את אחי אנוכי מבקש

ויאמר ישראל.. מעמק חברון. אמירתו של יעקב אבינו לבנו יוסף” כפי שנכתבה “ויאמר ישראל”” היא אמירה של תוכן ומהות” אמירה של ציבוריות. זה אופיה של השליחות שמטיל האב על כתפי הבן. (בראשית לז”יג-יד)
סיבתה ומגמתה של השליחות קשורות ל”עמק חברון”. אמנם חברון היא בהר ולא בעמק” אלא מלמדנו הכתוב על: “עצה עמוקה על אותו צדיק הקבור בחברון” (סוטה יא ורש”י בראשית שם). ומהי אותה עצה עמוקה? “גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה” (בראשית טו מדרש רבה וישב). לידת נשמתנו הלאומית תהיה אפוא “בארץ לא להם”” אך נשמה זו קשורה במהותה לארץ ישראל” כאותו קשר נשמתי בין חתן וכלה. הלידה תהיה בעינוי כמו חבלי לידה” וכמו חבלי משיח.
לך נא ואשלחך. כיוון שמדובר בנשמה לאומית ויצירתה” צריך האב לשלוח את בנו להיות שותף בגילוי האחווה של כל המשפחה” כמו גם של האומה. לא עוד קרע בין עמים כמו יצחק וישמעאל ולא עוד הפרדה בין לאומים כיעקב ועשיו” אלא מכאן ואילך – שנים עשר שבטים” כאיש אחד. אך האם בלב אחד? האם יהיו ההבדלים” הניגודים והבירורים” נוקבים עד כדי רדיפת אח את רעהו בבניין יסוד האומה? או יצליח יוסף לרומם את האחים לבניין יחד את בית ישראל.
הנני. כיוון שבשליחות מדובר: מבטא יוסף את הענווה והמוכנות במילה “הנני” – “הנה אני”. ולא כפי שמשתמע” אין הוא נדחף מעצמו ולא בא להתבלט” אלא אדרבה הוא נענה לקריאה האבהית האלוקית. לכן מבאר רש”י בעקבות המדרש: “לשון ענוה לשון זריזות”” לא במובן של עמידה בלוח זמנים אלא של מסירות ומוכנות להתכונן לשליחות זו.
אל עמק דותן. מבחנה של השליחות” כאשר יש מבוי סתום” “והנה תועה בשדה” (בראשית לז טו). ואמנם משנשאל – “מה תבקש”” משיב יוסף מעומק שליחותו “את אחי אנוכי מבקש”.
המילה ‘אנוכי'” המיוחסת היום לאגו שתופס ‘הרבה מקום'” נגאלת כאן מאנוכיותה” מצרות אופקיה” מאטימותה” ויוצאת אל עמק דותן” אל עומק השליחות והאחריות למען האחווה ולמען האומה ביסודה.
ועל כך אומרת תורת אלוקים חיים: “ואהבת לרעך כמוך”” אין כאן דילוג על ‘כמוך’ אלא גאולת העצמיות” בחיבור “עצם אל עצמו”.
אורו של משיח. דרך צמיחתה של משפחת יסוד-האומה כמו גם צמיחתה של הגאולה” מלוּוה בסיבוכי מצבים” עד לבור שיש בו נחשים ועקרבים.
אך אין זה אומר שמדובר ביצרים קטנים” אלא זהו בירור נוקב של ראשית התחדשות האומה” בתוך מתח משמעותי הנוצר עקב בירור זהותה” ייעודה ומרכיביה.
אמנם כל אחד נע במסלולו הייחודי” ולעיתים אף “בשקו ובתעניתו” (מדרש רבה בראשית פרשה עה) – אך מעל כולם” ובשורש כולם” ובתוככי כולם – “הקב”ה עסוק” בורא אורו של משיח”.
רבות מחשבות בלב כל יחיד וקבוצה” ועצת ה’ היא תקום” להוציא את המיטב מכל פינה” ולייסד ולהחיות ולהצמיח את הגאולה.
מבוא דותן. בדורנו” ממשיכה רוח החלוציות. ומאז חורבן גוש קטיף וצפון השומרון” קמה וגם ניצבה האלומה המיוחדת של הישוב מבוא דותן” אליו הצטרפו לפני כעשור” משפחות גרעין תורני” שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהישוב.
גם כאן כאותה רוח של יוסף הצדיק “בענוה ובזריזות” בטבעיות ובמסירות” הם נאחזים בקרקע המיוחדת עם החיבור לעבר” ובשליחות לאומית ממשיכים להיות שותפים עם א-ל בגאולת ישראל” וכל המסייע לצמיחת האור הזה יבורך. השבת” מציין היישוב את התחדשות האחיזה באזור” בהמשך לדרכו של יוסף הצדיק.
נריה של ציון. אורו של מבוא דותן כחלק מהותי מאורו של משיח. מאיר גם בייחודו את נרו של מו”ר הרב משה צבי נריה זצ”ל.
י”ט כסלו אינו רק ציון דרך של חב”ד והחסידות ושחרור האדמו”ר הזקן מהכלא” אלא לא פחות ביחודו” בעקבות פטירת הרב נריה זצ”ל לפני 19 שנים.
רבינו היה מיוחד בין תלמידיו של מרן הראי”ה קוק” ואיש סודם ואמונם של רבותינו” גדולי תלמידיו של מרן הראי”ה. כל חייו התמסר להאיר את התורה בחיבורה האמיתי עם כלל ישראל” עם גאולת ישראל” עם מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו.
בהתיישבות בכל מרחבי הארץ” כמו הגרעין במבוא דותן” ראה רבינו זצ”ל את אורה הגדול של תורת ארץ ישראל” כמו גם בשירות בצה”ל” בלימוד תורה בישיבות ובמכינות לגווניהן ובגרעינים תורניים בכל מרחבי העם” ובכל העיסוק בצרכי ציבור באמונה.
כשמו של השבט החדש בבנ”ע” כן אורו של ציון זרח בדמותו של הרב נריה” ועמו ומכוחו רבבות התלמידים והמהפכה התורנית לאומית… ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.