פרשת: בחקתי | הדלקת נרות: 18:59 | הבדלה: 20:22 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

החסרונות של הנביאים | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ז’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
א’ – על יסודות המציאות | ספר דרך השם לרמח”ל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, התגלות תפארת ישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
הפרק על הנבואה | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ז’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
ספר דרך השם לרמח”ל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

הלכות תשובה לרמב”ם | הרב אורי שרקי

הרב אורי שרקי בהמשך ללימוד ספר המדע לרמב"ם, ממשיך בלימוד הלכות תשובה לרמב"ם, בהרחבה ובתוספות רבות
מילות מפתח:תשובה
Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫אז אנחנו באמצע ההלכה א', ‫וכן, בא להיכתעות ואשמות,
‫זאת אומרת, מי שחייב ‫קורבן חתת או קורבן אשם,

‫בעת שמביאים קורבנותיהם ‫על שגגתם או על זדונם.

‫כלומר, יש קורבנות שהן רק על ‫שוגג, יש קורבנות שהן גם על מזיד.

‫אומר רמב״ם, אין מתקפר להם בקורבנם

‫עד שיעשו תשובה, והתוודאו וידעו את דברים,

‫שנאמר, והתוודה שחטא עליה.

‫כלומר, יש לנו פה שני מושגים ‫שהרמב״ם לא הסביר מהם.

‫האחד, תשובה, והשני, כפרה, נכון?

‫על זה שהרמב״ם מסביר מהי תשובה רק בפרק ב',

‫אני חושב שדיברנו, אבל ‫עדיין לא הגדרנו מהי התשובה.

‫וגם לא הגדרנו מהי הכפרה.

‫וגם לא הגדרנו מה דירוג ‫בין שני המושגים האלה.

‫אז אם ככה, יש לנו שלושה דברים לעשות.

‫האחד, להגדיר מהי תשובה.

‫השני, מהי כפרה, ג', מה ‫דירוג בין המושגים האלה.

‫עד כאן ברור?

‫ברוך אתה, אדוני, אלוהינו, ‫מלך העולם, שהכול נהיה בדברו.

‫ובכן, בואו נתחיל עם התשובה. ‫זה הנושא היותר פשוט.

‫התשובה היא פעולה של ‫איזה חלק בנפש, של הרצון.

‫כלומר, לפני שעשיתי ‫תשובה, אני רציתי את הרע,

‫עכשיו אני חדל מלרצות ‫את הרע, אני רוצה את הטוב.

‫עד כאן ברור.

‫עד כאן ברור. כמה זמן זה לוקח לקבל החלטה?

‫חלקיק שנייה.

‫כלומר, השאלה בכלל היא אם זה נמדד בזמן.

‫כלומר, התשובה היא פעולה מאוד מאוד חופשית,

‫שהיא נמצאת בחלק היותר חופשי ‫של האדם, שזה הרצון. בסדר?

‫ועד כדי כך שההלכה היא ‫שמי שמקדש אישה על תנאי,

‫אז הכול תלוי בתנאי. הוא אומר,

‫הרי את מקודשת לי בתבעת זו על ‫מנת שיש שטר של 200 דולר במגירה,

‫מקודשת או לא?

‫אז בודקים. אם... ‫זה לא החתול של שרדינגר, נכון?

‫אם פותחים, רואים שיש שם ‫שטר של 200 דולר, מקודשת.

‫אין, היא לא מקודשת. נכון?

‫הרי את מקודשת לי על מנת ‫שאני צדיק גמור, מקודשת או לא?

‫מקודשת. -מקודשת. למה?

‫אנחנו מניחים שהיא הרהר תשובה בליבו.

‫כמה זמן לוקח להרהר תשובה? חלקי כשנייה.

‫בדיוק בזמן שהוא אמר איתה ‫מילים האלה הוא היה צדיק גמור,

‫ולכן היא מקודשת.

‫הרמב״ם כתב ספק מקודשת, ‫אבל במשנה כתוב מקודשת.

‫אז יוצא לפי זה שכאשר לא ‫עשיתי תשובה, אני אחרי החטא,

‫אני מוגדר מבחינת ההלכה כרשע.

‫עשיתי תשובה, אני עכשיו צדיק.

‫מה? -בשיעור הקודם דימנת שצריך

‫שזה יהיה בדיבור, התשובה. -לא נכון.

‫אני אמרתי שהווידוי צריך להיודוי דיבור.

‫גם הרמב״ם אמר את זה. ‫בזמן גרעיון חזרתי לדברי הרמב״ם.

‫אז יוצא לפי זה שלפני התשובה ‫אני רשע, אחרי התשובה אני צדיק.

‫אז כאן ברור, אני אומר דברים פשוטים.

‫מה עם כפרה?

‫הכפרה באה בשביל משהו אחר לגמרי.

‫היא באה למלא את החיסרון ‫שהמעשה שלי עשה בעולם.

‫בסדר? אז הכפרה היא כלפי החלל שנוצר.

‫זה בכלל לא אותו דבר.

‫כלומר, התשובה נוגעת לי,

‫הכפרה נוגעת ליחס ביני לבין העולם.

‫אז כאן ברור.

‫מה? איך זה עובד? זה עוד סיפור.

‫אבל קודם כול, מה העניינה של הכפרה?

‫כי אני רוצה פה להסביר נקודה פשוטה.

‫אדם רצח את חברו.

‫לפני שהוא רצח, היה צדיק.

‫עכשיו שרצח, הוא רשע. עשה תשובה, הוא צדיק.

‫נכון? צדיק, רשע, צדיק.

‫בואו נראה את הקורבן עכשיו.

‫האדם לפני הרצח היה חי. עכשיו הוא מת.

‫אחרי התשובה נשאר מת.

‫אז יש פה דיסמטריה, ארורייתית אפשר לומר,

‫בין העובדה שאותו אדם ‫שרצח עכשיו נחשב לצדיק,

‫לבין הפעולה בעולם שנותרה.

‫אז מה עושים כדי לאזן את הפעולה הזאת?

‫צריך כפרה. בסדר?

‫עכשיו, אופני הכפרה הם משתנים. ‫לפעמים זה קורבן, לפעמים זה מיטה,

‫לפעמים זה ייסורין, לפעמים זה מלכות,

‫לפעמים זה כנס. ‫יש הרבה אופני כפרה בעולם. בסדר?

‫וכשהעניין הכולל של הכפרה זה מילוי החסר.

‫בואו ניקח למשל, מה מחפר על רצח?

‫שום דבר, לא. -מה?

‫שום דבר, לא. -שום דבר, מה אתה אומר?

‫סקילה, מה אתה אומר? -גלות.

‫גלות. טוב, כל מה שאמרתם הוא לא נכון.

‫זה תלוי. -לתלות אותו?

‫לא, זה תלוי. זה תלוי עם הרצח,

‫עם מדין, עם החי, עם שוקק, עם מדין.

‫טוב, בקיצור, זה לא נכון ‫ששום דבר לא מחפר על רצח.

‫למה? -כתוב בתורה, הארץ לא ‫יחופר לדם אשר שהוא פח בה,

‫כי אם? בדם שופחו. כתוב מפורש.

‫אז אם כן, הריגת הרוצח, זה הכפרה שלו.

‫עכשיו, זה לא בסקילה, אלא בסעיף,

‫אז לכן זה לא נכון.

‫ומה שאמרת, הגלות, זה נכון רק בשוגג,

‫אם הוא רצח בשוגג. מה?

‫למה נפעל אז להיום מרוצחים 71 שנה מפרעים?

‫מה? כי לא מצאו את התנאים המאפשרים את זה.

‫אבל באופן עקרוני, ‫ההריגתו של הרוצח זו כפרתו.

‫לכן, אם אדם, למשל, רצח, ‫ועכשיו בדין נכביד שהוא חייב מיטה,

‫לפני שאורגים אותו, אומרים ‫לו, תחזור בתשובה, תעשה וידוי,

‫כדי שתהיה מיטתך כפרתך.

‫אז הוא חוזר בתשובה, ‫עושה וידוי, ואז אורגים אותו.

‫בסדר? מה? -מה?

‫אז זה הגמר אומרת שמי שרצח, ‫אז הוא מת בכל מיני אופנים אחרים.

‫עכשיו, באים לסתים ‫ואורגים אותו ודברים כאלה.

‫עכשיו, מה זה אומר? כי למה מיטתו כפרתו?

‫פה זה מאוד פשוט. הרי עצם ‫העובדה שיש כאן חיות ביולוגית אנושית

‫שמתהלכת ברחוב כשהיא ‫גרמה לאובדן של חיים של זולתו,

‫הדבר הזה הוא לא מאוזן בעולם.

‫אז יש שתי אפשרויות, או ‫שאתה מחיה את מי שהרגת,

‫או שנעשה את האיזון בכיוון ‫ההפוך, לוקחים לך את החיים. בסדר?

‫אז פה הכפרה ברורה, כי זה לעומת זה.

‫יש דברים שזה יותר מסובך. ‫למשל, הקורבן מחפר.

‫אז הקורבן מחפר, קודם כול זה עולה כסף.

‫זה דורש תרחה, אני צריך ללכת למקדש.

‫יש גם תרחה פיזית ממשית כשאני במקדש עצמו.

‫זאת אומרת, יש הרבה עבודה עם הקורבן.

‫ואז זה בעצם סוג של כפרה. בסדר? מה?

‫אז יש כפרות אחרות. למשל, הגמרא אומרת,

‫מי שרצח, גם כשאין בדין, ‫אז באים לסלים ואורגים אותו.

‫למשל, יש כל מיני אופנים של כפרה.

‫אז הדברים האלה נאמרו בערך לפני דקה ורבע.

‫בשיעור הזה.

‫אז יש פה גם קושייה, ‫למה אני צריך לחזור על זה.

‫כן, מה אתה אומר?

‫העונש הוא לאו דווקא כפרה.

‫לפעמים העונש הוא בא כדי להרתיע.

‫מה להרתיע? זה גם אחת המטרות שלו.

‫מה שהרתיע זה כאילו...

‫במקרה הזה, העונש והכפרה זהים.

‫כן. -אתה רואה?

‫כן, זה דבר שלא ידעתי שתסנה את זה.

‫נו. -לרוב ההוצחים, לא רגעיון בליסטי.

‫כן. -אבל לחזור בתשובה עוד.

‫לא, לחזור בתשובה מתי הם צריכים.

‫לא, לחפר. -לחפר.

‫אז יהיו דרכים אחרות.

‫כן, הקבל של אורחו יש לו הרבה שליחים.

‫כן. -אם הכפרה היא בעלי מדעי

‫החלל שני הערכ בעולם, אז ‫אי אפשר למען את החלל הזה.

‫למה? אבל אפשר לפחות להזן.

‫אבל נגיד, אם השכולה מקווים ‫שהיא אמית בתנבה, אני לא יודע מה...

‫נו. -אתה רואה את כל המחבלים בעולם,

‫זה לא יש לנו את ההרגשה.

‫אנחנו מדברים על הסבל ‫שלה, הסבל שלה זה סיפור אחר.

‫אז מה זה בעלי מדעי? ‫-אנחנו מדברים על כפרת ההורג.

‫הרוצח הזה אנחנו מדברים.

‫עכשיו, נשארת השאלה... ‫בסדר, אז מה שאומר לנו הרמב״ם?

‫שהתשובה התנאי לכפרה. נכון? ככה הוא אומר.

‫אינו מתכפר עד שיעשה תשובה.

‫זאת אומרת שאם אדם הביא ‫את כפרתו ולא עשה תשובה,

‫אין תועלת. ‫אין תועלת לפחות מבחינתו של אותו אדם, נכון?

‫אתה איתי? בסדר.

‫לעומת זה, אם אדם עשה תשובה ‫ולא עשה את כפרתו, האם זה מועיד?

‫האם התשובה שלו מתקבלת?

‫אני חוזר על השאלה. ‫אדם עשה תשובה ולא הביא כפרה,

‫האם תשובתו התקבלה? -כן.

‫כן. בטוח?

‫זו מחלוקת, האמת היא, ‫בין היהדות לבין הנצרות.

‫הנצרות אומרת שהתשובה אין ‫בה תועלת אם לא הייתה כפרה.

‫והיהדות אומרת שהכפרה אין ‫בה תועלת אם לא הייתה תשובה.

‫מהי הנחת היסוד שגורמת למחלוקת הזאת?

‫הנחת היסוד של היהדות של לחזור בתשובה

‫זה לחזור... לאן? לעצמי. למה שהייתי תמיד.

‫הנחת היסוד של היהדות שאתה ‫מלכתחילה רוצה את הטוב.

‫אז למה אתה עושה עבירות? ‫במקרה. זה לא מהותי.

‫ולכן כאשר אדם עושה תשובה ‫הוא חוזר אל משהו באמת.

‫לכן, אפשר לומר, החטא היה טיול מחוץ לעצמו,

‫והתשובה הוא חוזר אל עצמו.

‫לעומת זה, בנצרות, הנחת ‫היסוד זה שהאדם נולד חוטא.

‫הוא נולד אשם. למה? יש החטא הקדמון.

‫כלומר, כל לידה מביאה אותי ‫לעולם שבו אני מלכתחילה

‫לעושה את זעם האל.

‫ולכן זה לא יחזור שאני ‫אשיא תשובה כי לאן אני חוזר?

‫אלא עצמי, אני עצמי רע.

‫אז איך התשובה יכולה להועיד?

‫לכן הנצרות אומרת, צריך ‫קודם כול למצוא איזשהו פטנט,

‫מאגי כמעט, איזה משהו, איזה טריק תיאולוגי,

‫שיאפשר לי להתכפר, ואז התשובה מועידה. ‫בסדר?

‫ולכן הם המציאו את כל ‫הטיאולוגיה שלהם עם הפסיון

‫שצריך קודם כול לעשות ‫כפרה על כל החטאים כי בלי זה

‫כל הצדיקים שבעולם הולכים לגיהינום.

‫איך זה קורא? פסיון? -הפסיון, כן.

‫ומה זה בעצם?

‫הסבל של ישו על עצליו ‫מחפר על כל החטאים של העולם

‫עבור אלה שמאמינים בזה. בסדר?

‫הם קוראים את זה כאילו אוכל חטאים, נכון?

‫אוכל חטאים, לא מכיר.

‫כאילו דבל של משהו מסוים ‫לוקח עליו את החטאים.

‫כן, משהו כזה, כן, כן, בדיוק.

‫אתה אומר...

‫כלומר, אתה אומר, בעצם התפיסה הנוצרית

‫מניחה שבעצם טבעו של אדם הוא רע.

‫אז אתה אומר, אולי זה נכון אצל הגויים, כן?

‫כן, כן, אני מבין, אבל...

‫בכל זאת היהדות מאמינה ‫שתשובה מועילה גם לגוי.

‫אנשי ננבי הוכיחו. כן?

‫מה? -הם לא הכרו עליך?

‫הם השיבו את הגזל. -כן.

‫כן, תחמאס, עכשיו החפה. כן.

‫אבל זה לא שהכפרה הייתה ‫התנאי של התשובה שם.

‫אבל אין גם ביהדות שצדיק ‫סובל בשביל האחרים?

‫וודאי, זה בכלל לא אותו דבר. -למה לא?

‫פשוט זה משהו אחר לגמרי.

‫בנצרות, האדם איננו יכול לחפר,

‫ולכן האלוהה הוא זה שצריך ‫לקחת על עצמו את הסבל הזה.

‫ולכן הם אומרים שאותו האיש אלוהה.

‫מה שאין כן ביהדות, האדם יכול לחפר.

‫איך? ‫למשל, הצדיק אוהב את כולם, אז הוא כולם.

‫אז הסבל שלו זה הסבל שלהם. משהו אחר לגמרי.

‫טוב, אז זו נקודה מאוד ‫משמעותית שהכפרה אינה מעכבת.

‫הדבר הזה מהסביר, טוב, ההלכה תמוהה מאוד.

‫מה ההלכה הראשונה שמופיעה ‫במשנת, כלומר, בתורה שבעל פה?

‫מה ההלכה הראשונה ראשונה? ‫-ממתי קוראים שואלה?

‫זו השאלה הראשונה, אבל ‫מה ההלכה הראשונה שלומדים?

‫יפה. ‫הרי שם כתוב, ממתי קוראים את שמה בערבית?

‫משעה שכוהנים נכנסים לאכול ביטרום מתן.

‫מתי זה? -צאת הכוכבים.

‫אז סוייט הגמרא, למה אתה לא אומר לי?

‫צאת הכוכבים, זה אני יודע מה זה.

‫אני צריך עכשיו להבין, שעה שהכוהנים נכנסים

‫לאכול ביטרום מתן, זאת ‫אומרת, זה צאת הכוכבים.

‫מזה אני לומד שקריאת שמה זה נצאת הכוכבים.

‫אומרת הגמרא, לא.

‫כוונת התנאי איתה, מלתא גבור חק המשמעלן.

‫הוא רצה ללמד אותנו משהו בדרך,

‫בקפרה לא מעקבה, שינה קפרה מעכבת.

‫כי הרי מה זה? ‫למה הכהן יכול לאכול ביטרום מתו

‫כבר משעה שהוא נכנס לאכול ביטרום? ‫מאיפה הוא נכנס, אגב?

‫אבל מאיפה הוא נכנס? נכנס לאן?

‫באיזה עזרה? הוא חלק לתרומה בעזרה?

‫איפה הוא היה בחוץ? הוא הלך לטבול.

‫הוא הלך לטבול אחרי הצהריים, ‫המקוורות היו מחוץ לעיר,

‫ועכשיו הוא נכנס לעיר ‫לאכול ביטרומה, זו הכוונה.

‫ככה מסביר המלך את שלמה שם.

‫אבל המקוורות היו סופריים אחת?

‫המקוורות היו בדרך כלל ‫מחוץ ליישוב, ברוב המקומות.

‫הלך לטבול, במקווה וכולי. ‫-הם היו רק במצורה?

‫מצורה? מי אמר שהם במצורה? ‫כל כהן שהיה תמיד, לא דווקא...

‫עכשיו, הוא נכנס לאכול ביטרומה.

‫עכשיו, מה צריך לעשות כהן שנטמע?

‫צריך לעשות שני דברים. ‫א', להתאר, הוא בא השמש ותאר.

‫ומה הוא צריך לעשות בבוקר? להביא קורבן.

‫הוא לא מביא קורבן בלילה. אז אולי תגיד,

‫אתה תאכל ביטרומה רק אחר שתביא את הקורבן. ‫נכון?

‫תחפר, ואז הקורבן, ואז תוכל לאכול ביטרומה.

‫מה אומרת התורה? הוא בא השמש ותאר,

‫ואחר יאכל מן הקודשים.

‫זאת אומרת שכפרה אינה ‫מעכבת אותו מלאכול ביטרומה.

‫עכשיו, זה מדהים, הדבר הזה. ‫זה אומר שההלכה הראשונה

‫שהמשנה לימדה אותנו, ‫עוד לפני שהיא לימדה אותנו

‫מתי קוראים את שמה בערבית, היא ‫לימדה אותנו שכפרה אינה מעכבת.

‫זה מה שיש לתנא ללמד אותך?

‫במיוחד שזו משנה מפורשת במסכת מנחות.

‫אז כך שאנחנו לא צריכים שזה ‫יהיה כתוב במסכת ברירה חוד,

‫אלא שהמשנה נכתבה על רקע היסטורי מסוים.

‫הרי המשנה נכתבה אחרי החורבן.

‫ואז התחילה להופיע הטענה הנוצרית.

‫מה הטענה הנוצרית? ‫שעם ישראל, כיוון שאין לו קורבן כפרה,

‫אין לו מסבך כפרה, לא יכול להביא קורבנות,

‫אז הוא נזוף. ‫הוא כבר לא מגלה את ייחוד השם.

‫הרי מה זה לקרוא את שמה? ‫זה לומר שהשם מכיל את שמו על עם ישראל.

‫שמה ישראל, השם אלונו, השם אחד.

‫ומתי, האם בכלל ניתן לקרוא את שמה?

‫כלומר, לומר שאתה עם השם ‫בערבית, כשהלילה של הגלות מגיעה.

‫אז אתה לא יכול להתחיל את התורה ‫שבעל פה בלי לברר את הנקודה הזאת.

‫איך אתה מברר את הנקודה הזאת? ‫אתה אומר כפרה, לא מעכבת.

‫הנה, יש לי ראייה מהכתוב שכפרה לא מעכבת.

‫ולכן עם ישראל יכול ‫להמשיך לטעון שהוא עם השם.

‫שמה ישראל, השם אלונו, השם אחד. ‫בסדר? אתם מבינים שיש השלכות,

‫יש למה תיאולוגיות אדירות ‫להלכה הפשוטה הזאת

‫שאין כפרתו מעכבת אותו מלכל ביטרומה.

‫אתם ברור? טוב.

‫אז זה מה שאומר כאן הרמב״ם, ‫שאינו מתכפר עד שיעשו תשובה

‫וידווי דברים שלמה, וידוודה אשר חטאה עליה.

‫וכן, זה לגבי חייבי חטאות ואשמות.

‫וכן, כל מחויבי מיטות בדין ומחויבי מלכות.

‫אין מתכפר להם במיטתם או ‫בלקייתם, עד שיעשו תשובה וידוודו.

‫וכן, החובל בחברו והמזיק ממונו.

‫אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו.

‫זה בדין חייב אותו, הוא הוציא צ'ק, שילם.

‫אינו מתכפר עד שיתוודה ‫ויעשו מלעשות כזה לעולם,

‫שנאמר, מכל חטאות האדם, לאו ‫דווקא חטאות שעליהן אתה מביקור.

‫הווידוי זה לא כפרה.

‫זה מה שלמדנו בשיעור שעבר.

‫אה, נכון שלא הייתה בשיעור שעבר, ‫אבל למה לא שמעת אותו בהקלטות?

‫מה זה? -זה השיעורים האחרים שלך.

‫תשמע, שיעורים אחרים שלי. ‫הבעיה היא ככה, אני יכול לענות לך,

‫אבל אז יגידו לי כל החבר'ה האחרים, ‫אבל כבר שמענו את זה בשיעור הקודם,

‫מה אתה חוזר? שאלה מהם מבטרים. מה?

‫-צריך אחד לציבור. ‫-צריך אחד לציבור, אז אתה אומר שלא.

‫בסדר. -לא, הציבור רוצה. ‫-הציבור רוצה? אתה הציבור.

‫טוב, הציבור אומר שהוא רוצה. ‫הווידוי זה חלק מהתשובה.

‫בסדר? מעניין. ‫דווקא אצל הנוצרים הווידוי הוא חלק מהכפרה.

‫זה בדיוק הפוך. כן? -זה גם כפי הקבוצה שלו,

‫אפשר לומר, זה גם כפי הקבוצה ‫שלו, זה גם כפי הקבוצה ברוך הוא?

‫לא, זה רק כפי הקבוצה ברוך הוא. ‫-אבל אם אתה אומר...

‫זה משהו אחר? זה חיוב אחר.

‫כי הוא הזכיר, זה בהמשך. ‫-בעצם, אז אם מישהו מטבל מלכות,

‫ואז הוא עושה תשובה, אז ‫כל כך פעם הוא מטבל מלכות

‫כי זה לא נחשב?

‫אדם לקה בלי תשובה. כן? אז קודם ‫כול, בדין אסור מה שהם צריכים לעשות.

‫עכשיו תשובתו לא התקבלה ‫כי הוא לא עשה תשובה.

‫עכשיו הוא עושה תשובה, התשובה תו מתקבלת.

‫מה עם מלכות? ‫הוא לא יכול לקבל מלכות שנייה.

‫בדין לא יכול לקוט אותו סתם. ‫אז יש אסטרטגיה אחרת

‫שמבוררת בהלך הדלת. ‫איך נדע מה כתוב בהלך הדלת?

‫אנחנו צריכים קודם כול ללמוד ‫הלך הב' ואחרי זה הלך הג',

‫ואולי גם נגיע בהלך הדלת. ‫טוב, עד כאן הלך האלף, ברור?

‫אפשר להמשיך? הלך הב'? יאללה.

‫סעיר המשתלח.

‫לפי שהוא כפרה על כל ‫ישראל, קוהן גדול מתוודה עליו,

‫בלשון כל ישראל, שנאמר, והתוודה ‫עליו את כל אבונות בני ישראל.

‫טוב, הדבר הזה הוא מאוד מוזר.

‫אני יכול להבין שהסעיר המשתלח ‫הוא כפרה על כל ישראל. אני יכול להבין.

‫אבל איך יכול להיות שמישהו מתוודה בשבילי?

‫להתוודות זה משהו שכפי ‫שאמרנו, חלק מהתשובה.

‫אני לא יכול להגיד למישהו, ‫תשמע, אומנם כתוב בתורה

‫'ואהבת לרחק המוחה, אבל ‫היום אין לי כוח לאהוב את חברי',

‫אני ממנה אותך, שליח, לההוב במקומי'.

‫אפשר להגיד את זה? לא. ‫למה? כי מצווה שהיא שייכת

‫לחוויה הפנימית, היא לא יכולה ‫לעשות, אלא על ידי האדם עצמו.

‫נכון? ‫איך הוא יכול לדעת את החטאים של כולם?

‫לא, כתוב, וידוי. הסעיר הוא כפרה,

‫אבל לפני שהוא שולח את הסעיר, הוא מתוודה.

‫זה שני דברים שונים. -זה חיים התשובה.

‫כן, זה חיים התשובה, והוא ‫מתוודה על לשון כל ישראל.

‫איך הוא יכול לעשות את זה? ‫-זה לא חום, זה לא עדן.

‫נגיד שזה בנוסף, אז זה פרסה, זה בקהילו.

‫הוא אומר, 'אנא ה' חתאו ‫עבו פשעו עמך בית ישראל'.

‫ככה באמת הוא היה אומר, נכון?

‫הוא לא חתאו. -לא, כל ישראל.

‫אבל על כל ישראל, על כל האווירות כולם,

‫הוא מתוודה, איך הוא יכול להעושה דבר כזה? ‫יש פה משהו לא מובן.

‫אני עוזר לנושא קצת להסביר את זה. ‫-יש כאלה שלא חתו.

‫בסדר, יש כאלה שלא חתו, ‫אבל אלה שחתו, הוא מתוודה.

‫יש מישהו באונולולו מישראל שחתה,

‫והכהן הגדול מתוודה על ‫החתאים שלה הוא באונולולו.

‫הוא בכלל לא יודע מה קורה שם.

‫הוואטסאפ סגור ביום כיפור.

‫רגע, הרב אומר שהוא מתכפר, ‫אפילו אם הוא לא מתכפר,

‫לא מתכפר. -ואני לא אמרתי שהוא מתכפר

‫או לא מתכפר. דבר קודם כול שאלת הווידוי.

‫על הכפרה של הסעיר, ‫האם זה מחפר או לא מחפר,

‫זה יהיה לזה הסבר בהמשך.

‫לא, זאת אומרת, הוא לא מתכפר.

‫זאת אומרת, האם הווידוי של ‫הכהן פותר אותו מלתוודות?

‫לא, יכול להיות שלא פותר אותו מלתוודות. ‫אני, למשל,

‫אדם פרטי חתה, הוא צריך לתוודות.

‫הוא לא יכול להגיד, הכהן עשה את זה בשבילי.

‫אז אני שואל, איך הורא ‫הווידוי של הכהן הוא פרסה?

‫חס ושלום. -לא, שאלה.

‫אני רק שואל, כן, אני לא...

‫אבל זה הכוח של הכהן גדול. -שמה?

‫הוא מתכפר, הוא מחפר על מרחב הטראר.

‫אני שואל, איך? -בגלל שהוא השליח של ההם.

‫אבל איך הוא יכול להיות ‫שליח לחוויה פנימית?

‫וידוי זה דבר שנעשה מתוך תשובה.

‫הוא לא יכול לעשות תשובה בשבילי.

‫לא מייצג את הרוח הפנימית של כל זה.

‫אז כאן אני רוצה להסביר ‫נקודה מאוד משמעותית.

‫יש הבדל בין אופיו של ‫האדם בזמן שבית המקדש קיים

‫וכשהוא לא קיים.

‫אנחנו רגילים שכל אחד מאיתנו הוא אישיות.

‫כלומר, יש לו אני.

‫יש האני שלי, יש האני שלך, יש האני שלו. ‫נכון?

‫כל אחד מאיתנו, אני.

‫עכשיו, מה קורה בין כל האנג'ים האלה?

‫יש קשרים.

‫אפשר לעשות רשת.

‫אני קשור אליך, קשור אליה, קשור ‫אליו, קשור על זה, קשור על זה.

‫יש קשרים, אפשר לקורא להם ‫קשרים חברתיים, משפחתיים, כלכליים,

‫לא משנה מה.

‫יש קשרים בין הפרטים.

‫אבל נקודת המוצא היא קודם כול אני.

‫שתיים, הקשר ביני לביןך.

‫זו התפיסה בעולם הפוסט-מקדשי.

‫בזמן שבית המקדש קיים,

‫התפיסה של האדם את עצמו היא בדיוק ההפך.

‫קודם כול קיימת הרשת.

‫מתוך הרשת הכוללת ‫את כולנו, יש לי גם כן אני.

‫אני חלק מן הכלל.

‫יוצא לפי זה שמובן מדוע העונש החמור ביותר

‫שבו התורה מאיימת על האדם, ‫זה שהוא יהפוך לאינדיבידואל.

‫אם אתה תעשה כזה דבר, ‫תהיה ונחרטה הנפש ההיא מעמה.

‫כלומר, אתה תהפוך להיות יחידה.

‫בימינו, אם אתה תאמר לאדם, ‫אתה תהפוך לאינדיבידואל, זה פרס.

‫האדם רוצה לממש את עצמו.

‫רק מה שאת אוהבת, רק מה ‫שאת חושבת שיהיה לך טוב, תעשי.

‫למה זה לא צריך?

‫לא, זה בעצם ההנחיה היום.

‫תחשוב על עצמך, אל תחשוב על הכלל.

‫הכלל הוא משני, בעוד שבזמן ‫שבית המקדש קיים, הכלל הוא העיקר.

‫הכלל הוא יוצא לפי זה, שבהחלט ‫יכולה להיות אישיות, הכהן הגדול,

‫במקרה שלנו, שהוא מרכז ‫בקרבו את כל הכלל כולו.

‫ולכן כשהוא מתוודא, מתרחש אצלי שינוי.

‫משהו בי השתנה.

‫ולכן זה לא פרסה, אלא זאת מציאות. ‫כן, מה אתה אומר?

‫האם בגלל המצב הזה, שאתה גם היה להם כזה,

‫לשון הרעיה כזה, תפו גדול? ‫-נכון, בדיוק זה.

‫כלומר, כי הפגיעה בזולת זה משהו נורא.

‫במיוחד עם... מה? ‫-איך הוא יודע למרים את זה?

‫זה עובר דרכו. זה לא מפורט.

‫זה לא מפורט, אבל זה נמצא שם. כן?

‫בבית המקדש השני הייתה אפרץ תפוצת סלען.

‫נכון. אז בית המקדש השני,

‫זה מין קלעיים כזה. ‫ייצור קלעיים בין שתי התקופות.

‫הרי ירמיהו ויחזקאל, שניהם אומרים,

‫אבות אכלו בוסר, שיני בנים תקהנה.

‫זה דבר המובן מאליו.

‫אבא שלי חטא? ברור שאני סובל מזה.

‫לעומת זה, בא יחזקאל באיזשהו שלב ואומר,

‫בן לא ייסע באבון האב. כן? ‫כלומר, זה חידוש של יחזקאל הנביא.

‫המדרש תנחומה אומר, עד יחזקאל ההנהגה הייתה

‫שפוקד אבון אבות על בנים, ומי ‫יחזקאל ואילך לא יומתו אבות על בנים.

‫כלומר, משהו השתנה בעולם.

‫ולכן גם, לכן לנו קשה להבין איך ‫הקוהן הגדול יכול להתוודות על כולם,

‫אבל אז היה אפשר להבין. ‫זה הדבר הזה היה מובן לכל העולם.

‫אבל אם השנה הייתה מוכרדת ‫לנו בגלל שהתקופה בחייה

‫הייתה מפלוה בכלל, זה יעשה שהנביאים ככה...

‫הם מפחדים על שפיחות דמים כל כך גדולות. ‫-על שפיחות דמים, כן.

‫שפיחות דמים, אבל לשון הרע לא. ‫קצת, אבל רוב הטענות של הנביאים

‫זה על שפיחות דמים, גילוי ‫הרעיות ועבודה זרה. נכון?

‫כן, כן, ברור. אבל זה התגברות היצר.

‫היצר היה חזק גם. -אבל איך הגילו אותם?

‫אבל נגיד, כשהייתה שונה דם, ‫איפה אתה מדרג לשון הרע באווירות?

‫הוא היה מדרג את זה מאוד גבוה. ‫-מען דבר שהוא רצח?

‫לפעמים, כן. מה אתה אומר?

‫כי אתה לא חי בתקופה ‫ההיא, אתה חי בתקופה אחרת

‫שבה נגיד רצח נחשב דבר נורא, והשון הרע...

‫כולם מכילים בזה, נכון? הגמר אומר.

‫מה הוא אומר? טוב, אז בואו נמשיך.

‫סעיר המשתלח, לפי שהוא ‫כפרה על כל ישראל, כהן גדול,

‫מתוודה עליו על לשון כל ‫ישראל שנאמר והתוודה עליו

‫את כל אבונות בני ישראל.

‫עכשיו אנחנו נכנסים לכפרה. ‫סעיר המשתלח מחפר

‫על כל אווירות שבתורה. ‫פששש, סעיר אחד מסכן.

‫כן? זרוק מן הצוק. ‫הוא מחפר על כל אווירות שבתורה.

‫הקלות והחמורות, בן שעבר ‫בזדון, בן שעבר בשגגה,

‫בן שעודה לו, בן שלא עודה ‫לו, הכול מתכפר בסעיר המשתלח.

‫וואי, יופי. -איך?

‫למה זה שזורקים עז? -לא, זה לא עז,

‫זה כבר תאיש, הוא כבר גדל. ‫-איך זה הפעולה הזאת?

‫כאילו, אם החילה... -טוב, זה בכלל שאלה,

‫איך קורבנות עובדים. אבל נגיד ככה, יש...

‫אני רוצה להריח ריח של ורדים. ‫יש שני אופנים לעשות את זה.

‫האפשרות האחת זה לקחת זר ורדים להריח,

‫ואז אני מריח ריח של ורדים. ‫יש אפשרות אחרת לגמרי, בלי ורדים.

‫אם אני תוקע אלקטרודה בדיוק במקום, במוח,

‫שמריח ורדים, אני אריח את כל הדבר. נכון?

‫זאת אומרת שיש פעולה ‫מבחוץ, יש פעולה מבפנים.

‫המקדש זה כמו מוח. שם כל דבר זה אלקטרודה.

‫בסדר. אז אפשר להבין שיש שני פעולות

‫שמרכזות את זרמי החיים של כל המציאות,

‫ושם אתה פועל. בסדר? אכן, זה כזה משמעותי.

‫קורבן התמיד וכל העבודות של המקדש.

‫דבר שרחוק מאוד מהתפיסה של האדם המודרני.

‫כי האדם המודרני חי ‫בניתוק בינו לבין הכללות.

‫כן, מה אתה אומר?

‫מה אתה אומר כשרמב״ם הוקח את הכללות שלו?

‫מי אמר? הוא אומר כל האווירות.

‫אז הוא אמר את זה.

‫אני לא מבין. הרמב״ם קרא את זה ‫בגמרא והגמרא קרא את זה בתורה.

‫זה לא הרמב״ם המציא את זה.

‫זה פסוק מפורש בספר ויקרא.

‫ונעשה עליו השייר את כל עבונות בני ישראל. ‫כתוב.

‫אז לכאורה למה יש כל הכפרה ‫והביבליים שאתה שיימש?

‫אז נשארת השאלה, מה קורה אם ‫תופסים את הרוצח אחרי יום כיפור,

‫אחרי שנשתח השייר? נכון? ‫הוא כבר לא צריך כפרה.

‫אבל לכאורה... -כל הכפרה שאני מבין,

‫היא צריכה לעשות חטא, צריכה לצלול...

‫נכון, אז יכול להיות ‫שכל זה זה לפני יום כיפור.

‫לפני יום כיפור, אדם ‫רוצה לחפר, יש פרוצדורה.

‫אחרי יום כיפור, אבל לא צריך מקופר.

‫אם לא יעשו את זה, הוא לא צריך לקופר.

‫לא, הוא צריך להביא את הקורבן שלו,

‫הוא צריך להיארג, לא משנה, כי ‫יש חיוב חוץ מזה להביא קורבן.

‫הכפרה כבר נעשתה. זה סעיר המשתלח, כן.

‫אבל מה זה חיוב לקורבן? ‫-אז זה חיוב לקורבן,

‫זה משהו אחר, זה מדין אבעת קורבן.

‫יש לו מצווה, מדין מצווה. -כפרה.

‫כן. -מאדם אשר מנסה חטא,

‫הוא מגיע לשמיים נקי? ‫-כן, נקי. -כאילו לא זוכר? -כן.

‫אבל אין לך יכולות לרצוח, ‫לרצוח, לרצוח, ולכן...

‫עשה תשובה. הרי פה יש עוד שלוש מילים

‫שאני עוד לא קראתי, אבל ‫חשבתי שאתה זריז ותקרא אותם.

‫והוא, כלומר, בתנאי, שעשה התשובה.

‫אז גם את הערופה? ‫-אז אם תופסים אותו גם אחרי

‫העגלה הערופה, הורגים אותו, כן? ‫נכון? כתוב,

‫אתה תבהר דם ענקי, רשיק שם כותב,

‫אף על פי שנשלחה, שכבר ערפו את העגלה,

‫אבל אם תופסים את הרוצח, הורגים אותו.

‫כי לא תגידי, כיוון שהייתה עגלה ערופה.

‫כי הרי כתוב, היא נקפר להם הדם, לא לו.

‫אז לא הכפרה זה מה ‫שמחזיר את האיזון למציאות?

‫וודאי שהכפרה מחזירה את האיזון למציאות.

‫לא, זה החזיר את האחריות של זקני העיר.

‫כי העגלה הערופה לא באה ‫לחפר עליו, באה לחפר עליהם.

‫מבחינת האחריות שלהם, ‫שלא פתרו אותו בלוויה וכולי.

‫על זה באה העגלה הערופה.

‫הרוצח שרוצה, זה עובדה עם...

‫וודאי, יש מצווה להרוג אותו.

‫אבל בגלל זה, החזיר את ה...

‫לא, זה שאנחנו הורגים את ‫הרוצחים, יש לזה כמה סיבות.

‫אחת הסיבות זה הסדר החברתי.

‫יש מצווה בתורה להרוג את הרוצח,

‫בלי קשר לשאלה אם זה מחפר עליו או לא.

‫נגיד תפסת אותו, הוא לא עושה תשובה,

‫אתה הורג אותו או לא? ‫אתה הורג אותו בכל זאת. נכון?

‫טוב, אז והוא שעשה תשובה.

‫עד עכשיו, מה שקראנו,

‫הייתי אומר, מתפייס היטב ‫עם החוש המוסרי שלנו.

‫הוא צריך לעשות תשובה. עשה תשובה,

‫סער המשתלח עוזר. בסדר?

‫מה קורה אם לא עשה תשובה?

‫האם סער המשתלח מועיל או לא? ‫מה אתם אומרים?

‫איך אפשר לדעת?

‫צריך לקרוא. בוא נקרא.

‫אבל אם לא עשה תשובה, אין ‫הסער מחפר לו, אלא הלקלות.

‫כאן אני נופל מהכיסא כמעט. -מה זה הקלות?

‫מה? -מה הגדרה של הקלות?

‫זה המשך של השאלה, ומה ‫הן הקלות ומה הן החמורות?

‫הוא שואל את זה בהמשך.

‫אבל קודם כול, לפני שאני ‫מגדיר מה קלות ומה חמורות,

‫יש פה דבר שהוא לכאורה ‫סורט אותי מבחינה מוסרית,

‫כי זה עומד בניגוד למה ‫שאמרתי בתחילת השיעור.

‫איך הרמב״ם יכול לחלוק ‫על מה שאמרתי בהתחלה?

‫שלפי היהדות התשובה התנה אל הקפרה,

‫ופה יש לנו מקרה שאדם לא ‫עשה תשובה על העבירות הקלות,

‫ובכל זאת הסער מחפר.

‫אבל זה לא... ‫בסדר, אבל פה אין על החקיר רבי יהודה הנשיא.

‫לא על החקיר רבי, אלא על החקיר חכמים.

‫ובכל זאת אנחנו רואים שמתקפר?

‫איך זה יכול להיות?

‫יש פה קושי מוסרי מובנה. ‫עד כאן מרואה השאלה?

‫טוב, בואו נתקדם עוד צעד לפני שניתן תשובה.

‫ומה הן הקלות ומה הן החמורות?

‫החמורות הן העבירות שחייבים ‫עליהן מתעדבדין או כרת,

‫ושוב עד שבע השקר, אבל פי שאין בהן כרת,

‫הן הן החמורות. ושאר מצוות לא תעשה.

‫ומצוות עשה שאין בהן כרת, הן הקלות.

‫זאת אומרת, שאלה, מי שאוכל ‫חלב, זה מהחמורות או מהקלות?

‫מהחמורות. -מהחמורות, למה?

‫כי הוא חייב כרת.

‫מי שאוכל חזיר, מהקלות או מהחמורות?

‫מהקלות. -מהקלות.

‫לא חייבים על זה כרת.

‫יוצא לפי זה ציוך כזה, אדם לסעודה מפסקת

‫אכל חזיר.

‫הוא אכל הרבה כי הוא ‫רוצה להחזיק מעמד בצום.

‫עכשיו, יש לו אפילו, במזווה, ‫יש לו גם חזיר למוצאי הצום.

‫עכשיו, מרוב שהוא אכל, לפני הסעודה המפסקת,

‫הוא נרדם כל היום. ‫יום כיפור עבר עליו בשינה.

‫מאירים אותו אחרי הצורה, הם אומרים לו,

‫התקפרת, התקפרת, הסעיר נשלח.

‫אה, יפה, חודר נשם. בסדר.

‫עכשיו, זה שער אוריה, לא?

‫טוב, אם הוא יוכל את ‫החזיר במוצאי יום כיפור,

‫אז יש לו עכשיו אווירה חדשה.

‫יכול להיות שהוא לא יוכל.

‫אבל יש פה דבר לא מובן. ‫הוא עושה בכוונה, בזדון,

‫הוא עושה בזדון אווירה, ‫שלא חייבים עליה כרף,

‫והסעיר מחפר.

‫רוצים תשובה? טוב.

‫קודם כול, אני אגיד לכם ‫איך רבי מנחם המאירי

‫ניסח את ההלכה הזאת. הרי המאירי הולך,

‫ברוב ההלכות הוא הולך בעקבות הרמב״ם,

‫הוא אפילו מעתיק את לשונו של הרמב״ם.

‫המאירי, כשהעתיק את ההלכה הזאת, כותב כך,

‫אם לא עשה תשובה גמורה,

‫אין הסעיר מחפר לו אלא הלכלות.

‫מה? אם לא עשה תשובה גמורה.

‫זאת אומרת, הנחת היסוד של המאירי,

‫שלא ייתכן שאדם כזה לא עשה קצת תשובה,

‫עשה חצי תשובה, איך אני ‫יודע, הוא צם ביום כיפור.

‫אז למה הוא אוכל חזיר?

‫הוא אוכל חזיר כי יש לו יצר ‫הרע, אבל זה לא ממש הוא מזדהה.

‫כלומר, הוא אומר, אוף, אלווי, ‫והייתי כמוך נמנע מאכילת חזיר.

‫אם הייתי כמוך... מלא אני, ‫הפיקורוס, אבל אתה דתי.

‫יש מאמירה כזאת, נכון?

‫זאת אומרת שעצם השותפות ‫שלו בצום עם כלל ישראל

‫זה מראה על קצת שייכות.

‫ואז יוצא שכמו שאמרנו לגבי הווידוי, ‫שהווידוי פועל איזושהי פעולה באדם,

‫כשהסעיר משתלח, משהו משתנה בו, באותו אדם.

‫אז זה לא שזה מנותק לגמרי מהתשובה הדרבה,

‫כיוון שבזמן שבית המקדש קיים, ‫האדם מלכתחילה מחובר אל הכלל,

‫לא כמונו, ממלא השילוח ‫של הסעיר לזזל מחפר עליו.

‫זה מובן. ‫והראייה זה שהוא לא עובר האווירה חמורה.

‫כי אם הוא היה עובר האווירה חמורה, ‫זה היה אומר שהוא חפץ בניתוק מן הכלל.

‫אבל כאן הוא לא עובר את ‫האווירה חמורה, הוא צם.

‫כן, מה אתה אומר?

‫יש לי קצת תשובה, כן? ‫זה כמו שהוא מרגיש שייכות לזה.

‫איך אומרים? אני לא פחות יהודי ממך.

‫מכיר את הביטוי הזה?

‫אני אמנם לא שומר שבת, ‫אבל אני לא פחות יהודי ממך.

‫מה זאת אומרת? ‫אני שייך, זה סבא שלי היה רב.

‫אז זו הכוונה שהדבר היה. ‫-ואם הוא לא צם, הרב?

‫אם הוא לא צם, אז זה לא עובד.

‫כי אז הוא החריט את עצמו מן הקיום.

‫הוא החריט את עצמו מן הפעולה של הסעיר.

‫איך הרב אומר שצום זה התשובה לא כמו רבים?

‫לא, כי... לא, הבאתי את דברי המאירי.

‫עכשיו, איך המאירי הבין את זה?

‫הוא מבין שהרי אדם כזה... ‫למה יש הבחנה בכלל

‫בין הקלות לחמורות?

‫אם אני לא מוכן לעבור אווירות חמורות,

‫זה סימן שגם כשאני עובר את הקלות, ‫זה לא לגמרי שאני מזדהה עם הקלות.

‫כי אם לא היה אכפת לי בכלל, ‫הייתי עובר גם על החמורות

‫וגם על הקלות.

‫נכון, אבל זו ההבנה של המאירי בדבר הזה.

‫כלומר, מה הביא את המאירי לכתוב את זה? ‫זו השאלה.

‫אני לא יודע. אני מביא לכם את המאירי.

‫מה רע לך עם המאירי? לא טוב המאירי.

‫חיסורים מחסרה.

‫גמורה הכוונה שהוא החליט ‫לא לעשות את זה יותר.

‫זו הכוונה.

‫הוא אומר, אני אשתדל.

‫לא, לא. זה לא תשובה. זה בדרך.

‫זה לא חסר משמעות.

‫אדם שעושה כאילו תשובה, ‫אבל יש לך תשובה של רמייה.

‫הוא עושה תשובה, אבל הוא מתכוון לחטוא.

‫אז זה לא נקרא תשובה ‫באמת, אבל אי אפשר להגיד

‫שזה חסר משמעות. יש משהו בזה.

‫אבל מה זה להשתמש פה?

‫שבא להתמודד או לא להתמודד או לא?

‫אולי שערות או לא? ‫-כי המאירי הוא לא הרמב״ם.

‫מה, אבל אני חושב שזה הרמב״ם. זה רמב״ם.

‫בסדר, אבל הוא יכול להשתמש גם בעברית שלו. ‫זה בסדר.

‫טוב, כל ההלכה הזאת היא ‫משמעותית מזמן שיש סעיר משתלח.

‫אבל היום אין לנו סעיר המשתלח.

‫כשבעזרת השם, אינשאללה, בקרוב זה יתחדש,

‫תהיה בעיה, כי יהיו מחנות ‫של מפגינים עם מועלים,

‫הסעיר לא יעבור. ‫צער בעלי חיים, כל מיני דברים כאלה.

‫אבל... -מה נעשה?

‫ננסה למצוא פתרון. בסדר? -אבל איפה יחסות?

‫אני יודע, יהיו כל מיני דברים. טוב.

‫הלכה ג'.

‫בזמן הזה שאין בית המקדש ‫קיים, ואין לנו מסבך כפרה,

‫אין שם, אלא תשובה.

‫התשובה מחפרת על כל העבירות.

‫אני עוד יותר המום פה. מה זה הסיפור הזה?

‫אז מה יותר כדאי? ‫שיהיה בית מקדש או שלא יהיה בית מקדש?

‫שלא יהיה בית מקדש.

‫כלומר, אני במקום להשקיע ‫כל כך הרבה כסף במקדש,

‫גם בבנייתו, גם בהחזקתו, ‫גם בכל התככים הפוליטיים

‫שיש על מינוי כהן גדול ‫וזה וכו', הוא יותר פשוט.

‫עושה תשובה, גמרנו. מחפר על כל העבירות.

‫אז למה מתפללים שבית המקדש ייבנה?

‫זה לא מובן, הסיפור הזה. ‫נכון? לא. אז מה עושים?

‫משיכים לקרוא? לא, זה לא עוזר.

‫אפשר היה להגיד, בית המקדש מועיל

‫כדי שלא יצטרך לעשות תשובה על הקלות. נכון?

‫כי הרי הקלות, אמרנו, ‫זה מתקפר גם בלי תשובה.

‫מה שאין כן היום, קלות ‫לא מתקפרות בלי תשובה.

‫אז עכשיו זה בעיה, אני צריך ‫לעשות תשובה על הקלות.

‫לא כל כך בא לי.

‫אז אני מוכן שבית המקדש ‫כדי שיחפר לי על הקלות.

‫זה אפשרות לומר. בסדר?

‫גם קרוב, צעירי עם מחפר ‫עבירות שעשית ולא ידעת גם, נכון?

‫כן, זה נכון. נכון, נכון.

‫אז יש יתרונות, יש יתרונות במקדש. מה?

‫זה מחפר גם על כלל המקדש.

‫אה, זאת אומרת, השאלה ‫היא איזה סוג כפרה זה.

‫יש כפרה כלל-ישראלית, יש כפרה פרטית.

‫הרי בזמן שבית המקדש היה ‫קיים, איך עבר יום הכיפורים?

‫אז יש כמה דברים.

‫מהמקורות, כי אני מבין ‫מהמקורות תקופת התנאים וכו'.

‫לא היו ימים טובים לישראל ‫כי יום הכיפורים ו-15 באב.

‫בנות ישראל יוצאות לאכול בקרמים.

‫כלומר, בנות ישראל לובשות בגדי לבן.

‫הקיץ הזה, תתבשי לבן, תתפללי לטוב.

‫באמת, הן הולכות לרקוד בקרמים.

‫מה עושים הבחורים, בחורי ישראל, לא נשואים?

‫עושים שידוח כללי. יוצאים לצפות בבנות.

‫ואז הבנות, אלה שיפות, אומרות ככה,

‫העשירות אומרות ככה, המכוערות אומרות ככה.

‫יש כל מיני דברים, וזה היה יום טוב לישראל.

‫וככה היו מתחתנים אז.

‫היו קובעים את הוורט במוצאי יום כיפור,

‫ואת השבע ברכות בסוכות, הכול בסדר.

‫ככה זה היה. ‫בסדר, אבל בעם ישראל לא כולם רווקים ורווקות

‫או בגיל להתחתן.

‫מה עשה אדם שרוצה... יש לו שדה של כישואים,

‫הוא מפחד שיבואו גנבים. ‫אז מה הוא צריך לעשות?

‫הוא צריך לשמור על השדה של הכישואים, נכון?

‫שדה הכישואים, וזה מותר לשמור ‫על שדה הכישואים ביום כיפור, נכון?

‫יש רק בעיה אחת, מה קורה אם הוא צריך בדרך

‫לעבור דרך עמת מים? ‫אסור להתרחץ ביום כיפור.

‫יש לו לדבר גם על איסור לכבס ביום כיפור.

‫אז מה אומר את המשנה? מותר לו לעבור במים

‫כי המטרה שלו זה לא להתרחץ, ‫הוא הולך לשמור על הכישואים.

‫אבל מותר לו בהלוך, אבל אסור לו בחזור.

‫לא כאילו לא בחזור. זאת אומרת, הוא תקוע

‫עד הנעילה עם הכישואים, ‫נגמר את הנעילה, הולך הביתה.

‫בסדר? זה מי שיש לו כישואים לשמור.

‫מי שאין לו כישואים ‫לשמור, מה הוא הולך לעשות?

‫הוא הולך ללמוד אצל הרב שלו. ‫הרי זה יום פנוי. אסור לעשות מלאכה.

‫אז מה היו עושים הרבנים? היו מלמדים תורה.

‫מה עושה אדם שצריך ללכת ‫ללמוד אצל רבום ביום כיפור

‫ולעבור במים? מותר לו? -כן.

‫מותר לו גם בחזור. ‫חכמים, אמרו, בשביל לימוד תורה,

‫מותרים לך להיכנס במים פעמיים ביום כיפור.

‫אדם שלא רוצה ללמוד תורה, אין ‫לו כישואים והוא לא צריך להתחתן.

‫הוא כבר נשוי, זה עוד לא הזמן. ‫אז מה יש לו לעשות?

‫הוא הולך למקדש. ‫נגיד הוא גר בירושלים, הוא הולך למקדש.

‫יאללה, בוא נלך למקדש, נראה מה קורה שם.

‫מה קורה בשעריה? תחרויות.

‫הכוהנים, הרי צריך עכשיו, שחטו את הפער,

‫מחלקים אותו ל-13 חלקים, ‫וזה כמו עליות לתורה.

‫אז מי זוכה בראש, להביא ‫את הראש על ראש המזבח.

‫שזה הדבר המכובד ביותר, ‫זה כמו שישי, עליית שישי.

‫ואז עושים עליה, יש כבש ‫על המזבח, עושים תחרות.

‫מי שרצה יותר מהר, מי שמגיע, ‫מקבל עידוד מהקהל כמובן.

‫חנה, ניה, חנה, זה משהו ש...

‫זוכה בראש, אחר כך אמרו שהיו שם מריבות,

‫הורידו מהמזבח וזה, אז עשו פיס, כן?

‫עם עדן דינו, עם אצבעות וכולי וכולי.

‫רק שאסור להוציא את ‫הבוהן במקדש כי אפשר לרמות,

‫כל מיני דברים כאלה.

‫זו גם אווירה טובה, אבל ‫כמה אנשים כבר יכולים

‫להיכנס לאזרת ישראל,

‫והכוהנים והעם העומדים ‫באזרה, כשהיו שומעים את זה.

‫אז בקיצור, יש כאלה שהלכו ‫לראות מה קוראים הסעיר.

‫זה גם אטרקציה.

‫אז כתוב שהאיש שלוקח את הסעיר איתו למדבר,

‫הוא צריך לעשות 12 קילומטר.

‫12 קילומטר. ומה? -בצום.

‫בצום, במדבר.

‫אז ההלכה היא אומרת ‫ככה, בדרך יש כל מיני סוכות,

‫בכל סוכה יש אוכל ושתייה, ‫ומותר לו לאכול ולשתות.

‫מותר לו. כי גם אם הוא צריך, ‫למשל, הסעיר לא רוצה להתקדם,

‫אז הוא צריך לקחת אותו על הכתפיים.

‫זה לא פשוט. ‫12 קילומטר עם סעיר על הכתפיים.

‫הוא ניתן פרקוח נפש? -מה?

‫הוא ניתן פרקוח נפש? -לא. זה הצורך שלו.

‫לא ניתן פרקוח נפש. אם הוא רוצה, הוא יכול.

‫עכשיו, גם אם הוא לא בסכנה.

‫רק שהגמר אומר שזה אף פעם לא קרה שהוא אכל.

‫אבל בואי נקרוני מותר. ‫מה יש בכל סוכה וסוכה?

‫יש אוכל, שתייה ודגל. דגל.

‫כשהאדם הזה מגיע אל הצוק,

‫אז מי שבסוכה האחרונה רואה אותו,

‫הוא רואה שהוא זרק את ‫הסעיר מן הצוק, התפרק,

‫ואז זה שבסוכה הקרובה מרימ את הדגל.

‫ואז הסוכה השנייה מרימה ‫את הדגל תוך כמה דקות.

‫במקדש יודעים שזרקו את ‫הסעיר, אפשר להמשיך בעבודה.

‫אז יש מה לעשות ביום כיפור.

‫אז מי עובד קשה ביום כיפור ‫בזמן שבית המקדש קיים?

‫הקוהן הגדול.

‫הוא לא מפסיק לרגע אחד ‫לעבוד, והוא גם לא ישן בלילה.

‫והוא בצום. ‫והוא צריך לעשות כל הפעולות האלה.

‫אגב, כשהוא גומר את ‫העבודה של יום הכיפורים,

‫הוא רוצה ללכת הביתה, הוא לא יכול.

‫כל העם רוצים לראות אותו ולברך אותו.

‫והוא רק מגיע בחצות לילה לביתו ואוכל.

‫ועושה יום טוב לאוהביו על ‫זה שיצא בשלום מן הקודש.

‫אז בעצם זה אומר שביום הכיפורים ‫יש אדם אחד שלוקח על עצמו

‫את כל העבודה הקשה של יום הכיפורים.

‫מה קורה היום? אין לי קוהן גדול.

‫אבל הקוהן הגדול עשה ‫את העבודה של הכלל כולו.

‫עכשיו בימינו אני צריך לעשות ‫בעצמי את כל מה שהקוהן הגדול עבר.

‫ולכן יום הכיפורים הפך ‫להיות יום של קושי, של אימה.

‫יש כאלה שבוכים וכל מיני דברים כאלה.

‫מה יהיה איתי? זו החרדה של יום הכיפורים.

‫אז זה בדיוק העניין.

‫התשובה מחפרת על כל העבירות,

‫אבל אתה צריך לעשות ‫עבודה במקום הקוהן הגדול.

‫אז למה אנחנו משתוקקים ‫כשאנחנו מתפללים ביום הכיפורים

‫שתתחדש העבודה? שתחזור המדרגה הכללית הזאת.

‫מובן? -כשהקוהן יעבור... ‫מה? -שהקוהן יעבור...

‫כן, אבל זה לא אכפת לי שהקוהן... ‫אין לי משהו נגד הקוהן אישית.

‫זה טוב, ברור, אבל בית המקדש זה לא סביבה.

‫הימים יחזרו לפה. -נכון, נכון, בדיוק.

‫שתחזור המדרגה הכללית הזאת. בסדר? טוב.

‫אז זה מה שאומר, התשובה ‫מחפרת על כל העבירות.

‫אפילו רשע כל ימיו. ‫רשע פה זה פועל, זה לא תואר.

‫היה רשע, כלומר, הרשיע. אפילו רשע כל ימיו

‫ועשת תשובה באחרונה.

‫אין מזכירים לו שום דבר מרשעו שנאמר,

‫ורשעת הרשע לא ייקשל בה ביום שובו מרשעו.

‫איך זה יהיה מזכירים? ‫בני אדם או... -למעלה. בשמיים.

‫בשמיים. כן, ורשעת הרשע ‫לא ייקשל בה ביום שובו מרשעו.

‫עכשיו אני רוצה להבין מה ‫ההיגיון מאחורי האמירה הזאת.

‫יש שני הסברים הפוכים. ‫האחד בינוני והשני נכון.

‫ההסבר הבינוני המצוי בדרשות בינוניות

‫זה של בתי כנסת שכונתיים בינוניים,

‫שהיית רשע, נכון, אבל עכשיו אתה אדם חדש.

‫אדם חדש, אז למה שיזכירו ‫לו את רישו זה לא הוא,

‫זה היה מישהו אחר? ‫למה ההסבר הזה הוא לא טוב?

‫זה הסבר ששומעים אותו ‫לפעמים, אבל הוא הסבר לא נכון.

‫לא רק זה. זה פסימי.

‫זה אומר שמה שהיה אין לו ערך.

‫אני עכשיו אדם חדש, יפה מאוד, יש לי ערך.

‫אבל האדם שהיה, זה שנמחק, הלך לאיבוד.

‫ההסבר הנכון הוא בדיוק הפוך.

‫אם כל שנות רישעותו ‫הביאו אותו לעשות תשובה,

‫אז רטרואקטיבית זה נותן ערך לכל מה שהיה.

‫מובן? ‫זה מה שאמרו, שזדונות נהפכים לזכויות וכולו.

‫לכן לא מזכירים לו דבר ‫מרישעו, כי באמת אין רישעו.

‫כי הרשע היה כל אחד. ‫-נכון, זה היה שווה את זה.

‫כי הכול הולך אחרי החיתום. מה?

‫אז זה נקה לאינם? ‫-לשווים. לשווים יהיה נקה.

‫זה כמו ששש עשרה דורות, ‫שבעברה... בדיוק, בדיוק.

‫עכשיו, יש לנו פה עוד משפט,

‫אבל המשפט הזה לא ניתן להילמד. למה?

‫כי השיעור נגמר. שלום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/746521527″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 2
הלכות תשובה לרמב"ם | הרב אורי שרקי | שיעור פתיחה
הלכות תשובה לרמב"ם א', ג' | הרב אורי שרקי
אורך השיעור: 53 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/746521527″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

[shiurim_mp3]

הלכות תשובה לרמב”ם | הרב אורי שרקי

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!