לזכר הרב יהודה עובדיה זצ”ל ושרון בר חיים ע”ה.
בפרשתנו נפטרת שרה אמנו. זוהי הזדמנות לדבר על המוות שאנחנו נפגשים עמו בלי הפסקה.
חז”ל (שמ”ר) מספרים לנו על שני סוגי אבדן” בהקשר לערי המסכנות שלא היו בנות קיימא. השם ‘רעמסס’ מעיד שהיה “ראשון ראשון מתרוסס”” והשם ‘פיתום’ מספר “שראשון ראשון פי תהום בולעו”. יש אבדן של ‘מתרוסס'” מתפרק לרסיסים. אנשים שהכרנו אותם כבעלי חשיבה חדה ודיבור קולח” והם איבדו את יכולותיהם” כתוצאה מזיקנה וכד’. יש אבדן בסגנון ‘פיתום’. אדם שלם” במיטבו” וכמו שהוא – הולך מאתנו. פי תהום בולעו. כך או כך” הנפטרים נמצאים בעולם שכולו טוב. כך או כך” אנחנו כאן נשארים חסרים וכואבים. אולי מי שקרובו מת אחרי שהוא כבר ‘התפרק לרסיסים'” יתנחם בכך שהוא לא איבד אותו במיטבו ובבת אחת. מי שקרובו הלך מאתנו בגיל צעיר ובשיא כוחו” יתנחם בכך שלא איבדנו אותו בירידה הדרגתית” שקשה לאדם עצמו וגם לקרוביו לראותו ולזכרו כך.
מדוע גם אנשים צדיקים מתים? מדוע אנשים מעולים הולכים מעמנו בטרם עת? לו רק היה הקב”ה נותן לנו לנהל את ספרי החיים והמתים” היינו מנהלים אותם מצוין! לפי דעתנו” כמובן. אך “לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי” נאום ה’. כי גבהו שמים מארץ” כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם” (ישע’ נה). גם משה רבינו זעק את אותה זעקה” שאל את אותה שאלה. “הודיעני נא את דרכיך” הוא מבקש מה'” וחז”ל מפרשים מה הייתה בקשתו: “אמר משה לפני הקב”ה” רבש”ע” מפני מה יש צדיק וטוב לו” צדיק ורע לו. רשע וטוב לו” רשע ורע לו” (בר’ ז). שאלתו של משה מופיעה בפרשת ‘כי תשא’. הוא כבר היה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה” למד תורה מתוך התעלות על כל מגבלות הגוף” ואת השאלה הקשה הזאת עדיין לא פתר. גם אנחנו נשארים נדהמים” שבורים” ו…לא מבינים.
ובכל זאת” נתבונן בתשובה שמציע מדרש אחר. “…אם כן יגזור מיתה על הרשעים ואל יגזור מיתה על הצדיקים? אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות” ושלא יהו הרשעים אומרים: כלום הצדיקים חיים” אלא שהן מסגלין מצוות ומעשים טובים” אף אנו נסגל מצוות ומעשים טובים. נמצאת עשיה שלא לשמה.” (ב”ר ט”ה) אנו קוראים את התשובה ואולי חושבים: בגלל הרשעים צריכים הצדיקים למות? הטובים מפסידים כדי שהרעים לא ידרדרו לעבודת ה’ אינטרסנטית? איפה הצדק?
את התשובה נבין אם נעמיק במושג ‘צדיק’. הצדיק אינו הופך את ‘עולם העבודה’ ל’עולם התענוג’. יש לו סבלנות לחכות לשפע הטוב הגנוז עבורו בעולם הבא. מבחינתו” אם גורל חייו מוסיף משהו לפרסום האמונה האמתית – הוא כבר מרוצה. אם מותו (בטרם עת) עוזר לזיכוך הכוונות” לבניית מדרגת ‘לשמה’ אצל אנשים אחרים – זוהי עבורו שמחה גדולה.
למדרש (שם) תשובה נוספת. “מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים? אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים לקב”ה… כיון שהם מתים הם פוסקים מלהכעיס…מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים? אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן. כיון שהם מתים הם נחים…דיינו מה שיגענו”. כאן התשובה הפוכה. הרשעים מכעיסים” אולי מביאים חרון אף למציאות” טוב לעולם להיפטר מהם. והצדיקים? כאן יש לנו הגדרה נוספת של צדיק. הוא כל הזמן תובע מעצמו שיפור. הוא לא מוותר ולא מעגל פינות. זה מעייף. אלו חיים מאוד אינטנסיביים גם למי שהוא ‘צדיק וטוב לו’. מגיעה לו מנוחה. המוות הוא טובה עבורו.
בדורנו אנחנו רגילים להסתכל על המציאות כמורכבת. אך המדרש לא מהסס לדבר על אבות-טיפוס ברורים: צדיקים ורשעים. הרב יהודה ושרון היו צדיקים באופן ברור. מי שהכיר אותם יותר” שוכנע בזה יותר. הלוואי ונלך בדרכם” ונבחר להתייגע על עשיית הטוב.
