(לפרשת וישלח)
המלך הרומי” אנטונינוס” כיבד והעריץ מאד את רבי (=רבי יהודה הנשיא). פעם הגיע אנטונינוס לקיסריה” וביקש להיפגש עם רבי. הלך אליו רבי” ועימו הלכו רבי שמעון בנו” ורבי חייא הגדול תלמידו. ראה שם רבי שמעון בן רבי חיילי גדוד רומי” נאים ומשובחים. כה גבוהים היו החיילים – עד שראשם הגיע לכותרת העליונה של העמודים התומכים את התקרה. התפעל רבי שמעון מהגדוד” ואמר לרבי חייא: “ראה כמה מפוטמים הם העגלים הללו של עשו!”. נטל אותו רבי חייא והוליכו לשוק” ושם הראהו זבובים שנחו על סל של ענבים. אמר לו רבי חייא: “הזבובים הללו” ואותו גדוד – שווים!”. כשחזר רבי שמעון לאביו” סיפר לאביו: “כך אמרתי לרבי חייא” וכך השיב לי”. אמר לו רבי בפליאה: “עד כדי כך החשיב רבי חייא את הרומאים הללו” עד שהשווה אותם לזבובים? הרי אין הם ספונים (=חשובים) לכלום!” .
בעולם הזה” שבו עדיין לא שולטת האמת – גורלו של עשו שפר עליו. כי כלפי חוץ הוא מרשים. לעין החיצונית – הוא נראה עוצמתי. התרבות של עשו – נחשבת” בזמננו. בלחצים של עשו – מתחשבים. האישים של עשו – חשובים. אבל מצד האמת” עשו הוא כלי ריק. הוא בעצם חלול. הוא “אינו ספון לכלום”.
וכעשו” המרשים מבחוץ והריק מבפנים – כך היא אמונתו” הנצרות. מאבק לה בַּקודש” בַּתוכן” בַּפנימיות. “חושקת היא לבלוע את פנים החיים… [חושקת היא] לאבד את הזוהר הפנימי של העולם” ולקבוע [במקומו] תוכן חיצוני” מגושם” . אבל הקב”ה” “קֵץ שָׂם לַחֹשֶךְ” . הגאולה” ההולכת ומתקדמת בדורנו” גואלת היא גם את האמת” וממירה את המושגים השקריים במושגים אמיתיים. מלחמת היהדות בעשוויות נטושה מני אז” אמנם” אך בדורנו” עם כל יום שעובר” עם כל נדבך שנוסף לגאולה – הקודש והפנימיות הולכים ומכריעים (לאט אבל בטוח) את הריק והחיצוניות.
העשוויות אמנם שלטה עד עתה בעולם” אך שליטתה נמשכה רק “עד עת בוא דבר ה’ להיגלות” ו[עת] ישועת ישראל…להופיע. [או] אז ינוסו הצללים” ואור חדש על ציון יזרח” .
