תורת המשחקים

בילדותנו שיחקנו המון. מאז שגדלנו משחק נראה לנו כמו בזבוז זמן. כלומר אנחנו משחקים עם הילדים שלנו כי הם עדיין ילדים" אבל כשיגדלו גם הם ינטשו את עולם המשחקים לטובת דברים הרבה יותר חשובים. בכלל" צמד המילים הללו "משחק חשוב" לא נראה אפשרי" הרי אם זה משחק זה לא חשוב ואם זה חשוב זה לא משחק. תרבות הגויים מלאה במשחקים" כדורגל" כדורסל ושאר תחרויות שמשחיתות את הזמן לריק. אולי מוטב כך" שייאבקו במגרשי הספורט ולא בשדה הקרב" אבל אנחנו שזכינו לתורה ולייעוד אלוקי" מה לנו ולמשחקים?
אנחנו מסבירים לעצמנו שיש ערך חינוכי במשחק עם הילדים" הרי יש משחקים שמחזקים את המוטוריקה העדינה וכאלה שמועילים לזיכרון" יש שמפתחים את החשיבה המופשטת ואחרים שמסייעים להבעה מילולית" אבל האם יש ערך סתם במשחק לשם משחק?
אולי מדרש אחד מיוחד יכול להאיר את העין. כולם יודעים לומר בעל פה מה עושה הקדוש ברוך הוא מיום שברא את העולם" הוא מזווג זיווגים" כך התרגלנו. אבל יש מדרש שאומר אחרת ואפילו מגלה לנו כביכול את "סדר יומו" של הקב"ה: "ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה. שניות" דן את העולם" כיון שנתחייב העולם כליה יושב על כיסא של רחמים. שלישיות זן את העולם מקרני ראמים ועד ביצי כינים. רביעיות יושב ומשחק עם לויתן" שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו…" (עבודה זרה ג" ב).
אם כן" הקדוש ברוך הוא לומד תורה בתחילת היום" וזה מובן" הרי הסתכל הקב"ה בתורה וברא את העולם" ובתחילת היום חוזר הקב"ה אל התכנית של העולם. אחר כך הוא דן ומגלה את הפער בין התכנית לבין המציאות שעל פי הדין ראויה היתה להיענש" אך הוא מרחם עליה. כיון שמרחם הרי הוא זן את כל היצורים. עד כאן אין הפתעות וניתן היה לצפות שכך כביכול תוצג ההנהגה האלוקית בעולם. אבל בסוף היום מתרחש פלא: "רביעיות – משחק עם הלויתן". לשמוע שהקב"ה לומד תורה" דן וזן את העולם זה צפוי" אבל לא היינו מצפים שיסיים את יומו במה שנראה כביכול כמעשה ילדותי" במשחק עם לוויתן.
המהר"ל מבאר שהמשחק מבטא את עצם השמחה של הקב"ה בברואיו. הוא עכשיו לא שופט אותם לא דן ולא זן" אלא מתענג עליהם" דבר שבא לידי ביטוי במשחק. משחק שאינו תחרותי מאפשר להיות ביחד" להיפגש" להתענג.
להבדיל" כהורים אנחנו לומדים תורה ומציבים עמדה תורנית כלפי הילדים. אנחנו גם "דנים" אותם" כלומר מופקדים על חינוכם" ו"זנים" אותם כלומר דואגים לכל צרכיהם. אבל יש גם ערך במשחק איתם" לא רק בשביל לחנך ולפתח את היכולות שלהם" אלא סתם בשביל להיות ביחד" בשביל הזדמנות להתענג על עצם הקשר איתם.
במידה רבה זו גם מהותה של השבת" בעוד שבמהלך השבוע אנחנו כל הזמן מציבים מטרות שעלינו לכבוש" מנסים להשלים את מעשה בראשית" בשבת אנחנו מצווים לראות כאילו כל מלאכתנו כבר עשויה ושלמה" וכל שנותר הוא להתענג על ה"היות". לכן המבחן של המלאכים המלווים מבית הכנסת הוא מבחן שלום הבית" האם הנרות דולקים" האם השולחן ערוך" כך שנוכל להתבונן זה בזה" לשבות ביחד.
המשחק" ה"ביחד" שאין בו ציפייה ויש בו רק קשר" כל כך חסר במרוץ חיינו" זה נכון בין הורים וילדים" זה נכון בין בני זוג. מתברר שלפעמים משחק זה דבר ממש חשוב.