בברכות לדורון בלוך” חתן הבר-מצווה” ולמשפחתו המקסימה.
תוך כדי התרקמות הגאולה” מספרת לנו התורה על שורשיהם של הגואלים. במשך שלושה עשר פסוקים מספרת התורה על צאצאי השבטים” מראובן עד לפנחס” נכדו של אהרון. אינני יודעת מה אתכם” אבל אני נוהגת לא להתעכב על הפסוקים האלו בלימוד חומש. מה הם כבר יחדשו לי… עד השנה” שהצצתי ונפגעתי. אז אשתף בכמה תובנות.
הרשימה מדגישה את חשיבות המשפחה” חשיבות הייחוס. אבל יש לה אמירה גם למי שלא מרגיש גאווה גדולה בייחוס שלו. הנה פנחס נשא אישה “מבנות פוטיאל”” ורש”י מפרש “מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה”. יתרו לא רק עבד אלילים. הוא גם היה מהמהדרים בעבודתם. הוא דאג להקריב לפניהם עגלים שמנים ויקרים. למה התורה רומזת על גנותו אחרי שהוא חזר בתשובה? אולי כדי לנחם אותנו” שחלקים פחות מפוארים יש במשפחות הכי טובות. וגם חלקים מפוארים לא יתכן שלא ימצאו. למילה “פוטיאל” רש”י מביא פירוש נוסף: “ומזרע יוסף שפטפט ביצרו”. בסופו של דבר” דווקא ההתעסקות בייחוס מדגישה את מעשי האדם. יוסף הוא אילן שנעים להיתלות בו בגלל שליטתו על יצרו. יתרו הוא נקודה מביכה מפני שהיה מתמסר לרע. מעשינו יקרבונו או ירחקונו. שנזכה לבחור בטוב!
בסוף הרשימה כתוב: “הוא אהרון ומשה אשר אמר ה’ להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים…הוא משה ואהרון”. רש”‘ מסב את תשומת לבנו: “יש מקומות שמקדים אהרון למשה” ויש מקומות שמקדים משה לאהרון” לומר לך ששקולין כאחד”. משה ואהרון בעלי אותו משקל? הרי לא קם עוד נביא כמשה” לא היה אדם כמוהו שהתפשט ממגבלות החומר” וכו’ וכו’? אלא” שאם דיברנו על המעשים שקובעים” לעומת הייחוס” צריך להמשיך ולומר שגם במעשים” אין להשוות אדם לאדם באופן תחרותי. משה ואהרון עשו כל אחד את תפקידו ושליחותו בהתמסרות ובהצלחה” ובזה הם שקולים. העובדה שתפקידיהם שונים אינה מורידה מהערכת התורה גם אל מי שתפקידו קטן יותר” בהיסטוריה הלאומית והאנושית.