אנו עסוקים בלימוד הספר הקדוש מסילת ישרים
ונדמה לי שהגענו אל פרק ג'
בחלקי הזהירות
אז תזכורת קצרה
הזהירות היא הראשונה במידות
בסולם של המידות
או יותר אומרים במסילה של המידות
מידת הזהירות היא
זה קצת טעות, זה קצת מתאה
בעברית שלנו היום לא קוראים לזה זהירות
קוראים לזה
תשומת לב
זהירות הכלונה תשומת לב
ומה הפירוש של תשומת לב
אפשר להצטרך את התבוננות
שהאדם מתבונן במעשים אשר לו
הוא מתבונן במעשים והוא בודק אותם
האם הם טובים או רעים
זה החלק הראשון של הזהירות
וגם הוא צריך לתקן את מה שצריך תיקון
זה נקרא מידת הזהירות זה על דרך השלילה
אנחנו עוד לא מדברים על הוספת טוב
אנחנו מדברים על דרך השלילה
מה שרע צריך לסלק
זאת ההגדרה של הזהירות
וזה הכרחי מאוד למי שרוצה
להגיע למעלה מוסרית כלשהי
שצריך קודם כל לשים לב על
דרכיו אם הם טובים או רעים
וזה היה באופן כללי מה שלמדנו
וזה דורש מן האדם זמן
מה פירוש דבר זמן? הפסקה
כלומר החיים שוטפים
ולכן באופן טבעי האדם מנותה לעשות הפסקה
ההפסקה היא פעולה רצונית
שבה האדם לרגע אחד מפסיק את שטף החיים
לרגע אחד מסתכל על עצמו
עושה מה שצריך וממשיך
יש פה איזה מין דרישה של האדם
לצאת מן האדישות
הוא צריך להתקדם
וזה אחד הדברים הקשים ביותר להשיג
במיוחד בעולמנו אנו
כי יש בעולמנו איזה מין נטייה
יש פה כיסאות ברוך השם לרוב כמה שרוצים
יש נטייה של החברה בזמננו
למנוע מן האדם את ההתבוננות
יש אפילו מושג חדש ששייך לעידן המודרני
קוראים לזה תרבות הפנאי
מה זה תרבות הפנאי?
מניחים שיש לאדם זמן פנוי
נו אז מה עושה האדם בזמן פנוי?
זה נפלא הזמן פנוי
האדם יכול להסתכל על עצמו
והחברה המודרנית רואה בזמן הפנוי בעיה
כלומר אז מה נעשה בזמן הפנוי?
אז צריך למצוא משהו כדי למלא
זאת אומרת משהו שימנע ממני את המחשבה הקיומית
המשמעות של החיים
אסור שהשאלה הזאת תעלה
כי אם היא תעלה אתה עלול ללמוד במכון נהיר
ולכן צריך לעשות הכל כדי למנוע ממך
אחד הדרכים הסמויות החכמות
זה מה שנקרא תרבות הצריכה
תרבות הצריכה היא גורמת לאדם להוציא הרבה כסף
כי זה לא מספיק לשתות מים
אתה צריך לשתות מים עם משהו
אבל מים עם משהו זה לא יותר כסף
אז איך תהשיג יותר כסף?
תעבוד יותר
אם תעבוד יותר זה יתפוס לך זמן
ואז תנצל מן הפניים
אחרי כל ההקדמות האלה
זה בעצם מה שראינו בפרק ב'
אנחנו עכשיו יכולים לגשת
בשעה טובה לפרק ג'
אגב יש לי גם המלצה
שאנשים שבאים לשיעור
יהיה להם ספרים של נסיעת ישרים
זה מאוד עוזר
אבל גם פרעה יותר כדאי
נכון, אצל פרעה הוא הביא את זה גם
רמחן לוי בפרק ב'
פרעה אמר
תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה
ועל ישרו בדמרי שקל
העבודה היא מונעת מן האדם את המחשבה
אחד הדברים המייחדים
את האדם לעומת בעלי חיים
זה שבעל חיים גם אם הוא חושב
יש איזו אינטליגנציה מינימלית
אצל בעלי חיים
אבל בעל חיים איננו שואל
את עצמו מיהו
הוא לא חושב על עצמו
למשל החתול כנראה לעולם
לא יאמר לעצמו אני חתול
אלא החתול הוא חתול
אבל מה זה אומר
מיהו ומיהו את זה הוא לא שואל
זאת אומרת שכמו שאמר המהרל
האדם מתאפיין בזה שהוא שואל שאלות
לכן אדם בגמטריה מה
אדם א' ד' מם
זה ארבעים וחמש
דהיינו מה
ואילו מה בא מה
כלומר המה שלה נמצא בה
זה אחת ההבחנות
וזה בעצם היסוד של בידות הזהירות
כך שההכבדה על הזמן של האדם
היא באה להוציא מן האדם את להיותו אדם
והפיכתו להימם
עד כאן אני חושב שהדברים ברורים
אז בואו נראה עכשיו בפנים
הנה בחלקי הזהירות
למדנו על הזהירות באופן כללי
עכשיו חלקי הזהירות
אני רוצה לפגח על עצמו
שתיים הן ההשקפות הצריכות לו
כן, ארי אנחנו צריכים לבדוק את
המעשים שלי אם הם טובים או רעים
אז א' אני צריך לדעת מה זה טוב ורע
וזה לימוד כללי
גם אם אני עוד לא עסוק בנושא ספציפי
אבל אני צריך לדעת מה טוב ומה רע
זה לימוד חשוב מאוד
ב' אני צריך לבדוק את המעשים
שלי אם הם טובים או רעים
זה שני סוגי לימוד שונים
האחד תיאורטי השני יותר פרקטי
אז הוא אומר, האחת שיתבונן
מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם
והרע האמיתי שיהיה נושאים בינו
ועל זה אפשר לבלות זמן רב
לברר מה הטוב ומה הרע
והשנית על המעשים אשר הוא עושה
לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע
פשוט לא
זה ברור מה שאמרנו?
יש פה משהו לא ברור
אז אם זה לא ברור, לשאול עכשיו
וזה, עכשיו הדבר השני
בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה
כלומר הברור על המעשים שלי
מתי אני צריך לבדוק אם הם טובים או רעים?
יש לי שני זמנים לזה
בשעת מעשה שלא יעשה שום
מעשה מבלי שישכול אותו במוזמין
זאת הידיעה
כלומר כשאתה הולך לעשות משהו
תשאל את עצמך אם זה טוב או רע
ושלא בשעת מעשה שיעלה לפניו זיכרון כלל מעשה
כלומר צריך לעשות עבודת
ארכיון לבדוק מה שעשית
וישכול אותם כמו כן במוזמין המשקל הזה
לראות מה יש בה מהרה למה נתחי אותו
ואומה מן הטוב להתמיד בו ולהתחזק בו
ואם נמצא בהם מנהרה
אז יתבונן ויחקור בשיח לו איזה תחבולה יעשה
לעשור מנהרה הוא ולהתאר ממנו
אני מקווה שזה ברור אם זה לא ברור
אז אני אסכם לעצמי
לפחות כדי שלי זה יהיה ברור
אם כן יש בזהירות שני נתיבים
אחד תיאורטי אחד מעשי
הנתיב התיאורטי זה שאני
צריך ללמוד באופן כללי
מהו הטוב ומהו הרע בלי קשר למעשים שלי
מה טוב מה רע
ושתיים אני צריך זה המנתיב הפרקטי
אני צריך לבדוק האם במה שאני עושה
אני מתנהג באופן טוב או רע
ההתבוננות הזאת במעשים היא בשני זמנים
בשעת המעשה צריך לבדוק אם זה טוב או רע
ושלא בשעת המעשה לעשות חשבון נפח
יש זמנים לחשבון הנפח שבהם אני בודק
האם המעשים שלי היו טובים או רעים
היו טובים או רעים
וכאשר אני מבחין שיש משהו רע
אני צריך לפעול פעולה כיצד להרחיק את הרע
כן בבקשה
בשעת המעשה זה בוודאי לא מאוחר זה הזמן דווקא
בשעת המעשה צריך לדעתי
זה הכוונה בשעת הכוונה רגע לפני
מה הזמנים שנכוס לתבוני המעשה?
יש איזה זמנים מיוחדים?
יש זמנים שבהם האדם מקדיש זמן למחשבה על עצמו
הטוב ביותר זה בסופים
סוף יום, סוף שבוע, סוף חודש, סוף שנה
כלומר בסוף היום לפני השינה
בסוף השבוע לפני כניסת השבת
בסוף החודש יום כיפור קטן
סוף השנה חודש ילול
זה הזמנים יומי, שבועי, חודשי, שנתי
שבהם האדם עושה חשבון נפח שכלי
על מעשה ואם הם טובים או רעים
למה דווקא בסופים?
כי בזמן ההתחלות או האמצעים
האדם עסוק בפעילות
אז קשה מאוד בבטח אחת להיות עם
מתח החיים שמאפשר לך לפעול
יחד עם מה שדורש ממך התבוננות
לכן בסופים זה יותר קל
זה גם לא טוב שאדם יתהלך כל היום כולו
מתוך מחשבה של חשבון הנפש, זה לא בריא
כי האדם צריך גם לפעול בעולם
אבל צריך שיהיו זמנים לחשבון הנפש
איך אדם יכול לבקר את עצמו?
אלו הביקורת צריכה להיות מבחוץ?
זו שאלה מאוד יפה
אנחנו רואים פה הנחת יסוד הפוכה משלך
זאת אומרת שהאדם אכן יכול לדעת
באיזה מצב הוא
זה אופטימי
כלומר אני לומד, אני שוקל במוזנה החוכמה
מהו הטוב ומהו הרע
ולכן אני צריך לשפוט את עצמי
עכשיו תגיד אבל האדם הוא סובייקטיבי
והוא נוטה לדון את עצמו לכך זכות
זה נכון
אבל באופן כללי הרי אין לי אלי את עצמי
מדי פעם אני צריך לשאול מישהו אחר
תגיד איך שאני מתנהג, זה בסדר?
זה טוב מדי פעם
קורא לזה פסיכולוג או רב או חבר
אבל לא כל הזמן יש לך אחד כזה
למשל עד כדי כך אנחנו סומכים על האדם
שאנחנו רואים בתלמוד
שהיו חכמים שהעידו על עצמם שהם ענבים
רב יוסף למשל אמר שהוא ענב
ולכן הוא התנגד לדברי המשנה שאמרה
שמי שמת רבי בתלה ענבה
כי הוא אומר אני ענב אז לכן
אי אפשר לכתוב דבר כזה
עכשיו זה דבר מאוד יפה
זאת אומרת שרב יוסף היה כדאי באמת ענב
ולכן אם הוא ענב הוא יכול גם להדעת את זה
בניגוד למקובל היום
שהענבה זה שאדם יחשוב על עצמו
שהוא לא מה שהוא
ההפך
הענבה זה הידיעה האמיתית של מי אני
ולכן רבי יוסף היה כזה
עכשיו אני רוצה להסביר משהו
כשהיום בחברה המערבית אומרים
שאדם ענב לא יכול לדעת שהוא ענב
הוא לא יכול לומר על עצמו שהוא ענב
יש בזה ביקורת סמויה נגד המוסר
כי זה בא לומר שהתנאי להיות מוסרי
זה להיות קתידיות
כלומר שאני לא יודע מי אני
לא יודע את האמת
ואז יוצא שזה בעיה להיות מוסרי
בעוד שלפי מה שחזק מלמדים אותנו
יש התלכדות של ידיעת האמת
עם האמת המוסרית
זה אותו הדבר
את יודעת מה אתה אומר?
איך רבי יוסף מחכמי ישראל
יכול לומר אני ענב
סימן שאצלו האמת והמוסר הם אחד
הוא יודע באמת מי הוא
ולכן הוא יכול גם לדעת שהוא ענב
בתרבות המערבית אומרים
אם אתה ענב אתה לא יכול לדעת את האמת על עצמך
אתה חייב לשקר לעצמך
הענב זה אחד שחושב שהוא לא שווה
ככה חושבים
אז זה שאם יש לאדם מעלות
אסור לו להיות מודע להם
כי זה הפריע לו להיות ענב
מה מונח מאחורי העמדה הזאת
שבעצם המוסר סותר את האמת
בסדר?
מה?
איך לדדם שהוא יודע שהוא ענב
למה הוא צריך להגיד את זה
השאלה שתשאל
מה רע רבי יוסף לציין את זה
כן, זו השאלה
אז יש במפרשים דיונים למה הוא אמר את זה
אחת הדעות שמתקבלות על הדעת
זה שהוא רצה שאנשים לא יתייאשו
לא יתייאשו מן הענבה
כי כשאתה קורא במשנה
מי שמת רבי בטלה ענבה
אז אנשים כבר לא יעשו מאמצים
אי אפשר היום להיות ענב
אז רבי יוסף מעודל אותם
לא, אני הגעתי לזה
אתם יכולים גם אתם להיות ענבים
יש כיסאות אם אתה רוצה
אתה לא חייב
אז יש בעוד בעיניים שהוא רשע וענב
אדם רשע, האם הוא יכול להיות ענב
זו שאלה גדולה
אם אדם מודע לזה שהוא רשע
אז יכול להיות באמת שבתחום הזה הוא ענב
יכול להיות, נכון
רק הוא רשע בדברים אחרים
עכשיו, אם כי באמת הענבה באמיתית
לפי מה שעולה מהמסיעת ישרים
היא בלתי אפשרית לאדם רשע
מה, אנחנו נהגה לזה
יש פרק על הענבה בביור מידת הענבה
מדבר על זה
מודעות, כן, זה עוד לא ענבה
אבל, לא, צריך להבין כי יש ענבה כלפי מישהו
צריך פעם להרחיב על זה
אני לא רוצה כעת להרחיב
כי נושא הענבה הוא נושא מאוד מאוד רחב
יש לו עומקים
אבל בואו נראה מה שאומר השואל
התרבות והכלל כלא המערבית
מביאות לשיפור עצום
ברמת החיים ובתוכלת החיים
וברפואה מדהימה
מכאן שלא כל הסתפקות במועט
היא לתועלת
התרבות והכלל כלא המערבית
לא הן מאלה שמביאות שיפור
אלא הטכנולוגיה, המדע
והטכנולוגיה והמדע
זה לאו דווקא ערכים מערבים
אבל נגיד
אז מה, זה נכון, זה טוב
חיים יותר טוב
השאלה היא כזאת
אדם שיש לו חיים טובים, ארוכים
והרבה כסף
אבל הוא לא מרוצה
האם חייו טובים?
התשובה היא לא
לכן ההסתפקות במועט היא גם כדבר חשוב
ונעזור עשירה שמח בחלקו
טוב, הבא נמשיך
ודבר זה
הודיעו נו, כל מה שאמר כאן הרמחאל
הוא כתב ללא מקום
עכשיו, הוא צריך גם להביא
אגב, מה שהוא אמר כלל כלא
אני חושב שהוא פשוט הקליט פעמיים את הלמד
יצא לו פעמיים למד
מתכוון כלל כלא
אלא כשאני, כשהוא להחמל
אני משתדל לפחות
לקרוא לפני שאני שובר
אבל אפשר ללמד זכות
כי האדם חושש שעד שהשאלה שלו תגיע
אז זה כבר לא יהיה רלוונטי
לכן הוא מרשה לעצמו שלא
לקרוא את מה שהוא הקליט
זה לא קורה
אולי גם שלא מקלטת דיסלקטית
ודבר זה
עד עכשיו הרמחאל דיבר ללא מקור
עכשיו הוא יביא מקור
המקור במסכת העירובין
ודבר זה
הודיעו נו חכמנו זיכרונם נברכה בעומרם
במסכת העירובין
דפיוט ג'מלה מוטבט
נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא
ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו
ואמר אלי ישומרים
ימשמש במעשיו
עכשיו הנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא
את זה הרמחאל לא מסביר
הוא יתן לנו פירוש רק לחלק השני של המאמר
למדוע?
כי מה שהוא צריך להפרק
זה נוגע רק לחלק השני של המאמר
ותראה
ששני הלשונות הם שתי
הזהרות טובות ומועילות מאוד
כי הנה הפשפוש במעשים
הוא לחקור על כלל המעשים ולתבונן בו
הנמצא בהם
מעשים אשר לא יעשו
אשר אינם הולכים על פיר מצוות השם וחוקיו
כי כל אשר ימצא מאלה
יבערם מן העולם
כלומר הפשפוש זה החלק הראשון
של החלק השני של הזהירות
זוכרים?
החלק השני של הזהירות זה היה
שאדם בודק את המעשים שלא
עכשיו יש שני אופנים איך לבדוק את המעשים שלא
קודם כל באופן כללי
האם זה טוב או רע?
למשל לרצוח? לא זה רע
לתת צדקה זה טוב, בסדר
אז רצחתי זה ממש לא בסדר
נתתי צדקה זה בסדר
זה הדבר הראשון
זה הפשפוש
החמישמוש זה משהו אחר
הוא החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם
כלומר רצח אני הורדתי מהעסק
בסדר אבל עכשיו נתתי צדקה
זה בטוב או זה ברע?
זה בטוב אבל צריך לבדוק
בתוך מתן הצדקה מה היה טוב
כי יכול להיות שאני נתתי צדקה
כדי שיכתבו עליי כתב הביתון
אז מצד הצדקה זה טוב
מצד בקשת הכבוד זה רע
אז זה נקרא משמוש
כן, אך המשמוש הוא החקירה
אפילו במעשים הטובים עצמם
לחקור ולראות
היש בעניינם איזו פנייה אשר לא טובה
או איזה חלק רע שיצטרך להסירו לווארו
נגיד נתתי צדקה אבל בשביל לתת צדקה
אני למשל ביטלתי תפילה
או אני גנבתי מאשירים כדי לתת לעניים
קוראים לזה רובינבולד
והרי זה רק שנייה
זה לא אני זה רמחן
והרי זה כי ממשמש בבגד
לבחון הטוב וחזק הוא או חלש ובלוי
כן ימשמש במעשיו
לבחון תכונתם בתכלית ההבחנה
עד שיישאר זך ונקי
זה כמו אדם שבודק בדים
הבד הזה נראה לי יפה ואני רוצה למשמש
להבלוק עם אותו
העניין של הצדקה גם שאני רוצה לדוגמה
צדקה זה דבר טוב
אבל כלב לאחד
כאילו אם יצאתי צדקה
כשיצאתי משהו או שאפילו שנתת צדקה
הבאתי לו צדקה
סיגרת לי את המוח
זה דוגמה שיש כמה אופנים
איך אפשר לעשות רע בתוך הטוב
זהו נכון
טוב
כיצד ללמוד מסילת ישרים
לאדם שמכיר את תורת הנפש
האם לחזור על הדברים בצורה הפשוטה של ההירום
מתוך כך להיות עסוק תמיד בעבודת ה'
או האם ללמוד ביון ודקדוק
כמו שעושים בישיבות
שעל דף אחד נתקעים במשך כמה שיעורים
ומביאים מקורות
מספרים אחרים
אני לא הבנתי
האם זה שתי שאלות או שאלה אחת
טוב נגיד לך
כיצד ללמוד מסילת ישרים
לאדם שמכיר את תורת הנפש
אני לא יודע מה הוא מתכוון תורת הנפש
מסילת ישרים זה חלק מתורת הנפש
אלא הוא מתכוון כנראה גם לפסיכולוגיה
אדם שלמד גם פסיכולוגיה
הוא יכול ללמוד מסילת ישרים
בצורה שמאשירה אותו הרבה יותר
יש פה הבחנות דקות מאוד מבחינה פסיכולוגית
ואם אתה למדת את תורת הנפש
אז זה ברור שזה ידהד אצלך בנפש אחרת
מאשר אדם שלא למד
עכשיו האם לפלפל במסילת ישרים?
אפשר
כל אחד ואחד לפי עניינו
רק שקודם כל צריך לדעת מה כתוב שם
ולהבין מה המהלך הפשוט
הרי ספר מסילת ישרים הוא ספר שכלי
כמו ששמתם לב
הוא מביא טענה ומוכיח
טענה ומוכיח
אז קודם כל ללמוד
הרי אפשר לחזור על מסילת ישרים
מספר פעמים רב במשך החיים
טוב
שלום רבנו
למה אם כן אנו מוצאים רבנים
שמתנגדים לתואר רב
או כל מיני תיארי כבוד בשם הענבה
הרי זה יתקח חשות למישהם
והרי הם יודעים שהם רבנים
ושהם יודעים את התורה
קודם כל יש רבנים שכנראה מעריכים את עצמם
שהם לא יודעים את התורה
זה יכול להיות
דבר נוסף
יש נטייה טבעית לאדם
שמבין את הערך של האמת
שלא לרדוף אחרי הכבוד
ולכן זה מפריע לו שמכבדים אותו
זו הנטייה הטבעית של אותם הרבנים
אלא מה? הם צריכים להתגבר
אבל אמרו על זה
אהב את המלאכה ושנה את הרבנות
שואל רבי חיים וולוג'ין
איך אדם
אם אדם יקיים את זה שהוא שונא את הרבנות
אז נשארת השאלה
מי ייקח רבנות
אלה שלא שונאים את זה
אלא אומר רבי חיים וולוג'ין
ההפך
אתה תשנה את הרבנות שלך
כלומר שאתה תהיה חייב לקחת רבנות
רבנות זאת כוונה שררה
לאו דווקא רבנות במובן הדתי
אדם ייקח שררה כי הוא צריך לקחת אותה
והוא צריך לסנות
וצריך שהכבוד שנותנים לו בגלל זה
יהיה לתואבה בעיניו
אבל לא בגלל זה שלא ייקח את זה
מדוע הרב מביא דוגמאות
מצחיקות ומוזרות כמו רצח?
אני עושה את זה כדי לעורר
את תשומת לב של האנשים
כי אם לא אז הם ירדמו כמו בדרשה של בית כנסת
ולפני ערבית של שבת
ולכן אני מוכרח
כדי שאנשים יבינו על מה מדובר
שידעו
אני מוכרח לקחת דוגמאות
שמעוררות את התשומת לב
מוצאים את האנשים את תרדמתם
וגם זה לא בדיוק עוזר
שלום לרב וחודש טוב
לא הבנתי מה הכוונה
נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא
האם זה לא באמת אידיאלי להיברא ולעבור לעולם?
ואיך התשובה של הפישבוש והמשמוש
פותרת את החלק הראשון של המדרש?
אתה צודק
לא הסברנו, אמרתי במפורש
שרמחאל מסביר רק את החלק השני של המדרש
ולא את החלק הראשון
וזאת למה?
בגלל שלצורך הבנת חלקי
הזהירות הוא לא זקוק לחלק הראשון
אבל אני מוכן לנדב בכל זאת פירוש לחלק הראשון
למרות שזה מוציא אותנו מכוונת הספר
ולא במקרה רמחאל לא דיבר על זה
הרי שם מדובר על ויכוח
בין בית אילאל לבין בית שמי
שנתיים וחצי נחלקו
למה שנתיים וחצי?
המערל דן בזה בהרחבה
מדוע נחלקו שנתיים וחצי?
אבל מה היה הוויכוח?
האם נוח לו לאדם שנברא משלא נברא?
האם נוח לו לאדם שנברא משלא נברא?
ובסוף יצא בת קול ונמנו ויגמרו והגיעו למסקנה
נוח לו לאדם שלא נברא
מה פירוש הדבר נוח לו?
אז יש מקום לומר טוב לו לאדם שלא נברא
אבל זה ודאי לא נכון
כי להגיד שטוב לו לאדם שלא נברא
הרי זה סותר את הנאמר במפורש בתורה
והיה רלויים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד
אם כן זה טוב שאדם נברא
והיה רלויים את האור כי טוב
כל מה שהקב' חרור עושה זה טוב
אז אם כן אי אפשר להגיד
שזה טוב לו לאדם לא להיברא
חס וחלילה חס ושלום
וכמו שאתה בכלל הכרת לזה
זה אידאלי להיברא ולבוא לעולם
אבל זה לא נוח
זה ממש לא נוח
הרבה יותר נוח לא לבוא
כלומר איך אמרו
יש את זה פתגם יפני
טוב, יותר טוב לשבת מאשר לעמוד
לשקב מאשר לשבת
למות מאשר לחיות
זה אלה פרנצ'י כמו שאומרים
זה יותר נוח יותר קל
אבל זה יותר נוח
כלומר יותר קל אבל זה יותר טוב להיברא
לכן נוח לו שלא להיברא
אבל עכשיו שהוא נברא
הוא צריך לעשות ההבחנה בין הטוב לבין הרע
ואז יהיה אולי בסוף נוח
כן רציתי להגיד משהו
השאלה שניה היא משמען למשמש גם במעשים הרעים
לאן? שאלה יפה
אולי כדאי להימשמש גם במעשים הרעים
מה שהוא לא אמר נכון?
מה זאת אומרת לחפש את הטוב שברא
כן, זו ההנחיה של רבי נחמן ברסלב
שבתוך הרע שאני עשיתי
לא יכול להיות שלא הייתה איזושהי נקודה טובה
שגם אותה צריך להיעלות
כי הרי מה שמושך אותי
אל הרע זה הטוב שגנוס ברע
אז אם אני אצליח לבודד אותו
אז הרע שברא יפול מעצמו
ולא יישאר אליה נקודה אידיאלית
ואז היא תצטרף אל הטוב
יש בזה אמת
אם כי הוא לא כתב את זה
בבקשה
הרמחל מדבר, מתחיל עם הזהירות
כמו במשנה של פנחז בן יאיר
אבל הוא מתחיל לדבר לפני זה
הוא מדבר על הרע והטוב
כלומר יש משהו יותר מוקדם מהזהירות
לדעת מה זה רע ומה זה טוב
אתה אומר כך
אני חוזר על שאלתך
אתה אומר שהרמחל מתחיל מזהירות
שהעמידה הראשונה מוזכרת בבריתה של
רבי פנחז בן יאיר התכוונת
של רבי פנחז בן יאיר
וצריך לברר מה טוב ומה רע במעשים שני
אבל אתה אומר לך אורא
יש משהו שקודם לזה
וזה לברר בכלל מה טוב ומה רע
נכון? עד כאן שאלתך?
תסתכל בבקשה בתחילת פרגים אלה
העניין הרוצה לפקח על עצמו
שתיים הם השקפות הצריכות לו
האחת
שיתבונן מהו הטוב האמיתי
שיבחר בו האדם
והרע האמיתי שידוס ממנו
לעשים מה שהוא עושה
לראות אם הוא בכלל הטוב או בכלל הרע
כך שהחלק הראשון שאתה תובע
שהוא שאדם ידע מה הטוב ומה הוא הרע
רמחאל כלל אותו במידת הזהירות
איך הוא יודע את זה?
זו השאלה איך הוא יודע מה הרע ומה הטוב
איך אני ידע מה הרע ומה הטוב?
הוא לא כתב
יפה, זה ה... בסדר
אז שאלה איך עושים את זה
אז בשביל זה אם תסתכל בפרק ד'
יש כותרת
בדרך קניית הזהירות
איך אדם ידע מה הטוב ומה הרע?
בגלל זה יש לו פרק ד'
בסדר?
אז נגיע לפרק ד'
נעסוק בשאלה הזאת
איך יהודים מה הטוב ומה הרע?
בסדר?
אז יש שיעור אחרון
דיברנו על...
במסכת חודש שנה הזכרתי איזה משהו
שהמשהו עלים אותה
אם בעצם נגיע
לעולם הזה
אם זה היה
נכון, נאמת
נכון, אז מה השאלה שלך?
אז אם שואלים אותו
אז איך זה מתחבר
אם לא יכולים לעשות נבראי?
אה, אני רוצה לחזור על שאלתך
אתה אומר שבאחד השיעורים הקודמים
אני הבאתי מקור במסכת ראש השנה
שממנו משתמע שהאדם בוחר להיברע
כלומר לא היינו נבראים אם אלי רצינו
כן, מפורש כל מעשה בראשית
לדעתן לנבראו
אומר רשי, מה זה לדעתן לנבראו?
שאלם אם רוצים להיברע
ואמרו הן, יוצא אלי זה שאני הגעתי לכאן
כי אני רציתי להגיע לכאן
כן? ואז אם כן זה סותר
את הגמרא באירובין
שאומרת נוח לו לאדם שלא נברא
אני הרי רציתי
אז איך אתה אומר נוח לי שלא?
את כאן שאלתך, נכון?
זו השאלה? יפה, הבנתם את השאלה שלי?
מה אתה רוצה?
אני רואה שהם עובדים דברים שהם באמת לא נוחים
אה, אתה רוצה לתת תשובה?
כן, אבל הוא לא רוצה שאתה תענה לו
הוא רוצה שאני אענה לו
אבל תבין, לא, זה בעיה
כלומר, אני לא אכפת לי שתיתן לו תשובה
אבל הוא משלם פה שכר לימוד
והוא רוצה לשמוע מה שאני אומר
כן, גם זה צריך להציג את המשכורת שלי
עכשיו, התשובה היא
שהאומנם רציתי, אבל בזמן שזה קורה זה לא נוח
למשל, למה הדבר דומה?
לאדם שמאוד רוצה להתגייס לצנחנים
הוא עושה מאמצים אדירים כדי להתקבל
מרמה אצל הרופא וכל מיני דברים כאלה
מפעיל פרוטקציות, בסוף מגיע
מגיע הזמן לקפוץ
הוא מפחד, דוחפים אותו
נכון? למה? כי יש נטייה טבעית
של רטיעה מקפיצה לחלל
אז אותו הדבר
אני רציתי להגיע לכאן
אבל בגלל שאני מגיע
יש לי רגליים קרות
לנשמה שלי
בסדר? מובן?
אפשר להגיד רב, לא מדובר על כל אדם בעצם?
מדובר על כל אדם
כל אדם רצה להגיע לכאן
וכל אדם נוח לו שלא נראה
ואם אתה הולך בדרך המצוות
אז לא הייתה כניסת לנוח?
לא, אתה אומר, דרך המצוות
זה כדי להפוך את זה לנוח
זה מה שהוא אמר
אי פשפש הוא יפשפש
כן
בנוגע לשאלה איך ללמוד מסידת ישרים
ממקודם
כוונתי הייתה כך
האם רמחאל כתב ספר כדי שנבין
ולכן נלמד אותו
כמו שכתוב
או האם נפלפל מתוך גישה
שרמחאל כביכול מחביא ומסתיר
בתוך הספר
טוב, רמחאל
הוא התכוון
שכשאנחנו קוראים אותו אנחנו נבין
רק הוא בעצמו העיר על כך
שכדי להבין באמת צריך לחזור מספר פעמים
בגלל שהרעיונות שכתובים בספר מסידת ישרים
הם לכאור הפשוטים
ולכן אין האדם שם לב למה שהוא קורא
לכן צריך לחזור מספר פעמים
מה זה לחזור מספר פעמים? זה לא טכני
אלא להעמיק
אז הוא יתכוון גם שתבין וגם שתחזור
זה עונה על השאלה שהייתה מקודם
עצם המחשבה
אני יכול להדעת דוגמא למרות
שבפעם הראשונה אני לא מבין
אני מבצענת לשאלה
דבר שבהתחלה חושבים
שמבינים ואחר כך מבינים באמת
למשל
אהבת השם
מה זה לאהוב את השם?
אז כיוון שכל אדם יודע מה זה אהבה
באופן ראשוני לפחות
אפילו תינוק יש לו אהבה
אז הציור שיש לי של אהבת השם
זה סוג של התרגשות הדומה לזה
בסדר?
אחר כך כשאני מבין
שהאהבה היא נוגעת לחלק
היותר עצילי שלי
שזה החלק הסכני
ושאת השם אי אפשר להשיג בסכל
אז מתחילה להישאל את צי שלה
איך אפשר לאהוב את השם באמת
בסדר? ואז אני צריך להעמיק בזה
דרך תארי השלילה
במורי נירוחים
דוגמה, כן
עצם המחשבה שיש לפשפש בחטא
מפחידה
כי ההתעסקות בחטא
מקרבת אותי לחטא
ולכן הרגשות וחו
שהביאו לחטא
זה ממש סכנה
נכון
זה כנראה תגובה לשאלה שלך
מה שנאמר כאן
רמחן באמת בשלב הראשון
איננו מדבר על התבוננות בתוך החטא
מפחיד
כי הרי אז אני נזכר
אני מעורר את הכוחות הנפשיים
שהביאו אותי אל החטא
זה החשש
לכן באמת גם רבי נחמן ברסלב בעצמו אומר
שהתהליך הראשון של התשובה
זה העתיד ולא העבר
שאדם מסתכל קודם כל קדימה
אחרי שאדם מתקדם כמה שנות אור
אז הוא יכול רטרואקטיבית לסתכל
ואז הכוחות האלה כבר אינם פועלים בו
כפי שכתב
כמו שכתבו בשם הבעל שם טוב
שבהתקדמות במלחמת הטוב והרע
האדם עובר שלושה שלבים
אלוהם מה
הכנעה, ההבדלה והמתקה
רשת תיבות
אההה
נכון
הכנעה, ההבדלה, המתקה
הכנעה הכוונה שיש לאדם יצר הרע
אז קודם כל להגיד לייצר רע
לא
זה הכנעה
אבל זה לא קל ביעשה יצר הרע
הוא אומר לו כן
והוא אומר לא
אחר כך יש הבדלה
הבדלה הכוונה שאדם מתרחק מן הרע
לא רוצה בכלל לראות אותו
הוא מתרחק גם מפני הכוחות הנפשיים
שהביאו אותו לרע
ואחר כך השלב השלישי זה ההמתקה
שהאדם מעורר מחדש את אותם הכוחות
ומשתמש בהם לטובה
ואז זה הזמן של אותה התבוננות
האם אין בפשפוש ובמשמוש
מין כפייתיות שיכולה להזיק לנפש
אם על כל מעשה צריך לשקול ולחשוב
יש כאן עיבוד של צרימת החיים
איך שומרים על האיזון הנכון?
זה שאלה יפה מאוד
הרי האדם כל הזמן מתעסק
אני טוב אני לא טוב, אני רע
ויש גם אפילו פלפולים שעושים
זה שיש לי נקיפות מצפוי
זה בעצמו הצד היצר הרע
כדי שאני אחשוב שאני צדיק
אז לא יהיה לי נקיפות מצפוי
זה עצמו היצר הרע אומר לך
שלא יהיה לך נקיפות מצפוי
כדי שאתה בסוף כן תוכל להיות רע
אז לכן אני אראה לו
בקיצור אפשר להיכנס אלופים כאלה
שמביאים בסוף לשיגעון
אז בהחלט יש פה מה להיזהר
לכן צריך להבין שמה שמדובר עליו
הוא דבר מבוססת
יש לו זמנים
יש לו זמנים למשל בסוף היום
בסוף השבוע בסוף החודש ובסוף השנה
יש זמנים מיוחדים בסופים במיוחד
שבסופים האדם הוא אחרי הזרימה של החיים
כמו שאתה קורא לזה
ואז מתוך כך יש לו גם מבט רטרואקטיבי על עצמו
וזה דווקא בריא
אבל הרב אמר שישראל הם אידאליסטים
ולכן הם רצו לבוא
אף על פי שזה לא נוער
משמע שרק ישראל ולא גויים
לא נכון
מה שאני אמרתי באותו שיעור
במסכת ראש השנה
זה שדווקא היהודים רצו לבוא
להיות יהודים
והגויים רצו לבוא לכאן להיות גויים
והסברתי שזה יותר נוח להיות גוי מאשר יהודי
אבל היהודים הם אידאליסטים
אבל גם בתור גוי
כי הרי זה לא כל כך נוח להיות פה
אבל זה יותר נוח מאשר להיות יהודי
זהו, זה מה שאני אמרתי
טוב, הלאה
כלל הדבר
אני אמשיך עם כן בדברי רמחלן
כלל הדבר
יהיה האדם
מעיין על מעשיו כולה
מופקח על כל דרךיו
שלא להניח לעצמו הרגל רע ומידה רעה
כל שכן, עבירה בפשע
ואינני רואה צורך לאדם
שהיא מדקדק
ושוקל דרךיו דבר יום ביומו
כלומר, כדאי שכל יום
האדם יגידיש איזה שהוא זמן
אפילו קצר, אבל זמן כלשהו
שבו הוא בודק איפה הוא עומד
כסוחרים הגדולים
אשר יפלסו תמיד בכל עסקיהם
למען לא יתקלקלו
ויקבע עתים ושעות לזה
שלא עם משקלו ערי
אלא בקליות גדול
כי רב התולדה הוא
מעניין, רמחל כתב את הספר הזה באיזה מדינה?
באמסטרדם
באמסטרדם הוא כתב
הוא היה באמסטרדם כשהוא כתב את הספר הזה
באמסטרדם, שם
ושם הסוחרים הגדולים זה קיים
זה היה בדיוק בתקופה של רמחל
התקופה של המרקנטיליזם
אז הוא ראה מה זה סוחרים גדולים
של שוקלים כל דבר
כל מטבע
יש אפילו ציור של רמברנדט
או של ורמר
של שוקלי המטבעות
זו הכוונה לזה
וחכמים
זיכרונם נברכם
הורונו בפירוש
בעורך החשבון הזה, הנה, אתה רואה יש גם מקור
בתלמוד והוא מה שאמרו
במסכת בבטרה, הנכה את עמוד ב' זה לשונם
על כן יאמרו המושלים
בו הוא חשבון
מה הפירוש המושלים שם בפסוק?
מה פשט של המילה מושלים שם?
אלה שעושים משל, שנותנים משלים
זה סוג של משורר
אלה שמביאים משלים
על כן יאמרו המושלים
בו הוא חשבון, תיבנה ותיקונן
העיר שיכון, כי אש יצאה מחשבון
להבם קריאת שיכון
אכלה ער מואב בעלי במות ארנון
אוי לך מואב, עבד אותם כמו שנתן בנת פלטין
ונתן בשבית ליד מלאכם הורי שיכון
אז אתם רואים שם, זה ציטוט של שירה
שירה של משל
עכשיו, למה?
השירה הזאת תובע בתורה
הרי בכלל זה גויים שכתבו את זה
כן, הרי שם מדובר על אנשים שמשלו משלים
אחרי המלחמה של שיכון נגד מלך מואב
והניצחון של שיכון
אז הם אמרו את המשל הזה
בסדר, זה נחמד שגויים
כותבים לעצמם כל מיני שירה
אבל למה התורה צריכה לצטט אותם?
לכן חז'ל אמרו שיש פה רמז
שהתורה כתבה את זה כדי לרמוז לנו משהו
ואז בעצם מה הרמז?
על כן יומרו המושלים ביצרם
מלשון למשול, ממשלה
לא רק מלשון משל, אלא שיש לו שלטון על היצר
אז מה אמרו לנו אלה שמושלים ביצרם?
בואו נחשב חשבונו של העולם
זה לעשות חשבון
מה הוא אכן? בואו חשבון?
כלומר, הכוונת בואו נעשה חשבון
הפסד מצווה כנגד שכרה
כלומר, מה אני מפסיד בזה שאני עושה מצווה
כנגד השכר שאני מרוויח
מזה שאני עושה את המצווה
ושכר עבירה, הרווח שיש לי בעבירה
כנגד הפסדה
זאת אומרת, זו היצעה שהם נותנים
אז אם כן, אם הם נתנו כזאת היצעה
זה סימן שזה מה שצריך לעשות, נכון?
המושלים ביצרם הם אומרים
תעשה חשבון, על ידי חשבון אתה תוכל להתקדם
יש פה שאלה, הרב אמר
שכמו שבאהבה לא ניתן לתפוס אותה
קח את השם ואלה את השאלה
אז איך אפשר לעבוד את השם?
רציתי לשאול, איזה ספר מברר את הנושא?
של אהבת השם?
יש ספר נפלא
נקרא ראשית חוכמה
מת רבי איליהו דיוידס
תלמידו של הרמק, רבינו משה קורדוברו
אז יש לו שם שער שלם
שער הראשון שקרא שער אהבת השם
לא זה לא הראשון, אבל לא משנה
שער האהבה, שם הוא מדבר על זה בהרחבה
הרבה מקורות הוא מביא שם גם מהזוהר וכו'
לא כל הדברים שנאמרים
בספר הזה מתאימים לכל אדם
אבל הם נותנים איזשהו כיוון
אז אם כן החכמים הביאו לנו מקור
לזה שצריך לעשות חשבונות
וזה, עכשיו קצת הוא מרחיב את הנקודה הזאת
כי ההעצה האמיתית הזאת לא
יוכלו לתת אותה ולא לראות אמיתתה
אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו
כי מי שהוא עדיין חבוש במעשר יצרו
אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה
כי היצר מסמה את עיניו ממש
והנה הוא כהולך בחושך שיש
לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותן
והנה, והוא מה שאמרו זכרוננו ברכה
תשת חושך והיא לילה
מה זה החושך? זה העולם הזה שדומה ללילה
עכשיו, מעניין, הדימוי הזה של
העולם הזה ללילה הוא דימוי עתיק
גם היוונים אמרו את זה, נכון?
אפלטון מדמה את העולם למערה חשוכה
אבל המערה החשוכה לפי אפלטון
היא מונעת מלראות את העולם האידאלי
מה שרמחן כאן מסביר, שהעולם
הוא חושך מבחינה מוסרית
שאדם איננו יכול לדעת מה הטוב ומה הרע
זאת אומרת, אתה מסתובב בעולם
ואינך יכול לדעת מהו הטוב ומהו הרע
ועל כל פנים יש דברים שמטעים
אותך בהגדרת הטוב והרע
למשל, פעם רב אחד אמר שבספרות
הצרפתית כותבים הרבה על אהבה
והאהבה בספרות הצרפתית נקראת אצל חזל
חייבה קראת ומיטת בית דין
איפה הטוב ואיפה הרע?
לא תמיד זה עובד
האצעה הזאת כותבת שהיא לא
יכולה להפגיש את האצעה שלך
למה היינו צריכים ללכת למשלים ביצרן
כדי לדעת את האצעה של ההתבוננות?
בספר נתנתן ברמה בקהל דירות,
הוא כותב שאת האצעה הזאת
היא רק מי שתגבר על יצר זה
אנחנו מתחילת הדרך ומקבלים
היצע, ממי אנחנו מקבלים היצע?
מאלה שבסוף הדרך
אנחנו עוד לא המושלים
אנחנו לא יכולים להשתמש בהיצע הזאת
אנחנו לא יכולים לתת את
ההיצע הזאת, זה משהו אחר
איך אתה יודע שחשבון הנפש זאת ההיצע הנכונה?
כי יש אנשים שהשתמשו בזה והם הגיעו להישגים
לכן אתה צריך להסתמך על אלה שגיעו
להישגים כדי לדעת שזה הדבר הטוב
זה כמו שאדם נגיד הוא חולה, הוא
עוד לא למד רפואה אבל הוא חולה
אז הוא צריך תרופות, אז הוא סומך על הרופאים
כשהוא ילמד בעצמו רפואה אז הוא לא
יצטרך לסמוך על הרופאים, הוא בעצמו הרופא
אבל כיוון שהוא עוד לא הגיע
אז בינתיים הוא סומך על הרופאים
אז גם בתחום הנפש יש
המושלים ביצרן, הם יודעים
שהאצע הראשית כדי להגיע
למשהו בכלל זה ההתבוננות
זה מה שהוא אומר, זה פשוט
אז הוא אומר כי העולם הזה דומה לחושך
מה החושך? ואבין כמה נפלא המאמר
האמיתי הזה למי שמעמיק להבין בו
כי הנה חושך הלילה, שני מיני
טעויות אפשר לו שיגרום להן האדם
או יחסה את העין עד שלא יראה מה
שלפניו כלל, כלומר יש חושך מוחלט
או שיתאה אותו עד שיראה לו עמוד
כאילו הוא אדם ואדם כאילו הוא עמוד
זה סוג של טעות אחרת
כך, כן, חומריות וגשמיות העולם הזה הנה הוא
חושך הלילה לאין השכל וגורם לו שתי טעויות
האחד, אינו מניח לו שיראה
המכשולות שבדרכי העולם
ונמצאים הפתעים הולכים
לבטח ונופלים ועובדים
מבלי שהגיע פחד תחילה והוא מה שאמרה כתוב
דרך רישיים כאפלה לא ידעו במי ייקשלו
ואומר, ערום, רעה רעה
ונסתה ופתאים מעברו ונענשו
ואומר, אוכסיל מתעבר ובותח כי ליבם
בריא להם כאולם ונופלים תרם ומהמכשול כלל
והטעות השני והוא קשה מן הראשון
הוא שמתאר ראייתם עד שיראו עם הרע
כאילו הוא ממש טוב והטוב כאילו הוא רע
ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים
מעשהם הרעים כי אין די
שחסרה מהם ראיית האמת
לראות הרעה אשר נגד פניהם
אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות לניסיונות
מוכיחים לספרותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות
כלומר יש רע, הייתי אומר,
ספונטני רגשי ויש רע אידיאולוגי
הרע האידיאולוגי הוא יותר קשה
בגלל שהוא מחוזק על ידי השכל
שכל כביכול אבל אומרים מה שאתה
אומר רע זה הטוב זה מה שצריך לעשות
אז הרע הזה הוא רע הרבה יותר מסוכן
זה שני סוגי אפלה שיש בנפש האדם
ובמיוחד מצאנו את זה למשל בתחום העריות
התורה קוראת למספר
התנהגויות בעריות בשם תואבה
תואבה, שואלת הגמרא למה נקרא תואבה?
תואבה היא הטבע
כיוון שהעריות זה נוגע בעצמיות האדם
אז אם יש טעות שם זה מהפך
את סולם הערכים של האדם
ואז הוא יחשוב על הרע שהוא
הטוב ועל הטוב שהוא הרע
האם אנחנו מתחילים את
ראשי דרכנו בחושך או באור?
אני אשאל אותך שאלה איפה ראשית דרכנו?
כשאתה נולד זה כבר לא הראשית
כשאתה נולד אתה כבר בשלב מאוד מתקדם
הנשמה שלך כבר חרגה מאשכול הנשמות המקורי
אתה כבר אחרי תשעה חודשי הרעיון כעובר
ואז אתה כבר מגיע לעולם
הזה זה שלב מתקדם הלידה
מה? לא אני אומר כשאדם מגיע...
השאלה מה זה מתחיל? מתי מתחיל?
מתחיל את החיים...
אתה מדבר בלידה?
אם זה בלידה מתחילים בחושך
אז למה אמרת שראשית דרכנו יש הרבה שאלים כאן?
כי בשלבים הקודמים אתה באור
כלומר לפני שהגעת לעולם הזה הייתה כלך טהור
באת לכאן, טרח הבעיות התחילו
זה מה שכתוב יצר לב האדם רע מנעוריו
מה זה נעוריו? אמרו חזל מישה שננער ממעי אמו
כלומר עשו לך פלופ
הגעת לעולם הזה כן יצר הרע
אבל לפני כן היית בסדר ימור
היית טהור, היית באור
למה מתחילים בחושך?
לא יודע, ירדנו, זה חית אדם הראשון
חית אדם הראשון זה שהגעת לכאן
מה זה חית אדם הראשון? זה המציאות של העולם
אז האם היה אפשר עולם אחר? אולי כן, לא יודע
יש כאלה שאמרו שאנחנו
בעולם הטוב ביותר שיכול להיות
אני לא בטוח שזה נכון
יכולנו להיות בעולם יותר טוב
אבל זו המציאות
אז כל אחד צריך להתגבר על החושך
לכל אחד מאיתנו יש חושך
ואנחנו צריכים להתגבר עליו
מה הבעיה בזה?
אנחנו מתחילים את החיים
עם אובדן העקב, אובדן הזיכרון
מה אתה אומר?
בפתיחה באורחות צדיקים, בקטמא
כותבת שנקודת פחיחה של כל אחד היא שונה
של כל אחד פחות צעד, גילים וסוים
יכול להיות שאנשים מסיימים את נקודת חושך
פחות חשוך ממה שנקרא
כן, יש חשיכות שונות
אדם שנולד בחברה קניבלית
יש לו נתוני פתיחה של חושך, חבל על הזמן
ויש אנשים שנולדים בנתונים יותר טובים
איך יכול להסביר את שני סוגי הרע?
שני סוגי הרע
יש רע שגורם לאדם לפעול בתוך הרע
בלי שאפילו שהוא ישים לב
הוא נתון במציאות כזאת
שאין לו ידיע מה הטוב ומה הרע
ולכן הרע שולט בו
יש אדם שיש לו ההבחנה הזאת
יש לו הכרה מוסרית שיש
דבר כזה טוב ויש דבר כזה רע
רק שהוא טועה בזהום
הוא מזהה את הטוב כרע ואת הרע כטוב
בסדר? זה שני סוגי חשיכה
אז באמת זה משתנה מאדם לאדם
האדם שנגיד טועה, מי שמחוזק
בסכל ברע שלו יותר קשה
כי זה פגע בחלק היותר נעלה של האדם
כן, מה אתה אומר?
לא עדיף לאדם שכמי שמחו
בסכל ולא פשוט טועה בנתונים
אתה שואל האם לא עדיף להיות האדם
שטועה בסכל מאשר האדם שבכלל אין לו
איך אומר? כן ולא
כלומר מבחינת האפשרות של אדם להתקדם
אז יכול להיות שהוא יתקדם
בסוף גם להכרה של הטוב כטוב
של הרע כרע
אז מבחינה הזאת אנחנו יותר מרוצים
מצד שני דווקא בגלל המעלה
שלו הוא עלול לעשות שטויות
אני אסביר לך דוגמה
בספר בראשית אתה רואה שיש שלושה
זוגות ביטויים כדי לתאר את האדם
שלב ראשון זכרון קבע
שלב שני איש ואישה
שלב שלישי אדם וחווה
ראיתי?
מה זה זכרון קבע?
טבע גם לחתולים גם לנשירי אפות זכרון קבע
אז גם לאדם יש זכרון קבע זה טבע
כל זמן שאדם היה רק זכרון קבע הוא היה בסדר
אין טענות כלפיו כמו הרבה אמה
אבל אחר כך הוא הגיע להכרה שכלית
ויומר האדם זאת הפעם בעצם מהצמאי ושר מביסרי
לזאת יקרי אישה כי מי יש לו כוח הזאת
זאת דווקא נסיכלית
אז יותר נעלה איש אישה זה כבר היא מסיכת
מה קורה מיד אחר כך?
החטא
מה החטא?
החטא בא בגלל שהוא לא התייחס איתה
הם לא דיברו ביניהם
הוא קורא לה אישה אין לה שם
אדם אומר לאשתו אישה זה זלזול
שלב שלישי הוא אומר את צריך לתקן
והקרא האדם שאישתו חווה
פתאום הוא נתן לה שם פרטי
הוא התייחס אליה כאישיות
אז אתה אומר מצד אחד הוא התעלה
צד שני הוא שילם על זה מחיר
אבל אתה צודק אתה מדבר כאידאליסט
עדיף לשלם מחיר ולא רק שנתקדם
איך אמר שלמה המלך בקהלת
כי ברוב חוכמה רוב כעס
ויוסיף דעת יוסיף מכאוב
אמר הרבי מקוצק רק שיוסיף
וזאת היא ההראה הגדולה
מלאפפתם ובייתם אל ביר שחת
והוא מה שאמר כתוב
השמנה ועם הזה ועוזנב אחבד
ועיניו השאפ נראה בעיניו וכו
ושאפ רף עלו וכל זה מפני היותם
תחת החושך וחבושים תחת ממשלת יצרם
אז מה עם המושלים
הוא עוד לא גמר הסיפור הזה עם המושלים
המושלים ביצרם איך הם הגיעו להיצעה הזאת
אז כאן הוא ירחיב קצת על ידי משל
שדורש ממני קצת יותר זמן ממה שיש לפנינו
עד סוף השיעור אז בזה סיימנו להיום
שלום