מבט חדש על בריאת העולם

בפרקי הנחמה של ישעיהו (פרק מ והלאה)” יש חזרה אל בריאת העולם. הקב”ה מכריז שוב ושוב כי הוא שברא את הכל: “שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה” (מ” כו); “כֹּה אָמַר הָאֵל ה’ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ” (מב” ה); “כִּי כֹה אָמַר ה’ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי ה’ וְאֵין עוֹד” (מה” יח).
זהו המקום הראשון בתנ”ך” לאחר התורה” שבו נזכר שהקב”ה ברא את העולם. עד לימי ישעיהו לא היה כלל צורך להזכיר זאת. עובדה זו ודאית ומובנת מאליה כל כך עד שאין צורך לציינה ולדון בה. לאורך קורות ישראל בתנ”ך” קרבת ה’ לישראל והשגחתו עליהם היו מוחשיים כל כך” עד שמציאות ה’ הבורא ושלטונו על העולם מילאו את דעת בני האדם.
אך בימי ישעיהו מופיעות לראשונה קריאות מאת ה’ לישראל להתבונן” לחקור ולדרוש ולהיווכח כי הוא הבורא – “הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ… הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת… שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה” (מ” כא-כו).
מה השתנה? מדוע נוצר צורך להזכיר את המובן מאליו? הרד”ק (מב” ה) שאל זאת וכך הוא עונה: “הענין הזה אמרו הנביא כמה פעמים לפי שהיו בדורו בעלי אמונה רעה שהיו מאמינים כי העולם לא נברא אלא כך היה קדמון… ויש שהיו מאמינים כי העולם [נוצר ב]מקרה אין לו בורא… ומפני האמונות הרעות ההם היה שונה [=חוזר] תמיד [על] הענין הזה כי השם יתעלה הוא בורא העולם ומחדשו והוא מוציאו מאין ליש…”. כלומר בדורו של ישעיהו הופיעו לראשונה בישראל דעות הכופרות בבריאת ה’ את העולם! לדעות שכאלה לא היה כל יסוד בדורות הקודמים. אך הן החלו להופיע כחלק מן הנפילות המוסריות שהתחוללו באותם הדורות בישראל. אל מול מצב זה מודיע ה’ לישעיהו כי הוא שולח אותו “לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ”. אנשים רבים מישראל נמצאים בחשכה רוחנית וישעיהו נשלח להוציאם ולהזכיר להם את יסודות האמונה.
אולם כמו במקרים אחרים בתנ”ך” דווקא ירידת הדורות והמצבים הקשים שבאו על ישראל מובילים לבסוף אל גילויי קדושה חדשים. דווקא על רקע הזכרת בריאת העולם” מודיע הנביא כי ישנו מעשה בריאה נוסף: “וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה’ בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה. כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ” (מג” א-ב). כשם שהקב”ה נקרא בורא העולם” כן ראוי לקרוא לו בורא ישראל. עם ישראל הינו בריה שונה ונשגבת הנעלית מעל כל חוקי הטבע. הקב”ה מוביל אותם באופן ישיר” תוך ניצחון על כוחות היקום החזקים ביותר – המים והאש.