הברכה והבכורה

וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים… ואת שמאלו על ראש מנשה שיכל את ידיו…. מאז היות האדם בעולם מתגלה לעינינו תופעה מפתיעה שבה הבן הבכור מאבד מחשיבותו. נדחה הגדול ונבחר הקטן. החל בהבל שנבחר על פני קין” ושֵם” שנבחר מבני נוח” ועד משה הצעיר שנבחר מאחיו” דוד” הצעיר בבני ישי” שנבחר למלך” ועם ישראל הקטן שבעמים” אשר נבחר להיות עם סגולה.
התורה מלמדת אותנו שלמדרגת ההנהגה נבחר האדם שהגיע למעלות מוסריות” שכליות ורוחניות” בעבודה עצמית” גם אם הכבוד הניתן לבכור הביולוגי ע”י ייצוג המשפחה וכפל הירושה בצד הממוני.
הכלי יקר שואל: מדוע מקדים יעקב בברכה את אפרים הצעיר ותשובתו: “אחיו הקטן יגדל ממנו. כי הקב”ה בוחר ביותר בקטנים. וכל אדם שיש לו צד קטנות הקב”ה מגביהו ביותר לשיתו לאלפי רבבה. כמו שנאמר ‘לא מרובכם מכל העמים חשק ה’ בכם” כי אתם המעט’ (דברים ז ז). וכתוב ‘הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום’ (ישעיה ס’ כב). וקרה זה” (העדפת הצעיר) לכל זרע אברהם. כי ישמעאל בכור לאברהם” נפסל ישמעאל ונבחר יצחק. עשו בכור ליצחק” נפסל עשו ונבחר יעקב. ראובן בכור ליוסף” נפסל ראובן ונבחר יוסף. מנשה בכור ליוסף ונבחר אפרים ביותר. ורמז זה הלוא דבר הוא והמשכילים יבינו”.
כוונת הכלי יקר” כי סמיכת יד ימין על ראש אפרים הצעיר” מהווה כרסום נוסף במעמד הבכורה. כי התורה באה למתן את מעמד הבכור.
בעולם הקדמון היה קיים פולחן אלילות הבכורה. ובשיאו מצאנו את מלך מואב מקריב את בנו בכורו למולך (מלכים ב) וכדברי המכילתא (שמות יג) מכת בכורות באה בעקבות שהמצרים עשו את בכוריהם לאלילים. ולכן הרג ה’ כל בכור במצרים. “ובאלוהיהם אעשה שפטים”. ואף יעקב נחלץ לקנות את הבכורה בראותו את שקיעתו של עשו בתאוות ובחומר” כדברי חז”ל “נחרד שרשע זה יהיה עומד ומקריב”.
והרש”ר הירש כותב בהקשר של מנשה ואפרים: “הרי לפנינו שוב צעיר שהועדף על גבי הבכור”… וגדולה מזו” כל הבכורות בישראל קיפחו את מעלתם ככהנים לאחר חטא העגל.
וכל זה נראה דבר אחד. מצד אחד הבכור נוטל זכויות יתר כנציג המשפחה ומאידך בהנהגה הרוחנית יעמוד הבן שהכשיר עצמו לתורה ולתעודה. באשר לעצם המעשה של יעקב ששיכל את ידיו” קשה. למה שתק יוסף עד לאחר שבירך אותם אביו. ורק אחר כך הסיר יד אביו על ראש אפרים. וכבר הקדימו יעקב בפס’ ה’ באומרו: ועתה שני בניך הנולדים לך אפרים ומנשה כראובן ושמעון. ומעשהו של יוסף כחלב שנשפך. עונה על כך הכלי יקר: “אולי לפי שיוסף חשב שהשמאל חשוב מן הימין” שהרי הלב מקור השכל” מונח בצד שמאל של האדם” ואילו הכבד מקור החומר” מונח בימין. וחשב יוסף לפי שמנשה הבכור” רוצה לברכו בברכות השכליות ליתן לו המדע והחכמה ביתר שאת. ואת אפרים רצה לברך בברכות גשמיות. אבל רק לאחר שבירך ברכה אחת שווה לשניהם אז ראה יוסף וחשב שאביו טעה בין בכור לפשוט” או לא ידע בין ימין לשמאל על כן וירע בעיניו”. פרשה זו מלמדת מהו השילוב הראוי בין ההנהגה הכלכלית וההנהגה הרוחנית” כמלך ונביא.