בעקבות חנוכת הנשיאים בסוף פרשת נשא ממשיכה התורה בפרשת הדלקת הנרות” “דבר אל אהרן ואמרת אליו” בהעלותך את הנרות”. ובמדר”ר (במדבר טו” ומובא ברש”י וברמב”ן) – “למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת הנשיאים – לפי שראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה” לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב”ה” חייך” שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות ערב ובוקר…”
שואל האוה”ח הקדוש כמה שאלות:
א. ‘שאתה מדליק ומיטיב'” ומה בכך” והרי גם את קרבנות הנשיאים אהרון הוא המקריב.
ב. ואם תאמר שמעלת המנורה בעבודה התמידית ערב ובוקר יום יום כולל שבת” והרי ישנן עבודות נוספות כמותן כקרבן התמיד והקטרת הקטורת” ערב ובוקר ועוד.
ג. אהרון חשקה נפשו בקרבנות הנשיאים באשר יש בהם מן הראשוניות וההתחדשות בחנוכת המזבח” ועל כך היה מיצר. והיאך תנוח דעתו בהדלקת המנורה” שאין בה מן הראשוניות וההתחדשות? (ע’ זוהר בהעלותך קנא עא)
ד. מה כפל המילים ‘דבר’ ‘ואמרת’?
על שלוש השאלות הראשונות משיב האוה”ח הקדוש בתשובה אחת:
בהדלקת המנורה ישנן שתי מעלות: התמידִיוּת (יום יום) ועל כך אין צורך להרחיב. והראשוניוּת.
הא כיצד?
יש שתי דעות לגבי מבנה המנורה (מנחות פ”ה): הראשונה אומרת שהנרות (הבזיכים בהם מונח השמן) היו נפרדים מן המנורה שהיתה עשויה כולה מקשה אחת. דעה שניה” שהנרות היו חלק בלתי נפרד מן מהמנורה (ומקשה אחת” והיו ניתנים לכיפוף על מנת לנקותם.)
אוה”ח מוכיח מן הפסוקים בתנ”ך כצדקת דעה ראשונה שהנרות היו בנפרד. ואם אכן כך” יוצא שבכל יום ויום הכהן המדליק חונך את המנורה מחדש” ובזה היתה מעלת אהרן” המדליק את המנורה יותר מחנוכת המזבח של הנשיאים א. בהתחדשות ובראשוניות שבהדלקת המנורה ב. ההתחדשות במנורה נעשית באופן תמידי מידי יום” מה שלא נמצא בחנוכת הנשיאים.
האוה”ח מביא הוכחות מהפסוקים שהנרות לא היו מחוברות למנורה” ועל זה מבוססת תשובתו לשלוש השאלות.
א. בזמן ההדלקה נצטוו “אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות”. דהיינו המדליק צריך להקפיד” לכוון את הנרות אל מול הנר האמצעי (לשיטת רש”י) ואם אכן הנרות קבועים” הציווי היה צריך להיות רק בזמן עשיית המנורה ולא בציווי על ההדלקה.
ב. בפרשת במדבר” בזמן המסעות היו מכסים בבגד תכלת את כלי המשכן שם נאמר “וכסו את מנורת המאור” ואת נרותיה ואת מלקחיה” וכו’ ולא הזכיר את החלקים הקבועים בה כגון פרחיה כפתוריה וקניה. הרי לנו שהנרות” כמלקחיה וכו’ נפרדים מהמנורה.
ג. בדבה”י (ב’ ד כ) נאמר “ואת המנורות ונרותיהם”.. “הרי זה מגיד כי בזכרון מנורות לא יוכללו נרותיהם” (וכן ברש”י שם).
בכך תירצנו שלוש השאלות הראשונות של האוה”ח. ובאשר לשאלה הרביעית “דבר… ואמרת”” על כפל המילים עונה אוה”ח הקדוש “ומה שכפל הכתוב במאמרו ‘דבר ואמרת'” דַבֵּר (לשון קשה ומחייבת) דבור הצריך למצווה. ואמרת – מענה רך המיישב הדעת מחולשתה” שאמרנו שחלשה דעתו של אהרון” והשיבו כי שלו גדול משל הנשיאים” כדלעיל (התמידיות והראשוניות) גם תתפרש תיבת ואמרת – לשון מַעֲלָה. על דרך אמרו ‘את ה’ האמרת’ – דברים כו” שהשיבו (לאהרון” כי) שלו מעולה מכולם”.
ובוודאי מעלת המנורה המסמלת תורה וחכמה עולה במעלה על כל העבודות האחרות במקדש. כי נר מצוה ותורה אור.
והתפקיד הנוסף של הכהן הלוא הוא ללמד תורה” כנאמר: “יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל”. וכדברי הנביא (מלאכי ג) “כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו…”
