ברוך השם,
בעזר השם יתברך,
אנחנו רוצים להיפגש בשנת תשע"ט,
בעוד שבע וחצי שנים.
בשנת, זה יצא בערך בחודש אדר.
אנחנו נקיים, בעזרת השם, נתמיד עד אז ונסיים את כפרה, זה יהיה יחד עם משיח צדקינו.
ובכן,
התוכנית כאן ללמוד גם כמה משניות.
נתחיל במשנה שמופיעה בצד הגמרא, רוצים לסיים לא רק את הגמרות.
אילו דברים, זה מה שאנחנו אומרים בסידור,
אילו דברים שאין להם שיעור, מסכת פאה מסדר זרעים שאין עליה גמרא ואנחנו רוצים להספיק.
עד היום עשו סיום רק על התלמוד אבל חסר כמה מסכתות ובכן
נקדיש היום זמן קצר למשנה הזאת,
נקרא אותה, אלו דברים שאין להם שיעור.
כלומר מהתורה אפילו אתה עושה משהו קטן זה מספיק.
הפאה זו אחת ממצוות מתנות עניים שאדם שקוצר את שדהו או בפירות צריך לשיר חלק שאיננו קוצר ויש על זה דינים רבים איפה צריך לשיר ולמה.
מדין תורה יכול לשיר אפילו חיטה אחת,
אפילו פרי אחד והביקורים הכמות שהוא צריך לתת משבעת המינים בביקורים שהוא מביא בראשית צמיחתם מביא אותם בסל לפני לירושלים מניח אותם על המזבח וקורא פרשת ביקורים בעצם כמה פירות
אין שיעור
אפילו יביא אחד אבל חכמים קבעו כל דבר שיעור למשל בפאה אמרו אחד חלקי שישים והרעיון
עולד ראייה שאדם מביא בשלושת הרגלים יראה כל זכוכה הוא יכול להביא קורבן ששווה כלשהו חכמים נותנים לזה שיעור אבל מדאורייתא אין לו שיעור
גמילות חסדים גם כן ותלמוד תורה והגית בו יומם ולילה זה דבר שאי אפשר לומר לעמי הארצות מפני שיגידו קצת ביום קצת בלילה
כמובן הכוונה שזה המינימום
אבל בעצם כל מה שאדם יכול, היום זה יום ט"ו באב, וכר דיברנו אתמול
שיש כאן דבר, משהו מיוחד בשנה הזאת.
אחד הסיבות שהגמרא מביאה, מדוע חוגגים ט"ו באב,
שיום תבר מגלה,
יום ששוברים את המגל של
החקלאים שחוטבים עצים.
היינו,
היו חוטבים עצים לטובת הקורבן עצים שבמקדש
וכתוב בט"ו באב לא כורתים יותר עצים. מדוע?
כי השמש נחלשת במידת מה ורוצים שיהיו עצים יבשים בשביל המזבח.
אנחנו גם יודעים שעושים להבדיל בחולין, קומזיז רוצים עצים יבשים ובמקדש עד ט"ו באב היו כורתים מכאן ואילך החמה נחלשת
אז אנחנו לא כורטים עצים. אומר רש"י, אומר רבנו גרשון,
אחד מהראשונים,
אז למה עושים יום טוב?
אז מפסיקים לכרות, למה עושים יום טוב? אומר רבנו גרשון,
מפני שאז עד היום אנחנו מחויבים גם לעשות את המצווה וגם ללמוד תורה. עכשיו התפנה הזמן, נוכל ללמוד יותר תורה,
וכמה זה מתאים לפתיחת היום של הש"ס, דווקא היום.
סיבה שנייה, מכאן לומדים שגומרים מצווה, עושים סיום, עושים מסיבה.
יפה.
הלאה, אומרת הגמרא,
אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא.
כיבודיו האם,
בדרך כלל זכר מצוות בעיה היא על מה לקה, אבל אלו יש להם,
והקרן קיימת לו לעולם הבא,
ואלו הם כיבודיו האם, מילות חסדים והבאת שלום בן אדם לחברו, ותלמוד תורה כנגד כולם.
אם כן,
כן, אנחנו באים ללמוד את משנתנו.
"והיה אמונה תיתך חוסן ישועה חוכמת ודעת" אומרים חכמים בפסוק הזה, רמוזים שישה סדרי משנה.
זרעים, אמונה.
למה?
שמי שזורע,
זה מאמין בחי העולמי וזורע.
אנחנו מתחילים להיות סדר זרעים. בעיקרו,
אין עליו תלמוד בבלי, רק על מסכת ברכות. השאר, כמו שלמד היום, פאה.
והברכות באות, אומר הרמב״ם, שהיה רופא,
אומר כשבאים לבן אדם קודם אתה צריך לתת לו רפואה מונעת
מהי רפואה מונעת? מה לאכול ומה לא לאכול, ואכילה דורשת ברכות.
אז בעצם צריכים להתחיל בברכות כי היא היסוד של הרפואה של האדם,
היסוד של העניין הרוחני, כיוון שמתחיל בברכות
אז אמר רגע צריך להתחיל במצווה שהיא תמידית כל יום אנחנו מקיימים אותה קריאת שמע
וכפי שאומרים הראשונים יש בייחוד השם מצווה מאוד מאוד חשובה נתחיל בה
אז למה לא מתחילים בברכות קודם נתחיל במצווה עצמה וממילא נעבור לברכות
לכן אומר הרמב״ם שכאן מתחילים מסכת ברכות.
בשעה, איך אומרים נאמר, נתפלל השם יתברך שהאיר את עינינו בתורתו הקדושה ונתחיל בבריאות איתנה של כולנו מתחילה ועד גמירה
אומרת המשנה הקדושה
ממתי קוראים את שמע בערבין?
כן, אנחנו יודעים כאן המשנה תנתח לנו ממתי מתחילים ועד מתי זמן קריאת שמע של ערבין. הגמרא תסביר למה מתחילים דווקא בערב.
אז ממתי מתחיל זמן קריאת שמע של ערבין? משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם עד סוף ההשמורה הראשונה.
אז יש לנו כאן
דברי רבי אליעזר: "מתי מתחילים שהכוהנים נכנסים לחול בתרומתם?" נראה בגמרא את הדעה שמקובלת להלכה שהכוונה צאת הכוכבים.
והגמרא תשאל: אז למה אתה הולך לי בסיבוב? תגיד מיד שמשעה צאת הכוכבים.
נראה את זה מיד בגמרא. הדעה הראשונה:
מתי קוראים את שמה בערבית?
מרגע שהכוהנים נכנסים לחול בתרומתם אז אנחנו יודעים שזה צאת הכוכבים. עד מתי?
דעה ראשונה עד סוף השמורה הראשונה מיד נסביר מדוע הוא בוחר את הזמן הזה דווקא
אבל צריך לזכור נראה את זה בדף ח'
שהגמרא אומרת הלילה מתחלק לשלוש משמרות
בעקבות המשמרות שהמלאכים מנהלים את סדר הלילה
בעולמות העליונים כל משמר הוא שליש לילה
אז במקביל גם נתנו לזה סימנים במציאות של החיים שלנו
כמו שנראה בהמשך הדפים אז רבי אליעזר טוען עד סוף השמועה הראשונה מיד נסביר מה פתאום הוא החליט עד סוף השמועה הראשונה וחכמים אומרים עד חצות
הם אומרים עד חצי הלילה גם כן מיד נסביר מה כוונתם רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר
זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל אני מסכים משעה שהכוהנים יסתום מככה הוא לא חולק על זה
אבל אני אומר נקודת הסיום אומר רבן גמליאל
היא עד שיעלה עמוד השחר. כלומר כל הלילה, במה הם חולקים?
הם חולקים בשאלה בשורבך ובקומך.
כתוב בשורבך, מה זה בשורבך?
האם זה ההתכוננות,
התהליך של אנשים שהולכים לישון,
או הזמן שאנשים ישנים?
מה שברור הוא שרב לזר סובר שהזמן שאדם מתכונן ללכת לישון,
מתי הוא מתכונן ללכת לישון, צריך לקחת בחשבון שבימים ההם היו הולכים לישון עם צאת הכוכבים.
למה אין תאורה, אין חשמל.
הולכים לישון, היו אומרים, עם התרנגולים.
עכשיו,
יש אנשים שממהרים, תכף ומייד,
יש, נמשך.
הזמן שמתכוננים,
שמתחילים להתכונן, התהליך של הישכבות,
זה מצאת הכוכבים. לפני כן אנשים עוד,
יש אור יום, מנצלים אותו עד הרגע האחרון.
אין חשמל, לא כולם יש להם נרות וכדומה.
אז התהליך הוא של התכוננות לשון, זה מתחיל לצאת הכוכבים, לפני כן זה עוד לא, אנשים לא מתכוננים במובן המעשי.
עד מתי? עד שליש הלילה.
נעבור לדעה השלישית. רבן גמיל אומר, בשוכבך זה משהו אחר לגמרי.
בשוכבך זה לא התהליך, כל זמן שבני אדם ישנים,
לא מתי שאדם נשכב לישון, בשוכבך כשהוא ישן, מדי ישנים?
יש אנשים שקמים, כמו הרב אליושי, זכר צדיק לברכה, זכותו יגן, היה קם בשתיים לפנות בוקר
ועוד יהודים שקמים מוקדם.
אבל כשאתה מדבר על רוב האנשים ישנים בלילה,
לכן כל הלילה.
זה אומר רבן גמליאל.
רבן גמליאל היה למעשה בנו של רבן שמעון גמליאל,
שהוא היה הנשיא בזמן החורבן והוא,
הבן שלו היה בנשיאות של אייבנה וחכמיה,
אז אם כן רבן גמליאל ברור שהוא סובר שכל הלילה זמנה.
חכמים הגמרא מתלבטת,
והמשנה מתלבטת כמו שנראה מיד.
האם חכמים הולכים בשיטת רבן גמליאל?
מה אמר רבן? סליחה.
האם חכמים הולכים בשיטת רבי אליעזר שהוא אמר שזמן קריאת שמע זמן שהולכים לישון עד
שליש הלילה
ואילו חכמים אומרים אנחנו מסכימים בשור וחד זה לא בזמן שישנים זה זמן שהולכים לישון
אלא אנחנו טוענים שהזמן שהולכים לישון זה עד חצות יש כאן מחלוקת מה המציאות
למרות שאין מחלוקת למציאות כנראה שהטווח הממוצע משתנה
ויש ליחד זאת אומרת אנחנו מסכימים לגישתו של רבי אליעזר שבשור וחד שהתורה כותבת לא זמן
שישנים אלא זמן שהולכים לישון רק אנחנו חולקים עליו בנקודת הציון של שליש אומרים חצי ויש אומרים בדעת חכמים לא כן
שחכמים באמת צוברים כמו רבן גמליאל שמה כל הלילה אז למה הם אמרו עד חצות
איך אומרים גזירה להרחיק את האדם הבהרה אדם שיודע שיש לו זמן קריאת שמע כל הלילה
לפעמים הוא ככה קצת עייף קצת לא מרוכז לשם שמיים הוא יגיד אני אנוח קצת אני אקום רעננה יגיד קריאת שמע
עם כוונות הערים, עם כוונות קבלה.
ואז אנחנו יודעים מה קורה,
הוא פותח עין תורנית, הוא רואה כבר עלה שחר,
הרחיק את הדם מן עבירה.
טוב, אלו הם הדעות, נראה את המשנה, אז אני קורא עוד פעם, ממתי קוראים את שמה בערבים?
משעה שהכוהנים נכנסים לכל בתרומתן,
עד סוף, שזה צאת הכוכבים,
עד סוף השמורה הראשונה, דבי רב לזר, וחכמים אומרים עד חצות.
רבן גמליאל אומר, עד שאלה עמוד השחר, הנה שלושת הדעות,
והגמרא מסיימת במעשה המשנה,
מעשה הוא בא ובניו מבית המשטסטה, משנה זה חתונה.
אמרו לו, לא קראנו את שמם
בגלל שהיינו טרודים בשמחה.
יש רוצים לומר שזה היה, לא הייתה שמחה של מצווה, אבל היו טרודים ושכחו.
אמר להם, מה לעשות?
האם אנחנו יכולים לקרוא או לא יכולים לקרוא? הם יודעים שהלכה כחכמים,
כי יחיד ורבים הלכה כרבים.
אבל השאלה היא,
מה באמת סוברים חכמים כמו שהצגתי קודם?
האם זה רק לכתחילה עד חצות אבל בדיעבד כמו שהסברנו שחכמים הולכים כמו רבן גמליאל או שהוא סובר? חכמים באמת אומרים כמו רבי אליעזר
שהזמן הוא שהולכים לישון אז אחרי חצות כבר לא הולכים לישון.
לא מדברים על בודדים.
אז זאת השאלה.
כלומר הם לא באים לשאול אותו הלכה כמותך הם יודעים יחיד ורבים הלכה כרבים
מעשהו באו בניו מבית המשתה, אמרו לו לא כרינו את שמה, אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות
כי אני סובר שחכמים שאמרו עד חצות זה רק גזירה ולא זו בלבד אני אתן לכם עוד שתי דוגמאות למרות שיש יותר שחכמים אמרו עד חצות
ובכל אופן המצווה בעיקרה מדין תורה עד לעמוד השחר ולא זו בלבד אמרו אלא כל מה שאמרו חכמים
עד חצות בעצם זה מין גדר ושמירה והרחקה
מצוותן עד שיעלה עמוד השחר ואז הוא מביא לנו כאן רשימה של דברים
הקטר חלבים ואיברים מצוותן עד שיעלה עמוד השחר
רש"י אומר שהדוגמה הזאת
היא באמת
גם למעשה כאן לא גזרו חכמים הקטר חלבים או מפני שכוהנים זריזים מהם לא צריך לגזור עליהם
או מפני שעיקר מצוות קטעי חלבים ואיברים זה ביום.
המצווה לעשות את זה ביום, אלא התורה מתירה שאם נמשך ללילה אז זה לא מצוי שהשאירו הרבה כך מביאים הראשונים,
אז לכן בדבר שלא שכיח לא גזרו חכמים.
אבל ננקוט יותר בדבר הזה שמי מטפל בקטעי חלבים ואיברים זה הכוהנים.
מה התכונה של הכוהנים שהם זריזים?
מה מאפיינת זריזות?
שאתה לא דוחה מה שאתה רוצה לעשות היום, אל תדחה למחר, כן?
מי שאומר מה שאתה צריך לעשות היום,
תדחה למחר או למחרתיים.
הכוהנים עושים בזמן, אז לכן אין מקום לגזור.
אז מעניין, הרמב״ם ועוד ראשונים חולקים על רש"י,
כמו שנראה מיד את רש"י, הם אומרים גם אקטר חלבים ואיברים מצוותם עד שאל עמוד השחר,
וחכמים כן גזרו עד חצות
כן הרמב״ם הולך כמו רש"י
הרמב״ם הולך כמו רש"י
נראה את זה מיד אם כן אז הנה הדוגמאות כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצוותם עד שיעלה עמוד השחר הקטר חלבים ואיברים צוותם עד שיעלה עמוד השחר וכל הנחלים ליום אחד מצוותם עד שיעלה עמוד השחר אם כן למה אמרו חכמים עד חצות
כדי להרחיק את האדם מן עבירה לפי רש"י
מובן למה חילקו את שתי הדוגמאות
לשני משפטים נפרדים.
כי בעצם היה צריך להגיד, הקטר חלבים ואיברים וכל הנחלים ליום חד מצוותם של עמוד שחר. ולמה אמרו? למה לא איחד אותם?
אבל רש"י טוען שהמקרה הראשון באמת
בא להגיד שזה כל הלילה מצוותו, שמדברים על מצווה שנשאת בלילה,
בעצם העיקרון הוא כל הלילה. אז הדוגמה הראשונה רק אומרת שזה כל הלילה,
והדוגמה השנייה באה להגיד שלא רק שכל הלילה המצווה, אלא חז"ל גזרו גם במקרה,
חז"ל גזרו במקרה הזה. יש מקום לפי שיטת רש"י והרמב״ם לחלק,
סליחה,
הרמב״ם זה לא כמו רש"י,
הרמב״ם טוען באמת שגם כאן גזרו חכמים, כמו שאמרתי קודם.
על כל פנים, לפי רש"י ההסבר הוא טוב מאוד,
וכולם שואלים איך הרמב״ם יסביר רק כסף משנה ועוד לא ניכנס.
אנחנו נוהגים לפחות, כשיש לחץ של זמן, לפחות לקרוא את הרש"י במשנה.
אז בואו נראה רש"י.
הרש"י הזה הוא מיוחד, כל רש"י מיוחד.
ובכן, ממתי קוראים את שמע בערבים? בשעה שהכהנים נכנסים כל גבולתם.
כהנים שנטמאו וטבלו והריב שלשם והגיע איתם לאכול בתרומה.
כבר דיברנו על כך
שבסוף מסכת נעידה שהמיוחד,
יש הבדל בין תרומה, שזה גם סוג, התורה קוראת לזה קודשים,
לבין קורבנות.
מה ההבדל?
כשאדם אוכל תרומה הוא צריך להישמר מטומאה.
אבל יש הבדל מה שהוא נשמר מטומאה כלפי קודשים לבין מה שהוא נשמר מטומאה כלפי קורבנות.
אדם נטמא, ניקח דוגמה,
חוץ מכבודכם נגע בנבילה, נגע בשרץ,
נטמאות, טומאות יותר חמורות, והוא טבל,
טבל הוא טובל לפני ערב שמש אבל הוא למעשה הוא לא יכול לאכול למשל תרומה לפני שנגמר היום, צריך לחכות עד צאת הכוכבים, אוקיי
אבל במקרים שצריך כפרה למשל בזהב או מצורע או ביולדת וישת כהן
לא מספיק שהיא טבלה ביום גמר הטומאה וחיכתה לצאת הכוכבים,
היא צריכה לחכות לכפרה למחרת שהיא מביאה כפרה למשל את מצורע ביום השמיני זב וזבה ביום השמיני צריך לחכות עד שיביא קורבן במקדש ואז הוא יאכל לכל מהקורבנות ולהיכנס למקדש
אבל לצורך תרומה מספיק שני דברים
שיגיע היום של סיום הטומאה תטבול לפני שנכנס ספק לילה לפני אפילו לפני שקיעת החמה חכה עד צאת הכוכבים ואז אתה יכול לאכול תרומה
ולמדנו בסוף מסכת נידה לגבי מעשר שני,
טבול יום יכול לגעת ולאכול מעשר שני והוא עוד יותר קל מתרומה.
נחזור לעניין שלנו.
אומר רש"י,
מאיזה שעה הם לא צריכים לחכות עד שיביאו קורבן,
אלא אומר רש"י, כהנים שנטמאו וטבלו בערב שמשן והגיע איתם לאכול בתרומה,
אז זה הזמן שגם בעצם עניין של קריאת שמע של ערבית.
כאמור הגמרא תסביר למה עושים לנו מעקפים, תגיד ישירות
עד ממתי מזמן צאת הכוכבים, נראה.
רש"י עד סוף השמורה הראשונה שליש הלילה כדי לפרש בגמרא דף ג' ומשם ואילך עבר זמן דלה מקרי תו זמן שכיבה ולה קרינן בי בשורבך.
עכשיו אומר רש"י ומקמי אחי לפני צאת הכוכבים נע מאליו זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו.
כאן הוא שואל שאלה מעניינת, היום כבר לא רואים את זה רק בתי כנסת ספרדים בעיקר, אם כן למה קוראים אותה בבית הכנסת לפני צאת הכוכבים מתפללים ערבית מאוד באור יום
כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה,
כלומר בעצם אחר כך כמו שנראה תשלים קריאת שמע בזמן קריאת שמע למיטה
ונראה חידוש יפה של רש"י כאן
אבל מה שאתה בכל אופן אומר ברכות קריאת שמע וקריאת שמע לפני כדי להסמיך דברי תורה לתפילת שמונה עשרה כמו שאומרים אשרי כך מביא כאן תוספות אשרי לפני תפילת מנחה להסמיך דברי תורה לדברי לתפילה
אז הוא אומר כך
עכשיו מה עם הברכות?
לכאורה אז תגיד אם כל זה רק בשביל להסמיך
אז איך אתה אומר ברכות קריאת שמע, כי לכאורה זה ברכות המצווה?
אז מסבירים הראשונים, לא,
הברכות של קריאת שמע הן לא ברכות המצווה במובן כמו ברכת התורה וכדומה.
הסמיכו אותם, אותו עניין, הצמידו אותם, שבע ביום היללתיחא.
יש לנו שלוש ברכות ביום, שתיים לפניה, אחת לאחריה,
בלילה, שתיים לפניה, שתיים אחריה.
הצמידו אותם לצורך העניין,
לצורך הזהות לנושא של קריאת שמע.
אבל בעצם קריאת שמע איננה זקוקה לברכה מקדימה,
כמו ברכת המזון, לא מברכים על ברכת המזון. טוב, לא ניכנס לסוגיה הזאת,
אבל רק בעיקרון להסביר את רש"י,
שהברכות אפשר לברך אותן קודם במקרה שאתה מתפלל עם הציבור והם מתפללים ערבית,
אז את הברכות ניתן קודם, על כך לא תצחצה את הכוכבים.
ואחי תניא בברייתא ברכות ירושלמי. ולפיכך חובה עלינו, אומר רש"י,
כיוון שאתה קורא אותה לפני צאת הכוכבים,
לא יצאת ידי חובה.
כי הנחה כמו המשנה שלנו, נראה דעות אחרות שהזמן הוא מצאת הכוכבים.
לפיכך חובה עלינו לקרותה משטח שך.
ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מיטתו, יצא חידוש גדול של רש"י.
מביא השגת אריה דיון בסימן ג' ד', שמה.
כאן רש"י אומר, בעצם מדאורייתא אומנם יש שלוש פרשות,
דרך אגב יש דעה שאומרת שקריאת שמע היא לא מצוות עשה דאורייתא,
שזה הולך בעצם בשורבך ובקומך על דברי תורה,
לא על קריאת שמע.
על כל פנים הדעות המקובלות להלכה, הרוב המוחץ זה מדבר על נושא של קריאת שמע כמו פשטות הסוגיה שלנו,
ורש"י אומר מספיק כשאתה אומר פרשה ראשונה לצאת ידי חובה דאורייתא כמובן
יש על זה טוסרות חולק ועוד עד שיהיה עמוד השחר שכל הלילה קרוז זמן שכיבה הנה הטעם של רבן גמליאל
הקטר חלבים ואיברים של קורבנות שנזרק דמם ביום
זה ברור שלשחוט קורבן ולזרוק את דמו חייב להיות ביום לא עשית ביום הקורבן נפסל
אבל אקטר החלבים והאיברים מה שלא הספקת ביום אתה יכול לעשות בלילה. מצוותם לעלות כל הלילה ואינם נפסלים בלינה כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר. אם נשארו חלקים מהקורבן מהחלבים למטה באזהרה זהו עבר זמנו אז זה נפסל מה שנקרא נותר והם למטה מן המזבח תכתיב לו ילין לבוקר אסור סליחה זה איסור הלנה כן
חלבים של כל הקורבנות. בכל קורבן יש חלבים
שאנחנו מקטירים אותם.
הרי בטעות אנשים שאתה מדבר, אנשים שלא יודעים, אתה אומר, איפה מקריבים את הקורבנות? תגיד לך על המזבח.
זה בכלל לא נכון.
את ההקרבה עושים על רצפת האזהרה, בצפון או בדרום, לפי מה ש... הדינים.
רק את ההקטרה,
את החלק הזה של ההקטרה,
או זריקת הדם,
או ניסוך היין, ניסוך המים, זה קשור למזבח,
כמו שלמדנו ובעזרת השם בעוד ארבע שנים או ארבע וחצי שנים נגיע עוד פעם לסוגיות
זבחים ומנחות אבל זה צריך לדעת ההכתרה על גג המזבח וזה על זה הוא מדבר הקטר חלבים של קורבנות מצוותן אמרנו את הרש"י הזה חלבים של כל הקורבנות איברים זה בקורבן עולה עולה קליל אז זה לא רק החלבים כל הנחלים ליום אחד כגון חטאת אשם כבשי עצרת
יש כמובן שלמים שנחל לשני ימים ולילה
ומנחות ותודה.
מצרתם זמן אכילתם עד שיעלה עמוד השחר, והוא מביאם לידי נותר דכתיב.
אם אדם השאיר מקורבן אחרי זמנו,
אז מה זה?
יכול לאכול יום ולילה.
והוא מביאם להיות נותר, דכתיב בתודה, לא יניח ממנו עד בוקר, וכולם מתודה ילמדו. כל הקורבנות נותר, דין נותר.
חייבים עליו, מי שאוכל מבשר הנוטה חייב כרת, זה נלמד מתודה.
אם כן, למה אנחנו חיימים לחסות?
בקריאת שמע ובאכילת קודשים?
שימו לב, הוא לא הזכיר כאן את עניין הקטר חלבים ואיברים.
כדי להרחיק אדם מן עבירה,
והסרום באכילה קודם זונם, כדי שלא יבוא לאכולה מחר עמוד השחר ויתחייב כרת.
וכן בקריאת שמע לזרז את האדם שלא יאמר יש להיות שהות,
ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן.
וקטר חלבים לקטני אכל לא אמרו בו חכמים עד חצות.
כלל.
אתם שומעים?
הוא אומר במפורש, כאן אין גזירת חכמים.
ולא נקט לוואחה אלא להודיע שכל דבר נוהג בלילה כאשר כל הלילה. והכינם אתנן פרק שני דמגילה
שם יש את כל הרצף המשניות, כל האין בין כל הלילה, רק של כל הלילה מה הדינים של כל הלילה.
כאשר לקצירת העומר הוא להקטר חלבים ואיברים ולא נזכר שם שום גזירה. גמרא.
טוב אם כן ראינו שלוש דעות במשנה שמדברים עד מתי זמן קריאת שמע רב לזר
עד שליש הלילה חכמים עד חצות ורבן גמליאל כל הלילה מחלוקת ורבן גמליאל פסק וכך נפסק להלכה שכוונת חכמים כל הלילה למה אמרו עד חצות?
להרחיק את אדם מן אבירה. עכשיו שאלה
יותר מדי מהר אני מדבר בסדר טוב נלך הלאה איך איך אז אמרנו משנתנו אומרת בשעה שהכוהנים נכנסים פירוש מצאת הכוכבים
מצטע כוכבים. נכון, אתה שואל טוב כי הגמרא מביאה
דעות שנראה דעות חלוקות, יש ברייתא ראשונה ושנייה ושלישית כמו שנראה עכשיו.
עכשיו הסוגיה שלנו תתחלק לשני חלקים שחלק א' היא תעסוק בסגנון של המשנה
יימשך עד את שליש הראשון של העמוד הבא אחר כך יהיה שאלות כבר
נקרא לזה שאלות תוכן שגם אם מתחלקת לכמה חלקים נשתדל להגיע.
אומרת הגמרא,
אחד הדברים המפתיעים,
איך אומרים?
המשנה הראשונה זורקת אותנו לחלל בלי ש... קודם תגיד מצווה לקרוא קריאת שמע בערב ובבוקר, ומאמתי?
תגיד, רגע, אני עוד לא יודע שצריך לקרוא, מה אתה אומר לי?
שואלת, שאלה ראשונה,
תנא איכה קאי, איפה הוא עומד?
דקתני מאמתי?
זה צריך להיות, איך אומר האחימדס היה,
הוא אומר תן לי נקודת אחיזה ואני ארים את כדור הארץ
ככה הוא אמר, איך הוא אמר
אז תן לי נקודת אחיזה שאתה אומר מימתי אז אומרת הגמרא
ושאלה ראשונה שאלה שנייה ותור מה ישנה כאן יש לנו את הגאות הבח דתניא דתני כן מה הוא בעצם תיקן
גמרא דתני דערבית בראש אה לא בערבית מה ישנה דתני
דה ערבית ברישה.
למה? ליתנא דה שחרית ברישה. על מה פתאום?
כי הרי אתה דיברת על קורבנות. דרך אגב, קורבנות הלילה הולך אחר היום. בשאר הדברים היום הולך
אחר הלילה.
אז נראה גם המשנה הבאה בדף י"א מדברת על
זמן תפילת שחרית,
אז הוא מתחיל דווקא עם היום ולא עם הלילה. והגמרא תשאל על זה.
למה התחלת דווקא בערב?
זו השאלה השנייה
ליטנא דשחרית ברישא, תשובה.
הגמרא תנא כמה תשובות. התשובה הראשונה עונה על שתי השאלות במכה אחת.
תנא,
אם כן שתי השאלות, שאלה ראשונה איפה נקודת המוצא שאתה שואל מי מתי? תגיד קודם שיש מצווה.
שאלה שנייה,
למה אתה מתחיל בערבית? תשובה,
תנא קרא קאי הולך על הפסוק דכתיב בשורך ובקומך,
כתוב בקריאת שמע בשורבך ובקומך, מה הוא מתחיל?
בשורבך ובקומך, מהלילה. אז הוא עונה על השאלה השנייה.
מתחיל, קריאת שמע בעצמה, מאיפה מתחילה?
אהבת את ה...
ויהיו דברי השור בצחי, ושיננתם ודברת בם בשבטך, בביתך ובלכתך בדרך בשוכבך ובקומך.
הוא הולך על הפסוק.
השאלה הראשונה,
אני לא צריך להגיד, זה כל יהודי יודע קריאת שמע.
אם היה כאן חידוש היה צריך איזה דברים שכל יהודי מילדותו לומד קריאת שמע
אז אכן התשובה הזאת עונה על שתי השאלות
והכי קטנה זמן קריאת שמע דשכיבה אימת משעש הכהנים נכנסים בחול בתרומתם והיא בעית אימה התשובה הזאת תענה רק על השנית שאלה השנייה
למה מתחיל בלילה יאליף מבריאתו של עולם
דכתיב האי ערב האי בוקר יום אחד
שואלת הגמרא, אם הולכים לפי בריאתו של עולם או בשוכבך,
לא, מבריאתו של עולם, כן,
בשוכבך ובקומך אפשר לשאול כי זה מיוחד לקריאת שמע.
אבל אם אתה אומר שהולכים לבריאת העולם, וזה גם מתאים,
אנחנו מדברים על איחוד השם, אמונה בקדוש ברוך הוא שבורא את העולם ויחיד ומיוחד, אתה חוזר לזמן בריאת העולם, אוקיי.
אז אתה רואה שמה יהיה ערב ויהיה בוקר,
אז גם כאן.
אז אם כן למה המשנה בדף י"א שמדברת זמני תפילת שחרית
מתחילה בשחרית, זמן של תפילת שחרית, ורק אחר כך ערבית
תלך באותו פרינציפ
אם אתה, למה שינית?
אז כאן נכנס דבר שכל מי שלמד תלמוד יודע,
כן,
כותב שהוא עוסק בשני נושאים,
אז הכלל הוא כזה,
אם אני מדבר על נושא ה' ואחר כך על נושא ב',
עכשיו אני רוצה להגיד עוד עיקרון,
ואני יכול לבוא לסדר הראשון, לחזור לאלף.
אבל מבחינה דידקטית או מבחינת ההבנה אתה כאילו קוטע.
אמרת אלף ובית, אתה רוצה להגיד עוד דבר, תמשיך את בית בעוד דבר.
כי כבר הזכרת את היסודות, אז תמשיך אותו.
איך זה לשון התלמוד תמיד?
פתח,
מה?
כן, לא, הנוסח הקבוע תמיד שמופיע.
טוב,
על כל פנים בדיוק
הרעיון הוא כזה, נכון אנחנו מתחילים תמיד מהערב, אבל כשאתה מתחיל נושא א', נושא ב', ורוצה לחזור לאלף ולב', יותר טוב שתמשיך את ב', שהתחלת איתו, שלא תצטרך שוב להגיד הקדמות לנושא ב'.
אומרת הגמרא,
נייחי סייפה, מה זה סייפה? לפעמים סייפה זה סייפה של המשנה או סייפה של המשפט,
הכל יחסי, כאן הוא מדבר סייפה של הפרק,
כן?
המשנה הבאה בפרק שהיא הסיום של הנושאים של הזמנים קודם נדבר על קריאת שמע אחר כך מדבר על תפילה יחי סיפה דקתני בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה ובערב הערב ומברך שתיים לפניה שתיים לאחריה
ליטניה דערבית ברישה
עונה הגמרא ואומרת תנא פתח בערבית
ועדרתני בשחרית
עד דקאי בשחרית, פריש מלידה שחרית ועד הפריש מלידה ערבית
לחסוך באנרגיות
אז משהו כך, לחבר דבר לדבר, בסדר?
דרך אגב, תוספות אומר שתיים לפניהם, אחת אחריה, תראו שאחד לפני סוף
אנחנו לא לומדים את כל התוספות אבל זה תוספות שנעבור עליו בכל אופן
קודם כל יש תוספות מאוד קצר
בשש שורות לפני הסוף, ליטני תשחרית ברישא, למה?
למה תכתוב דווקא שחרית?
אז הוא אומר, כדי אשכחן בתמיד של, כתכתיב של בוקר,
בתחילה,
כשמדברים על תמיד ששחר, תמיד שבין ארבעים בתורה,
אז התורה לא אמרה תמיד שבין ארבעים קודם,
אלא תמיד ששחר.
מעניין, התוסט השני אומר מה שדיברנו בעצם, שכאשר הוא מדבר על הפסוק שורבך,
אז אנחנו יודעים
רק על עניין של קריאת שמע, שכאן מדברים.
למה צריך שני תירוצים?
שואל תוספות.
הוא אומר, כי הפסוק הראשון נותן לך רק לגבי קריאת שמע,
אבל אנחנו רוצים עקרון הרבה יותר כוללני. התוספות, הבא שחשוב להסתכל, מברך שתיים לפניה,
ארבע שורות אחרונות.
הוא אומר בשם הירושלמי: "שבע ברכות תביא
כנגד שבע ביום מללתיך למשפטי צדקך ולקח חשיב" זאת אומרת,
יש לנו שלוש בבוקר, ארבע אחר הצהריים, הזכרתי את זה קודם.
עכשיו, בחוץ לארץ,
וגם בארץ היו נוהגים בכמה מקומות, היו אומרים ברכת ערועי עינינו,
המורכבת מפסוקים וברכה.
למה הוא לא מחשיב אותה?
ולא כחשיב ערועי עינינו, דאי ברכה,
תקנו רבנן כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת.
ודווקא בבית הכנסת שלהם שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקים בתי כנסיות שלנו,
אין צריכים להמתין לחבריהם, אלא בלילה.
כלומר שבעצם זה לא מיוחד לסט של ברכות קריאת שמע,
זה הוצמד לצורך תקנה מיוחדת, עניין יראו עינינו תפילות מיוחדות, רק אמרו רגע,
איך נעשה פרובוקציה כזאת שאנשים ייאלצו לחכות למאחרים?
תראו, מתחשבים גם במאחרים,
הנה לנו דוגמה.
טוב, הלאה.
ממשיכים עניין של סגנון.
אז אם יש מילה בארמית שאני לא הסברתי, אתם יכולים לשאול.
מרוב השגרה לפעמים אנחנו מסבירים איזה מילה.
והדר, דרך אגב, וחוזר.
הדר, גם עשינו אתמול,
עוד לא עשינו ביום ראשון בערב, הדרנה לך.
מה זה הדרנה לך?
חוזרים עליך.
כשלומדים אנחנו אומרים הדרנה לך, נחזור עליך.
כן,
זה מעניין.
מישהו אומר, הדרן הלך, ההדר של לימוד התורה, שיחול עלינו,
זה לא מספיק להיות חיצוני. לא למדתי, זה כמו שיש שלומדים פילוסופיה, נגיד תורת המדע, תורת המדינה, תורת המוסר.
אבל זה לימוד.
כשאני פרופסור אני מלמד את זה, אחרי זה אני יכול לעשות מה אני רוצה.
אבל אנחנו אומרים, הדרן הלך,
כל ההדר והעוז שלמדנו בתורה נופל עלינו.
הלאה.
אמר מר,
עוד עניין סגנוני, משעה שהכוהנים נכנסים לחול בתרומתם, שואלת הגמרא,
מי כדי כהנים הם עד כך לתרומה? מה התשובה לשאלה הזאת?
מתי כהנים מתחילים לחול?
אחרי שהם טמאים וטבלו,
אז מתי צריכים לחכות?
עד צאת הכוכבים.
תשובה, צאת הכוכבים.
אז מה אתה מסבך אותי?
שאני אדע, איך אומרים? תעשה לי חידה.
ומתי? פה נקרא את עצמך, קוראים את שמע בערבית, בשעה שהכוהנים נכנסים לחול.
ושעה שהכהנים יחסום, מתי זה, צאת הכוכבים? קצר דרך, תגיד ישר, משעה שהכהנים.
מכדי והרי כהנים אימת כאכלים מתי הם אוכלים תרומה משעת צאת הכוכבים.
ליתני, בכבוד,
ליתני משעת, אפשר להיכנס, כן, מה הבעיה?
ליתני משעת צאת הכוכבים.
עונה הגמרא ואומרת, יש במשנה סגנון כזה.
בעצם הוא רצה להרוויח מבצע,
שניים במחיר אחד, מילתא אגב, אור חייקא משמלן.
דבר דרך אגב הוא רוצה להשמיע לנו.
כהנים אמתקא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים.
ומה בא להשמיע לי?
אם האדם צריך לגמור את היום שלו, אנחנו נגמור, כמו שנראה, היום נגמר בלילה, מה החידוש?
כמו שהזכרתי במשנה, שיש דברים כמו כניסה למקדש, אכילת קורבנות,
שכאשר יש חובת כפרה,
כמו בזב, מצורע, יולדת, זבה, שצריכים בנוסף לטהרה להביא קורבן,
זה נכון לגבי קורבנות,
זה נכון לגבי כניסה למקדש,
אבל זה לא נכון לגבי אכילת תרומה.
ועוד יותר לא נכון לגבי מסר שני, כבר הזכרנו קודם.
אכא משמלן, דכפרה לא מעכבהה,
הכפרה איננה מעכבת.
כדתניא, כמו שלמדנו ברייתא,
ובא השמש ותאר.
זה נאמר לגבי כאן הנושא הזה של טומאה, לגבי התורה כותבת ככה, תסתכלו בבקשה בתורה אור ג',
ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא.
קשור את זה בויקרא כ"ב בקשר לטומאה ושם מדברים קדשים, הגמרא מוכיחה שזה על תרומה.
אז ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים והדיון יהיה מה זה
ובאה השמש ותאר, באה השמש בפשטות זה שקיעה
כי הגמרא השמש יצאה על הארץ או עלה השמש
אבל ובאה השמש משמע יותר עניין של שקיעה.
אז אם כן כתוב ובאה השמש ותאר ביעת שמשו אנחנו נלמד לפי רש"י תוספות הולך אחרת רש"י אומר ככה
ובאה השמש ותאר ביעת שמשו מעקב תומל לאכול בתרומה
ואין כפרתו מעקבתו מאכול תרומה. רש"י מבין ביד שמשו,
שקיעת השמש וצאת הכוכבים היא אשר תעכב אותו.
כמובן, ביד השמש זה השקיעה,
אבל כאן יהיה הכוונה לצאת הכוכבים כמו שנראה מיד,
ולא הכפרמה, שלא תחשוב שנגיד זב שטבל בגמר טומאתו ויצאו הכוכבים הוא לא יכול לאכול,
כי הוא צריך להביא כפרה?
לא, התורה אומרת לגבי קודשים שזה תרומה, ובא השמש ואת ההר, הוא כבר יכול לאכול בתרומה, הוא לא צריך לחכות עד שתהיה לו כפרה למחרת שיקריב קורבנות.
מה זה?
לומדים את זה, בעצם זה הברייתא, הברייתא זה דברי תנאים,
שמבארים את הפסוקים על פי היסוד הזה,
אבל זה לא נלמד דווקא מהמשנה, כי זה ברייתא,
כדתניא.
אתם יודעים אנחנו לומדים משניות ברייתות וספטות דברי תנאים שלא הכניס רבי יהודה הנשיא בקובץ שלו זה המשניות החיצוניות
והקובץ שלפנינו בדרך כלל הוא מדויק ומצומצם הברייתות מרחיבות ואנחנו יכולים ללמוד מהם דברים שרבי יהודה הנשיא בגלל הקיצור רצה לצמצם כדי תניא ובא השמש ותאר
ביד שמשו מעכבתו מאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מאכול בתרומה
שואלת הגמרא, אם כן, שוב ביאת שמשו זה השקיעה וצאת הכוכבים,
אין כפרתו.
שואלת הגמרא, וממאי דהי ובא השמש ביאת השמש.
והי, עכשיו יש כאן את ההסבר,
ותאר, הרי אמרנו, אם ביאת שמשו זה השקיעה,
אז למה הוא צריך לחכות לצאת הכוכבים?
אבל כתוב עוד מילה, ותאר.
אז הגמרא אומרת, מניין לך לפי רש"י,
שזה בא השמש זה השקיעה,
והי טהר, טהר יומא.
מה זה טהר יומא? התנקה היום.
היינו, יצאו הכוכבים.
דילמה,
אולי,
ביעתורו, אולי זה הזריחה.
של איזה זריחה? של היום השמיני למחרת.
אולי ביעתורו, ומהי טהר?
טהר גברא.
הוא התכוון להגיד שהבן אדם לא יכול לאכול גם בתרומה עד שיביא קורבנות?
מנין לך שביעת ובה שמש זה שקיעה?
ותאר זה צאת הכוכבים ואז מותר לכל אולי הכוונה ובאה שמש ביעתו ראו ומאי ותאר, תאר גברא זה הכוונה לזריחת השמש למחרת לצורך חיוב גם בתרומה ועד קורבנות מה שנקרא כפרה
אמרה בבא רב שאלה אם כן למכרה ויתהר מה זה ותאר
מהי ותאר?
אם אתה אומר שהוא צריך לעשות מעשה להקריב קורבנות למחרת צריך להיות איזה ציווי
ויתאר, יש לו עוד מה לעשות, זה לא בא אוטומטית, השמש שוקעת,
השמש, כוכבים יוצאים,
אבל אם אתה אומר זה תלוי בקורבנות,
אז יש לו עוד מה לעשות.
טבילה הוא כבר עשה, אז לכן אין לנו כאן דיון,
אבל אם אתה אומר שהכוונה למחרת צריכה להיות ויתאר ולא ותאר.
כן, על הגברא, אבל ויתאר.
ותאר, נכון, אבל כיוון שזה...
שמדבר על ויתהר זה על הגב, כן, זו השאלה על ה.. דילמא ביאת אורו, הוא מאי ותהרת הגברא, אמר רב השאילה אם כן למקרא ותהר ויתהר מאי ותהר,
אז אני חושב,
אתה אומר מצד הסגנון הנגטיב לגבי ותהר,
אבל אני חושב שזה גם העניין, שמש ותהר זה שנייה מול השמש.
זה מה שהוא אומר משהו אחר, תאר מעצמו ויתר זה פעולה שלך לעשות, אתה אומר,
למה אפשר להגיד גם תאר זה על האדם,
תאר אפשר להגיד גם על האדם, רק תאר זה לא חד משמעי אתה אומר, ויתר יותר ברור,
אז אני מחזק את זה, מקבל,
אני מחזק שגם ויתר זה כאילו נותן עוד חובה עליך לעשות משהו, זה לא אוטומטית כמו שקיעת השם,
אדם יושב מול הזריחה והשקיעה, זה בא אוטומטי.
ואיתה יש לך מה לעשות בעניין.
טוב,
עכשיו בארץ ישראל, מערבה,
למה קוראים לזה מערבה? ידוע לכולם.
זה נמצא מערב לבבל, הם יושבים בבבל,
הם במזרח, מדינך.
אז במערבה למדו את זה אחרת.
הם לא שמעו את הסוגיה הזאת, הם שאלו את השאלה ואחר כך הביאו רעיון הפסוקים.
במערבה עדר רבא ברבשר אלא להשמיע להו, להשמיע כוונה או שלא שמעו או שלא קיבלו,
ובא עולם אי בעיה.
ושאלו את השאלה בצורה של איו בא השמש, למדו את הפסוק,
לא התחילו הפוך כמו אצלנו,
אלא למדו את הפסוק ואז התלבטו בביאור הפסוק.
איו בא השמש ביד שמשו ומי טהר טהר יומה,
עודילמה ביד תורו ומי טהר טהר גברה.
זו השאלה. ועד הר פשטוה, ועד הר פשטלה מברייתא. אחר כך כאן אומר הגאות הבאך.
ועד הר פשטלה מברייתא.
מדקתניה בברייתא סימן לדבר
צאת הכוכבים.
יש ברייתא שאומרת במפורש
את אותו סגנון,
אבל היא אומרת סימן לדבר צאת הכוכבים. שמע מינה,
ביעד שמשו הוא,
ומאי ותאר תאר יום היפה.
כן, נכון.
בסדר, אבל אני מקבל גם את מה שאתה אומר,
איפה רש"י?
"וילדים אמרו שיאור אשם יום השני ויתר האיש עצמו"
כן, לא, אבל בלשון, אם כן, נאי קרא ותאר, לשון ציווי הוא, או, לזה אתה מתכוון,
לשון ציווי,
נאי מקרא ויתר, נאי ותאר, כן, טוב, אפשר, לדעתי, גם ההערה שלך, אני חשבתי גם כן
שזה נכון.
אני ראיתי, אני לא זוכר את אחד הראשונים שמסביר בפירוש כך,
טוב, אין לנו זמן להתעכב כי, כן, לתאר יומא,
עוד מעט נגמר הזמן.
טוב,
יש לנו זמן לחזור.
היסוד של הלימודים, חזרה, מי שיכול. היום יש, דרך אגב,
יש לי גם כמה כאלו חילקו אתמול גמרות לפרק ראשון, מי שרוצה יש לי כאן יותר, יש לי עוד ארבע,
אני אביא בשיעור הבא, בעזרת השם, ביום ראשון.
ובכן,
אולי בשבת אפילו נביא.
אמר מר, החלק הראשון עסק בעניין סגנון, החלק השני להתקדם עוד כמה דקות.
אני רואה שלא נספיק לגמור את כל הדף אבל נשתדל לשעות קדימה.
בשבת השיעור שעה לפני מנחה בבית המדרש למעלה.שאר הימים השיעור כאן חמש ורבע וימים רגילים. יום שישי תמיד וערב חג שמונה ועשרה.
תשעה באב שלא יהיה כבר בשנה הבאה ברור.
יום כיפור והפסקה.
אפילו לומדים רבע שעה, אבל לומדים.
או עכשיו, כיוון שיש שעון עוד קיץ או חורף.
טוב, הלאה.
אומרת הגמרא, עכשיו שאלו תוכן, אמר מר,
משעה שהכוהנים נכנסים לכל בתרומתם.
מה זה אמר מר? זה תמיד ביטוי, בואו נחזור על הראשונות.
אמר מר. מה אמרת במשנה?
שמה הזמן של קריאת שמע?
משעה שהכהנים נכנסים חול בתרומתם. אוקיי,
אם היה לנו זמן היינו כותבים על הלוח.
ורמינו,
רמינו זה לשון שאלה, כשאתה רואה שתי מקורות סותרים זה את זה.
שתי מקורות סותרים זה את זה, עם שני פסוקים או שתי ברייתות,
שתי משניות שסותרות, ופשוט אתה יכול להגיד אין בעיה,
זה מחלוקת.
תנא יכול לחלוק על תנא, אבל לכתחילה לא מרבים מחלוקת. תלמידי חכמים מרבים שלום.
כשאין ברירה אנחנו עושים מחלוקת אנחנו לא סוגרים את העיניים אבל לכתחילה ורמינו
ממתי קוראים את שמע בערבים מי שעני נכנס לאכול פיתו ומלח מסביר עד שעה שעומד להיפטר מסעודתו
אז אם כן מה כתוב כאן
אני נכנס לאכול פיתו ומלח אני אין לו הרבה מה לאכול ואין לו גם אמצעי תאורה
אז הוא עושה את זה מיד
אז בעיקר הוא נכנס
נכנס לאכול פיתו, הוא מנסה לתפוס את השביבים של האור ולכן הוא נכנס מיד
יותר מהשיר שיש לו נרות וכדומה
עד שעה, החלק השני אומר עד שעה שעומד להיפטר מסעודתו
יש להניח שאין לו ארבע מנות
לעני הזה, יש לו
אז הוא גומר גם את האוכל מיד.
אומרת הגמרא, סיפה ודאי פליגה מטניטין כי המשנה אמרה עד מתי?
עד מתי המשנה אמרה?
עד?
שליש הלילה, זו הדעה הכי, הכי, הכי מקילה.
זאת אומרת, כמה זה שליש הלילה? ארבע שעות.
ואילו כאן הוא מדבר זמן שאני אוכל, כמה הוא אוכל?
כן.
שש דקות.
אפילו פירור, תיתן לו, אפילו פירור. מקסימום רבע שעה, חצי שעה, אבל לא שליש הלילה.
אז זה ודאי, פלגה. רי שעה.
אבל אומרים, מי שרוצה לסבוע ילעס הרבה.
זה טוב למי שרוצה דיאטות קצת, לא לבלוע מהר,
לילוס, לילוס, לילוס זה יותר נותן אחד הסודות הגדולים.
מי שאוהב לאכול הרבה אז יבלע, מי שרוצה לאכול,
צדיק אוכל לשובע נפשו, אילעס,
כן, גם בגמרא אילעס, אילעס,
דף היומי זה קצת,
אבל בעזרת השם.
אומרת הגמרא,
סייפה ודאי פליגה מתניתין, רישא מילימה פליגה המתניתין,
האם יש כאן מחלוקת, המשנה מגדירה כהנים נכנסים,
נקרא לזה כל הזמן כהנים, אז אנחנו נדע שהכוונה צאת הכוכבים, כן?
ואני, שנכנס, אולי זה אותו דבר, לכאורה זה מחלוקת מילימה פליגה המתניתין,
אומרת הגמרא לא,
עני וכהן חד שיוראו,
זה בעצם שתי הגדרות,
אבל בעצם ההגדרות
שהן מתייחסות לאותו עניין. שואלת הגמרא ורמין הוא: ממתי מתחילים לקרוא קריאת שמע בערבית?
יש עוד ברייתא, נקרא לזה ברייתא א', בסדר?
מה הייתה?
לא, זה ברייתא ב'. ברייתא א' זה אני.
ברייתא ב' מהתקודת של הערבית, משעה שבני אדם נכנסים לאכול פיתם בערבי שבתות.
דברי רבי מאיר, כאן יש כאן כמה דעות,
שתי דעות. רבי מאיר אומר,
משעה שבני אדם נכנסים,
זמן מיוחד בערב שבת, האוכל מוכן מקודם.
אז ככה ביום רגיל צריכים להכין,
לוקח קצת זמן. עד שמתחילים לאכול,
זה עוד קצת יותר לתוך הלילה.
אבל בערב שבת זה קצת
מקדים, מדוע? כי הכינו את אשר יביאו.
אז לכן דעתו זה הזמן. דברי רבי מאיר חכמים אומרים: שעה שהכהנים זכאים לאכול בתרומתם,
זאת אומרת מה הגמרא מבינה?
שזמן בני אדם נכנסים לאכול פיתם בהרבה שבתות, זהה. ככה הגמרא מבינה בהתחלה, זהה לעני.
כמו, אצל עני יש סיבה למה הוא מקדים, כי אין לו הרבה,
אין לו נרות ואין לו הרבה מה לאכול.
אצל שבת, למה מקדימים? כי האוכל מוכן.
אז הגמרא הבינה שזה אותו זמן.
ובכל אופן, מי חולק על רב מאיר?
חכמים אומרים,
ברוך אתה אדוני יום העולם שהכל נהיה מדובר.
אנחנו במסכת הברכות,
באמת זו הזדמנות לחזק,
אני מדבר לעצמי, לא לכם,
לחזק את עניין הברכות, באמת כמה שיותר,
כמו שאנחנו לומדים עכשיו לחוק ברכת המזון,
ובכן.
אז מה רואים במבט ראשון? הגמרא הבינה שזמן בני אדם נכנסים לכל פיתם זה שווה לאותו זמן שאני אוכל במלח.
ואילו כאן אתה רואה חכמים שחולקים הרב מאיר,
אומרים ישעשע כהנים זכאים לכל ותרומתם.
אז זה לא אותו דבר, כי הם חולקים עליו. אם הם היו מסכימים, לא היו חולקים עליו.
המסקנה תהיה שבאמת זה לא אותו דבר,
נכנסים בערבי שבתות וענית.
ואף על פי שאין ראייה לדבר, זכר לדבר. שמה?
שמה שאומרים חכמים מצאת הכוכבים.
שמה כתוב? כשנחמיה פרק ד', כשעם ישראל חוזר בשנית בית שני מבבל,
הוא עולה עם כל הגולה, לא עלו איתו הרבה. אבל מי שעלה,
אז האדומים המשיכו כמו היום
להיתנות לגאולת ישראל והפריעו את המלאכה לבנות את המקדש, מה שכורש נתן רשות.
אז הם היו עושים,
איך אומרים, ביום לומדים תורה,
בלילה שומרים לוחמים, הסדר.
הם לא אמרו,
כן, יש כאן שילוב של הדברים.
אז אם כן, מה הוא אומר?
ואנחנו עושים במלאכה
וחציה מחזיקים ברמחים מעלות השחר אצל כוכבים.
והוא אומר, והיה עלינו הלילה על משמר.
כלומר, גם ביום חצי עוסקים בשמירה
מפני האויב, והלילה, זה היה ביום, וחצי עובדים,
והיום מלאכה.
אז אם כן, שואלת הגמרא, הרי בפסוק כבר ראינו,
אנחנו עושים מלאכה חציה מחזיקים על יחם מעלות השחר,
עד צאת הכוכבים אז רואים מעלות השחר עד צאת הכוכבים לכאורה זה היום
מה אתה צריך להגיד ואומר והיה לנו הלילה משמר ויום מלאכה מהי ואומרי תימא מכי ארבע שמשה ליל יאור ואינו דמחשכי ומקדמי אולי משהו החלק הראשון מדובר מה הם עשו באמת היום נתחיל מצאת הכוכבים מזריחת השמש עד שקיעתה
לא עד צאת הכוכבים נגמר היום
ומה שאחרי צאת הכוכבי, אחרי שקיעת השמש, זה כבר לילה.
אז מה שכתוב שם, הם הוסיפו, הוסיפו בסוף.
הוסיפו, אמרו, עדיין יש אור מסוים שאנחנו יכולים לנצל אותו, המשיכו לעבוד. וגם הקדימו בבוקר, מעלות השחר.
אולי זה הכוונה?
עונה הגמרא ואומרת, לכן הביאו את הפסוק השני שמגדיר אותם בצורה ברורה מה יום ומה לילה.
תאשמה ויעל למשמרי ויום מלאכה.
כן אומרת הגמרא כסל כדעתך דה אני ובני אדם חד שיעורה הוא אני שוכן פיתו במלח בני אדם בערבי שבתות זה שיעור אחד והיא אמרת אני וכהן זה גם חד שיעורה אם תגיד שאני וכהן זה שיעור אחד חכמים היינו רבי מאיר אז בבריית השנייה אמרנו שרבי מאיר אומר
שמשעש מלאכות פיתם בערבי שבתות,
וחכמים אומרים שעש הכהנים, אם אתה אומר שאני וכהן,
אני שאוכל מלח וכהן זה חד שיעורה,
חכמים היינו רב מאיר אלא שמעמינא אני שיעורה לחוד,
אני שאוכל פיתו ומלח זה שיעור לחוד,
וכהן שיעורה לחוד.
אז אם כן,
אז קשה על נקודת ההנחה היסודית שאמרת,
שמה שאמרת סיפה ודאי פליגה, רישא מינלא פליגה, לא אני וכהן חד שיעוריו
אז באמת הוא אומר, כאן רואים אני שיעוריו לחוד וכהן שיעוריו לחוד
אומרת הגמרא, לא אני וכהן חד שיעוריו ואני בני אדם לאו חד שיעוריו
ואני וכהן שואלת הגמרא ואני וכהן אני שאוכל פיתו במלח וכהן שאוכל תרומה זה שיעור אחד?
ורמינו מימתי מתחילים לקרות שמע בערבית משעה שקדש היום יש ברייתא נוספת
הברייתא הזאת היא כבר ברייתא שלישית
ורמינו מימתי מתחילים לקרות שמע בערבית שיעור חדש משעה שקדש היום בערבי שבתות
מה זה קדש היום?
משעה שאסור לעשות מלאכה אז ברור שלא מחכים בצאת הכוכבים
מה צריך לעשות משעה שאסור לעשות מלאכה ברגע שהשמש מתחילה לשקוע אסור כבר לעשות מלאכה
ספק יום ספק לילה.
אז אם כן משעה הזאת אפשר לקרוא קריאת שמע.
דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר כאן יש לנו חמש דעות.
לצורך העניין שלנו נתמקד בשתי דעות.
רמינו, ממתי מתחיל לקרוא שמע בערבית משעה שקדש היום בערבי שבתו דברי רבי אליעזר.
רבי יהושע אומר משעה שהכוהנים מתוארים לכל בתרומתם.
זה דבר מאוד מתוארים לכל בתרומתם שהם טבלו במקווה.
מה בדיוק הדעה הזאת?
משעה שהכוהנים מטובלים, היינו אחרי שהם טובלים.
אומר רש"י, היינו קודם בין השמשות כדי שיהיה להם קודם בין... הרי הם חייבים לטבול.
אם הם יטבלו כבר בלילה יצטרכו לחכות עוד יום,
כי צריך להיות טבילה וכניסה של לילה מחודש. אם הם יטבלו בזמן שזה כבר לילה יצטרכו לחכות עוד 24 שעות.
משעה שהכוהנים...
כן, כסגר לרוב בני אדם... -זה ההסבר, כן.
משעה שהכוהנים מטוהרים, נכון.
כן.
אז נראה עוד מעט. אם כן, דעה ראשונה, ממתי מתחילים לקרוא את שמות הברמים, שעה שקדש היום בערבי שבתות? אז זה ברור לפני השקיעה,
ממש סמוך להשקיעה, דברי רבי עזר. רבי שוהו אמר, שעה שהכוהנים מטוהרים לאכול בתרומתן. רבי מרום, משעה שהכוהנים טובלים לאכול בתרומתן?
אמר לו רבי יהודה: "והלא כהנים חייבים מבעוד יום הם טובלים כי אחרת תצטרכו לחכות עוד עשרים וארבע שעות לסיום היום הבא כי הטבילה צריכה להיות לפני כניסת היום החדש".
רב חנינא אומר: "משעה שאני נכה נכנס לאכול פיתו במלח".
רב אחי ואמרי לה רב אחי אומר: "משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב".
היו רגילים לאכול בהסבה,
משעה זאת אנחנו באמת זה מה שאומרת קריאת שמע של ערבית
והיא אמרת עכשיו מתמקד בשתי דעות והיא אמרת אני וכהן חד שיעורה אני שאוכל פיתו במלח וכהן שאוכל בתרומה זה שיעור אחד רב חנינא היינו רבי יהושע מה אמר רב חנינא משעה שאני נאכל לאחוז פיתו במלח מה אומר
זה אומר רב חנינא.
מה אומר רבי יהושע?
רבי יהושע הרי הוא אומר,
איך?
מה אמרתם?
אה מתוארים
היינו שוודאי לפני השקיעה הזכאורה, לפני
מתוארים כן, מתוארים זה צאת הכוכבים אז אם כן אני וכהן והיא אמרת אני וכהן חד שיעורה רב חנינא היינו רבי יהושע
אלא לאו שמע מינא שיעורא דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד
אני אוכל פיתו ומלח זה שיעור איכות ושיעורא של כהן שנכנסים כל הזמן שיעור איכות שמע מינא
אז הגמרא שואלת אוקיי אם זה שני שיעורים אני שאוכל לחוד דשיעורא של כהן אוכלים בטומאתם
אי מיני הוא מאוחר
מסתברא דעני מאוחר דעי אמרת דעני מוקדם רב חנינא
היינו רבי אליעזר כי אם זה מדובר לפני השקיעה לא תוסיף לי עוד הרבה
דעות על זמן קריאת שמע כאילו אתה מרחיב את הדיבור כי אתה מרחיב את המציאות של זמנים יותר מדי אז לא ייתכן דבר כשמע מנעד אני מאוחר שמע מנע
רש"י נראה כאן רש"י כדי להבהיר את העניין אומר רש"י
תשמע והיה לנו הלילה משמר ונקמר ויום מלאכה עלמא עאידה אבד מעלות השחר
ורצית הכוכבים יממאו.
וזכר הדבר היא כדאכל עת מלאכה קורא הכתוב יום.
כסל קדאית אך רוב בני אדם היינו עניים, כלומר בני אדם בערבי שבתות ועניים בימות אחרות, חד שיוראו.
כן, ככה הבנו בהתחלה.
משעה שקדש היום בערבי שבתות היינו בין השמשות.
כבר נאסר ספק יום וספק לילה.
וכוון דספק הוא קדש היום וספק?
בשעה שהכוהנים טובלים היינו קודם בין השמשות, כדי שלהם קודם בין השמשות ערב שמש.
ואחר אמרינן בבמי מדליקין,
דזמן הטבילה קודם בין השמשות קצת.
ברור.
כי כבר אחר כך זה ספק יום, ספק לילה. והלא הכהנים מבעוד יום הם טובלים.
רבי יהודה לתעמיד אמר, או,
כאן חשוב להדגיש את הרש"י הזה.
רש"י אומר, כהנים מבעוד יום הם טובלים. כמה זה רבי יהודה לתעמיד אמר בבמי מדליקין,
אומר כאן הגאות הבאח,
היינו ביד, איפה זה כאן? דלת.
זה לא דלת, אה, זה דלת של מסורת הש"ס.
דלת, הוא אומר איפה זה נמצא,
ואין שם, טבע, אין רש"י, נידה, נ"ג, טוב.
יש כאן גם רב עקיבא יגיע.
אז מה הוא אומר? רבי דוד אל תמיד אמר במדליקים,
בין השמשות כדי מעלה חצי מיל.
כמה זה מיל? 18 דקות, בערך 9 או 24 דקות, 12. בין השמשות כדי מעלה חצי מיל. מיל זה אלפיים אמה?
אז חצי מיל, אלף אמה.
קודם סט הכוכבים קרוי בין הששות.
אבי ספק.
אבל שם המסכת שבת ראינו מחלוקת רבא ורבי יוסף שרבא אומר שלושת רבעי אחד מהם אומר שלושת רבעי אחד אומר שני שליש אבל לא חצי כולם מקשים על רש"י את זה.
על כל פנים זה הזמן של רבי יהודה ואבי ספק ילקח טבילה דמיקה מהאחים מבעוד יום הוא ולאו זמן שכיבה הוא ולקמן מפרש מה היה עדה לרבי מאיר שאלה מצוינת שואל רבי יהודה את רבי מאיר ברור שזה עוד מבעוד יום
כי אתה לא נכנס, כי לפי שיטת רבי יהודה הרי זמן שקיעת השמש או שלושת רבעי
או שני שליש, אז זה לפני כן.
והוא יגיד מה יענה רבי יוסי, הוא אומר מה יענה רבי מאיר, הוא יגיד אני סופר כמו רבי יוסי, כי ידוע שרבי יוסי אומר שקיעת החמה
כערף עין, זה נכנס, זה יוצא, זה דקה לפני,
זאת אומרת דקה לפני הלילה זה בין השמשות
ודקה לפני הדקה, שתי דקות או שלוש דקות, הוא טובל ומייד הוא יושב לאכול.
"האם עיני הוא מאוחר, דעני או דכהן,
איסא כדא דעני קודם, רב חנינא, היינו רב אלעזר, בין השרשות של רב יהודה מעלה חצי מיל לפני צאת הכוכבים,
ודרבי יוסי כהרף עין לפני צאת הכוכבים, ורבי מאיר כרבי יוסי סביר עליה,
וכי תביל מקמא אחי,
סמוך וחשכה הוא זמן שכיבה קרינן ביה.
אז אנחנו אולי נתקדם עוד טיפה, שנגמור עניין, עוד כמה שורות
בעזרת השם.
אומרת הגמרא, אמר מר,
רב יהודה טען טענה מצוינת לרבי מאיר.
אמר מר, אמר לרב יהודה, לא כהנים מבעוד יום הם טובלים.
ואם הם טובלים מבעוד יום,
אז זה לא יכול להיות כמו שאתה רבי מאיר טוען,
משעה שהכהנים טובלים לאכול בתרומתן
כי אם זה טובים לאכול בתרומתן זה מבעוד יום
אז איך אתה, מבעוד יום ודאי זה עדיין יום אז איך כהנים יכולים לאכול תרומה?
אומרת הגמרא ורבי רכיק אמר לי מי סבר דאנה בין שמשות דידך קמינה אני לא מדבר על בין שמשות כמו שאתה אומר מה רבי יהודה אתה אומר? רש"י אומר חצי מיל כבר הזכרנו כאן כולם מקשיבים לרש"י
שלוש רבעי או שני שליש מין,
נקרא לזה בערך חמש עשרה דקות קודם.
אז באמת אתה אומר, טוב, אם זה זמן ממושך כזה, זה לא אותו זמן.
אני מדבר על בין השמשות של רבי יוסי.
מי סבר דאנה הבין השמשות דידך קאמינא?
אני לא מדבר על בין השמשות שלך שהוא מתמשך על פני רבע שעה בערך.
אנה הבין השמשות דרבי יוסי קאמינא?
דאמר רבי יוסי בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא.
הרף עין מצמוץ העין, ואי אפשר לעמוד עליו.
אז אם כן, אם זה באמת זמן כזה קצר, אז זה בדיוק מתאים.
אני טובל, ואז זה נהיה לילה, כי בין השמשות הוא שנייה.
אומרת הגמרא,
קשיא דעירא במאיר אדרמיר. הרי מה אמרנו בברייתא הקודמת?
משעה שבני אדם נכנסים לכל פיתם בערבי שבתות.
וזה יותר מאוחר, כמו שאמרנו, מישל כהן, אם נכנסים לכל,
בתחום אשתית הכוכבים.
ואחא אמר משום טבילה שהיא קודם בין השמשות.
אז ודאי שיש הבדל.
אומרת הגמרא, תראי תנאי אליבא דרמאיר.
אומרת הגמרא, קשיא דרבלזר של הברייתא על דרבלזר של המשנה.
במשנה מה אמר רבלזר?
שליש לילה.
ומה אמר בברייתא? באיזה ברייתא זאת? ברייתא שנייה?
מה אמר רבלזר? אתם זוכרים? הוא אמר
שקידש היום משעה
בערבי שבתות, רב לזר.
זה הרבה לפני כן, אצלנו הוא אמר,
כאשר רב לזר עד רב לזר,
דברייתא דרב לזר.
שעה שהכהנים קידש היום בערבי שבתות, אז זה לפני צאת הכוכבים,
לפני שקיעת החמה,
כמו כניסת שבת,
ואילו במשנה הוא אומר, מהלילה, הוא מסכים מהלילה, כל המחלוקת שלו זה רק מתי מסתיים.
כאשר רב לזר רב לזר, טריטניאל ברב לזר, והיבית אימה ריש עליו רב לזר היא.
זאת אומרת, הדין שנאמר, משעה שהכוהנים נכנסים לחול בתרומתם, רב לזר לא מסכים לזה, לא כתוב על זה דברי רב לזר.
כלומר, אפשר לתרד שרב לזר הוא באמת,
הוא בעצם סובר מחלוקת, יש מחלוקת של תלמידים של רב לזר, מה אמר רב לזר? אחד אומר, באמת, מצאת הכוכבים, כמו במשנה שלנו,
בברייתא אומר, משקדש היום.
אבל תירוץ שני אומר, לא, רבי לזר במשנה שלנו לא דיבר כלום על ההתחלה, הוא דיבר על סיום קריאת שמע.
זה מה שהוא דיבר. טוב, נראה כאן הלכה אחת.
למדנו. למדנו, בטתח השיעור, משנה. רק נלמד את ההלכה.
כן.
אם מישהו בסיום, אנחנו עושים סיום של ר' ש"ס, ביום ראשון בערב השיעור הזה.
בדרך כלל נשתדל לגמור את השיעור ביום שישי בשמונה ותשע ועשרים.
היום אנחנו קצת איחרנו...
-בשבתות הסיעור למעלה.
כן, למעלה, ליד ארון הקודש. -איזה שעה בדיוק?
שעה לפני מנחה, מה שכתוב, לזוז אחורה שעה.
זמן קריאת שמע של ערבית. בסוף יש קובץ הלכות.
אנחנו נשלים באיזה אופן, אנחנו חייבים עוד 20 הלכות מברכת המזון מהמסכת הקודמת.
זמן קריאת שמע של ערבית הוא משעת צאת הכוכבים. להלכה, כך באמת, רל"ה, דרך אגב, זה הסימן,
כדאי להציץ סימן רל"ה,
שני סעיפים, זה לוקח שתי דקות. זמן קריאת שמע של ערבית הוא משעת צאת הכוכבים. הלכה כמו חכמים,
כמו שרבן גמליאל הציג את חכמים,
שבעצם זה הזמן.
דהיינו משעה שיראו שלושה כוכבים קטנים ואפילו מפוזרים.
אומר כאן בסעיף א',
בר״ל"ה בעניין כמה זמן אחרי השקיעה בצאת הכוכבים נחלקו הראשונים.
וכתב הביאור ההלכה שיש לך תנועות בכל מקום ופי האופק באותו מקום. למעשה בארץ ישראל יש נוהגים להמתין כ-15 עד 20 דקות אחרי השקיעה.
יש נוהגים, שיטת רבנו תם,
תקראו את המאמר של הרב יורם,
כתב מאמר מעניין על העניין של שיטת רבנו תם.
יש נוהגים להמתין ארבעים דקות ויש נוהגים להמתין שבעים ושתיים דקות. כמה זה? מעלה חמישה מיל.
חמישה מיל.
שיטת רבנו תם שהשקיעה היא בעצם מאוד מאוד מאוחרת. שתי שקיעות.
ולכתחילה צריך לקרותה מיד צאת הכוכבים משום זריזים מקדימים למצעות. נמשך זמנה עד חצות.
בדיעבד ימכה לך חצות קודם עלות השחר יצא.
אך נקרא עובר על דברי חכמים.
אם היה אנוס, כגון חולה וכדומה,
לא קרא לפני עמוד השחר, נגיד מנתח בחדר חולים,
בבית חולים,
גמר את הניתוח,
יכול להיות שיקרא, או מישהו בצבא, במשמרת,
לא יגיד, אני עוזב את המשטרה, רק עוד קצת, שמע, זה רוצח, אדוני, יש לך תפקיד, תעשה.
אבל גמרת,
יש עוד זמן,
עמוד השחר קורא בחוטא עד הנצח אמר,
אך לא יאמר ברכת תשכיבנו,
השקייבנו לא יגיד, אם זה כבר זמן שלא...
כן, אחרי עלות השחר.
אסור להתחיל לאכול סעודת קבע חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית.
ליטור מה שהוא אפשר,
כן, פת בשיעור יותר מחביצה,
אבל טעימה בעלמה מותרת.
הוא אומר בה, כלומר פת הוא פת הבא בחיסנים, פחות מחביצה, ומיני ביצה זה 56 גרם, נגיד,
חצי פיתה יכול להיות, כמה זה פיתה? 100 גרם?
קצת פחות מחצי פיתה או מיני פירות, כל כמות שהוא.
אבל טעימה בעלמה מותרת. כמו זה, אסור להתחיל שום מלאכה סמור בזמן קריאת שמע, שאם יבטל קריאת שמע בזמן המחמת התעסקות במלאכה.
כן, מסכת שבת, במי מדליקים. במקום שהצורך יש לסמוך להקל, חוץ מלהתחיל מלאכות שאין רגילות להפסיק בהן באמצע,
כן, כמו בורסקי, הסתפר, להיכנס למרחץ וכולי.
או דיון בבית דין.
אם עבר והתחיל לאכול או להתעסק למרות האיסור, כשיגיע זמן קרית שמע, מפסיק וקורא קרית שמע בלא ברכותיה.
התחיל בהיתר, אין צריך להפסיק.
הרוצה לאכול ואין לו אפשרות להמתין עד לאחר שיקרא קרית שמע,
יעמית שאומר שאינו אוכל שיזכירנו.
קורה דבר כזה, אדם בא לחתונה,
אז יש ערבית, הוא איחר לחתונה,
ועכשיו האוטובוס עומד לצאת, הוא רוצה לטעום,
אז מה יעשה?
יעמית שאומר,
ויגיד לו, תשמע, אחד או שניים שומרים,
תזכירו לי שלא התפללתי ערבית.
אבי מאיסה, כמה פעמים שהיה צורך בזה.
וערוך ה' לעולם אמן ואמן.
::::::
