אם-ובת הוא קשר בינדורי” קשר רגיש ועמוק בין אימהות ובנות. האם היא דמות ההתקשרות הראשונה שלנו” ברגישות שלה” בתמיכה האמפטית שלה. בקשר היציב והרציף שהיא יוצרת היא בונה את התודעה העצמית-הפנימית” תחושת המשכיות” שייכות” ומעמד בטוח בעולם. עם אמא אנחנו לא מפסיקים לדבר במשך כל החיים. היא הופכת מדמות שממלאת את הצרכים הפיזיים” הרגשיים והרוחניים של הילד” לדמות מבחוץ שמתקבעת בנפש הילד גם כשהיא אינה נוכחת או נעדרת.
בהתפתחות האישיות של הילד הוא זקוק לאבא ואמא ולחלוקה ברורה בין התפקידים של אבא ואמא. בערך בגיל 3 הוא מבין שיש שוני והבדלים בין אמא ואבא” בין איש לאישה” ובגיל 5 מתחילים ניצנים של תחילת גיבוש הזהות מינית. הילד מתחיל להבחין בהבדלים המהותיים כי הוא צריך אותם כמודל להזדהות” כתוכן נפשי” הם מאפשרים לו להתפתח ולעצב את הזהות הנשית והגברית. לכן חשוב לשמור על הדיפרנציאציה (-השונוּת) במשפחה. תפקידם של ההורים נשמר ומופנם לאורך כל שלבי ההתפתחות של הילד.
לקראת עצמאות
ההתעסקות בזהות מתעוררת שוב בעוצמה בגיל ההתבגרות. אם בגיל הרך הילדה הקטנה חיקתה את אימה” הציגה את ושיחקה את אמא כדי להפנים אותה” הרי בגיל ההתבגרות הגדרתה העצמית נעשית תוך ניתוק” פרידה מכאיבה מהאם. הבת המתבגרת בוחנת את אמה ושואלת את עצמה “האם הייתי רוצה להיות כמו אמא כשאהיה גדולה?”… זהו תהליך של גמילה מתלות לקראת עצמאות ואינדיבידואליות כדי למצוא דרך ליצור ולגבש בעצמה אישיות ייחודית משלה” נפרדת מאמה. המאבק הפנימי של הבת נוגע לתחומים מאד רגישים כמו טעם אישי” נושאים שמעסיקים” תחומי עניין יצירתיים שמשתנים” סגנון לבוש” התנגדות להיות כמו” ובעצם מה שרוצה לומר המתבגרת: “זה מה שאני” קבלו אותי כמות שאני”.
אמא חזקה
לאם” זו פרדה והתרחקות מפחידה” כיון שהיא מרגישה שהיא מאבדת כביכול את הבת. מין סוג של איבוד שליטה. במקרים רבים אימהות מגיבות ביתר ביקורתיות” מתקשות לוותר על שליטה” ומוצאות את עצמן נוזפות ומעירות ללא הפסקה ועל כל עניין” כך נוצר מאבק שהופך בעצם להרס הפנימי-הנשי. נשים מספרות כמה הן מרגישות “חסרות ערך”” “מוקטנות”” “לא מאמינות בעצמן”…
אולם” למעשה זהו השלב שבו דווקא המתבגרת נזקקת לאמה. האם צריכה להעצים ולהאדיר את הבת” לחזק את הביטחון שלה” להתייחס אליה כאל בעלת טעם וסגנון מיוחד” שתתפעל מהיצירתיות שלה” מהעושר הפנימי שלה” שתתגאה בה” שתחבור אל העולם הפנימי שלה ותעזור לה להתמודד עם הלבטים שלה שמתלווים לגיל ההתבגרות.
אימהות שואלות: “אבל איך אפשר כשהיא עושה מה שהיא רוצה” ואינה מתייחסת אלי?” “החדר שלה נורא”” “והיא כזאת אגואיסטית”… אכן זו משימה לא קלה ללוות מתבגרת. לכל אם יש אמא” והקשר שלנו עם הבת תלוי בהבנה שלנו את עצמנו לאור הקשר עם אימותינו” זהו בדרך כלל סיפור שקשור לכמה דורות של נשים-אימהות. אם נבין ונזהה את החלקים הנפשיים של עצמיותנו הנשית נצליח להבין מה רוצה הבת לספר לנו על עצמה ועלינו בדרכה המיוחדת” אם זה בהופעתה המיוחדת” בשתיקות ובהסתגרויות שלה” בחוצפה שלפעמים משדרת מצוקה גדולה. לעתים היא דורשת שנציב לה גבולות” אבל תמיד תמיד היא צריכה אמא חזקה” מחזיקה” שלמה עם עצמה” מכילה ותומכת” כי הא חייבת לפתח את זהותה הנשית-הייחודית שתהיה בעתיד אמא שמחה.
hadasage@walla.com
