בין חופש לחופשה
הקִרבה הלשונית והקשר בין חופש לחופשה בלשון העברית מבלבלות במידה רבה את הילד/הנער. חופש” מתירנות עד הפקרות” מתערבים זה בזה. החופש – “לעשות מה שבא לי” או לחוש “זכותי!..” – משמעותו להיות חופשי מלחצים” ממשמעת” מסמכות” מקבלת עול ואחריות.
יש הבדל בין חופש מ… חופש ל….
חופש מ… ממשהו או מישהו” בא לשלול התערבות הבאה מבחוץ שנועדה לנהל בדרך כלשהי את חיי. בעצם אני משוחרר מכל הגבלה או ממצב הבא לצמצם את עצמי – את היכולות שלי להתבטא.
חופש ל… חופש לחשוב” לבחור” לעשות וכו’. היכולת של האדם לבחור על פי רצונו ביעדים שהוא מציב לעצמו. החרות להגשים ולממש שאיפות ורצונות אשר אדם בוחר מתוך עצמאות ובגרות ואחריות להחלטות שלו” הוא לוקח על עצמו מחויבות לדבר שבחר.
חופשה היא תקופה מוגדרת מראש שמשוחררת מעבודה” מלימודים” ממחויבויות. היא שחרור מלחצים ומעומס” לקיחת פסק זמן ממרוץ החיים” ניתוק מענייני היומיום” עצירת השגרה” כדי לנוח ולהטעין מצברים.
בחברה דמוקרטית כמו שלנו חשוב להבין ולהבהיר היטב איך להתייחס נכון לחופש” לעצמאות. יש להבחין בין סמכות שצריך וחייבים לקבל ולציית לה מרצון” לבין ‘סמכות’ שיש להתנגד לה ולמרוד בה. חשוב לחנך את הילד/נער מה המשמעות של השתעבדות נפשית ורוחנית לחיים קלים ונוחים” חופשיים מלקיחת אחריות” שכביכול נותנים אשליה של חרות” חופש” עצמאות” אך למעשה אלו חיי הפקרות.
ואין זה לא מספיק. ילדים לא יודעים איך ומה עושים בחופשה. אין לנערים תמיד הכוח להחליט ולבחור אחרת מכולם” לפעמים הם בורחים למשהו סמכותי” מין “גורו” או “מסגרת”” כדי להיות משוחררים מבחירה חופשית – שם מחליטים להם. החופש אצלם זה לא לעשות כלום” חופש ממחויבות. החופש מתפרש כמצב קבוע של שחרור – מין גישה של חיפוש נינוחות בחיים – חיים קלים בכל זמן ובכל מצב.
וההורים? במצב כזה מרגישים חוסר אונים. הילד התבגר” וכביכול הוא נעשה עצמאי – חופשי. הם מפסיקים להשפיע” מרגישים לא רלוונטים. אבדן הקשר וההשפעה של ההורים בא לידי ביטוי ביתר שאת כאשר הם מנסים להתמודד עם נושאים מורכבים כמו: מתי לחזור בלילה; קשר בנים בנות; הידרדרות לשתייה; רכיבה על אופנוע” ועוד.
הם נוחלים אכזבות ותסכולים בניסיון שלהם להתערב” לכוון” לעצור” ויותר מכך” הורים לא תמיד יודעים מה קורה עם ילדם. לכל ילד פלאפון” פייסבוק” ולא ברור מי הם החברים שלו” ומה נושא השיחות ביניהם. הורים מרגישים שהם מתמודדים עם כוחות שמעבר לשליטתם.
הילדים מצדם מנצלים את בקיאותם בטכנולוגיה המתקדמת לדברים הרסניים. יש להם חופש להוריד סרטים ותוכניות ללא פיקוח. נוצר טשטוש בין עולם הילדים לעולם המבוגרים” יותר ויותר אנחנו נתקלים בילדים “מבוגרים”” “עצמאיים”” “חופשיים”” שצוברים הרבה כוח טרם זמנם” שעושים ככל העולה על רוחם.
הרבה ילדים גדלים עם יד אחת על המקלדת ויד אחת על העכבר. מרכז הכוח במשפחה עובר מהאב והאם אל המחשב” וההורים מרגישים פער גדול ובלתי נסבל בין התפקיד שלהם כהורים ומה שמצופה מהם לבין אזלת ידם למלא תפקידם.
ילדים מאבדים את “ילדותם” והורים את “סמכותם”. כדי להחזיר לעצמם את כוח ההשפעה והסמכות נוקטים ההורים” מתוך מצוקה ובהלה” בדפוסים שלא תמיד מועילים.
לעתים הם משתמשים בכוחנות יתר” ולעתים מוותרים לגמרי על תפקידם/סמכותם.
השימוש בכוח – הוא תוקפני” ומלווה בצעקות” האשמות” איומים” פגיעות רגשיות” ענישה קיצונית. ההורים חושבים שזה פתרון קל להחזיר את הסמכות” הסדר והמשמעת. לדוגמה” הורה מבקש לכבות את המחשב” הילד ממשיך לצפות מתוך זלזול” ההורה מתרתח” צועק” ואז בחמת זעם הוא מסתער על הילד” סוחב אותו או מכבה את המחשב.
נוצר מתח ודפוס של מאבק שיחזור על עצמו. כי הטיפול מקומי” רגעי” מחוסר ברירה.
פתרון כוחני אינו הפתרון. הוא אינו יוצר כללים” גבולות של סדר בחיים” לטווח ארוך.
הדרך השנייה של ההורים להתמודד עם אבדן השפעתם היא ויתור על הסמכות שלהם. בדרך כלל הורה מתחנן על נפשו” מפציר” מתנצל” עושה במקום הילד. אלו הורים שנמנעים מקונפליקטים עם עם ילדם” מפחדים מעימותים. אם שמבקשת מהילד למלא תפקיד בבית והוא לא מוכן לעשות כלום” מתעלם” זו האם שמתלוננת: “על כל דבר אני צריכה להתחנן שיעשו לי טובה”. ילדים כאלו מתחצפים” מקללים” באים בטענות ומתלוננים כלפי ההורים” ובכך מחלישים אותם יותר.
במקרים רבים אחרים הורים משלבים בלית ברירה בין כוחניות לוויתור על הורותם.
הם רואים כי איבוד שליטה” צעקות וכעס אינם עוזרים” לבסוף הם מוותרים נכנעים ומרגישים מובסים. אחרים יתחילו בסגנון מפציר” בהעלמת עין” וכשהם יראו שהבעיה לא נפתרה” יגדל תסכולם ואז הם יתפרצו” יכעסו ללא שליטה” וירגישו מנוצלים על ידי הילדים.
זו אחת הסיבות שהורים מפחדים מן החופש” בעיני הורים רבים החופש והשהייה בבית מזמנים קונפליקטים” עימותים” מלחמות” מתחים.
כיון שאין להורים משנה סדורה בחינוך” התגובות האקראיות לא יעילות” הן מגבירות יותר את חוסר האונים והתסכול ופוגעות בסמכותם. הסמכות היא המתחם שבו הילד גדל” פה בעצם נוצר מושג החופש בעיני הילדים” כשבירת הסמכות.
כיצד אפשר להתמודד עם חוסר האונים? לשמור על אווירה טובה מבלי לאבד את הסמכות? כיצד יכולים הורים להנהיג את משפחתם ללא כוחניות? האם נוכל להשפיע על ילדינו?
ובכן” הכל מתחיל מצורת החשיבה שלנו על עצמנו” על תפקידנו המכריע כהורים” ועל ילדינו הזקוקים לנו. אם” למשל” נראה את הילד כ”טרוריסט”” כ”רודן”” הדרך בה נבחר תהיה מאבק” כדי להשתלט ולהכניע אותו.
כדי להצליח להשפיע עלינו להשקיע! להקדיש זמן – פיזי ורגשי” להיות נוכחים. השפעה של הורים מותנית בקרבה פיזית ובהבנה רגשית. הורה משפיע צריך להתחבר למקורות אישיים שלו” לעוצמה – לכוחות שלו” ולהאמין ביכולתו כהורה” ולהבין שהילד צריך הכוונה והדרכה.
אחת השאיפות של הורים היא לגדל ילד בעל ערך עצמי” ילד עצמאי ואחראי. חופשת הקיץ זו הזדמנות מצוינת לרקום ולטוות קשרים עמוקים בין הורים וילדים שיהוו תשתית חינוכית טובה” כדי שהילד יוכל לפתח בהדרגה עצמאות ואחריות” שיוכל לעשות בחירות נכונות כשההורים הם חלק ממערכת הערכים שלו.
אם נקדם את החופש בחשש ודאגה מה יעשה הילד או אם נחפש לו כל הזמן תעסוקה שלא יפריע” לא נאפשר ליצירתיות שלו להתפתח” אם נחשוב איך לעשות לו כל הזמן טוב ומהנה” לא נוכל לטפח ילד חושב שטוב לו עם עצמו…
בשבוע הבא איך מטפחים קשר סמכותי בעל השפעה
