבר מיוחד
בהדר הראשון או שיש לו?
אז זה,
כשמעיינים בסוגיה ולומדים פה את דברי תוספות ודברי הראש כמצוין בדף המקורות ולומדים אחר כך גם את ההלכה בשולחן ערוך בהלכות שעוסקות בענייני פורים והדר אנחנו רואים שיש פה מחלוקת בין הראשונים לגבי ההלכה למעשה בהדר הראשון שאנחנו כולנו יש לנו ככה מאוד אוהבים כמו שאני אומר תמיד קצת בהלצה לא להגיד את החנון
אז ממילא יודעים שלא אומרים תחנון בפורים קטן וגם בי"ד וגם בט"ו באדר ראשון,
זה נכון ואנחנו ככה נוהגים אבל צריך לדעת שבשולחן ערוך עצמו מובא דעה אחרת שהיא דעתו של הראש שהוא סבר שברגע שיש שני הדרים אז האדר הראשון נחשב אצלו כחודש רגיל כמו חודש שבט הוא בעצמו אומר אין הבדל בין חודש שבט לחודש אדר ראשון לכן לפי דעתו אין שום הלכה
מיוחדת שנותנת ביטוי לתאריך הזה של פורים קטן כפי שזה נקרא ואז ממילא אפשר בהחלט להבין מהראש שחודש אדר האמיתי הוא חודש אדר שני וחודש האדר הראשון הוא לא נחשב אפילו כאילו אין לו שם של אדר ככה אפשר להבין והוא ממילא מתיר בהספד ובתענית הדעה האחרת היא סוברת שבאמת באדר ראשון בכל זאת זה קשור ללימוד הגמרא פה ומה שכתוב פה אבל צריך ללמוד טוב את הגמרא
כדי להגיע, להבין מה המשמעות, מאיפה לוקח הראש את שיטתו שלו ומאיפה לוקחים האחרים את השיטה שלהם.
כי במשנה כתוב שאין בין הדר ראשון לדר השני אלא קריאת מגילה ומתנות לאביונים.
אז השאלה היא,
משמע מכאן שבדברים האחרים גם באדר ראשון יש את הדינים אפילו של פורים,
זאת אומרת אולי אפילו של שמחה, אולי אפילו של סעודה,
יכול להיות,
אבל לפי הראש הפירוש של המשנה הוא לא מתייחס למצב כמו שלנו,
אלא מתייחס להמשיך את המשנה.
כאשר לא ידעו מראש,
כאשר לא ידעו מראש שתהיה שנה מעוברת, על זה נאמר שבאדר הראשון בוודאי חגגו פורים לגמרי,
באדר השני צריך להשלים. במה? במגילה ומתנות לביונים.
ולפי האחרים מסבירים שזה בא להגיד דבר בפני עצמו.
דהיינו שבאופן כללי אפילו כשיודעים מראש שיש שנה מעוברת אין בין הדר ראשון להדר שני אלא מקרא מגילה מתנות לאביונים. זאת אומרת שכל הדברים האחרים שייכים גם
בהדר הראשון וזה כפי שאמרתי מופיע בשולחן ארוך.
אז זה העניין הראשון שקשור כמובן לעניין הכי בולט בחודשים של הדר איך לדון על פורים גדול מה שנקרא אבל לפורים קטן אבל השאלה הזו היא לא נוגעת רק לעניין פורים
היא נוגעת גם לדברים אחרים, ועל כך יש לנו סוגיה נוספת
שלא עוסקת בענייני פורים,
אלא עוסקת במסכת נדרים.
במסכת נדרים בדף סג',
גם זה כמובן לפי דף המקורות, תמצאו את הדברים האלה, מי שיחפש וימצא.
ושם בגמרא, יש לנו גם משנה וגם גמרא, מדברים שם על שני נושאים, על נושאים של נדרים ועל נושא של שטרות.
שטרות וממילא גם גיטין.
זאת אומרת,
יש כאן באיזשהו מקום נושא לגבי נדרים, אם אדם נודר שהוא אוסר על עצמו משהו עד ראש חודש הדר.
ובסוף אז מה, אז אנחנו צריכים כאילו להחליט עד איזה ראש חודש הדר הוא אסר על עצמו את מה שהוא אסר.
אז במשנה נאמר שהוא לוקח על עצמו עד ראש חודש הדר ראשון.
ממילא ההבנה הפשוטה במשנה היא,
כך אפשר להבין,
שההדר, כשמדברים על הדר סתם, זה הדר ראשון.
זה בעצם משמעות המשנה אבל הגמרא מדברת על זה ממובאה אחרת שקשורה לנושא של שטרות מישהו שכותב בשטר הדר סתם או שכותב בגט
שזה תמיד עוד דברים שמקפידים עוד יותר הוא כותב הדר סתם אז מה זה
הדר סתם הדר ראשון או הדר שני ועל זה מתברר שזה מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה שלפי רבי מאיר סתם הדר זה הדר שני לפי רבי יהודה סתם הדר זה הדר ראשון
בעניין הגמרא לפי זה יוצא שגם לעניין נדרים וגם לעניין של שטרות אז הדברים האלה
קשורים למחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה וכאן כשאנחנו פותחים את השולחן ערוך למשל בהלכות נדרים כמצוין בדף המקורות אנחנו נמצא שמובא שם שתי דעות כי דעת הרמב״ם היא בעניין הזה אולי באופן מפתיע לפסוק כרבי מאיר ולא כרבי יהודה זאת אומרת שלפי הרמב״ם יוצא שסתם הדר זה הדר שני
ככה לכאורה יוצא בהלכה של נדרים
ואילו הדעה השנייה בשולחן רוך של הרבה ראשונים שחולקים על הרמב״ם הם סוברים שיש לנו כלל בדרך כלל יש לנו כלל
שכשיש מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה הלכה כרבי יהודה זאת אומרת שסתם הדר זה דווקא הדר ראשון אז גם לעניין נדרים אנחנו הם הולכים לפי השיטה של רבי יהודה בהלכה של נדרים בשולחן רוך מובאות
שתי הדעות.
לעומת זאת, כשמדבר בהלכה בהלכות שטרות בחושן משפט,
כאן המחבר בשולחן ארוך כבר לא מביא שתי דעות,
אלא מביא רק את הדעה שמחשיבה את ההדר הראשון כחודש של הדר.
ואז אנחנו לכאורה צריכים להבין למה כאן הוא לא מביא את דעתו של הרמב״ם. באמת הרמב״ם בכלל בעצמו לא מתייחס לעניין של שטרות.
וייתכן,
אין לנו הסבר למה הרמב״ם השמיט את הנושא הזה,
אבל מצד הסברות של העניין מבחינת הלשון של השולחן ערוך אפשר לומר שבנדרים יש הלכה מיוחדת כשאומרים שזה יהיה אסור
הרמב״ם פוסק שיהיה אסור עד חודש אדר שני כדברי רבי מאיר זה בגלל שהולכים בנדרים לחומרה
והולכים אחר לשון בני אדם לחומרה
כי היות שהוא אמר עד חודש אדר וזה לא יודעים עד מתי הוא אסר על עצמו אז אנחנו אומרים לחומרה יהיה עד ראש חודש אדר שני
אבל זה לא מחייב את הדעה שבסתם הדר לעניינים של שטרות אנחנו נאמר שיהיה הדר דווקא הדר שני, יכול להיות שיהיה הדר ראשון וכך פוסק השולחן ערוך שסתם חודש הדר זה הדר ראשון ועל כך באמת קצת צריך פה כמו שאומרים לעשות איזשהו הלכה לעשות איזה לבדוק את הדברים זה מול זה
כי הרמב״ם למשל אם אני רגע אנתח את דברי
הרמב״ם בנושא של פורים נושא של הדר ראשון לגבי פורים הרמב״ם דווקא פוסק שגם בפורים גם בפורים הקטן שאנחנו קוראים לו גם כן אסור בהספד ותענית זאת אומרת שלא אומרים תחנון זה גם דעת הרמב״ם לכאורה מכאן אתה לומד ככה אפשר להבין שחודש הדר זה דווקא חודש הדר ראשון
ככה צריך אולי להבין
שזה חודש הדר ראשון מה שקוראים רק את המגילה בפורים רגיל
בהדר שני זה כדי לסמוך גאולה לגאולה, זה לא נותן איזושהי משמעות לזה שסתם הדר זה הדר שני.
אתה בהחלט יכול להבין שהדר סתם זה הדר ראשון,
והראיה שאפילו אסור בהספד ותענית, רק באופן מיוחד את הפורים החגיגה הגדולה חוגגים מסמוך לגאולה לגאולה,
זה מה שאפשר להבין ברמב״ם.
זאת אומרת הרמב״ם בהלכות של פורים נותן
חשיבות לאדר הראשון בתור אדר,
אבל לגבי נדרים לא,
אז יכול להיות שלגבי נדרים זה בגלל שכמו שאמרנו שהולכים לחומרא באופן מיוחד וזה לא מלמד על הכלל.
בדברי הראש הדברים הם הפוכים,
הראש אומר שבחודש אדר ראשון אין שום גדר הלכתי לפורים הקטן הזה שאנחנו קוראים לו,
זאת אומרת שלפי הראש אפשר בהחלט להבין שהוא סובר שהאדר השני הוא האדר העיקרי באמת,
לא רק בגלל שסומר גאולה לגאולה, אבל מצד שני הראש בעצמו פוסק בהלכה של נדרים או בהלכה של שטרות כמו רבי יהודה,
אז ממילא רואים שהוא סובר שסתם הדר זה הדר ראשון,
אז ממילא כיוון שהוא סובר שזה הדר ראשון צריך להגיד שהוא סובר שבפורים בכל זאת אף על פי שסתם הדר זה הדר ראשון,
בפורים כיוון שאמרו שפורים החגיגה הגדולה תהיה בפורים בהדר השני אז
כבר לא צריך לעשות, לא עושים כמו שאומרים בשיר לא לעשות פורים פעמיים בשבוע,
אז גם פעמיים בחודשיים,
כאילו הראש אומר די לנו בפורים אחד בחודש אדר שני, ייתכן.
אבל יש עוד שאלה שעליה אנחנו בדרך כלל,
כל מי שמתעניין בנושאים האלה הוא לא כל כך מתעניין על נדרים,
הוא לא כל כך מתעניין
על שטרות,
אבל הוא כן מתעניין על מה שנקרא למשל מה שקוראים יום זיכרון,
יורצייט בלעז לגבי מי שנפטר אדם בחודש אדר בשנה רגילה,
אז כאילו מתי קובעים את היורצייט בהדר הראשון או באדר השני?
כאן הרבה שואלים איזו שאלה שחוזרת על עצמה בכל שנה מעוברת ולכאורה זה יהיה תלוי בשאלה הזו,
מפני שאם סתם אדר
זה אדר ראשון,
אז צריך להיות באדר ראשון.
ואם הסתם הדר זה הדר שני, אז זה צריך להיות בהדר שני. ככה לכאורה אפשר להגיד שיהיה תלוי כאילו בשיטות האלה שכבר ניסינו להראות את המסלול שלהן. אגב, בשולחן ערוך הנושאים האלה נדונים, תכף נראה, נציין את זה.
אבל לא מדברים בשביל לקבל עלייה של מפתיר,
כמו שאומרים,
אלא בשולחן ערוך, כשהוא מדבר על השאלה הזו, היות שיש מנהג, כך הוא קורא לזה,
להתענות ביום שמתו אביו או אמו אז מתי הם מתענים? זו השאלה שנשאלת האם מתענים בהדר ראשון או בהדר שני וכפי שאנחנו נראה בהלכות האלה המצוינות כן יש מי שאומר להתענות פעמיים זה גם כן יכול להיות אבל מצד יותר מהצד המדויק יותר אנחנו מוצאים בשולחן ערוך שהוא דווקא נותן חשיבות דווקא להדר השני
נותן חשיבות דווקא להדר השני של לעשות יורצייט בהדר השני,
אבל הוא מביא את שתי הדעות,
וכאן הרמ"א אומר כדווקא בהדר ראשון,
והוא גם אומר את זה בפעם נוספת ביורי דעה, יש גם הלכה בשולחן ערוך בסימן תקס"ח,
ויש גם הלכה שבהלכות יורי דעה, בסוף הלכות יורי דעה,
שם הרמ"א אומר באופן נחרץ שדווקא בהדר ראשון.
וכאן באמת צריך להבין למה במחבר אנחנו רואים איזושהי נטייה לאדר שני, בשעה שראינו שהוא מחשיב את האדר הראשון כהדר העיקרי, הראייה שלגבי שטרות הוא אומר ככה.
אז זה באמת דבר שכבר הפוסקים שמסביב לשולחן ערוך דנים על כך,
באמת דנים על כך,
על כך נראה לי שאפשר אולי להגיד פה משהו מעניין,
להבין את כל המושג הזה של יורצייט, של מטענים בו וכל מה שנעשה מסביבו.
יכול להיות שזה ביטוי כמו יום צער, יום אבלות כאילו ויום של כאילו פורענות כזו שכל אחד מרגיש במידה מסוימת כאילו זה מה שעומד עליו ולכן את זה יש מקום לדחות כמה שאפשר.
לכן לפי המחבר בשולחן ערוך אומרים לדחות אם זה מדובר על דבר כזה בוא נדחה את זה לא מקדימים אלא מאחרים אבל הרי מה לוקח את הדברים האלה בצורה אחרת והוא אולי מבין
הפוך
שיום של יורצה זה יום של התעלות נשמה ואפשר לראות את זה בצורה יותר, בגדלות יותר חזקה ולכן להפך צריך להקדים אבל לא עניין רק להקדים לתת לזה את הביטוי בהדר העיקרי שזה ההדר הראשון כפי שאנחנו רואים בדברי הרמ"א שאומר באמת שהעיקר הוא דווקא לעשות בהדר הראשון אז הנה ככן הדברים האלה באמת מופיעים בהלכות כפי שאנחנו רואים ונראה לי שהנטייה
חזקה היא כן לומר שההדר הראשון הוא ההדר העיקרי והראיה היא מההלכה שאנחנו נוהגים בפורים קטן
לאסור הספד ותענית,
לאסור הספד ותענית, זאת אומרת שבאדר ראשון אני מחשיב אותו כהדר אילו זה לא היה חודש אדר אלא נחשב כחודש אחר, חודש איקס כזה אלמוני לא היה מקום לנהוג משהו שקשור לפורים
אפילו לא שבעניין של תחנון אבל כיוון שאנחנו כן נוהגים משמע
שאנחנו מחשיבים את החודש הראשון של הדר כחודש העיקרי, ורק עניין החגיגה הגדולה היא סומכים גאולה לגאולה.
זה לכאורה, רואים שזו באמת הנטייה.
יתרה מזו, יש אפילו כאלה שאומרים שזה לא רק אסור בהספד ותענית,
אלא שזה גם עניין של שמחה, שצריך אפילו אולי להרבות בשמחה.
אמנם התוספות במסכת מגילה אומר שלא צריך להחמיר כל כך להרבות, לא צריך להחמיר כל כך להרבות בשמחה,
אבל הערימה אומר שיש כן שנוטים לזה וכאן מפורסמים דברי הערימה בסוף השולחן ערוך אורח חיים שנוגע לעניין הזה מה שהוא אומר וטוב לב נשתה תמיד דהיינו שאולי יש עניין להרבות בשמחה בכל יום הלוואי שנזכה באמת לשמחה גדולה ושלמה לכל ישראל
נשאר בזה בינתיים שלום שלום
כל טוב
שלום שלום כל טוב
