הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הלכות תשובה לרמב”ם | הרב אורי שרקי | שיעור פתיחה

הרב אורי שרקי בהמשך ללימוד ספר המדע לרמב"ם, פותח בלימוד הלכות תשובה לרמב"ם, בהרחבה ובתוספות רבות

הרב אורי עמוס שרקי

ב׳ באלול ה׳תשפ״ב (אוגוסט 29, 2022)

מילות מפתח:תשובה

Play Video

Autoscroll:

‫נכון. ‫ובכן, אנחנו ממשיכים בלימודנו הנפלא והמרתק
‫בספר הקדוש, ספר המדע, מעת רבנו הרמב״ם,
‫והנה תראו איזו השגחה עליונה.
‫בזמן הקודם סיימנו את הלכות עבודה זרה,
‫והגענו בדיוק אל תחילת הלכות.
‫מה יש אחרי הלכות עבודה זרה? -הלכות תשובה.
‫הלכות תשובה, וואו, זה ‫ממש מתאים לזמן שלנו.
‫אם כן, אנחנו בהלכות תשובה פרק א'.
‫הלכות תשובה זה החלק החמישי של ספר המדע,
‫ולכן לא יתכן שזה בתחילת הקרח.
‫יעבדוכר עמין.
‫טוב.
‫כן, זה החלק האחרון, ‫הייתי אומר, של ספר המדע.
‫וכן, אנחנו מתחילים בהלכות תשובה.
‫בכלל, זה שיש הלכות ‫לתשובה זה דבר מעניין מאוד.
‫התשובה זה תנועה נפשית.
‫אז למה צריך שיהיו הלכות? באמת, שאלה טובה.
‫באמת, נאמר שיש הלכות, ‫במידה ואנחנו נניח שישנה...
‫שישנן מצוות הקשורות לתנועה הנפשית הזאת.
‫כמו למשל שיש... אין הלכה שצריך לאכול,
‫אבל יש הלכות. איך אוכלים?
‫ולפני האוכל, אחרי האוכל, ‫אבל עצם זה שהאדם אוכל,
‫זו התורה לא הייתה צריכה לצוות עלינו,
‫בדיוק כמו שהיא לא צוותה עלינו כיצד לנשום,
‫או בכלל שיש מצווה לנשום וכדומה.
‫הייתה חייבת מאוד גם לדבר על זה שהתשובה,
‫באופן עקרוני, לא אמורה להיות להלכות,
‫אבל יש הלכות שסובבות את התשובה.
‫עד כאן זה מובן מה שאני אומר.
‫עכשיו, אנחנו נראה שמה ‫שאמרתי עכשיו הוא בכלל לא פשוט.
‫זה נתון למחלוקת גדולה ‫בין גדולי רבותינו הראשונים,
‫בין הרמב'ם לבין הרמב'ן.
‫כי אז זכור לכם, בתחילת כל קובץ של הלכות,
‫הרמב'ם מונה את המצוות הקשורות לאותו קובץ.
‫והוא אומר, אם זה מצוות ‫תעשה, מצוות לא תעשה וכדומה.
‫אז בואו נראה מה אומר הרמב'ם כאן.
‫מצוות תעשה אחת.
‫אז אם ככה, יש מצווה, אבל מהי המצווה? ‫בואו נראה.
‫מה שכותב כאן הרמב'ם מטעה אותנו לכאורה,
‫והוא, שישוב אחותה מחטאו לפני השם ויתוודה,
‫ובאור מצווזו והעיקרים הנגררים ‫עם מה בגללה בפרקים אלו.
‫אז אנחנו נראה, מה זה העיקרים הנגררים?
‫זה הכוונה למשל, אם אני אומר ‫לאדם שהוא צריך לעשות תשובה,
‫זה סימן שאני מניח שיש לו בחירה. ‫אז לכן כל הנושא של הבחירה החופשית
‫והחריטו של האדם, כל ‫זה מבואר גם בלכון תשובה,
‫למרות שזה לא נטו בנושא התשובה.
‫עכשיו, המשפט הזה, ישוב ‫אחותה מחטאו לפני השם
‫והתוודה, הוא כבר משפט בעייתי.
‫כמה פעולות כאן, אומר הרמב'ם, שצריך לעשות?
‫שתיים. -שתיים. אז מהי המצווה?
‫האם המצווה היא לחזור מהחטא או להתוודות? ‫בסדר?
‫אולי זה היה נוח. אז למה אומר ויתוודה?
‫יש בה בחיבור, בין שתי פעולות. ‫נכון? כבר הסתבכנו.
‫על המשפט הראשון הסתבכנו. ‫אז מה נעשה? צריך להתבונן.
‫כדי להתבונן, יש הפסקה מתודית. ‫ברוך אתה, אדומהי.
‫אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה ברור.
‫חששתי שעבד לי חוש השמיעה, ‫כי כשאמרתם ברוך הוא וברוך שמו
‫בכושי שמעתי, אבל כשאני אתם אמן, ‫זה יחזיר לי את האמון בחוש השמיעה.
‫ובכן, אומר לנו, בואו נראה בפרק הראשון,
‫אנחנו נראה שהניסוח של ההלכה ‫הזאת בהלכה הראשונה הוא יותר ברור.
‫בואו נראה.
‫כל המצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה.
‫אם עבר אדם על אחת מהן, ‫כלומר, הוא עבר על מצוות עשה
‫או על מצוות לא תעשה.
‫בין בזדון, בין בשגגה.
‫כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, ‫חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא,
‫כמו נאמר, איש או אישה כי יעשו ‫מכל חטות האדם וידבדו את חטתם
‫אשר עשו, זה וידוי ‫דברים, וידוי זה מצוות עשה.
‫אם כן, מהי המצוות? להתוודות.
‫האם יש לפי הניסוח כאן של ‫הרמב״ם מצוות לעשות תשובה?
‫לא ברור מאליו.
‫האם לפי... אני רוצה תשובה של כן או לא.
‫האם לפי מה שכתוב כאן ‫יש מצוות לעשות תשובה?
‫כן או לא. נכון? תודה רבה על השותפות,
‫על הפידבק. עכשיו, אם כך,
‫ברור אם כן שלפי הרמב״ם ‫אין מצווה לעשות תשובה.
‫המצווה היא הוידוי.
‫אגב, ממה עושים תשובה? ‫לכאורה מהאווירות, נכון?
‫מה אם אדם שחטא בדרך ארץ? ‫זה לא מצווה, זה קדם לתורה.
‫או אדם שחטא נגד הבריאות שלו? לא מצווה.
‫האם גם שמה יש תשובה?
‫הרב קוק כותב באורות התשובה ‫שיש תשובה טבעית, תשובה נפשית,
‫תשובה דתית. יש גם תשובה שכלית, עליונה.
‫לכאורה, כל זה ברמב״ם נעלם.
‫איפה... מה, הרמב״ם לא קרא את הרב קוק?
‫לא יכול. לא יעלה על הדת.
‫כן? מובן את השאלה שלי? מובן מה שאני שואל?
‫אז למה אתה לא שואל? יש לך שאלה אחרת.
‫מה השאלה שלך? -הרב מתוודא כשיעשה תשובה.
‫כשיעשה תשובה. -הרב מתוודא כש...
‫הרב מתוודא כשיש לו תשובה. ‫-אה, אם אדם מתוודא
‫בלי לעשות תשובה, האם זה שווה משהו או לא?
‫זאת השאלה, נכון?
‫יש לזה תשובה בפרק שני ‫בהלכה ב', הרמב״ם שמה עונה...
‫זה הלכה ג'. ‫פרק ב', הלכה ג', הרמב״ם עונה על השאלה שלך.
‫יש לך שתי אפשרויות, או שאתה מסתכל שם,
‫או שתחכה עד שתגיע. ‫-אבל איך הרמב״ם קרא את הרב קוק?
‫פשוט מאוד. ‫יש אומנם קושייה על הרעיון הזה שהרמב״ם
‫נקרא את הרב קוק, כשהרי... ‫כשהרמב״ם נפטר, הרב קוק עוד לא נולד.
‫אז זו שאלה טכנית.
‫אבל בוא ניקח כהנחת יסוד ‫שאם מה שהרב קוק אומר זה נכון,
‫זה היה נכון גם בימי הרמב״ם. נכון?
‫זאת אומרת, לכן השאלה, ‫הייתי אומר, הפרגמטית,
‫הוא לא יכול להיות שהוא ‫קרא כי הוא עוד לא...
‫זו שאלה לא לעניין.
‫כי באמת, אם הרב קוק צודק, ‫ואני מניח כהנחת יסוד שהוא צודק,
‫הוא תמיד צודק, אז אם ‫כן, ברור שהרמב״ם לא יכול
‫להתעלם מדברי הרב קוק. בסדר?
‫וכאן, כשאני קורא דברי ‫הרמב״ם, התחושה שלי היא
‫שהתשובה היא בעקבות החטא. מה אתה אומר?
‫עד שמרואים איך היא צריכה לעשות תשובה,
‫האמת מה לעשות תשובה, מה זה התשובה בכלל?
‫היה דיבור שהיה תשובה. -אה, יפה.
‫אני חוזר על שאלתך היפה.
‫רבי דוד שואל את השאלה דילהלה.
‫עד שדנים האם יש מצווה לעשות תשובה או לא,
‫אולי צריך להגדיר מהי התשובה. נכון?
‫אולי נגדיר קודם כול מה זה תשובה.
‫כלומר, היה צריך להיות סעיף ‫ברמב״ם שאומר מהי התשובה,
‫ואחר כך, אם יש מצווה או אין מצווה. נכון?
‫וכאן, התמיהה שלי הולכת וגדלה.
‫כי אם תסתכל לרגע אחד בפרק ב',
‫אני מזמין אותך להסתכל ‫בפרק ב', אה, אין לך את הספר.
‫שזה כשאל עצמו בעיה, אין לך ספר. טוב.
‫בפרק ב', הלכה ב'.
‫מה כותב הרמב״ם בפרק ב', הלכה ב'.
‫עכשיו, יש לך ספר, אז אין לך הצדקה.
‫פרק ב', הלכה ב'. ‫איך זה מתחיל? ומהי התשובה?
‫נזכר. באמצע הדיון, פתאום, אגב, ‫סליחה, אני רוצה לתת לך הגדרה.
‫עכשיו, תסתכל, הלכה אחת ‫לפני זה, פרק ב', הלכה א',
‫איזו היית תשובה גמורה? ‫קודם כול, תגידי מה זה תשובה.
‫אחרי זה תגידי מה זה תשובה גמורה. ‫אחרי זה יש מצווה.
‫והרמב״ם הלך בדיוק בסדר ההפוך.
‫הוא התחיל, קודם כול, דבר איתי מה עושים
‫כשעושים תשובה צריך לדבדות, ‫אחר כך, מה זה תשובה גמורה?
‫אגב, לא הסברתי לך מה זה ‫תשובה, אני אגיד לך מה זה.
‫הרמב״ם היה אדם מאוד מאוד ‫מסודר, הוא לא סתם כתב. נכון?
‫אז כנראה יש כאן איזה עיקרון, ‫והוא שיש דברים שאפשר להגדיר אותם
‫רק אחרי שפגשת אותם.
‫ניכר למשל אדם שמעולם לא היה רעב.
‫מאז שהוא תינוק פיתמו אותו. ‫הוא לא יודע מה זה רעב.
‫הוא שואל, מה זה רעב? איך תסביר לו?
‫זה כואב פה, הגרון... ‫הוא לא יבין על מה אתה מדבר.
‫זה כמו שאתה מדבר על שפעת.
‫אז אם הוא לא חווה פעם אחת את הרעב,
‫הגדרת הרעב לא תעזור לו. אותו דבר.
‫אם אתה לא נפגשת עם ‫מושג התשובה באופן חווייתי,
‫כתוב בפרק א', כל הדברים האלה, ‫אז אתה לא תבין על מה מדובר.
‫זה כמו הניסיונות להגדיר, ‫למשל במילון, אלוהים הגדרה.
‫לא מתחילים ככה.
‫אתה נפגש עם דבר אשם, רטרואקטיבית,
‫אתה יכול להצטייר לעצמך ‫איזו הגדרות אולי של האלוהות,
‫וגם זה בספק.
‫אז זה כמו מושגים עליונים דורשים ‫קודם כול את המפגש החווייתי.
‫עוד דוגמה לדבר הזה, שבת.
‫אין הגדרה בורה מה זה שבת.
‫שבת זה יום שבו... -מה?
‫שבו לא עושים.
‫אז זה לא מגדיר באופן חיובי. ‫זה אומר לך מה לא עושים.
‫לא עושים את זה ואת זה ‫ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה.
‫יש בערך מיליון איסורים בשבת.
‫אבל מה זה שבת? תעשה את זה.
‫כלומר, תימנע ממיליון הדברים ‫האלה, אז תדע מה זה השבת.
‫כלומר, משהו בך יתברר.
‫כי הרי ביטוי נשמה יתרה, הערה, עליונה,
‫זה ביטויים חסרי משמעות, אם לא חווית אותם. ‫בסדר?
‫אז זאת דבר לגבי התשובה.
‫אני משתדל כבר הרבה זמן על שבת,
‫ואני לא חפשתי נשמה יתברה.
‫לא חווית נשמה יתברה.
‫אז תראה לך מי שבכלל לא שמר שבת,
‫איזה קושי עוד יותר מוכפל.
‫טוב, אז על כל פנים,
‫לכן לגבי התשובה עדיין ‫אין לנו הגדרה ברורה,
‫וזה לא במקרה, כן?
‫אבל בואו נתקדם קצת.
‫אם אני הולך לפי הרמב״ם, מאוד הגיוני,
‫אין מצווה לעשות תשובה. ‫למה אין מצווה לעשות תשובה?
‫אם יש ממשלה מחוטא.
‫ואז מה? אם אדם חוטא, למשל, אם אדם חולה,
‫הוא צריך ללכת לרופא? -כן.
‫נו, אז יש חיוב ללכת לרופא.
‫אם אדם חטא, הוא צריך לעשות תשובה.
‫אז למה אין מצווה לעשות תשובה?
‫אני אסביר לכם למה.
‫להגיד שיש מצווה לעשות תשובה ‫זה אלבון לאינטליגנציה. למה?
‫בואו נראה. תארו לעצמכם,
‫אדם שעושה איסור, למשל, ‫הוא אוכל שפן או גוזל.
‫אומרים לו, אתה יודע ‫שזה אסור מה שאתה עושה?
‫כן, אני יודע. איך אתה יודע?
‫קראתי בתורה, והשפן לא ‫תאכלו וגם ראיתי לו תגזול,
‫אני באמת יודע שזה אסור.
‫אה, אז למה אתה לא מפסיק?
‫אני לא מפסיק כי אין מצווה לעשות תשובה.
‫כי לא ראיתי שיש מצווה לעשות תשובה.
‫הרי זה ברור שאם אדם עובר עבירה,
‫מתחייב מזה, ברגע שהוא מכיר ‫שזו עבירה, שהוא יפסיק. נכון?
‫ומאלה גם, מתחייב מזה ‫גם שהוא יתחרט שעשה כך.
‫וכלו החומר שהתכוון שלא לעשות, ‫כלומר, אם הסמכות של המצווה
‫מקובלת עליי, עצם המושג של ‫מצווה ועבירה זה מניח את התשובה.
‫ברור. ‫לכן זה יהיה אלבון לאינטליגנציה לומר לאדם,
‫מצווה עליך לעשות תשובה מעבירות.
‫ברור שאם אני עושה עבירה, אני צריך לחדול.
‫ברור שאני עושה עבירה, אני צריך להתחרט.
‫ברור שאני עושה עבירה, ‫אני צריך לא לעשות יותר.
‫למה? ברור שאם אתה לא ‫עושה עבירה, אתה צריך לחדול.
‫נכון. -אבל למה ברור שאתה עושה עבירה?
‫כי כעצם זה שמקובל עליו שהדבר אסור,
‫אז ברור שהוא מתכוון, ‫שהוא מחויב לא לעשות אותו,
‫גם בעתיד. -הוא חודל.
‫מה? -הוא חודל.
‫הוא חודל, חודל, זאת אומרת שגם בעתיד.
‫אה, יפה. פה אתה אומר דבר יפה מאוד.
‫הווידוי לא מובן מאליו.
‫כלומר, זה מה שרמב״ם אומר.
‫אדם עשה עבירה כשיעשה ‫תשובה, כי זה מובן מאליו,
‫אז הוא צריך להתוודות, ‫שזה באמת לא מובן מאליו.
‫הדמלא שהתורה אמרה שיש ‫מצד וידוי, לא הייתי יודע.
‫לכן, לפי הרמב״ם, המצווה היא הוידוי.
‫כיוון שהוידוי מניח גם את החזרה בתשובה,
‫אז לכן כתב הרמב״ם בהתחלה ‫שעשו ואחותם מחטאו לפני השם
‫והתוודה. ‫אבל ברור שלפי הרמב״ם המצווה היא הוידוי.
‫אתגן דברי הרמב״ם.
‫אתגן ברור? כן, אני הולך לסבך את זה.
‫חולק על זה הרמב״ן, רבנו משה בן נחמן,
‫בפירושו לתורה, על הפסוק,
‫כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווקה ‫לא נפלטים ממך ולא רחוקה היא,
‫לא מעבר לים ולא נחולה, כי ‫אם בפיכה הוא הולך לעשות אותו,
‫אומר הרמב״ן, מה זה המצווה הזאת? -התשובה.
‫ושבתא דה שם אלוהיך.
‫ושבתא דה שם אלוהיך. כלומר, מצוות התשובה,
‫עליה נאמר המצווה הזאת אשר אנוכי מצווקה,
‫אם כן, הרמב״ן אומר, ‫קיימת מצווה לעשות תשובה.
‫איך זה יכול להיות? שיש מצווה לעשות תשובה.
‫לא יכול להיות שיש מצווה. ‫נכון לי, זה מה שהסברנו. הגיוני?
‫תשובה, השאלה היא, בשביל מי נכתבה התורה?
‫האם התורה נכתבה בשביל ‫אינטליגנטים או בשביל טיפשים?
‫לפי הרמב״ן, התורה מניחה ‫כהנחת יסוד שאתה לוגי.
‫לכן, ברור שאם יש עבירות, ברור שיש תשובה.
‫הרמב״ן אומר, התורה לא ‫דיברה על האינטליגנטים,
‫התורה דיברה על הטיפשים.
‫הטיפש לא מבין שהוא צריך ‫לעשות תשובה אם זה לא כתוב.
‫ולכן התורה נתנה מצווה לעשות תשובה.
‫כלומר, השאלה היא מהו קהל ‫היעד של ניסוח המצוות בתורה?
‫עד כאן זה ברור?
‫ברור, ברור? ‫כי אני הולך לסבך את זה עוד צעד.
‫כן. -מה היעד שלו? כולם?
‫כן, השאלה היא, לכן אמרתי, ‫קהל היעד של ניסוח התורה.
‫עבור מי היא נכתבה?
‫לא נדבר על התורה הזו בשביל כל עם ישראל.
‫אבל את התורה תסביר להם? ‫-כן, כלומר, השאלה היא,
‫משל, כתוב בתורה שהקב' הוא נח.
‫כן? למי צריך לכתוב דבר כזה?
‫כן? הרי הרמב״ם מסביר ‫שמה שכתוב נח זה לא כפשוטו,
‫אלא זה משל וכל מיני דברים כאלה. ‫אז למה כתבת ככה?
‫זאת אומרת, הסגנון של ‫הכתיבה של התורה שבכתב
‫מיועד למי ש... בשביל ההבנה ההמונית.
‫זו ההנחת היסוד של הרמב״ן. ‫הרמב״ם אומר, לא.
‫התורה, מלכתחילה, מניחה ‫שאתה כבר יודע על מה מדובר.
‫בסדר? עכשיו, עד כאן זה ‫ברור כי אני הולך לסבך את זה.
‫אל תגידו אחר כך שלא ‫נתתי לכם אפשרות לשאול.
‫המחלוקת הזאת בין הרמב״ם לרמב״ן
‫דומה למחלוקת נוספת בין הרמב״ם לרמב״ן.
‫מחלוקת נוספת. מה? -בנשארת?
‫בדיוק. האם ישנה מצווה בתורה ‫להקים מדינה בארץ ישראל?
‫האם הקמת מדינת ישראל ‫היא קיום מצווה או לא?
‫מה אתם אומרים? -הרמב״ן כתב.
‫הרמב״ן כתב במפורש שישנה מצווה כזאת,
‫מצוות תעשי דלת בשכיחת ‫הרמב״ם, והרמב״ם לא כתב את זה.
‫עכשיו, מדוע הרמב״ם לא כתב את זה? ‫על זה נשפכו נחלי דיו רבים מאוד
‫שדרך זה את כל הוויכוח ‫בין הציונות לחרדיות,
‫זה קשור למחלוקת הזאת בין הרמב״ם לרמב״ן.
‫הרמב״ם לא כתב מצוות תעשי ‫להקים מדינה בארץ ישראל.
‫הרמב״ן כן כתב את זה.
‫יוצא לפי זה, לפי דעת הרמב״ן, ‫שכאשר בן גוריון הקים את המדינה,
‫היה עליו לברך, אשר קידשנו ממצוותיו
‫הציוונו להקים מדינה.
‫עכשיו, הוא לא ברך, אבל ברכות לא מעכבות.
‫יש הלכה, ברכה לא מעכבת.
‫יכול להיות שהוא חשש לדעת הרמב״ם, בסדר.
‫אבל כובענים, הרמב״ן כותב שיש מצווה,
‫הרמב״ם כותב שאין מצווה, או ‫לא כותב שיש מצווה, נאמר כך.
‫לפי מה שהסברנו על הליכות ‫תשובה, לכל זאת מובן מאלה,
‫לפי הרמב״ם, זה לא יעלה ‫לדעת שישנה הזדמנות היסטורית
‫לחדש את העצמאות ‫המדינית של עם ישראל בארצו,
‫ושלא נעשה את זה.
‫כלומר, זה יהיה אלבון לאינטליגנציה לכתוב
‫שיש מצווה של הקמת מדינה.
‫הרמב״ן אומר, תשמע, אני יודע שיש יהודים,
‫אפילו תלמידי חכמים, שאם ‫לא תכתוב את זה בשולחן ארוך,
‫אז הם לא יעשו את זה.
‫בסדר, אז אנחנו...
‫זו שאלה, למה בכלל יש מצוות ‫שהשכל מחייב, שהתורה כתבה.
‫בסדר, רבנו סעדיה גאון ‫עסק בזה בספר אימונות ודעות.
‫מה?
‫שסותר גם את רבנו סעדיה גאון.
‫אז לכן הרמב״ם יגיד לך,
‫מה שענה על זה רב סעדיה ‫גאון באימונות ודעות, אני עונה.
‫בסדר?
‫מה הוא אמר באימונות ודעות, הוא לא אגיד.
‫כי אנחנו לא לומדים עכשיו אימונות ודעות,
‫אני רק מפנה אותך למקום.
‫אבל זה רק על ידום הענה ‫על הכושיות של הר המבר?
‫לא, הכושיה היא מדוע התורה ‫נתנה כמצוות דברים שהשכל מחייב.
‫כגון כיבוד אבן, בסדר?
‫אז השאלה הזאת נידונה בכיתב על מוכתר,
‫אפילו על המנת ועל התקדת.
‫כן? זה ספר אימונות והדעות.
‫שאין מעט רבנו סעדיאב, ‫רבי יוסף אלפיומי, בסדר?
‫אז הוא יגיד לך, אני מסתמך ‫על רב סעדיאב, בסדר?
‫אז זה מה שיענה. ‫-אבל אני לא יודע איך הוא מסתמך.
‫כנראה, כן.
‫טוב, בכלל, אימונות ודעות זה ‫ספר טוב כמבוא למורה נבוכים.
‫זה נכון שזה לא אותה ‫שיטה, אבל יש הרבה דברים.
‫אימונות ודעות שכתובים ‫גם בצורה פשוטה יותר,
‫שמרגילים את המחשבה ‫לדיונים העמוקים של ספר המורה.
‫בסדר?
‫עכשיו, בואו נתקדם.
‫אמרתי שיש פה שתי מחלוקות, נכון?
‫יש מחלוקת האם יש מצווה לעשות תשובה,
‫יש מחלוקת האם יש מצווה להקים מדינה.
‫יש לי את השאלה, איפה ‫כתוב בתורה על התשובה?
‫אמרנו, שבתה דשם אלוהיך. -איפה זה כתוב?
‫אני רוצה פרק פסוק. -מבחינת.
‫לא.
‫זה כתוב בדברים למד, פרשת ניצבים, נכון?
‫כלומר, שמה, זה הפסוק, ושבתה דשם אלוהיך
‫ושמעת בקולו וכו'. בסדר? ‫פרק למד של ספר דברים.
‫שאלה, איפה כתוב בתורה על הקמת מדינה?
‫דברים, פרק למד, זה אותו פרק.
‫זה לא רק שזה אותו פרק, זה אותם פסוקים.
‫שם כתוב, ושווה השם את ‫שבותך ושווה קיבצך מכל העמים,
‫אשר יפיצך השם אלוהיך שמה, ‫אם יהיה דח אחר בקצה השמיים וכו'.
‫זאת אומרת, בעצם זה לא ‫שתי מחלוקות, זה מחלוקת אחת.
‫כי גם זה שאני חוזר בתשובה ‫מזה שאני אכלתי שפן,
‫או שלא קיבלתי את ההורים,
‫או זה שאני חוזר בתשובה ‫מנגלות ומקים מדינה,
‫זה בעצם אותה פעולה, זו פעולה של תשובה.
‫יוצא לפי זה שתנועת ‫התשובה הגדולה בהיסטוריה
‫היא הציונות המדינית החילונית.
‫זאת היא תנועת התשובה הגדולה בהיסטוריה.
‫לשוב, בשבתא דה שם אלוהיך. עד כאן מובן.
‫כך הם הבין את זה, למשל, רבנו יצחק ערמה,
‫בספר עתידת יצחק, וגם הרב יהודה אל קלאי,
‫וגם הרב ציהודה ועוד אחרים.
‫שפשט הכתובים שם זה מדבר על ‫התשובה במובן הרחב של המילה.
‫יוצא לפי זה שאנחנו מדברים ‫פה על שני מישורים של תשובה.
‫יש תשובה פרטית, יש תשובה כללית.
‫תשובה פרטית. אכלתי שפן,
‫אני עכשיו חוזר בתשובה, לא אוכל יותר שפן.
‫לא, אני שולף אותם מן הקובע. זה העניין.
‫אבל אתה מבין שמדובר פה רק על דוגמה.
‫יכולתי באותה מידה גם ‫לדבר על מי שאכל זברה.
‫גם זברה זה אסור, נכון?
‫ג'ירפה, מה? מותר, מותר, מותר.
‫אבל זאת אומרת ש...
‫אז לכן אל תפוסת דווקא על ‫השפן, הבאתי את זה כדוגמה.
‫עכשיו, לכן, אפשר לומר, יש תשובה פרטית.
‫אדם עבר איסור, או חילל ‫שבת, שומר שבת, למשל.
‫ויש תשובה כללית. האומה יוצאת מן הגלות.
‫אתה כאן ברור? שאלה הבאה.
‫ברור כי אני הולך לסבך את זה.
‫תשובה מעין החטא, אבל הם סברו אותה מגלות.
‫זה החטא. זה החטא בהעדיה.
‫ישראל שבחוצה לארץ, כך ‫כתוב בגמרא במסרת עבודה זרה,
‫ישראל שבחוצה לארץ ‫עובדי עבודה זרה בתהרה הם.
‫זו גמרא, זה מה אני אמרתי.
‫כן. -אבל איפה החטא שזה בעולם?
‫לא, נשאר שם, כשאתה יכול כבר לעבור. כן.
‫יש לי פה את הפסוקים שצריך לי לראות,
‫ונראה כאילו, זה שבוע הוא אומר,
‫קודם נצלם בתשובה, ואז אני אחזיר את...
‫כאילו, קודם תשמעו מצוות, ‫ואז אני אחזיר את המערכת.
‫אה, כן? איפה הגרלת את זה? בבקשה.
‫ושבת עד השם, אבל איך המשלם הזה...
‫איפה כתוב שקיעו מצוות?
‫לא, ואז יוצא, ובאחר השם...
‫כן, אבל לא כתוב שם קיעו ‫מצוות, תסתכל בפסוק ח'
‫אה, זהו.
‫אם היה לך פסוק ח', לא היית אומר את זה.
‫טוב, מה נעשה?
‫אני אישית הייתי קם ובביא לך תנח,
‫הבעיה היא שיש לי הוראה מעובדי האינטרנט
‫ולא לקום להביא ספר. אין מניעה, כמובן,
‫שיביאו לי ספר, אבל בסדר, זה משהו.
‫יפה. ואתה תשוב, ושמעת בכל השם
‫ועשית כל מצוותיו. אז מה זה היה עד עכשיו?
‫נכון, זהו, תרצה, תודה רבה. ‫-מה זה היה עד עכשיו?
‫זה לא היה תשובה אל המצוות, ‫זה היה לה שוב לארץ ישראל.
‫אגב, ושב השם את שבותך, ‫כלומר, הוא ישוב יחד איתך.
‫איך? ושב יקיבא אותך מכל העם. -כן.
‫עכשיו... -מה זה לשמוע בכל השם?
‫לשמוע בכל השם? זה הכול הקורא לציון.
‫תשימי לב שבתורה המילה ‫כל כתובה לפעמים כ' למד,
‫לפעמים כתובה כ' ו' למד.
‫כל מקום שכתוב כ' ו' למד זה קיום המצוות.
‫כשכתוב כ' למד זה הנבואה או השיבה לציון.
‫לכן, לשים לב, כתוב הכל, כל יעקב,
‫הכל הראשון כתוב בלי ו', הכל השני עם ו'.
‫גם פה בפרשת מצבים, בפעם הראשונה,
‫ושמעת בכלו בלי ו', בפעם השנייה,
‫ואתה תשוב ושמעת בכל השם עם ו'.
‫מה שהיה להוכיח.
‫לא הוכיח. עכשיו, אני רוצה פה, אם כן...
‫עכשיו זה ברור כי אני הולך לסבך את זה.
‫הולך לסבך? בסדר, בעיה שלכם.
‫טייס קרב חילוני,
‫שעכשיו הוא אוהב את ‫המדינה וזה, והוא מתאמן, הוא...
‫בפעילות מבצעית.
‫באיזו תשובה הוא עסוק? ‫בתשובה הכללית או הפרטית?
‫בכללית. -בכללית.
‫אדם שלא הניח תפילין, ‫עכשיו הוא מניח תפילין.
‫בזה תשובה הוא עסוק? פרטית.
‫עכשיו, נדבר לעצמנו, אותו טייס קרב,
‫יום אחד שומע שיעור ‫ביוטיוב או פעם היה בקלטות,
‫משהו נלהב מאוד שמסביר ‫לו שיהודי צריך להניח תפילין.
‫והוא משתכנע. הוא אומר, באמת?
‫אני מסכים עם מה מרצה. ‫הוא אומר דברים של טעם,
‫מאוד מתקבל על דעתי.
‫אני עכשיו מניח תפילין, הוא מפסיק לטוס.
‫מה קורה לו?
‫הוא נפל מהתשובה הכללית אל התשובה הפרטית.
‫חבל.
‫הוא יכול היה עלי העמיק ‫במשמעות של התשובה הכללית שלו,
‫אז מתוך כך הם מגיעים גם לתשובה הפרטית.
‫אבל לא תמיד זה עובד. מה נעשה?
‫אבל אדם רואה סתירה.
‫כן, אדם רואה סתירה, או ‫שאני בצהל או שאני בישיבה.
‫על כל פנים, אם כן, למדנו ‫שיש פה מחלוקת מהותית
‫בין הרמב״ם לבין הרמב״ן, ‫האם יש מצווה לעשות תשובה,
‫או שיש רק מצוות הווידוי. עד כאן ברור?
‫עכשיו אני רוצה לחזור ‫אל הקושייה הקודמת שלי
‫על הסתירה בין הרמב״ם לרב קוק.
‫הרי לא רק הרב קוק, אלא חזאל כבר אמרו,
‫תשובה קדמה לעולם.
‫זו לא מדברים אם היא קדמה ‫לעולם, היו עבירות לפני העולם?
‫לא. ‫יוצא לפי זה שהתשובה, זה לא מתחיל מן החטא.
‫מי אמר שצריך חטא כדי לעשות תשובה?
‫הרי יש מה שנקרא געגוע מטאפיזי.
‫האדם שואף שאיפה פנימית ‫להידבק במקור החיים שלו.
‫זה דבר שקיים לא רק ביהדות, ‫קיים בכל המיסטיקות שבעולם,
‫שיש לנברא שאישתוקקות אל הבורא.
‫זה אגב מתבקש מעצם המושג בריאה.
‫כתוב בתחילת התורה, אם אני ‫זוכר בראשית מה המילה השנייה?
‫ברא, כן. מראשית ברא. מה הפירוש ברא?
‫לשים בחוץ. גם בערמית, ברא.
‫ברא זה בחוץ בערמית.
‫אם אני אומר בערבית ברא, מה הכוונה?
‫אתה עוף מפה, כן? צא, צא החוצה.
‫אאוט. ‫גם בשפות אירופאיות, אקס איסט, אקזיסט.
‫להיות בחוץ. האקס בחוץ, איסט להיות.
‫זאת אומרת, להיות נברא זה לעמוד בחוץ.
‫מחוץ למה? לאלוהות.
‫מי ששמו אותו בחוץ, מה השאיפה המיידית שלו?
‫לחזור פנימה.
‫לכן אפשר לומר, התשובה קדמה ‫לעולם מעצם זה שהעולם זה בריאה.
‫ולכן אפשר להבין שאני לא ‫זקוק לחטא בשביל לחזור בתשובה.
‫במקום שבעלי תשובה עומדים, ‫כלומר, גומרים את התשובה שלהם
‫מן החטא, צדיקים מורים ‫אינם עומדים, המשיכים הלאה.
‫כי זו תשובה של הזהות. עד כאן מובן.
‫אז אכן, עולה... ‫הרב קוק דיבר על זה הרבה, באורות התשובה.
‫שיש תשובה של ההוויה, יש תשובה של האדם.
‫גם האדם יכול לחזור בתשובה. ‫לא רק הקוסמוס עושה תשובה,
‫גם האדם עושה תשובה. ‫לא רק אדם צדיק עושה תשובה,
‫גם רשעים שחטאו, גם הם יכולים לעשות תשובה.
‫כלומר, החידוש של התורה זה ‫שאפילו החוטא יכול לעשות תשובה,
‫אבל התשובה היא תנועה טבעית של הנשמה.
‫לכן, לא מובן מדוע הרמב״ם שם ‫את כל כובד המשקל של התשובה
‫על העבירות. עד כאן השאלה ברורה.
‫הרחבתי רק את השאלה שהייתה בתחילת השיעור.
‫מדוע לא ראינו את זה ברמב״ם? ‫כי אנחנו קוראים מהר מדי.
‫אם נקרא לאט, פתאום אנחנו נראה את זה אחרת.
‫אנחנו נראה את זה אחרת. אני קורא שוב.
‫כל המצוות שבתורה בן עשה, בן לא תעשה,
‫אם עבר אדם על אחת ‫מהן, בן בזדון, בן בשגגה,
‫כשיעשה תשובה וישוב מחטאו,
‫חייב להתוודות. שמתם לב מה עשה הרמב״ם פה?
‫כשיעשה תשובה, ממה? לא כתוב.
‫דבר השני, וישוב מחטאו.
‫מה שמשה החלק הראשון זה לא תשובה על חטא.
‫כשיעשה תשובה כי אין מי שלא עושה תשובה.
‫זאת אומרת, ההוויה עושה ‫תשובה, הנשמה עושה תשובה.
‫אם יש לך חטא, תשתמש ‫בתשובה כדי לתקן גם את החטא,
‫ישוב גם מחטאו.
‫יוצא שהרמב״ם בשתי מילים, כשיעשה תשובה,
‫כתב לנו את כל ספר ‫אורות התשובה של הרב קוק.
‫מכאן שהרמב״ם קרא את אורות התשובה.
‫מה שהיה לא הוכיח. עד כאן ברור?
‫האם זה ברור כל זה? יש שאלות או אין שאלות?
‫כי אנחנו הולכים להשתבח עוד יותר. ‫-באמת? -כן.
‫מה זה לעמוד? -לעצור.
‫נשאר במקום, לעצור. יש שם שהולך? עומד.
‫עומד מהליכתו.
‫אז במקום שבעלי תשובה עומדים, ‫הוא עושה תשובה מחטא. יש לו חטא.
‫נגיד עשיתי עבירה, עכשיו אני רוצה לתקן.
‫עשו תשובה. גמרתי לעשות תשובה על העבירה.
‫עשיתי כל מה שצריך, זהו, אני עומד. ‫עומד מהתשובה.
‫כי כל המוטיבציה שלי לעשות ‫תשובה הייתה בגלל החטא.
‫אבל צדיק גמור עושה תשובה לא בגלל חטא.
‫אז אין לו סיבה להפסיק. ‫לכן צדיקים גמורים אינם עומדים,
‫ולא ממשיכים. בסדר? ‫זאת אחת המשמעויות של המשפט הזה בחזל,
‫יש עוד משמעויות אחרות. ‫אבל אם אתה רוצה בכל זאת מקור,
‫כי אנשים בלי מקור לא ‫יסכימו, אז זה בתשובות,
‫רבי יואל איבן שועיב, תלמיד הרשבה. ‫בסדר? אוקיי.
‫יואל איבן שועיב, שנבב ‫עין ידבט, תלמיד הרשבה.
‫בסדר? טוב. כן.
‫איך התשובה משפיעה על הנפש? ‫-איך התשובה משפיעה על הנפש.
‫על זה מדבר הרמב״ם בפרק שני, בהלכה...
‫היי, יא.
‫או, איך היה מנהל מוצא?
‫לא יודע, לא מוצא את זה ברמב״ם. ‫יש לו הלכה מפורשת שהוא מתאר
‫את החוויה הנפשית של בעל תשובה. ‫אני כעת לא מוצא, מה אני אעשה?
‫מה הלכה ב'? פרק שני הלכה ב'?
‫לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, זה לא זה.
‫רגע.
‫אה, כן, פרק שניי, הלכה ד'.
‫בסדר? שם יש תיאור של ‫החוויה הנפשית של הבעל תשובה.
‫טוב, עד כאן ברור? ‫אנחנו הולכים להסתבך עוד.
‫במחקרות שאנחנו מתקדמים ‫ברמב״ם זה יותר מוגיקושיות. כן?
‫האם אפשר להגיד שהרמב״ם דיבר על הנקבות,
‫אז אנחנו חושבים שבטוחה ‫תורה, עליהן זאת נקבדות.
‫כן. -אבל על הנקבות שהרב הוא מדבר,
‫לא זאת נקבדות. -נכון, אתה צודק.
‫זאת אומרת, מהבחינה ‫הפורמלית, ההלכה מחייבת בידוי
‫רק על עבירה נגד התורה.
‫אבל התשובה עצמה איננה ‫מתחילה מזה שיש עבירות,
‫כי הרי הוא כותב כשיעשה תשובה. בסדר?
‫לכן, באמת, אתה צודק, זה ספר הלכות.
‫כיוון שזה ספר הלכות, ‫אז הרמב״ם יהיה פרקטי.
‫אז אני חוזר כאן. ‫חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא שנאמר.
‫איש או אישה כי יעשו מכל חתות האדם,
‫והתוודו את חתתם אשר עשו, זה וידוי דברים,
‫ובידוי זה מצוות עשה.
‫מה? -עשה.
‫עשה, כן, מצוות עשה.
‫יש משהו ממש שאני לא מבין. ‫מה זה להתוודות לפני האל?
‫זה להגיד לקב".
‫נגיד ככה, הקב". ‫אמר לי, לא לאכול, בוא ניקר תוגמה.
‫מה אתה אומר?
‫שפן. ‫טוב, זה בעיה שלך, אתה החלטה שזה השפן.
‫כתוב בתורה שאסור לאכול ‫שפן, ומישהו אכל שפן,
‫ואחר כך אומר לעצמו, זה באמת לא בסדר,
‫התורה עוסרת, הקב". ‫אמר בתורתו שאסור לאכול שפן.
‫אז עכשיו אני מתחרט, ואני ‫צריך לבוא לפני הקב". ולומר לו,
‫ריבונו של עולם, רציתי לספר לך שאכלתי שפן.
‫מה אומר הקב". אתה מספר לי? אני יודע.
‫כלומר, זה הדבר לכאורה ‫הכי אבסורדי שיכול להיות.
‫להתוודות לפני האל? ‫הרי הוא יודע שאכלתי שפן.
‫תגיד, אני אתוודה ביני ‫לבין עצמי, אני אספר לעצמי,
‫אני אלך לפסיכולוג, לרב, ‫לחבר שלי, לא משנה מה,
‫ליומן היקר שלי, אז אני ‫אכתוב, עשיתי את זה וזה.
‫אבל לספר לקב", שעשיתי את זה.
‫הרי זה מובן מאליו, הוא יודע.
‫אלא מה תגיד, זה מסדר ביוש.
‫לך למנהל, ספר לו מה עשית.
‫אבל זה אחרי שעשיתי תשובה, ‫אני לא צריך להתבייש, עד רבה.
‫כשאני הייתי בתהליך התשובה ‫אחרתה וכו', אז התביישתי,
‫אבל עכשיו תיקנתי, ‫עכשיו אני הולך לפני הקב".
‫הקב", בכאורה לא מובן, ‫למה אני צריך לספר לו?
‫עד כאן מובן השאלה?
‫פשוט, אנחנו רואים דברים ‫פשוטים, הרק אנחנו לא מבינים.
‫אז צריך להבין את זה.
‫חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא.
‫מה העבירה עושה?
‫העבירה עושה שני קלקולים.
‫הקלקול השני שעושה העבירה זה העבירה.
‫כלומר, העבירה זה מטמטם את ליבו של האדם,
‫זה נזק אדיר גם לאדם, גם לסביבה, גם לעולם.
‫העבירה זה עבירה, זה רע.
‫אבל מה הדבר הראשון שהעבירה עושה?
‫העבירה עושה... יפה, היא מנתקת ‫את ערוץ התקשורת ביני לבין הבורא.
‫ולכן, אחרי שעשיתי תשובה ‫והתחרטתי, אז יש לי פרס.
‫אני מחדש את ערוץ התקשורת עם הקב".
‫חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא.
‫עכשיו הוא יכול לעמוד לפני האל.
‫לפני כן הוא לא עמד לפני האל, ‫הוא עמד מאחורי האל, רחוק מהאל.
‫אבל עכשיו הוא לפני האל.
‫זאת אומרת, הווידוי זאת הזדמנות.
‫אני בא לקב". ‫ואומר לו, אתה יודע, גם בלי שספר לך,
‫אבל אכלתי שפן. זו שיחת פיוס.
‫יוצא לפי זה שהווידוי, עם ‫כל הצער המלווה בווידוי,
‫כי באמת בזמן הווידוי אדם צריך להצטער,
‫יש כאן שמחה עצומה. הקשר מתחדש.
‫כמו לדעת, זה בעצם ביטחון שהתשובה מועילה.
‫היא מועילה לא רק לתקן את המעשה,
‫היא באה לתקן את התקשורת ‫שנפסקה בין הבורא לנברא.
‫עד כאן מובן.
‫כן? -השאלה נטלה לצער עם העבירות שלנו,
‫למה כאילו נזכיר לו את הנהלת...
‫עכשיו, שאלה היא ככה, זו באמת שאלה יפה.
‫אתה אומר בווידוי, בעצם אני חוזר לחוויה.
‫אני אומר, ריבונו של עולם אכלתי שפן. ‫אגב, זה היה טעים.
‫כן. לכאורה, שאלה לי לחזור אל ‫חוויה שאני רוצה להתרחק ממנה.
‫זה השאלה שלך. כן.
‫טוב, הפסיכולוגים אומרים את זה, ‫שההתמודדות הישירה עם הכלכול
‫זה עצמו מתקן, אבל יש פה משהו אחר לגמרי.
‫כאשר אני עושה תשובה, ‫אז גם העבירה עכשיו מקבלת
‫ערך אחר לגמרי. זדונות נעשים כזכויות,
‫עוד כל מיני דברים כאלה. ‫כלומר, זה הופך להיות חלק
‫מהנהגה אלוהית, העבירה שעשיתי.
‫כן, מובן.
‫זה כאילו משלים את... -זה לא נותן ערך.
‫זה כמו, נגיד, ככה, ילד התחצף להורים שלו.
‫עכשיו הוא בוגר, והוא מרגיש שזה נורא.
‫לא יפה להתחצף להורים. ‫אבל עכשיו הוא קורא ספר
‫על התפתחות הילד, ‫פיאג'ה וכל מיני חבר'ה כאלה
‫שמסבירים שיש שלב כזה, אז ‫עכשיו שהוא כבר לא מתחצף
‫להורים שלו, הוא יכול להבין ‫את הערך של מה שהוא עשה אז.
‫איזה תפקיד זו מילה בהתפתחות הנפשית שלו.
‫אז אפשר לומר שגם העבירה, ‫אחרי הווידוי, מקבלת ערך אחר.
‫תהייתי? בסדר. וזה מה שיוסף אמר לחיו.
‫אתם מכרתם אותי, אבל זה היה ‫כדי להציל את העולם, מן הרב.
‫חייב להתוודות לפני האל ברוך ‫הוא, שנאמר, איש או אישה כי עשו
‫מכל חתות האדם והתוודו את ‫חתתם אשר עשו, זה וידוי דברים.
‫אגב, שם זה נאמר בקורבן חתת. ‫כשאדם מביא קורבן חתת,
‫הוא צריך להתוודות. ‫-אז אין לי כאן הרבה משליך
‫על כל החתאים? -כי כתוב, מכל חתות האדם.
‫לא, אבל איך הוא יתראה שגם ‫אם אני לא מכיר קורבן חתת,
‫אני עדיין צריך להתוודות? ‫-כי הקורבן הוא לא בא בשביל התשובה.
‫הקורבן הוא בא בשביל משהו אחר, ‫שלא דיברנו עליו, שנקרא הכפרה.
‫נושא הכפרה והתשובה זה עוד ‫נושא מסובך, אנחנו נגיע לזה.
‫אבל החטאות שמדובר שם הן ‫מדובר חטאות שיש שווה גאה.
‫ששגעתו חטאת. -נכון.
‫כן, כן, וזו נודו כרת, נכון. ‫כי כתוב, מכל חטאות האדם.
‫אם היה כתוב, אז, מחטאות ‫האדם אשר לא תאסנה ואשם,
‫אתה צודק, אבל המילה מכל באה לרבות כל חטא.
‫אבל לא מידעים על החטאות האדם. ‫-נכון, אבל כיוון שכתוב כל,
‫וכתוב בסוף, והתוודו, אז מזה אתה לומד
‫שהווידוי הוא על כל חטאות האדם.
‫זה וידוי דברים. ‫אני אחר כך אגיד לך גם תשובה נגיד קלאסית.
‫מה, הרמב״ם לא יודע את זה?
‫טענה מוזרה.
‫טוב, וידוי זה מצוות עשה.
‫כיצד מתוודא אומר.
‫עכשיו, אני רוצה להגיד משהו.
‫אז יוצא הווידוי, זה פעולה ‫שנעשית באופן נגיד טכני בפה.
‫נדאג יותר, בדיבור.
‫יש לי את השאלה, למה צריך לדבר?
‫למה אי אפשר לחשוב?
‫הרי ריבונו של העולם, אני רוצה ‫לחדש איתו את התקשורת, בסדר,
‫אבל הקבלות שלו קורא מחשבות.
‫אז מספיק שאני אחשוב וידוי, למה צריך לדבר?
‫או לעשות איזשהו מעשה שיבטא את הווידוי.
‫כלומר, למה זה צריך להיות דווקא בדיבור?
‫אם נגיד, העבירה שעשיתי הייתה עבירה בלשון.
‫למשל, שקר, לשונה רע, גב, ‫כלומר, יוהר רע וכו', חנופה.
‫אז אני מבין שהעבר שחטא ‫הוא גם זה שמוטל עליו הווידוי.
‫אבל אם אני גזלתי, השתמשתי בשביל זה ביד,
‫חטפתי משהו, אילמתי אותו.
‫לכאורה, מי צריך לעשות הווידוי? היד.
‫כלומר, יגיד הלשון, למה מטילים ‫עליי עבודות שלא נוגעות לי?
‫אני לא עשיתי שום דבר ‫רע, רק היד, שהיד תתוודא.
‫מה התשובה? ‫זה לא הלשון שחטא ולא היד שחטאה. מי חטא?
‫האדם. האדם, כדי לגזול, משתמש בידו,
‫כדי לתוודא, משתמש בפיו.
‫כך שמבחינה זאת, אנחנו מסודרים.
‫אבל עד לא הבנתי למה הפעולה ‫המבטאת, את השלמת התשובה,
‫היא פעולה בפה.
‫כי כמו שאמרת, מי שחטא זה העני.
‫העני הוא לא מסתכם בלשון.
‫עד כאן השאלה ברורה?
‫עד כאן השאלה ברורה? ‫-העדן פרסם זה הכוח של האדם,
‫וגם הכוח של האדם, הוא ‫מוריד את הדברים לארץ.
‫זאת אומרת שבמדן אפשר לחשוב על מיני דברים,
‫ואתה לא תדע, אבל ברגע ‫שאתה מוריד את זה לארץ...
‫יפה. אז מה אתה אומר? אתה אומר שהדיבור,
‫זה מהות האדם. זה האדם.
‫מה שאתה אומר.
‫יכול להיות, כן?
‫ברגע של התשובה, אבל כאילו, ‫הדיבור הוא איזושהי תעולה...
‫גם ההסתכלות בעיניים הוא השמיע באוזן.
‫הוא הפעולה ביד. ‫כלומר, למה אתה נותן עדיפות דווקא על הפה,
‫על פני כל פעולה אחרת?
‫יפה. אז אתה אומר שמה שמייחד ‫את האדם, אם כן, אתה כן מסכים
‫עם מה שאמרתי על מה ‫שאתה אומר, שהאדם זה הדיבור.
‫מה עושה את האדם לאדם ולא לחתול? ‫כן? הדיבור.
‫עכשיו נשארת השאלה אם זה נכון.
‫למשל, היוונים, כשהם ‫דיברו על מדרגות המציאות,
‫חילקו את המציאות של ‫העולם התחתון לארבעה חלקים.
‫הדומם, הצומח, החי והמסכיל.
‫כלומר, הדומם, כל מה שדומם.
‫הקרקע, הסלעים, המים, האש, הרוח.
‫והצומח, החסות, הפטרוזיליה.
‫מה זה החי? ‫חתולים, זברות, ג'ירפות, זה החי.
‫ומה זה האדם? זה המסכיל, חי מסכיל.
‫אצל חכמי ישראל, הביטוי ‫המועדף הוא, במקום מסכיל, מדבר.
‫דומם, צומח, חי, מדבר.
‫זה נכון שמצאנו גם אצל ‫חכמי ישראל השימוש במסכיל
‫וגם אצל היוונים השימוש במילה מדבר.
‫אני מדבר פה על העדפה.
‫העדפה, חכמי ישראל מעדיפים ‫להגדיר את האדם כמדבר,
‫והיוונים מעדיפים להגדיר את האדם כמסכיל.
‫וזאת למה?
‫כי עבור היווני, ככל שהדבר ‫יותר מופשט, כך הוא יותר נעלה.
‫צומח, יותר מופשט מדומם.
‫חי, יותר מופשט מצומח.
‫והמחשבה, שזה הדבר היותר ‫מופשט שבאדם, זה המייחד את האדם.
‫ואילו הדיבור זה משהו נמוך ‫יותר כי זה ביטוי למחשבות,
‫אבל המחשבות הן עליונות יותר. ‫זו התפיסה היוונית.
‫התפיסה של חכמי ישראל היא בכיוון הפוך.
‫האדם איננו רק השכלה, ‫הוא גם גוף, הוא גם מעשים.
‫המפגש בין המחשבה ‫לבין הגוף זה הפה והדיבור.
‫ואז יוצא שזה מגלה את האדם בכללו.
‫זו תפיסה מונותאיסטית, ‫בעוד שאצל היוונים יש דואליות
‫בין החומר לבין הרוח.
‫אצל חכמי ישראל יש דרישה לאחדות האדם,
‫ולכן המייחד את האדם הוא הדיבור.
‫והאי האדם לנפש חיה ‫מתרגם אונקלוס, רוח ממללה.
‫כלומר, מדבר. בסדר? ‫ולכן, אם אני חוזר לעמוד
‫לפני האל ברוך הוא, מה ייצג ‫את העמידה שלי לפני האל?
‫הדיבור. לכן הווידוי נעשה בפה.
‫עד כאן ברור?
‫ברור או לא ברור? כי אני הולך לסבך את זה.
‫טוב.
‫כיצד מתוודא? אומר, ענה השם,
‫חטאתי, הביתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך,
‫והרי ניחמתי ועבושתי במעשיי, ‫ולעולם איני חוזר לדבר זה,
‫וזהו עיקרו של וידוי.
‫כמה זה מתוודא? למה לא מספרים את זה?
‫אם זה בלי נדר, אז הוא לא מתכוון.
‫אבל אני אומר את זה בנדר. ‫-נכון? זה לא נדר, זה התחייבות.
‫אין נדר חלל. ‫כלומר, כיוון שאדם מחויב במצוות,
‫אז זה שהוא אומר, אני מחויב במצוות,
‫זה לא משנה שום דבר.
‫טוב, יש פה שאלה עם נדר חלל שובוע,
‫אבל בכל מקרה, אני רוצה ‫פה לשאול כמה שאלות.
‫שאלה שמטרידה אותי.
‫חטאתי, אביתי, פשעתי. למה?
‫אם חטאתה, תגיד חטאתי.
‫אם אביתה, תגיד אביתי. ‫אם פשעתה, תגיד פשעתי.
‫אבל פה הרמב״ם אומר על כל אווירה.
‫תגיד חטאתי, אביתי, פשעתי. זה לא נכון.
‫צריך לבדוק מה זה היה, אם ‫זה היה חטא או אבון או פשע.
‫למה הוא כותב את שלושתם?
‫אני, אם הייתי הרמב״ם, הייתי כותב ככה.
‫אם חטא, יאמר חטאתי. אם אבה, יאמר אביתי.
‫ואם פשע, יאמר פשעתי.
‫אז זה משנה מה ההבדל.
‫ברור שאם יש שלושה ביטויים, ‫זה סימן שזה לא אותו דבר.
‫אז יש פה שאלה. אם זה בכלל אותו דבר,
‫אז למה לחזור על זה שלוש פעמים? ‫תגיד חטאתי, חטאתי, חטאתי.
‫ברור שיש פה שלושה דברים.
‫לפני שאנחנו נגדיר מהם השלושה הדברים,
‫אבל למה צריך על כל ‫אווירה להגיד את שלושתם?
‫טוב, עכשיו ההבדל הוא פשוט.
‫חטא זה בשוגג, אבון זה במזיד, פשע זה במרד.
‫בסדר? אז לפעמים אדם חטא ‫בשוגג, אז אי אפשר להגיד פשעתי.
‫היה רק בשוגג. או לפעמים זה היה בזדון.
‫הוא לא יכול להגיד חטאתי כי ‫זה לא היה בשוגג, זה היה בזדון.
‫ברור? אז לכן לא מובן למה צריך שלושתם.
‫רוצים... השאלה ברורה? רוצים תשובה?
‫תשובה פשוטה.
‫בכל אווירה שאדם עושה יש משלושתם.
‫זה רק עניין של דגש.
‫באווירה בשוגג יש ממד מסוים ‫של זדון, כי הרימה זה שוגג.
‫לא ידעתי. -לא שלא ידעתי.
‫זה רשלנות. -זה רשלנות.
‫כלומר, אני ידעתי שזה אסור, רק לא שמתי לב.
‫אז יש בזה קצת זדון.
‫אבל אדם שמזיד, הוא מבין לגמרי ‫את המשמעות של מה שהוא עושה?
‫לא כל כך. ‫אם הוא היה מבין לגמרי אילו הוא היה עושה,
‫אז כל זדון הוא קצת שוגג. ‫לכן בכל פשע יש קצת חטא.
‫אבל בכל חטא או פשע יש ‫קצת מרידה במלאכות שמיים.
‫סמויה, תתמודעת.
‫וגם אם זה מרד גלוי, שזה על זה נאמר פשטי,
‫יש בזה קצת חטא ואבון.
‫זאת אומרת, בכל העבירות שאדם עושה,
‫יש ממד של חטאתי, יש ממד ‫של אביתי, יש ממד של פשטי.
‫לכן שלושתם מזכירים.
‫לפניך, ועשיתי כך וכך.
‫והרי ניחמתי. מה זה ניחמתי?
‫התחרטתי. כן, לעינכם בתנח, הכוונה להתחרט.
‫בבושתי במעשה. מה זה הבושה?
‫ההפרש בין מה שאני ראוי ‫להיות לבין מה שאני במציאות.
‫כן, אבל איזה סוג של צהר.
‫למשל, אם אדם צובט אותי, זה ‫מצייר אותי, אבל זה לא בושה.
‫בסדר? הבושה היא צהר מזה ‫שיש הפרש בין מה שאני ראוי להיות
‫לבין מה שאני במציאות.
‫בין הרצוי למצוי, נאמר כך.
‫ולעולם איני חוזר לדבר ‫זה, וזהו עיקרו של אידוי.
‫כלומר, הוא מקבל שלא יעשה יותר את העבירה.
‫אם הוא לא מקבל שלא לעשות ‫את העבירה, זה לא תשובה.
‫זה חצי תשובה, רבע תשובה.
‫אבל תשובה זה כלומר ‫שהוא מתכוון לא לעשות יותר.
‫טוב, אז מה יעשה אדם? נגיד, עשה תשובה.
‫הוא התכוון באמת, אני לא אעשה את זה יותר.
‫אבל אחר כך הוא שוב עבר עבירה. אז מה?
‫התשובה הראשונה לא הייתה שווה? הייתה שווה.
‫הוא התכוון באמת לא לעשות יותר. ‫הוא התכוון ברצינות.
‫הוא חשב שלעולם הוא לא יאכל יותר שפן.
‫אחרי שנתיים מביאים לו שפן והוא אוכל.
‫האם התשובה הראשונה הייתה חסרת משמעות?
‫התשובה היא, הייתה. משמעותית. ‫הוא עשה באמת תשובה.
‫עכשיו הוא צריך לעשות ‫תשובה חדשה על החטא השני.
‫אבל אם כשהוא אמר איני חוזר לדבר זה,
‫הוא לא התכוון ברצינות ‫כי הוא יודע שהוא יעשה,
‫זה יקרה תשובה של רמייה. מה אתה אומר?
‫איך יכול להיות מצווה ‫בטריה שבשביל לעשות את זה
‫הוא צריך לעבור עבירה?
‫זה בכלל לא בעיה. אני חוזר על שאלתך.
‫איך יכולה להיות מצווה בטריה עם מצוות
‫שכדי לעשות את זה אתה צריך לעבור עבירה?
‫פשוט מאוד. ‫איך יכולה להיות מצווה בתורה להרוג רוצח?
‫זה מניח שיש רוצחים, ‫אבל כתוב בתורה, לא תרצח.
‫בסדר? זאת אומרת, המצוות שבתורה
‫הם על יסוד המציאות של העולם.
‫אם לא הייתה המציאות של ‫העולם, אז לא הייתה, התורה ניתנת.
‫זה כמו שמשה אמר למלאכים, ‫הם לא רצו שהתורה תינתן.
‫הוא אמר, יש בהם יצר הרע בכלל? טוב.
‫אז אנחנו לא גמרנו את ההלכה ‫הראשונה, ואנחנו נעצור כאן. שלום.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/744117302″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 1

לא קיימים פרקים קודמים בסדרה זו

לחץ לפרק הבא >>

הלכות תשובה לרמב"ם | הרב אורי שרקי

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 55 דקות

סדרה:הלכות תשובה לרמב"ם - תשפ"ב | הרב אורי שרקי

מילות מפתח:תשובה

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/744117302″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

הלכות תשובה לרמב”ם | הרב אורי שרקי | שיעור פתיחה

55:08

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: