נכון הוא שהאירועים שבחומש “בראשית” קדמו לַאירועים שבחומש “שמות” – וממילא סדר החומשים הוא בהתאם” ובכל זאת יש סיבה מהותית לכך שחומש “בראשית” קודם לחומש “שמות”.
חומש “בראשית” חייב להופיע לפני חומש “שמות” – שכן “דרך ארץ קדמה לתורה” . ה”דרך ארץ” – המידות הטובות” שאותן אנו למדים מחיי האבות בחומש “בראשית”” צריכה להופיע קודם” ולהוות הכנה ותשתית” לַ”תורה” – למתן תורה המופיע בחומש “שמות”. כך גם באדם הפרטי: הוא חייב להשתדל לתקן מידותיו ומוסריותו לפני שהוא ניגש ללמוד תורה. היחס בין מידותיו של האדם לבין התורה שהוא לומד – הוא כמו היחס שבין יסודותיו של הבניין לבין הבניין עצמו: אם יהיו היסודות איתנים – יהיה גם הבניין הבנוי עליהם יציב וחזק” ואם יהיו רעועים – עלול הבניין להתעקם ואף לקרוס; ובאותה מידה: אם תהיינה מידותיו של האדם טובות ומתוקנות – הוא יוכל לגדול מלימוד תורה באמת” אך אם תהיינה מקולקלות – אולי יהיו לו ידיעות רבות בתורה” אך הוא עלול להיות אדם קטן” ואף שפל” ויתר על כן התורה שהוא לומד עלולה להחריף את הקלקול שלו! ועל דרך זו היה הרב צבי יהודה זצ”ל מסביר את הגמרא : “זכה (האדם) – נעשית לו (התורה) סם חיים; לא זכה – נעשית לו סם מיתה” -“זכה” מלשון “זיכוך”: אדם ש”זכה” – זיכך את עצמו ותיקן את מידותיו – התורה נעשית עבורו סם חיים; ומי ש”לא זכה”” נעשית עבורו סם מיתה חלילה. לכן אפוא חומש “בראשית”” שמרכזו הוא תיאור מידותיהם הטובות של האבות – קודם לחומש “שמות”” שמרכזו הוא מתן תורה.
ניזכר בכמה מן המידות הטובות שראינו אצל אבותינו בחומש “בראשית”: בראש ובראשונה מופיע הלב הטוב שלהם” שהיא המידה הטובה שכוללת את כל המידות הטובות האחרות ” ואצל אבותינו לא היה למידה זו קץ וגבול. דוגמא טובה לכך – אברהם אבינו בשעת ביקורם של המלאכים אצלו . ביום השלישי למילתו ” כשהוא מתייסר בכאבו” שולח אברהם את אליעזר לחפש אורחים” וכיוון שלא מצא יוצא אברהם לחפש בעצמו. אברהם שהיה מכובד אז כאחד המלכים” “נשיא א-להים אתה בתוכנו” רואה שלושה אנשים” ערביים” המשתחווים לאבק רגליהם. ועל אף כאבו” ועל אף שהקב”ה בכבודו ובעצמו נגלה אליו באותו רגע ממש” ועל אף היותו אדם חשוב מאוד” ועל אף שהאורחים נדמו לו כאנשים שפלים ביותר” ועל אף שהוא הלוחם הגדול כנגד עבודה-זרה – בכל זאת הוא רץ לקראתם! לא מסתפק בהליכה – אלא רץ! ואחר כך” עומד לפניהם” לשרתם. כל פרטי הסיפור מוכיחים שליבו בוער ומשתוקק לעשות טוב וחסד בלי גבול. זוהי אם כן שאיפת החסד הענקית של האבות: להעניק טובה לאחרים בלי גבול” וללא שום מעצורים של אנוכיות או של עצלות. את הלב הטוב הזה רואים גם אצל רבקה” המשקה את אליעזר וגמליו; אצל רחל” שמגלה ללאה את הסימנים כדי שלא תתבייש; אצל יוסף” שסולח לאחיו על מכירתו ואף מתאמץ “לשכנע” אותם ש”לא אתם שלחתם אותי הֵנָה” כי הא-להים” ” ועוד.
מידות טובות נוספות” על קצה המזלג” הן: מסירות הנפש של אברהם על לוט שנשבה” של יצחק בעקידה” של יהודה על בנימין; הפרישה מתאוות של יוסף הצדיק; הצניעות של שרה” שנשארה באוהל בעת ביקור המלאכים; הענווה של אברהם שאמר “ואנכי עפר ואפר” . וכהנה רבות.
וכעת” משסיימנו השבת את חומש “בראשית”” והשתדלנו לספוג לאורכו את מידותיהם הטובות של האבות – אנו יכולים כבר לגשת ולקבל את התורה” בחומש “שמות”” הבא עלינו לטובה.
. תנא דבי אליהו רבה פ”א. 2. יומא עב ב. 3. אבות ב ט. 4. דוגמה זו נלקחה בחלקה מתוך הספר “למהלך הפרשיות” של הרב משה בלייכר” עמ’ 122. 5.בבא מציעא פו ב. 6. בראשית כג ו. 7. שם יח ו. 8. שם מה ח. 9. שם יח כז.
