טוב, אז שלום לכולם ואנחנו נמצאים באמת בסוגיות עכשיו האחרונות של מסכת יומא לקראת סיומה במסגרת של הדף היומי
והסוגיות האחרונות ביניהם יש כאן כמה סוגיות שכבר עסקנו בהן
עוסקות בעניינים של פיקוח נפש שדוחה שבת
ומתוך הדברים האלה יש עוד נושא שמדובר עליו פה במסכת בסופה
תחת הכותרת שהגמרא, שאנחנו יודעים, מכירים אותה, שאין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב.
ככה האמירה שמופיעה פה בגמרא בדף פ"ד,
אומר רב יהודה,
כתוב בגמרא, נקרא מהלשון של הגמרא,
אומר רב יוסף, אומר רב יהודה, אומר שמואל,
לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב. יש כאן איזו אמירה כזו,
והאמירה הזו מוכרת לנו גם באיך שעוברים הדברים תוך כדי פירושי הראשונים בפסקי ההלכות.
והגמרא מנסה לברר על מה מדובר.
כשאומרים שלא הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב, סליחה,
המשמעות של הדברים הפשוטה היא שגם כשיש לכאורה רוב שעל פיו אפשר
לומר שלא מצילים ולא טורחים לחלל שבת בשביל להציל את מי שאולי זקוק להצלה,
אלא לא הולכים אחר הרוב, אלא אף על פי שהרוב הולך לכיוון אחד,
הולכים כאילו עם המיעוט ומצילים. זה הפירוש הפשוט של מה שיושב פה בגמרא,
ובגמרא מדברת על העניין הזה, על מה מדובר.
אם מדובר על מקרה, אם אני אקרא את הגמרא אפילו בפנים,
הגמרא אומרת, איך מדובר פה?
הנה מעדיקה תשעה ישראל וכותא אחד. זאת אומרת, אם יש קבוצה של יהודים וגוי אחד ביניהם,
אז זה ברור שהרוב הוא של ישראל, ואם אנחנו... יש מפולת שנפלה על אחד מהם, אז ברור שילכו להציל, כיוון שהרוב הוא אפילו של ישראל.
אבל אפילו כאשר רוב הגויים ויש ישראל אחד ביניהם ויש דבר כזה,
אז על זה אנחנו יודעים שחל כאן הכלל שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי,
היות שזו קבוצה קבועה שהיא נמצאת שם במקום,
אז ממילא כאשר יש אפילו רק ישראל אחד,
אז ממילא גם בוודאי שזה נחשב כמחצה על מחצה וממילא ספק נפשות לעכל, זה מה שאומרת הגמרא.
ולכן על מה מדובר פה שאין הולכים אחר הרוב, זאת אומרת שהיה מקום להגיד שהולכים אחר הרוב,
ובכל זאת לא הולכים אחר הרוב.
זה בעצם השאלה. ואז אומרת הגמרא, לא צריכה,
הגמרא אומרת, לא צריכה
דפרוש לחצר אחרת.
מהו דתימה כל דפריש מרוב בפריש, כמה שבנה דלא הלכו בתיקוח נפש אחר הרוב.
זאת אומרת שהדיון, ההלכה המתחדשת פה,
אפילו כאשר היה מקום ללכת אחר הרוב, כאשר אחד מהקבוצה המדוברת כאן פורש והולך למקום אחר,
בכל זאת יש מקום להגיד שיהיה דין של הצלה,
דין שיגידו להוראה לחלל את השבת בשביל ההצלה אף על פי שיש מקום ללכת אחר הרוב. על זה הגמרא ממשיכה ודנה,
ואז אומרת הגמרא שיש הבדל בין אם פרשו כולם לבין אם פרשו,
הגמרא אומרת שיש הבדל אם פרשו כולם או פרשו מקצתם וכאן
אנחנו באים, פרשו כולם, פרשו מקצתם על מה מדובר, יש לנו פה מחלוקת בין רש"י לתוספות,
לא בין רש"י לתוספות, סליחה, כמו שאני אומר בדרך השגרה, אלא בין רש"י לבין ריף
והרמב״ם.
ואת הדברים האלה אפשר לראות קודם כל בגמרא, מי שמעיין ושומע את הדברים בדברי רש"י על המקום ויכול לעיין בדברי הריף וגם בדברי הרמב״ם,
אם יש לו את דברי הרמב״ם שנמצאים על העניין הזה וכאן אנחנו באמת נלמד
צריך פה לדעת ולהבחין בין שיטת רש"י לבין שיטת הריף שבאה לידי ביטוי פה בשיטת הרמב״ם.
לפי רש"י במקור כפי שרש"י לומד את העניין אז הפירוש הוא שפרשו כולם או פרשו מקצתם זאת אומרת עצם העובדה שפורשים כבר אין להם דין של קביעות ככה זה יוצא כי הם כבר מתפזרים
כאילו הם כבר מתפזרים אבל הם מתפזרים בדרך ואז עוברים כאילו למקום אחר ושם במקום אחר תוך כדי הליכתם ככה צריך אני חושב להבין את זה יש מפולת וקורה מה שקורה ועכשיו יודעים שיש מישהו אחד שנמצא תחת המפולת השאלה אם להציל אותו או לא להציל אותו ואז זה כבר אין לנו כבר את הקביעות שאמרנו מקודם שכל קבוע כמחצה על מחצה דם מכם כבר בדרך בפיזור ואף על פי כן
כשפורשים כולם לפי רש"י בכל זאת מצילים, מחללים אפילו את השבת בשביל להציל את מי שלא יודעים מיהו
מפני שאין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב ורש"י מסביר אז באמת מה העניין הוא לפי מה שרש"י מסביר כיוון דהתחזק ישראל ביניהם יש כאן איזה משהו חדש זאת אומרת כאשר יש ידיעה שבתוך הקבוצה הזו ברור היה אחד ישראל אחד לפחות זו הסיבה שאפשר לומר כאילו
הסיבה שמקזזת את הכוח של הרוב כי עכשיו יש לנו כבר התמודדות יותר רצינית עם הרוב מפני שכבר הקבוצה איננה קבועה כבר אין לה קביעות כיוון שאין לה קביעות אז ממילא כבר אפשר היה להגיד שנסמוך על הרוב ועל זה באה האמירה בגמרא שבכגון זה העובדה שהתחזק ישראל ביניהם גם כן מספיקה לקזז את הכוח של הרוב ולהגיד
שיטרחו לחללות שבת בשביל להציל.
אבל כאשר פרשו רק מקצתם,
והמקצתם האלה גם כן כבר אין להם את הכוח של הקביעות, ככה יוצא לפי רש"י,
ואז ממילא, ואתה גם לא יודע אם יש ישראל ביניהם, כי רק מקצתם נמצאים עכשיו באותו מקום שני שפרשו,
שם כבר לא יגידו לחלל את השבת, וזה מה שאומר בעצם רש"י.
אז זה בעצם שיטת רש"י.
לעומת זאת, לפי שיטת הריף, המבוערת על ידי הר"ן,
ונמצאת בדברי הרמב״ם גם כן, אנחנו רואים בצורה בדיוק הפוכה, יוצא אצל הרמב״ם, אם אני אקרא את הרמב״ם בהלכה המסומנת פה בדף המקורות, הייתה חצר שיש בה גויים וישראלים,
אפילו ישראל אחד ואלף גויים אפילו, ונפלה עליהם מפולת,
מפקחים על הכל מפני ישראל, וזה בעצם כאשר הם קבועים,
תראה שאחד מהם לחצר אחרת, אחד מהם לחצר אחרת, ונפלה עליו אותה חצר,
מפקחים עליו שמה זה שפירש היה ישראל.
זאת אומרת, אם פרש אפילו אחד שאתה לא יודע, זאת אומרת, כאן לפי הרמב״ם והריף יוצא פה מצב כזה שאם פרש אפילו רק אחד, ולכאורה זה המקרה הקלאסי של כל דפריש מירו בפריש,
בכל זאת יש כוח בקביעות. וזה היה ההסבר שמסבירים עם הריף ועם הרמב״ם,
וזה בעצם גם חידוש. אם יש אצל רש"י חידוש, יש פה שתי חידושים משני כיוונים.
החידוש לפי רש"י,
כאשר דווקא כולם הגיעו לחצר אחרת והסיבה היא שלא הולכים אחר הרוב זה בגלל שיש ידיעה ודאית על ישראל אחת שנמצא,
בעוד שלפי ריף ורמב״ם החידוש שעליו מדובר פה בסוגיה שהם ממשיכים עם הגדר של קבוע שלא להחשיב את הרוב גם כאשר רק אחד הולך וכאן יוצא מן מצב הפוך אם כולם הלכו אז כיוון שכבר כולם הלכו אז כבר אין
ומתפזרים כך צריכים להסביר כולם הולכים ומתפזרים ולא שומרים על מצב של קביעות אז העסק הזה משתנה ואז באים ואומרים שבאמת לא מצילים אף על פי שיודעים שיש שם ישראל אחד בתוכם בעוד שכאשר אחד הולך היות שהקבוצה נשארה קבוצה היא עדיין שומרת על המסגרת הקבועה שלה במקום הראשון אז גם כשפירש אחד מהם אז אנחנו נגיד על אותו אחד שלפי הריף ורמב״ם בהלכה
שמצילים. זו דוגמה למחלוקת שיש בין רש"י,
כמו שאמרתי, בין רש"י לריף ורמב״ם.
והמחלוקת הזו באה לידי ביטוי גם בסוגיה אחרת, שגם היא מובאת פה בגמרא ביומא,
ובדיוק הפוך זה יוצא.
אם כאן יצא לנו מצב שלפי רש"י,
כשפרשו כולם מקלים,
אבל כשאחד פרש מחמירים,
ולפי הריף אמרנו הפוך,
הפוך,
כאן
יש דוגמה אחרת של תינוק הסופי שמובא גם בגמרא בכתובות בדף ט"ו במסכת כתובות אבל גם כאן ביומא בדף פ"ד פ"ה הגמרא מביאה את זה ואפשר להגיד שהמחלוקת הזו מובאה בשולחן ערוך באה לידי ביטוי בשולחן ערוך כאשר מדובר על תינוק הסופי מה שנקרא ילד שנמצא בעיר שלא יודעים מי הוא מאיפה הוא בא ואז אתה גם עליו השאלה יש עליו כל מיני שאלות איך להתייחס אליו כמו אל יהודי
כמו אל גוי ואז השאלה שוב אם יש רוב יהודים או רוב גויים
אבל יש לנו שוב מחלוקת כאשר יש רוב גויים
וישראלים במיעוט והשאלה האם מפקחים עליו את הגל הרי פה אנחנו מדברים על הדין האם מפקחים עליו את הגל זאת אומרת האם מחללים עליו את השבת כשיש סכנה לחייו על ידי מפולת ואתה לא יודע מיהו אתה לא יודע מיהו כאן אנחנו רואים
שדווקא לפי רש"י אנחנו נגיד וזה מה שיוצא, לפי רש"י יוצא שמפקחים עליו את הגל אף על פי שהרוב בעיר הם גויים וכאן הבוט שלפי הרמב״ם ולפי השולחן ערוך דעת המחבר אנחנו אומרים שלא מצילים אותו למה? מפני שבאיזשהו מקום הרוב הם גויים זאת אומרת כאן אנחנו באיזשהו מקום
לגבי תינוק מסבירים שאין כאן דין של קבוע כי ראינו שלפי הריבי רמב״ם יש כאן דין של קבוע הוא הדבר שיש בכוחו לקזז את הכוח של הרוב ובמקרה הזה אנחנו מסבירים שתינוק שנמצא הוא לא נקרא חלק מהמסגרת אלא הוא כאילו בא מתוך המסגרת הוא כאילו כל דה פריש מראו בפריש ולכן לפי ריבי רמב״ם הוא נידון כמו גוי לצורך לפחות העניין
שלא מתירים חילול שבת בשבילו בעוד שלפי ערימה שמגיעה על השולחן ערוך,
מצוין פה הכל בדף המקורות,
הוא אומר דווקא שכן מפקחים עליו את הגל על התינוק הזה ומסבירים את זה בשולחן ערוך,
מסבירים שהערימה סובר כמו רש"י,
שהיות שבעיר עצמה התחזק ישראל,
אז העובדה שהתחזק ישראל יש בזה כוח,
הרי ראינו שלפי רש"י זה הגדר שמקזז,
העובדה שיש ישראל אחד בשטח וזה מספיק בשביל לחייב חילול שבת בשביל פיקוח נפש, כשיש פיקוח נפש בספק כמו זה.
וזה דעת הרמ"א, לכן פה באה דעת הרמ"א, בניגוד לדעת המחבר בשולחן ערוך באבן העזר, הכול, אני שוב חוזר, נמצא בדף המקורות.
יש המחלוקת בין המחבר לרמ"א לגבי תינוק שנמצא
לגבי תינוק שנמצא במקום שרוב העיר הם גויים,
שלפי המחבר לא מחללים עליו את השבת כי הולכים אחר הרוב,
כי אין לנו את האפשרות לקזז את הרוב,
בעוד שלפי רש"י גם כאן נאמר הכלל שכיוון שהתחזק ישראל במקום לא הולכים אחר הרוב.
בעצם כל מה שעשינו עד עכשיו זה באיזשהו מקום הצגת הדברים.
יש כאן שיטת המחלוקת שמופיעה בין רש"י לרמב״ם וריף בסוגיה
של קבוצת גויים עם ישראל אחד ביניהם.
הסברנו והראינו פחות או יותר את המחלוקת.
והמחלוקת השנייה היא בנושא של תינוק הסופי, שגם פה יש מחלוקת כפי שהצגנו אותה דרך הדברים בשולחן ערוך באבן העזר בסימן ד'.
ומה שאנחנו יכולים אולי לסכם, וקשה פה לסכם דברים קשים כאלה,
לסכם בכל זאת,
שקודם כל לפי רש"י למדנו שיש דבר כזה של כשיש אתחזק ישראל, על זה יהיה החידוש העיקרי שבסוגיה פה לפי רש"י,
שאתחזק ישראל רק אחד,
זה מספיק בשביל לקזז את הכוח של הרוב.
זה למרות שיש רוב והולכים לחורה על פי הרוב,
לא הולכים על פי הרוב כאשר יש אתחזק ישראל.
וכשיש רוב היה מקום להגיד שלא נאכל ליל שבת,
אבל בכל זאת כיוון שידוע לפחות בוודאות שבתוך
המסגרת יש ישראל אחת זה מספיק בשביל למנוע זאת אומרת דווקא כדי לומר שכן לחלל שבת בעוד שלפי יריב ורמב״ם הדגש הוא לא על יסתחזק ישראל אלא תמיד קבוע אלא אנחנו רואים מפה שהם מרחיבים מאוד את המושג של קבוע שזה בא לידי ביטוי בסוגיה שלנו במסכת יומא כאשר אחד
אחד מהקבוצה פורש לחצר אחרת שאנחנו אומרים שהקבוצה נשארת כקבוצה
וזה באיזשהו מקום,
הרי לכאורה הוא כבר פרש,
אז למה בכל זאת מחשיבים אותו כחלק מן הקבוצה?
זה דברים שעם כל הקושי שבהם נראה לי שאפשר להסביר אותם,
וצריך פה להסביר שזה קשור גם להבנה של הדין של קבוע,
של כל קבוע כמחצה על מחצת דם עם מה זה העניין בדין של קבוע.
ולפי הרמב״ם אנחנו יכולים להבין דרך
שיטתו שמתבארת לנו מההלכה המסומנת פה בדף המקורות.
אנחנו יודעים,
לפי המקורות המוכרים לנו,
אנחנו יודעים שהרמב״ם,
שהגמרא מסבירה שהדין של קבוע נלמד בסנהדרין בדף ה"ט מהפסוק "והרב לא",
ושם אנחנו אבל מתבאר שזה רק לפי חכמים לומדים את הדין הזה,
בעוד שלפי רבי שמעון יש לו לימוד אחר,
ולפי רבי שמעון שיש לו לימוד אחר,
לכאורה אין לו לימוד שממנו הוא לומד את הדין של הקבוע.
ולכן יש שאלה על הרמב״ם שהוא פוסק כרבי שמעון ולכאורה אם ככה אין לו מקור ממנו הוא לומד דין של קבוע.
לכן אני חושב שמותר להגיד שאצל הרמב״ם הדין של קבוע זה לא דין שמקורו רק מגזירת הכתוב אלא הוא באמת משהו שמבוסס על סברה.
והסברה אומרת שאין דין של רוב כאשר מדובר על קבוע.
כאשר מדובר על מישהו שהוא חלק מן החבורה,
שהוא חלק מן החבורה, כיוון שהוא חלק מן החבורה אז הוא קיים ונמצא,
לכן המושג של רוב הוא רק משהו סטטיסטי,
הוא לא נותן שום עוצמה למה ששואלים,
כי ברור שאו זה גוי או שזה יהודי.
זה לא כמו בדוגמה של חנויות שמדובר על חתיכת בשר שפורשת מן החנויות, שאתה יכול להגיד שכל החנויות הכשרות כאילו נותנות
גיבוי לחתיכת הבשר שפרשה מה שאין כן כאשר מדובר על החנות עצמה או על הבן אדם עצמו שנמצא בקבוצה שם אתה לא בא מתוכם אלא הוא אחד מהחבורה הוא אחד מן הקבוצה וכאשר הוא אחד מהקבוצה על זה לא סומכים על הרוב כי לא סומכים סתם על סטטיסטיקה אלא אומרים רק שזה ספק וסתם ספק בענייני
פיקוח נפש מכילים כפי שאנחנו דווקא יודעים מהסוגיה ביומא בהמשך,
יש שם בפירוש ספק של פיקוח נפש, ספק שלא יודעים אם אדם חי או מת.
אנחנו לא יודעים אם יש אדם שנמצא או לא נמצא,
מפקחים את הגל.
היה הרי זה ספק ויכול להיות לפעמים אפילו שתי ספקות,
שאולי הוא בכלל לא נמצא, ואם הוא נמצא אולי הוא בכלל כבר מת.
בכל זאת, אף על פי שיש עד כמה ספקות מכילים.
זאת אומרת, אם זה לא גדר של רוב
שהוא נותן איזה מין צד של כאילו ודאות שבאים ממנו,
אז זה נקרא קבוע לפחות לגבי פיקוח נפש.
וזה החידוש הגדול שיוצא מן הריף והרמב״ם בסוגיה שלנו,
שאם יצא אחד מהחבורה והגיע לחצר אחרת, בכל זאת משאירים את הדין של קבוע ככוח שמקזז את הרוב.
כי המושג רוב לא בדיוק שייך פה במובן החזק של המילה.
וזה הפשט כל קבוע כמחסה על מחסה דמי,
לפי הרי והרמב״ם ולכן הם אומרים את זה. מה שאין כן לגבי תינוק,
תינוק שנמצא בעיר,
אנחנו לא אומרים שהוא אחד מבני החבורה או אחד מבני העיר, אנחנו אומרים שהוא באמת תולדה של בני העיר וכיוון שהוא תולדה שנמצא שלא בבית אלא כפי שאנחנו אומרים מושלך ברחוב אז הוא ממילא כאילו יילוד של הבית,
של העיר סליחה ולכן היות שבעיר הוא במגויים לפי הרמב״ם כאן אין מפקחים עליו את הגל.
הדברים האלה הם קשים ולא פשוטים
צריך לעיין בהם,
ללמוד בהם ולהבין אותם, אבל עצם הצגת הדברים שיש פה שיטות חלוקות הרי זה ברור וצריך אני חושב להסביר פחות או יותר,
נראה לי שפחות או יותר נראה שכיוונו להסביר את הדברים מצד אחד לשיטת הרמב״ם בחידוש שלו בהגדרה של קבוע ומצד שני בשיטה של רש"י שיש דבר כזה יתחזק ישראל שזה מקזז את הרוב לפי רש"י זה בא מהכיוון הזה.
אז זה נשאר בזה להיום עם כל החומר של הסוגיה
אבל דרכנו שלא להאריך.
אבל דרכנו שלא להאריך.
אז קולטו ושלום שלום.
שלום שלום.
