שלום לכם, היום נדבר על המושג קריאת התורה.
ביהדות
קוראים בתורה שלוש פעמים בשבוע, בימים שני, חמישי ושבת.
למה דווקא הימים הללו, שני, חמישי ושבת? הרעיון הוא שלא יהיה יותר משלושה ימים בלי תורה.
התורה היא החיים שלנו.
התורה היא עמוד הענן שנותן לנו את הכיוון בחיים.
אנחנו צריכים כל כמה ימים להתמלא מחדש בתורה.
הפרשיות שאנחנו קוראים לקוחים מחמישה חומשי תורה,
ספר בראשית, שמות ויקרא במדבר דברים.
החומשים הללו מחולקים לשבועות.
כל שבוע אנחנו קוראים קטע נוסף.
פעם, אגב, היו מחלקים את הפרשיות למהלך של שלוש שנים.
היום מקובל לעשות את זה בשנה, אנחנו מתחילים בתחילת שנה, שזה שמחת תורה,
אנחנו מתחילים פרשת בראשית ומסיימים את הפרשייה האחרונה, וזאת הברכה שנה לאחר מכן.
כל שבוע, כאמור, אנחנו קוראים קטע אחד.
בימים שני וחמישי אנחנו קוראים קטע מתוך הפרשייה הגדולה שנקרא בשבת הקרובה.
מה קורה בקריאת התורה?
דבר ראשון, אנחנו מוציאים ספר התורה. ספר התורה נמצא בארון קודש,
מקום שבו מאחסנים בקדושה ובטהרה את ספרי התורה כל השבוע.
אנחנו פותחים את ארון הקודש, כל הקהל עומד על רגליו,
כי כביכול השכינה,
הקדוש ברוך הוא,
יוצא מארון הקודש. לא הוא כמובן, אבל הגילוי שלו, שכינתו,
מופיעה עכשיו פה בבית הכנסת.
אנחנו קמים לאות כבוד ואומרים את הפסוקים הבאים:
ויהי בנשוא אהרון ויאמר משה,
קומה השם ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך.
הפסוקים הללו לקוחים מתיאור שבזמן שעם ישראל היה במדבר סיני, כאשר הוא הגיע ממצרים לארץ ישראל,
ארון ברית השם,
אהרון שבו היו שתי לוחות הברית שעליו היו הקרובים,
שני פסלי מלאכים שהיו מעליו,
הוא בעצם התווה את הדרך לעם ישראל מתי לנוח ומתי לנוע במסעות שלהם.
כאשר אהרון קם, כאשר התחילו להניף את אהרון, להסיע את אהרון,
אמר אהרון הכהן,
ויהי בנשא אהרון ויאמר משה,
משה ואהרון,
קומה השם ויפוצו אויביך.
כביכול הקדוש ברוך הוא קם,
ואויביך, האויבים שלך, יפוצו לצדדים.
הרעיון שהארון הוא מעין ספר התורה.
גם ספר התורה, כאשר הוא מגיע לבית כנסת,
מופיע גילוי של השם, הקדוש ברוך הוא מופיע,
ואנחנו קמים לכבודו.
ספר התורה מגיע לבימה שבמרכז בית הכנסת,
בינתיים כולנו מנשקים אותו לאות כבוד,
וכאשר הוא מגיע לבימה בבית הכנסת,
אנחנו מניפים אותו ומראים אותו לקהל.
כאן יש חילוקים שונים בין העדות השונות.
על פי עדות המזרח קודם כל מגביעים את ספר התורה, כלומר מראים את ספר התורה, את הקלף של הספר תורה, את האותיות לקהל, ורק לאחר מכן קוראים את הפרשייה המדוברת.
לפי עדות אשכנז זה הפוך.
קודם כל קוראים, ולאחר סיום הקריאה מראים לקהל.
שורש המחלוקת הזו לקוח מתורת הנסתר, שיש ויכוח
בין חכמי הנסתר של עדות המזרח ובין חכמי הנסתר של עדות האשכנז,
מה קודם למה?
ראייה או לשמיעה?
האם האיבר הרוחני הוא העין או האיבר הרוחני זה האוזן?
כלומר, איפה האדם יותר מתחבר עם המימד הרוחני?
על ידי ראייה או על ידי שמיעה?
על פי עדות המזרח,
על ידי ראייה. ולכן קודם כל מראים את ספר התורה ולאחר מכן שומעים את הפרשייה.
על פי עדות אשכנז זה הפוך. קודם כל שומעים,
קולטים בשמיעה באוזן ורק לאחר מכן רואים.
קוראים את ספר התורה וכעת עולים עליות.
מה זאת אומרת עולים עליות?
מכבדים אנשים מהקהל לבוא ולקרוא את החלק שלהם בתורה.
בשבת אנחנו מעלים שבעה עולים,
בימים שני וחמישי אנחנו מעלים שלושה עולים,
כהן, לוי וישראל. עם ישראל כידוע מחולק לשבטים, כיום השבטים הידועים לנו, שאנחנו כולם צאצאים שלהם, זה שבט הכהונה, שבט לוי,
ושבט יהודה, שכולנו, כל מי שהוא לא כהן, שייך אליו.
בתוך שבט הכהונה יש כהנים ולוויים.
זה חילוקים שונים של משפחות בתוך שבט לוי.
אנחנו מעלים קודם כל כהן, החשוב ביותר, לאחר מכן לוי, לאחר מכן ישראל.
בשבת מעלים כהן, לוי וחמישה ישראלים.
בעבר כל מי שהיה עולה לתורה, היה קורא בעצמו
את הקטע שהוא אמור עכשיו לראות בפרשיית השבוע.
עד היום יש עדות שכך זה נהוג, חלק מהעדות יש בעל קורא, כלומר מישהו אחד שקורא,
יש גם אצבע, כלומר איזשהו מקל שמראה
איפה בדיוק קוראים בתורה,
והעולה שלא קורא, הוא מברך את ברכות התורה.
מהם ברכות התורה? זה הברכות הבאות.
דבר ראשון, העולה אומר,
ברכו את השם המבורך.
כביכול אנחנו מברכים את הקדוש ברוך הוא שהוא גם כך מבורך.
והקהל כולו עונה,
ברוך השם המבורך לעולם ויעד.
כולנו מצטרפים יחד לברכה לריבונו של עולם.
ואז,
בעל העולה אומר את הביטוי הבא:
ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם,
אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו,
ברוך אתה השם נותן התורה.
ישנן שלוש ברכות שנקראות ברכות התורה,
שאנחנו אומרים אותן כל בוקר בבית הכנסת.
ברכה הראשונה: ברוך אתה השם אלוהים מלך העולם,
אשר קידישנו בצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה.
ברכה שנייה,
והרב נא השם אלוהינו את דברי תורתך בפינו,
בפיות עמך בית ישראל,
ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל,
כולנו יודי שמך ולומדי תורתך לשמה.
ברוך אתה השם המלמד תורה לעמו ישראל.
והברכה השלישית,
שאומרים לנו חכמים שהיא המעולה שבברכות, ואותה גם מברך העולה כאשר הוא עולה לקרוא בתורה.
כפי שאמרנו, ברוך אתה השם אלוהיך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
מדוע הברכה הזו היא כל כך חשובה ואותה גם מברכים שעולים בבית כנסת לקריאה בתורה?
מפני שהברכה הזו מבטאת את כל הרעיון של תורת ישראל.
תורת ישראל
זה לא טקסט פילוסופי רוחני.
אנחנו לא מברכים ברוך אתה השם אלוהיך העולם אשר נתן לנו את האפשרות להגות ולהתעסק בדברי תורה מופשטים.
אנחנו מברכים ברוך אתה השם אלוהיך העולם
אשר בחר בנו מכל העמים. כלומר,
יש כאן מציאות חיים לאומית של עם ישראל.
יהדות זה לא רק דת.
יהדות זה מציאות של עם שחי עם כל העוצמות שלה,
בחיים בריאים ושמחים,
מלאי כלכלה, צבא, יצירה, שמחה, משפחה,
ומתוך כך מברכים על התורה.
התורה היא ביטוי לחיים של עם ישראל, ולא רק איזה טקסט אינטלקטואלי.
לכן הברכה הזו היא כל כך חשובה,
וזו הברכה שנבחרה להיות הברכה שפותחת את
קריאת התורה כאשר קוראים בבית הכנסת.
לאחר מכן, בעל הקורא או העולה עצמו קורא את הקטע,
ואז מברכים ברכה בסוף הקריאה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,
אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו,
ברוך אתה ה' נותן התורה.
מודים לריבונו של עולם על כך שנתנו תורת אמת,
נטע את חיי העולם בתוכנו,
מאפשר לנו לחיות חיים מלאי תורה,
מלאי קשר לממד הערכי,
לממד הרוחני,
והעולה חוזר למקומו בבית הכנסת.
כך, כפי שאמרנו, עולים שלושה עולים בימים שני וחמישי,
בשבת עולים שבעה עולים, יש כאלה שמוסיפים, בעיקר בשבתות, עולים נוספים, כאשר יש שמחה בבית הכנסת,
יש בר מצווה או שבת חתן,
מכבדים אנשים נוספים ומסיימים את הקריאה בתורה.
בשבת, אחרי הקריאה מתוך חמישה חומשי תורה,
מהקלף של הספר תורה,
קוראים לאחר מכן הפטרה,
שזה פרק מהנביא שקשור באיזשהו תוכן אל הפרשייה שעסקנו בה במהלך השבת הזו.
בימים מיוחדים כמו ראשי חודשים,
תעניות,
ימי צום או חגים,
יש גם קריאות מיוחדות, מוצאים ספרי תורה נוספים, קוראים בפרשייה שקשורה לפסח, בימים של פסח,
פרשייה שקשורה לסוכות, בימים של סוכות.
בחנוכה חכמים תיקנו גם קריאה בפני עצמה
לכל מועד ולכל ציון בעם ישראל יש קריאה מיוחדת, הכל מתחבר אל התורה.
ואז
גוללים את ספר התורה, כלומר, מכסים אותו מחדש, סוגרים אותו,
ומחזירים אותו לארון הקודש, שמלווים אותו בפסוקים,
ובהנכו יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.
כלומר,
כאשר אהרון ברית ה' במסעות עם ישראל במדבר,
הונח כביכול הקדוש ברוך הוא נח, כביכול עם ישראל נח.
אז גם פה, כשאנחנו מחזירים את הארון לארון הקודש,
אנחנו חוזרים,
נותנים לעצמנו עכשיו את האפשרות לחיות מחדש אחרי שהשכינה, אחרי שהתורה הייתה בתוכנו,
וכעת אפשר לנהל את החיים מתוך אותם כיוונים רוחניים עמוקים שנחשפנו אליהם בקריאת התורה.
תודה לכם שהייתם עמנו. ניפגש בעזרת השם בפעמים הבאות.
