טוב, שלום לכולם.
נושא שלנו היום יהיה על מנהגי הסימנים,
בפרט על התפוח בדבש.
מאיפה מקור המנהג כשנוהגים ישראל בראש השנה,
בלילה הראשון, ויש שנוהגים גם בלילה השני,
לעשות את מנהג הסימנים? מה זה מנהג הסימנים? לוקחים כל מיני סוגים של פירות וירקות,
אומרים עליהם כל מיני דברים,
כן, ורוצים שהשנה תעבור לנו בצורה הכי טובה. המנהג הזה מופיע בשני מקומות שונים,
מסכת אוריות ומסכת כרתות, בהבדל קטן ומשמעותי.
מקום מספר אחד אמר אביי, אשתא דאמרת סימנה מלתאי. הגמרא עוסקת בסימנים שהיו עושים,
למשל מושכים את המלכים, היו מושכים, שלמה המלך משכו אותו במעיין.
למה יד המעיין? שתימשך מלכותם כמו המעיין שאינו פוסק. על מה אני מדבר? כל מיני סימנים שהיו עושים לדברים טובים.
אז אביי אומר, אחרי שאתה אומר שסימנים שאנשים עושים, יש לזה משמעות.
לעולם יהיה רגיל,
למיך זה ברשתא? מה זה רשתא?
ראש השנה.
רשתא זה שנה, רש זה ראש. יהיה רגיל לראות בראש שנה.
קרא ורוביה, קארטה וסילקה ותמרה.
מה זה קרא?
דלת.
יש לוקחים את הדלת הכתומה, הדלת האמריקאית.
יש אומרים לא, זה לא הדלת המקורית,
אבל זה לא קריטי.
לא משנה את דלת הלוקח, קרא זה דלת.
רוביה, מה זה?
מה זה רוביה?
יש אומרים שרוית, הנקראת לוביה,
יש אומרים סומסום.
כן, מצוין נוער.
מה זה קארטי?
סלק, זה לא סלק. קרישה.
קרישה. קרישה. נכון, כמו בצד הירוק הזה. נכון, כמו בצד הירוק הזה. זה. צריך להוציא איזה סיבה להגיד פלגרנס.
לא, חכה, חכה. סילקה,
סילקה,
סילקה במקור זה לא סלק
עלפת סלק שאוכלים מסגוי. במקור מדובר
או על עלה סלק או על תרד. אבל נהגו היום רוב המשרד לקחת את הסלק שנקרא היום סלק.
ומה זה תמרה?
תמרים.
מקרא כתוב בגמרא מסכת הוריות, לעומת זה מקרא מסכת כריתות כתוב, מקום מספר שתיים
אמר אביי אשתא דאמר צימא נמיל תאי רגיל הניש למיכל
ברשת הראש ענק קרא רוביה קרתי סילקה ותמרי. שמתם להם את ההבדל בשני המקורות?
מה ההבדל?
בסדר. לראות?
נועם או לראות או לאכול, מקום מספר אחד לראות
מקום מספר שניים לאכול.
גרסאות שונות.
למה בכלל זה לא יכול? דרך אגב, אף כן, למה בכלל זה לא יכול. אף אחד לא כותב להגיד את היהי רצון שאומרים היום, נכון?
לא כתוב להגיד יהי רצון.
תראו איך מנהל מתפתה. תקופת אביי לתקופה אביי חי,
אמוראים.
תקופת אביי מתוך לימוד סוגיה אחרת, הוא אומר, כיוון שסימן
זה יכול להשפיע, כל מיני דברים שאנשים עושים,
בואו ניקח בראש שנה, כדאי מאוד לקחת, דלת,
רובי, אמרת, נראה למה דף כאלה.
סלק, תמרים וקרטי.
טוב,
פעם אחת כתוב לראות,
פעם שני כתוב לאכול.
יש פוסקים האומרים,
הרי לא כולם אוהבים את כל הסימנים.
מי אוהב תמרים?
לא כולם. מי אוהב סלק?
לא כולם.
אתם מפונקים אתם לגמרי. מי אוהב איזה?
מי אוהב קרטי?
תומר, תומר הכי לא מפונק, כל השאר. מה?
אתה רואה? לא כולם אוהבים.
אז אומרים, גם מי שלא אוהב, לפחות שיראה.
גם בראייה יש לזה משמעות.
מה מיוחד בסימנים האלה?
למה לא אמרו לקחת אפרסמון?
למה לא לקחת אבטיח, מלון? למה שוקולד?
אה?
יש, המגן אברהם אומר מה שנועם אומר.
המגן אברהם אומר שאפשר לקחת כל מיני דברים אחרים ולהגיד רמזים.
אורז שהאויבים יארזו את המזוודות.
לא יודע, כל השם, לא יודע, כל אחד.
ככה המגן אברהם אומר, בסדר?
אז פירוש אחד, למה דווקא הדברים האלה? אומר המהרשם מקום מספר שלוש,
יהי רגיל אמך זה ברשת הקרא וכולי, דכולאנה סימנים לטובה אם. למה? פירש רשי
שגדלה מהר ואיכא דמטקי. חלק מהחמישייה הזאתי גדלה מהר, כמו מה?
מה גדל מהר?
אומרים שאף אחד לא מגדל דלעת בגינה, נכון?
דלעת מתפתחת במהירות אדירה.
אני זוכר, בתור ילד, סבא שלי,
פרדס חאן היה מגדל כל מיני דברים. דלעת,
תוך כמה שבועות, גרעין ענק.
מצאו דלת, לא זוכר, שבאירופה, ארה״ב,
ענקית.
כמה קילו?
כמה קילו?
אה? 150 קילו. תעלו, תעלו,
תעלו, תעלו,
את לא בכיגון בכלל.
אין?
קילו נקודה שש.
הרימו אותה עם מנוף.
טון נקודה שש.
ענקית, דלעת מתפתחת מהר, גדלה מהר. חלק מהסימנים גדלים מהר,
חלק מהסימנים מתוקים.
אנחנו רוצים שהשנה,
מדרגי התפילות שמכוונים עליהן, שאנחנו נפטע,
נפרוץ, נגדל, כמו חלק מהשנה שגדלה, כמו הדלעת שגדלה מהר,
כמו התמר שהוא מתוק מאוד, רוצים שהשנה תהיה מתוקה,
תהנה מתוקים ונפרח, נגדל, נתעצם מהר.
ברור?
ככה מפרש רשי.
תמר, דרך אגב,
מי יודע מה מיוחד בתמר מכל הפירות
בעניין משהו הלכתי?
הלכתי.
הלכתי.
משהו בהלכה.
בהלכה.
כל הדברים שאתה אוכל, כל הפירות והירקות,
אם בירכת עליהם ברכת המזון בטעות,
חוץ מזה שאתה שוקיסט, כן? אבל חוץ מזה, יצאת ידי חובה או לא?
לא.
לא יצאת ידי חובה.
רק הפרי היחיד, תמר, שאם בירכת עליו, אחת הכמות
נכבדת של תמרים וברכת בקעת המזון,
אתה יצאת ידי חובה. מה הגמרא למה?
תמרה מזינים, תמרים מזינים.
כמו שלחם משביע, תמרים מזינים. בדקתי מאמר באינטרנט,
מצאתי מהם עשר הפירות המתוקים ביותר בעולם, כלומר כמות קלוריות לעומת 100 גרם,
תמר מספר אחת בעולם.
לא זוכר אם זה מג'ול או תמר אחר, אני חושב 370 קלוריות למאה גרם.
מה שחז״ל אמרו שזו אחיזה מבחינה היום הבוטניקה,
יודעים שתמר הוא מזין מאוד, ממש מתוק, אז אתה רואה, חלק מהסימנים שלוקחים בראש שנה
הם גדלים מהר, כמו עד לעת, חלק מהסימנים מתוקים מאוד,
אנחנו רוצים להתחיל את השנה בצורה של פריצה,
בצורה של גודל, בצורה של מתיקות.
מצוין.
אומר ספר נחמיה,
כלומר מקום מספר רבו מביא עוד רעיונות בתנ״ך למנהג הזה, כמובן זה אסמכתות זה לא פשט, אבל בספר נחמיה תראו.
עזרא ונחמיה עלו מאיפה?
בבל. כמה עלו איתם?
כמה?
כמה עלו? כלום. כמה עלו בבית שני?
ארבעים ושתיים אלף ושבע מאות? לא זוכר. ארבעים ושתיים אלף ומשהו.
רוב עם ישראל נשאר בגלות.
לא רצה לעלות, כל אחד מהסיבות שלו.
אלה שלא עם עזרה, היו האנשים הכי ירודים מבחינה חברתית.
כתוב בגמרא מסכת,
קידושין פרק רביעי, עשרה יוחסין עלו מבבל.
ממזרים, נתינים, שתוקים, אסופים, אנשים שלא ידעו מי האבא שלהם. לא ידעו מי האבא, מי האימא. אנשים ברמה הרוחנית הכי ירודה.
הרבה מהאנשים האלה הגיעו לארץ ולא
הקימו תורה ומצוות.
חיולי שבת, התחתנו עם גויות,
גרשו את הנשים היהודיות שלהם.
היה סיפורים לא פשוטים. ובתהליך ארוך עזרא ונחמיה מצליחים
לגרום לעם ישראל לחזור בתשובה. אחד המעמדים המרגשים,
הכרה בראש השנה בעצמו. נקרא את הפסוקים.
נחמיה חמש,
אומר נחמיה, ויאמר נחמיה הוא התרשתה,
זה השם שלו הבבלי אני חושב,
ועזרה הכהן הסופר והלוויים המבינים את העם לכל העם.
היום מדובר על ראש השנה, היום קדוש הוא לאדוני אלוהיכם.
אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשומעם את דברי התורה. שמעו את דברי התורה,
ראו כמה הם רחוקים מהמצוות,
רצו אותו בתשובה, התחילו לבכות בראש השנה.
והוא אומר להם, אסור להתאבל, הלכו יכלו משמנים.
זה המקור שבראש ענן אוכלים בשר שמן, אוכלים מרכלים ושתו ממתקים. זה אחד המקורות שאוכלים דברים מתוקים בראש ענן. כתוב, זה היה בראש ענן. ושלחו מנות לאין נכונו, כי קדוש היום לאדוננו, ואל תעצרו כחדוות אדוני מעוזכם. כלומר, המנהג שהתחיל בתקופת האמוראים,
הבעיה, יש לו אחיזה בתקופת נחמיה,
שבראש שנה הוא צווה אותם לאכול דברים שמנים, טובים בשר, ככה זה, ולאכול דברים מתוקים.
בסדר?
מצוין.
שלחו מנות לעניים.
מי שאין לו, תדאגו.
תגעו לעניים.
אומר השלה הקדוש יש, ולכאורה יש להקשות, במה שכתב רוביה,
התקופה של הגאונים,
כבר התחילו להגיד את היאיר רצון על כל דבר.
אתה לוקח גזר, יהי רצון, שיגזרו גזרות טובות. לוקח סלק או יהי רצון?
יסתלקו אבנו. לוקח רימון, יהי רצון?
מצוין. רימון מופיע פה?
לא.
אמרתם איפה התחיל הרימון.
הנושא זה התפוח בדבש, אבל זה רקע כללי לכל הסימנים.
רק תקופת הגאונים התחילו להגיד דברים על הסימנים.
קודם אוכלים או קודם אומרים?
מחלוקת.
שני מנהגים שונים, יש כאלה קודם תואמים מעדלת,
תואמים מהגזל ואחר כך אומרים את הבקשה, יש כאלה קודם את הבקשה ואחר כך אומרים. עוד שני מנהגים יש,
רוב העדות נוטלים ידיים, עושים קידוש, נוטלים ידיים, אוכלים מהאכלה ואחר כך מתחילים את הסימנים. חלק מהמנהגים
עושים את זה אחרי הקידוש ישר לפני נטילת ידיים.
מה מתחילים? מאיזה פרים, מאיזה דבר מתחילים?
ספרדים מתחילים מהתמר, אשכנזים, אני חושב שהרוב מתחילים מה?
תפוח בדבש. עוד מעט נראה מה החשיבות
שהיה באשכנדה תפוח בדבש.
נועם, תן לי לעצור, נכניע אותם מחר,
יש פריטנסים ויש ביזוג במחר? לא,
כל המנהגים טובים, נועם. בסדר?
יש כאלה אוכלים, אחרי זה יהי רצון, יהי רצון, ואחרי זה...
אין זיזות בשום רוב. שני המנהגים טובים.
נועם,
נועם, שני המנהגים טובים, בסדר?
כן.
לא.
אין לך... תפוח בדבש.
או, מצוין.
יש מחלוקת מה קודם.
האם קודם שבעת המינים או החביב?
יש אומרים שבעת המינים קודם, ככה הספרנים נוהגים התמר ושומרים מה שחביב.
תפוח בדבש החביב.
אה?
כן.
הרבה פעמים נוהגים להתחיל מתפוח בדבש. יש גם בזה מנהגים שונים, בסדר? זה מנהג...
גם למה, עוד מעט תראה מאיפה הגיע תפוח בדבש.
אומר השלילה הקדושש ולכאורה יש להקשוד את מה שכתב רוביה,
ירבו זכויותינו.
אמת כי לשון רוביה מורה על ירבו.
הרוביה הזה,
במילים שלו נכנסת המילים ירבו,
אבל איך נרמז שם שירבו זכויותינו?
אולי דילמה, זכויות דעה, אולי זכויות של הסינים ירבו?
למה דווקא זכויותינו? מה אתה לוקח רוביה, מצאת את המילה רוביה? מה מה זה הדבר הזה?
וכן ביקרתי, כרטו שונאינו.
איך נרמז בקרתי שהם שונאנו?
דילמה, אולי חלילה וחס להיפוך, אנחנו ניכרת.
מה זה הדבר הזה? אומר השלם, מה זה העם?
אלא העניין הוא שאין שום רמז באכילת הפרי,
אלא הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפעל על הדבר הזה.
רצוני לומר, כשמסים רוביה על שולחונו ואכלו,
אז אולי מזכיר שיתפעל שירבו זכויותינו.
לא שהרוביה יש בסגולה לירבו זכויותינו, העיקר זה התפילה.
אנשים עושים מהראש שנה, חגיגה, סימנים, אוכל, אוכל, זה חשוב אוכל, חשוב אוכל טעים.
אבל העיקר, העיקר זה התפילה שאתה מתפלל, מכוון, מבקש מהשם,
יכרתו אויבינו, כמה אויבים יש לנו עד היום לעם ישראל.
מה האיבים שלנו?
מה האיבים שלנו היום?
אגץ.
אתה מתחיל. אתה מתחיל לדעת. מי האויבים שלנו היום?
אה?
אי אחד חסר אויבים?
נכון, אבל מי האויבים העיקריים שלנו?
יצר הרע.
התכוונו לא רק על איראן וחמאס וחיזבאללה כל אלה,
אפשר לכוון גם שכל היצריות שבנו, כל יצר הרע ייכרת.
כשאדם ניגש ככה לראש אדם, לא רק מה אכלתי זה טעים, סבתא הכינה, אמה הכינה,
גם זה חשוב,
הטעים.
ובאמת, על כל דבר, כשאתה לוקח את התמר, אתה מכוון איתם אויבינו באמת,
זו סגולה גדולה מאוד, באמת, של שנה, תהיה שנה של פריחה ושנה של ישועות גדולות.
וכשרואה קארטי, אז הוא מזכיר והוא מתפלל על כחת הצונן, הוא נמצא, העיקר הוא ההתערערות והתפילה.
ולאחר שהתפלל ואוכל דבר זה, אז הוא עושה רושם שתתקיים תפילתו.
אה, אתה רואה את השאלה הזאת.
איזה שאלה? לא הבנת.
אבל איך נאמר שם זכויות המחירים? כן, במילים רוביה.
מי הם הרבו זכויות? אולי זה רוביה, הרבו.
אולי זכויות הגויים, בסדר?
הוא אומר, אז העיקר זה התפילה, בסדר?
כנראה שבתקופת הגמרא לא היו צריכים להגיד תפילה, זה היה ברור להם,
בחכה שירדו הדורות, כבר התחילו לתקן בתקופת הגאונים, להגיד התפילה לכוון למשמעות.
מצוין. אומר נועם, מי שלא אוהב לאכול תמרים יכול להסתכל ולהגיד בלי זה.
אבל ראיתי שמי שלא אוכל, שלא יגיד יהיה רצון לפניך עד או. לא יגיד שם השם, יגיד בלי שם השם.
בסדר? עמדת את הזה?
מצוין.
אומר הטור,
אמר אביי, הטור, ספר הלכתיך יביע בנו של הראש, ספר הלכתי מקיף מאוד.
אמר אביי, אשתא דאמר צימא נא מילתאי
יהי נשרגיל עמך על ברשתה, אתרוגה,
קרעי, רוביה, קרתי, סלקה ותמרה.
כלומר, השולחן ערוך נאמן לגמרא.
הגמרא הזכירה חמישה דברים, הוא מוסיף אתרוג, לא יודע מאיפה הוא מוסיף אתרוג,
אבל שימו לממשיך כתוב ואומר, ומזה רבו המנהגים כל מקום ומקום לפי מנהגו.
כמו באשכנז, שרגילים לאכול בתחילת הסעודה,
תפוח מתוק בדבש, לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה.
כלומר, אתה רואה
שאומר הטור,
עם ישראל נפוץ בגלות,
בתקופת הגמרא לא היה כמו פיזוק כדו, כמו אחר כך, לפני 500 שנה.
ואז באשכנז
נהגו לקחת תפוח בדבש.
למה לא דלעת? למה לא קרתי?
הפשט?
מצוין!
אירופאים אוהבים קור או לא אוהבים קור?
אוהבים! תפוחים אוהבים קור? אוהבים! זה מה שהיה! זה הפשט! עוד מעט תראה את הסוס של תפוח בדבש.
אבל הפשט, כנראה שלא היה את הדלעת מצוי. היום אפשר לגדל כמעט כל דבר בכל מקום.
אבל בעבר תחשוב על לפני אלף שנה,
700-500. מי חשב לגדל דברים שזקוקים לדברים חמים באזור אירופה?
לא היה שייך! היה להם תפוח!
תפוחים מחזיקים מעמד בקור
גם השולחן ערוך, שמונה
סעיף א' יהיה אדם רגיל לאכול בראשונה רוביה קרתי סילקה תמרה קרא וכשיאכל רובי יומה יהי רצון שירבו זכויותינו
קרתי יכרתו שוננו סילקה יסתלקו אוי בנו תמרה תמוס וקרא יקרע גזר דרך כל אופנר זכויותינו אגע הרמ״ק כותב
ויש נוהגים לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרים
דש עלינו שנה מתוקה וכן נוהגים ויש אוכלים רימונים גם רימונים המצוי באירופה ואומרים נרבה זכויות כרימון ונוהגים לאכול בשר שמן
וכל מיני מתיקה חד אשכנזים אוהבים מתוק נכון ספרדים יותר חריף וזה אבל
יפה אז אתה רואה שהרמה הזכיר את זה כבר הטור הזכיר קודם
הפשט לכאורה כי תפוח בדבש, תפוח היה מצוי באירופה, אבל בואו נראה מנהגים לא סתם קיימים.
נכון כל מנהג
אומרי השמעות.
הרי גם מגסים היו באירופה, גם דובדבנים, גם הרבה פירות אחרים. לא דווקא את התפוח, ולמה החשיבו אותו?
הרי מהגן, מה אנחנו זוכים מהגן
בראשונה?
תפוח בדבש, מי דיבר על דלת? איזה גן דיברה על דלת?
מה משרים בשיר?
תפוח בדבש, נשים על המגש, נכון? זה מה ששרים,
תפוח בדבש ורימון, זה מה שצוחקים מראש ענה.
מי דיבר על רוביה, קרתי?
ראש ענה נתפס אצל הידיעים בתור תפוח בדבש.
מה החשיבות של התפוח בדבש?
הגאון מווינה לא חיבר ספרים כל כך,
תלמידיו אחריו בשמו, אבל הוא כתב ביעול השולחן ערוך.
לפעמים מאוד עמוק, קשה להבין אותו.
ופה על מה שהרמה אמרנו נוהגים לאכול תפוח בדבש, הוא מסביר למה.
תשע, אומר הגאון,
תפוח על שם, דרך אגב, כמה פעמים מופיע תפוח בתנ״ך?
כמה?
לא מופיע, לא מופיע.
שיר השירים.
עשר פעמים בתנ״ך,
שלושה מהם בשיר השירים. מי זוכר בשיר השירים?
כתפוח בעצי היער.
רפדונו בת מצוין, סמכוני רפדונו בת תפוחים, ו...
נו, מה עוד תפוח בעצי היער?
קרע, אה...
לא זוכר את השלישי.
רפדונה, כתר, הפך, לא זוכר את השלישי, כן?
אז תפוח,
אומר הגאון, תפוח על שם ופריו מתוק לחיכי,
וכמו שכתוב, קרח שדה ומתרגמינה הנחקל תפוחים,
והיה בראש השנה כידוע.
מי הבין?
מה הגאון מווילנה אומר?
אומר למה לוקחים תפוח.
הבנת?
הנה.
מצוין.
כלומר, יצחק רוצה לברך את מי?
את עשו.
בא רבקה, הופך את העניינים,
ואז יעקב מגיע. כשהוא מגיע,
יצחק מתפלא ואומר,
ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'.
פסוק השם. מה זה ראה?
רואים ריח? ומתי רואים ריח?
מה זה עזבו את זה כרגע?
ראה ריח בני
כריח שדה אשר ברכו ה'. מה גדל בשדה בדרך כלל?
אה?
תבואה בדרך כלל.
אבל התרגום מתרגם,
אותו שדה
שיצחק
לריח את הריח היה חכה תפוחים.
חכה זה שדה תפוחים.
ככה מסביר המדרש.
ככה אומר.
אומר הגאון מווילנה,
מתי יצחק ברך את יעקב? איזה יום זה היה?
בראש השנה.
אז כמו שיצחק ברך את יעקב, הוא מריח כשהוא נכנס ריח תפוחים,
זכר לזה אנחנו נוהגים לקחת בראש השנה תפוח ביטבש. ככה מסביר הגאון מבין, בסדר?
הבן ישכיים הוסיף עוד משהו. מקום מספר 10 הוא מביא שלוש סיבות. אחת מה שאמרנו עכשיו,
אחת לפי הקבלה נתעלמים ממנה כרגע, והסיבה השנייה שהוא אומר.
אתם אוהבים תפוחים?
אה, סוף סוף, אחוז את זה אתם אוהבים. כן, תפוחים.
מה מיוחד בתפוח? הוא פרי יפה או לא יפה?
יפה יפה.
תשבו אותו לאגוז, תשבו אותו ל...
הפירות זה, יש כאלה יפים.
אבל הוא יפה, גם רימון יפה.
אלא בפירות יפים.
עשה איתור נחמד, תמר הוא נחמד, הוא לא יפה.
תפוח הוא יפה.
כמה סוגים תפוחים יש בעולם?
כמה?
1,500 סוגי תפוחים.
כן.
בארץ, לא זוכר כמה יש,
אבל הרבה קוראים על שם הממצים שלהם, גרנד וסמית, כל אלה, זה כל מיני המצאות, זה לא איזה משהו, כן? אלה שזה.
בארץ, איזה תפוח הכי אוהבים?
יפה. יפה מאוד. היום הפינק לדי חדר מאוד מאוד,
כי אני לא יודע מאיפה הגיעה, ארה״ב, נראה לי שהיום מגדלים,
מטעים גם בארץ של התפוח הזה, נראה לי שהיום גם מגדלים בארץ.
תפוח, אומר הבן איש חי,
הוא יפה,
הוא טעים,
ויש לו ריח טוב.
היום איבדנו את הריחות של הפירות, צריך לדעת.
כנראה כל החומרים שמזריקים, כל הרעלים, כל הזה, הריח פחות.
בעבר
היית רק מתקרב לאתרוג,
מתקרב ללימון, היום אתה צריך לכתוש לימון, נרביץ אותו בגרזן כדי לארח איזה משהו, כן? היום איבדנו את הריח של הפירות היום, באמת.
גם הדסים. פעם הדס היה הדסים.
היום הדס חזק כדי קצת טיפה לארח משהו. תפוח אמר בן ישחי הוא יפה,
הוא טעים ויש לו ריח טוב. אך בראש שנה רוצים לבקש מהקדוש ברוך הוא בדברים הכי חשובים לנו.
מבקשים על מזונות, פרנסה,
מבקשים על חיים ובריאות. כמו שנה,
נקבע לכל אחד מאיתנו מי יחיה, מי ימות,
מי בקיצו מי בקיצו. איזה פרנסה.
יפטרו אותך מעבודה או תקבל קידום.
נקבע ראש שנה.
ועל ילדים.
משפחה, ילדים, נישואים.
כמו שתפוח מורכב ממראה, טעם וריח,
ככה מבקשים שלושה הדברים החשובים ביותר לאדם ראש השנה, על פרנסה,
בריאות וילדים. ככה מסביר הבני שלך. הסיבה שלטפי הקבלה, אני
כרגע לא מתעלם ממנה,
ובשו״ת משני הלכות הוא מביא חידוש מדהים.
ראש השנה, מי נברא?
ראש השנה. מסכימים?
מסכימים?
מי נברא בראש השנה?
אדם. צודק.
אז לה אומרים בתפילה, היום הרת עולם.
נכון?
מצוין, אומר תומר, ארת.
ארת זה לא לידה.
ארת זה הריון ולא יודע. שם יוצא לד.
אבל זה בכלל קשה,
נכון?
הרי מתי העולם נברא?
בכ״ה באלול.
האדם נברא בראש השנה, א' תשרה, חמישה ימים קודם העולם נברא.
למה אומרים בתפילה היום ארת עולם?
א', ארת זה הריון ולא לידה.
גם נגיד שזה לידה, האדם נברא בראש שנה, לא העולם, שובה.
דרך אגב,
מתי קין ואבל נולדו?
מי זוכר?
רשי, רשי אומר את זה, מדהים, לא הרבה סבל. מתי קין ואבל נולדו?
נגיד אדם וחווה התחתנו, נגיד, בראש שנה. מתי הם נולדו?
תגידו תאריך.
ניסן?
למה אתה אומר יותר? כי מה נועם חושב?
תשעה חודשים. תשעה חודשים הריון, מי אמר לך?
אומר רשי באותו יום
שהאדם ידע את חווה אשתו,
באותו יום נולדו קין והבן.
רשי אומר, רשי אומר, רשי, אתם מתפללים יכול להיות?
תאמיני לי, חדש ברוך הוא יכול, יכול או יכול?
יכול.
והשנייה, והאדם ידע את חווה אשתו, אומר רשי, קודם החטא, לא בסמלה לדבר הזה.
לא צריך להבין מה זה עולם, מה זה זה, אבל בפשט אומר רשי, קין ואין בנו באותו יום.
אותו יום.
לא יכול להיות שיתפתח,
האדם הראשון נוצר, יצליח להכיר את הקדוש ברוך הוא, לא נולד בכלל.
אז חוסר ערת זה כמו לידה. היוות הקרון בגלל באותו זמן, אז למה דווקא האדם?
תגידו לי,
עולם עם סברות וג'ירפות שווה משהו?
שווה?
עולם בלי אדם לא שווה כלום.
כלומר, עד יום חמישי
לא היה שווה שום דבר.
מה זה שווה עולם עם כל היופי,
כל הגלקסיות, כל הכוכבים, שמש,
צמחייה לא שווה, רק כשאדם נולד יש משמעות לעולם.
אז לרומות שבראשונה האדם נברא ולא העולם, כיוון שסוף סוף האדם נברא, זה חיות שכל העולם אומרים היום הרעת,
עולם. בסדר?
מצוין. נחזור אלינו.
יש פה חידוש נפלא,
אני לא בדקתי אותו לגמרי, לא הספקתי לבדוק,
אבל לפי חזל,
מה היה עץ הדת שחווה והאדם אכלו?
או חיטה?
או אתרוג לפי הזוהר, או גפן או תאנה.
נכון?
חז״ל אומרים מסכת ברכות, עץ הדעת או תאנה,
יש סברה תאנה, סברה גפן, סברה חיטה.
פעם חיטה הייתה עץ, ואז החטא ירדה לשיבולים.
לפי הזוהר כתוב אתרוג.
טוב,
בא משני הלכות וכותב דבר מדהים.
הוא מבין שעץ הדעת היה תפוח.
איפה הוא לקח את זה? אני לא יודע.
אנחנו יודעים שהנוצרים טוענים זה תפוח.
לא, לפי הנוצרות זה היה תפוח.
אבל הוא מביא, הוא מביא, הוא מביא, שזה היה תפוח, לא יודע איפה הוא לקח את זה.
אבל הוא אומר, בראש שנה, האדם הראשון חתם,
אכל מעץ הדעת.
אנחנו בראש שנה רוצים לתקן את החץ.
לוקחים אותו תפוח ומעלים אותו. ככה הוא מסביר, בסדר? מה שחתנו ביום ראשון,
טוב, זה חידוש גדול, אמרתי, כי לפי דעת חזל הרגילה זה לא התפוח, אבל הוא מביא, לא יודע מאיפה הוא לקח את זה,
לתפוח משתי הלכות.
הרב מנשה קליין, זה צאן, כן?
בואו נקרא את זה במהירות.
אחד עשרה. ולפי זה נראה נמי, אני מדלג ובפרט לפי מה שאמרו עץ הדעת, תפקוד הדעת, שאכלה ממנו חוות תפוח חיה.
נמצא שתפוח חס ונגורת תאווה, ומי הוא מי שזוכה ומתקן הכל בראש הנאה,
נמצא הדרבה מאז יצא מתוק והכה נעשה מצווה.
ולכן טומנים תפוח בדבש,
לתקן הכל, וכל כוונותיו יהיו לשם שמיים.
מצוין.
יש הרבה מאוד מקורות,
אני רוצה אבל להגיד חידוש גדול שקשור לכל המקורות פחות או יותר שמופיעות פה.
תראו,
בואו נתחיל ממקום מספר 16. ויחי יוסף לרבי יוסף מפאפה ותחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
הרי אנחנו אומרים סתם ככה, ברגיל אומרים שיש לך שנה טובה.
לא אומרים מתוקה, רק כשאוכלים תפוח בדבש אומרים שנה טובה ומתוקה.
יש לפרש כפל הלשון טובה ומתוקה שבאמת מאיתו לא תצא הרעות.
וכן אמרו חז״ל, כל מדי עביד אך מנה לתו עביד.
אולם לפעמים הקדוש ברוך הוא שולח הטובה באופן נסתר,
שאין הטוב נראה ונגלה, ולאדם נדמה שהוא ראה,
ואז אף שהוא טובה, מכל מקום אינו מתוק.
רק כשמבקשים שנה טובה,
מתפללים שיהיה גם כן ומתוקה,
שבו ישלח הטובה על ידי אסתר,
ושנזכה לחזות עין בעין, נועם הטוב
ועין ומתוקה.
גם האדמו״ר מצאנז אומר את הדברים האלה.
אני רוצה להסביר מה כתוב.
תראו,
לפני כן קצת על האדמו״ר מצאנז, שמעתם עליו?
אבי קוטל אל אברשטיין, שמעתם עליו?
אדמו״ר מצאנז, הקודם, לא הנוכחי.
הוא שרד את השואה בדרך או דרך, הוא איבד אישה ו-11 ילדים.
איבד אישה ו-11 ילדים בשואה.
הצליח לברוח מהנאצים בכל מיני פעמים.
שרת המחנות בדרך לא דרך.
צדיק וקדוש.
מספרים עליו כאן בשנות במחנות.
הוא הצליח, לא היה יום בלי לימוד תורה.
הצליח להניח תפילין, לא יודע איך הצליח.
הצליח ללמוד תורה, הצליח,
הוא היה מפיח רוח בכל האנשים שהיו במחנות.
היה מפיח בהם תקווה, היה, היה, היו עוצמות אדירות.
והוא מתאר כשהוא הגיע בהתחלה אחרי שארצות הברית שחררה את המחנה שהוא היה בו
אז הוא הצליח את כל העקורים הפליטים
לאחד אותם הרבה מאוד מים וללמד אותם תורה, להחזיק אותם מבחינה רוחנית
ירד לארצות הברית
לא יודע מגרמניה ארצות הברית זה נקרא ירד אבל לא משנה כן, הלך לארצות הברית
מארצות הברית בשנת תשכ הגיע לארץ ישראל
התחתן פעם שנייה
עוד שבעה ילדים נוספים,
והוא הקים את קריית צאנז בנתניה,
הקים את החסידות מאפס,
חסידות שכל-כולה כמעט נכחדה בשואה,
הקים אותה מאפס, קריית צאנז אדירה בנתניה, הרבה מוסדות, פזורים, בני ברק, חיפה,
שפת,
מוסדות תורה,
מפעלי חסד, והקים את בית חולים לניאדו,
אחד משלושה בתי חולים שנוהגים בארץ על פי ההלכה לגמרי.
זאת אומרת, אתה חושב שכל בתי החולים יהיו לפי ההלכה.
זה יקרה בעיית השם, כן? אבל ביתם רק שלושה.
אתה מסודר, אתה מגיע לשבת, אתה יודע הכול, אין שום בעיות של חילולי שבת.
בית חולים אליאדו, שערי צדק, במאה השלישי,
מעייני האישה בבני ברק. אלה שלושה, שאתה, מבחינה הזאת אתה...
ולמה הוא הקים את בית חולים לאניאדו?
הוא אמר
שפעם אחת הוא נפצע מירי
על ידי הנאצים, ברח, ברח, ברח,
והייתה לו אפשרות ללכת למרפאה.
הוא יודע שהוא הולך למרפאה,
לא בטוח שהוא יוצא משם חי, כי יש שם רופאים,
הוא הולך...
ככה הוא מתאר, הוא מתאר, זה צדק, תקראו את הרעיון איתו,
מאוד מדהים.
שהוא לקח, הוא נפצע ביד, לקח עלה של איזה עץ, עטף אותו,
לקח ענף, חסם פה הכול,
אחרי שלושה ימים הצליח להירפא איכשהו.
ניסי ניסים.
והוא נשבע לעצמו
שאם הקדוש ברוך הוא יציל אותו,
הוא יגיע לארץ ישראל,
ואחד מהדברים שיעשה, יקים בית חולים,
שבו הרופאים יהיו אנשים טובים, מלאי חסד. הוא אומר שהרופאים יטפלו לא רק את המחלה,
יעסקו בריפוי החולה, לא רק המחלה.
יש אנשים טובים, אנשים נעימים, אנשים שכל כולם למען הציבור. ככה הוא אמר לעצמו.
שהוא רוצה שהרופאים יהיו ככה, הוא יצליח להקים בכלל על הלילה לידו, ועוד הרבה מפעלים הוא הצליח לעשות.
והוא אומר את הדברים האלה. מה זה שנה טובה ומתוקרב? הוא יכול להגיד את זה. מותר לו, כי הוא עבר גיהנום.
שאלו אותו דרך אגב,
איך הוא שרד?
הוא אמר, איבדתי את הכול.
איבדתי אשתי,
חצי ילדים, כל המשפחה.
אבל את מי לא איבדתי?
את הקדוש ברוך הוא.
הקדוש ברוך הוא אפשר לאבד.
אמונה אי אפשר לקחת מהאדם.
האמונה נשארת תמיד עם האדם.
כל כל הזמן אוהב איתו.
הקדוש ברוך הוא לא איבדתי.
ופעם שנייה ברעיון אחר הוא אומר,
איך זה הכי טוב לכל הדברים האלה?
הוא אומר, יכול להיות שכל מה שלא עבר עליי,
אף פעם לא באתי בטרוניה, בתלונה כלפי הקדוש ברוך הוא.
תמיד האמדתי שכל מה שהוא עושה זה לטוב.
והוא מותר לו להגיד את הדברים האלה. הוא אומר, מה זה שנה טובה ומתוקה?
אומר האדמו״ר, לא כל דבר שטוב בחיים הוא מתוק.
הרופא אומר צריך לעשות ניתוח.
טוב או לא טוב?
טוב מאוד. מתוק?
לא.
ניתוח זה לא נעים.
בצבא לפעמים תרגילים, מסע כומתה,
מסגרי אמצים, זה טוב, אבל זה לא מתוק, זה קשה מאוד.
לא כל דבר, אומר האדמו״ר, שמתוק הוא טוב.
מה למשל אביעד? מה מתוך ולא טוב?
מצוין! קולה, גלידה, שוקולד, נכון?
מתוק מאוד. זה טוב?
על הפנים. זה גרוע, פורי הבריאות.
אנחנו באים לריבונו של עולם בראש שנה.
לוקחים את התפוח המיוחד שדיברנו על הסוד שלו,
טובלים אותו בדבר. דרך אגב, הדבש הוא מיוחד.
מי יודע מה התכונה של דבש
חוץ מזה?
יש רבנו יונה,
אני חושב ששולחן ערוך פסק את זה גם להלכה.
אם נפלה לי נמלה לתוך, אני עכשיו, טבח
בבסיס צבאי גדול,
מרק כזה גודל,
פתאום איזה יטוש,
עם נחיתה,
צנחן כזה, ירד לתוך הסיר מרק.
מה הלכה אומרת?
אסור לאכול שום דבר.
אם זה היה חלב, בתי בשישים.
אם נפלה ברייה שלמה,
נמלה עטוש לתוך סיר ענק,
כמו חמץ. הרי חמץ בפסח פירוק קטן נפל לתוך סיר ענק של אורז.
כל התבשיל אסור.
אפילו באלף לא בא. אותו דבר, ברייה,
יצור, נמלה, זבוב שיש לו שלם, נפל לתוך
אסור הכול.
אבל אומר רבנו יונה, חוץ מדבר אחד,
נפלה נמלה לתוך דבש,
יש בדבש, לא יודע דבש של ימינו,
למרות שגם.
מה הדבש עושה?
ממיס את כל מה שנכנס לתוכו. יש לו כוח עיכול,
כל מה שנכנס לתוכו,
במשך הזמן
הוא נעלם.
מדהים, ככה ככה, ככה לבני אבו.
להלכה הוא פוסק את זה, להלכה, כן?
תפוח, הדבש הזה מצליח את כל הדברים, בסוף הוא הפוך אותם לדבש.
גם אם דבר לא טוב, בסוף הכל נהפך למתוק הזה.
לוקחים תפוח בדבש, אומר האדמו״ר.
אנחנו יודעים שכל מה שהשם עושה הכל, לטובה.
זה רע.
אבל יוצא מזה טוב.
אנחנו אומרים כל היום הגומל חסדים טובים
לעמו ישראל, נכון? יש ברכה.
מה זה הגומל חסדים טובים?
בעומק הכל זה חסד.
גם כשיש לי דברים שהשם נותן לי זה מכות,
בעומק זה חסד.
אבל אני לא רוצה שהחסד יגיע בצורה של מכות, אני רוצה חסדים טובים. הגומל חסדים טובים, שהחסד יבוא בצורה של טובה.
אומר האדמו״ר, לא כל דבר שטוב הוא מתוק, לא כל דבר שמתוק הוא טוב. אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא.
בתחילת השנה, ריבונו של עולם,
שהשנה עוד תהיה טובה. אנחנו יודעים שהכל טוב מבחינך,
אבל שאולי רק תהיה טובה, תהיה גם מתוקה.
שכל הטוב הזה יגיע בצורה של מתיקות.
שהלב שלנו יהיה מתוק.
שכל השתוקקות אליך תהיה כל הזמן בצורה שנרצה אותך.
ונאהב אותך ותן לנו השפעה של טובה. תן לנו בריאות,
הצלחה,
זיווג טוב,
ילדים טובים, פרנסה טובה, שכל השפע יגיע בצורה טובה.
צריך לחזק,
איך? עזוב מצאנז,
לחזק את הלב. סיפור נפלא,
קצת קשור, אבל כמה הלב חשוב,
המתיקות של
הפנימיות שלנו.
שמעתם על התקשיט הכי יקר בעולם?
שמעתם?
מה התכשיט הכי יקר בעולם? שמעתי סיפור יפה, תכשיט יקר.
פעם קראתי שהייתה איזה בחורה,
ניגשם אבא שלה, סיפור אמיתי.
נראה לי באבו דאבי, עשירים שם, נכון? כנראה, כן?
אבא, תקנה לי מתנה בת מצווה.
לא יודע, בת מצווה שם, לא יודע מה שאתה יכול להגיע, אבל אני אגיע ארצה ואתה יודע, טבעת יהלום. קנה את הבת יהלום, כמה?
אה?
42 מיליון דולר.
סיפור אמיתי.
תקראו, 42 מיליון, כן?
טוב.
יש להם להם שם, יש להם, לא להוציא את הכסף.
אבל תראו מה זה התכשיט הכי יקר בעולם באמת.
פעם באה ילדה קטנה לחנות.
סיפור אמיתי בירושלים, לפני עשרות שנים.
היא היתה נכנסת לחנות, היא רואה תכשיט מסוים,
והיא אומרת למוכר,
אני רוצה את זה. ילדה קטנה, לא יודעת כיתה, לב' ג', לא יודעת כמה היא הייתה.
זה יקר מאוד, תכשיט בכה, תכשיט.
יקר מאוד.
מה, מוכר יש לך כסף?
כן, יש לי כסף.
פתחה את הארנק,
שפכה את כל המטבעות.
המוכר בשוק.
כל המטבעות שיש לה
בקושי 20 שקלים.
עשפה 10 אגורות, חצי שקל לכול,
בקושי הגיע ל-20 שקלים. זה עלה אלפי דולרים על התחשית הזה, כן?
אמר לה, ואז
אמר לה, זה לא, זה יקר התחשית הזה.
היא אמרה, לא,
אימא שלנו נפטרה לפני חצי שנה.
נשארנו חמישה יתומים בבית.
אחותי הגדולה מטפלת בי במסירות נפש.
מאכילה אותנו את כל טבע החיים והאחים שלי. מאכילה, מכבסת, עושה הכול, לוקחת לבית ספר, כמה היא משקיעה.
היום זה יום ההולדת שלה.
הבאתי לך את כל מה שחסכתי.
מסתכל המוכר,
כמעט מזיל דמעות,
אמר לקחי.
קחי את התכשיט בחינם.
לקחה אותו, הביאה לאחותה. אחותה הייתה בשוק. מה?
זה יקר, אתה שאתה, זה.
מה, מה זה?
הלכה למוכר באותו יום.
אמרנו, אחותי הייתה פה?
כן.
היא שילמה לך על הזה?
הוא אמר, היא שילמה לי את המחיר המלא.
אמרנו, המוכר.
כל מה שאני מוכר פה, זה תלוי בקונה, תלוי בזה.
ראיתי שאחותך, את כל הלב שלה מסרה בשביל להביא לך מולט.
הבאתי לה בחינם.
אנחנו באים לקדוש ברוך הוא.
ברירה של עולם.
אין לנו מספיק כסף, אין לנו מספיק צדקות.
לך אשם הצדקה והיה לנו פושט הפנים.
אבל לפחות הלב, הלב שלנו רוצה להשתוקק אליך.
כמה הלב הוא חשוב.
שנזכה לתאר ליבנו לעובדיך באמת, ונזכה מתוך טהרת הלב,
לזכות לשנה טובה ונרגיש בעיית השם גם את המתוקה.
שנה טובה, מתוקה לכולם.
