ילדות מאושרת

מאז המחאה החברתית בקייצים האחרונים מתפרסמות הצהרות בנוסח: “הורים שמביאים יותר משלושה ילדים דנים את משפחתם לעוני”. התפיסה שמחלחלת בחברה היא שילדים הם נטל כלכלי” מעמסה שקשה לממן אותה. מחשבה זו נובעת מגישה שילד צריך לקבל הכול” שאסור שיחסר לו משהו” כאילו ילד מאושר ושמח הוא ילד מאובזר בכל מנעמי החיים.
וכך אמרו לי הורים לילד בן שנתיים” כהרבה הורים אחרים: “יש לנו שאיפה שהילד שלנו יגדל מאושר” שמח” עם בטחון עצמי” אנחנו משתדלים לשמור ולהגן עליו ולהרחיק אותו ממצבים שדורשים התמודדות קשה” אנחנו משתדלים לספק לו כל מה שהוא דורש כדי לחסוך ממנו תסכולים מיותרים”. האמנם?! האם גישה הדוגלת בלתת כמה שיותר לפי דרישות הילד” לאפשר לו חופש עם התערבות מינימאלית כדי לא להפריע לו לגדול” לזרום אתו” לוותר” להעלים עין” האם זו הנוסחה לילד מאושר? או גישה הנוקטת בדפוסי תגובה יותר סמכותיים” בהצבת גבולות” בכללי משמעת סבירים עם הכוונה יותר משמעותית” עם נוכחות הורית מורגשת” ועל פי החלטות כלכליות שקולות התואמים את צרכי המשפחה.
אכן” הגישה המוותרת” הפייסנית בטווח הקצר” נראית טובה ורצויה” הילד נרגע” מקבל את מבוקשו” כביכול שמח” מאושר ושבע” ויש גם שקט ורגיעה. אולם בטווח הארוך הילד יגדל חסר כל” עם תחושה תמידית של ‘אין לי'” שלא יידע לדחות סיפוקים” בלי הכרת טובה ותודה על מה שכן יש לו…
החופש האמיתי” הפתיחות וגמישות” יכולים להתקיים רק כאשר יש מסגרת של חוקים וכללים ברורים ומוגדרים – כאשר זה נובע מתוך אהבה ורגישות לצרכיו ומתוך כבוד ולא מתוך שתלטנות. המחשבה שילד יגדל מאושר עם התערבות מצומצמת של הורים” מוכחת היום במערכת החינוך כלא נכונה” יותר ויותר ילדים מתקשים להסתגל ולקבל את כללי המערכת. כדי לגדול בוגר מאושר ואחראי הוא צריך לחוות את החוויה של “אין ברירה”” “ככה זה”. יכולת ההסתגלות של ילד למציאות תיבנה גם מתוך “לא” נחרץ על כל דבר שעשוי לפגוע בהתפתחותו” אם זה ישיבה מרובה מול מחשב” שינה בשעה מאוחרת” או הגנה מוגזמת בצד החברתי שלו.
הצבת גבולות מתחילה כבר בגיל הרך – ילדים שרק נותנים להם ללא גבולות” יוצרים תמונה מסולפת על העולם” חושבים שמגיע להם הכל” ואם לא יקבלו מיד מה שרוצים” ירגישו מקופחים.
גבולות עקביים הכרחיים להתפתחות הבריאה והתקינה. יש להם השלכות על התנהגות הולמת” החוקים והכללים יוצרים מסגרת חיים בטוחה” דימוי עצמי יציב וחזק” ילדים שלא מציבים להם גבולות סובלים מחוסר בטחון עצמי והרגשה שלהורים לא איכפת מהם.
כדי לגדול ילד מאושר – חשוב שסגנון הדיבור מתוך כבוד” ברוך וברוגע” להסביר לו בטון נעים ומכבד. ילד בגיל הרך רוצה לעשות הכול לבד” כך הוא מגלה את עצמו ויכולותיו” לפעמים הוא מנסה דברים שהם מעבר לכוחותיו והבנותיו” אין לו עדיין הנסיון” צריך לעודד אותו לנסות ולהתנסות אין יותר מאושר ושמח מילד שהצליח במשימה” פרט כמובן לאתגרים מסכנים. כדי ליצור עולם בטוח חשוב לא להשתמש הרבה במילה אסור” כיוון שיצר הסקרנות חזק” והורים ימצאו עצמם אוסרים ומגבילים את הדחף להתנסות.
אין מינון מדויק בין גישה ותרנית וגישה סמכותית מכוונת” אבל האיזון הוא הכרחי ביחסי הורים וילדים במיוחד בתקופתנו. ילדים זקוקים ומחפשים הורה שימלא תפקיד סמכותי נחוש” שידע להגיד “לא” בגישה רכה ומתחשבת מתוך הבנה ורגישות. ילדים זקוקים להורים בטוחים שאפשר להישען עליהם” שיוצרים אווירה נעימה” חמה ומאפשרת תקשורת” מתוך אהבה אמיתית וטבעית שאינה מקלקלת את השורה.
hadasage@walla.com