הרב ליאור אנגלמן
אכילה היא פלא. אנחנו לוקחים דבר מן הדומם” החי או הצומח” מכניסים אל תוכנו” חלק מהמאכל מופרש החוצה (ועל פי הרב חרל”פ זהו חלק הרע של עץ הדעת טוב ורע) וחלקו נעשה חלק מגופנו” עצמנו ובשרנו. המזון הופך לדם” והדם הוא הנפש” לא פחות מזה. אין פלא שאנחנו נזהרים מלהכניס אל קרבנו מאכל שאסרה תורה” מפני שמאכל טמא הופך להיות חלק מאתנו ועבירה מטמטמת את האדם. אבל מסתבר שלא די בכך” חז”ל הקפידו שכל הקשר אל האוכל יהיה מוקפד” הם דיברו במסכת דרך ארץ על סכנת הגרגרנות אפילו הדריכו בכמה לגימות ראוי לשתות כוס מים. הם חילקו במסכת שבת את האנשים על פי השעה שהם אוכלים בה בבוקר” והרחיבו הרבה בהכרת הטוב שאמורה לבוא לידי ביטוי קודם האכילה ולאחריה.
הם גם הרחיבו מאד במסכת ברכות” גיטין ומסכתות נוספות בערכו הבריאותי של כל מאכל” הדריכו כיצד לאכול תמרים ובאיזה מינון” הורו מהו המינון הראוי לאכילת עדשים וכד’. בכל הדרכה כזאת יש צד פנימי נסתר אבל גם הדרכה מעשית גלויה. יש שטועים לחשוב שהקפדה על מאכל בריא כמו על בריאות הגוף בכלל זהו עסק “חילוני”” אבל אם מעמיקים בזה כמעט אפשר לומר שההיפך הוא הנכון. לו יצויר חלילה שהעולם הכופר בה’ אכן צודק והעולם הזה לא נברא והוא מתנהל באקראיות חסרת פשר” אם כן אין משמעות אמתית לחיים וממילא שמירת הבריאות גם היא חסרת משמעות” אבל דווקא הידיעה שהעולם נברא וגופנו הוא לבוש הדור לנשמה” לבוש שבלעדיו לא נצליח לממש את שליחותנו בחיים – הידיעה הזאת מחייבת אותנו להיזהר בשמירת הגוף הזה זהירות יתרה.
מאכל כבר דרשו היטב לפניי הוא ראשי תיבות – מה? איך? כמה? למה? ארבע שאלות שחייב אדם לשאול את עצמו לפני אכילה.
מה אני אוכל? האם המאכל כשר? האם המאכל בריא? והתאפקתי מלכתוב “להבדיל” מפני שבמידה מסוימת מאכל שאיננו בריא לוקה בכשרותו בשבילי. הרי איך אפשר להכשיר מאכל שמכשיל אותי בציווי להישמר מאד על נפשי.
איך אני אוכל? בדרך ארץ? בגרגרנות? בבהילות שיש בה סכנה? לבדי או עם אנשים שזקוקים להסב על שולחני?
כמה? זה יכול להיות כשר למהדרין” זה יכול להיות בריא” אבל הכול במידה. אכילה מרובה מכבידה על הגוף במקום שתחייה אותו.
למה? אני אוכל כי אני זקוק לזה עכשיו או שתסכול” מתח ועצבות מחפשים פיצוי? אבל שאלת הלמה היא השאלה הכי חשובה” שהרי הדחף לאכול הוא הדחף לחיות. למה אני אוכל זו שאלה נרדפת ללמה אני חי” וככל שהתשובה לשאלה הזאת מדוקדקת יותר האכילה נעשית גבוהה ומקודשת יותר.
