בספר חגי מתואר תהליך מיוחד של קרבת ה’ אל ישראל” ושל תשובת ישראל אל ה’ בחודש אלול” אשר הביאו לבניין בית המקדש השני באומץ לב עצום.
בשנת 3338 לבריאת העולם נחרב בית המקדש הראשון וישראל גלו מארצם. המהלך העצום של בניית עם ישראל בארצו” אשר החל ביציאת מצרים והמשיך בתהליכי בניית הארץ והמקדש” פסק.
ארבע עשרה שנה מאוחר יותר פסקה הנבואה מישראל עם נבואתו האחרונה של יחזקאל (יחזקאל מ” א) . חושך הגלות העמיק כאשר נסתמה אוזנם של ישראל מלשמוע את דבר ה’ אשר ליווה אותם מאז בחירת ה’ באברהם אבינו.
מאז והלאה התנהלו ישראל בגלות כעיוורים בחושך. גם כשחלה פקידת כורש (בשנת 3390 לבריאה” 38 שנה לאחר הפסקת הנבואה) ומקצת מעם ישראל שב לארצו” לא חזרה הנבואה ולא היה לישראל מי שיודיע את אשר ציווה ה’. רוב העם נשאר בגלות” וגם העולים נכנעו אל תכתיביה של אימפריית פרס אשר מנעה את בניין בית המקדש כבר בתחילתו (עזרא ד” כג-כד).
—
בא’ באלול שנת 3408 לבריאת העולם חזרה הנבואה לעם ישראל!” תקופה ארוכה לאחר שנסיון בניית הבית השני נכשל” בית המקדש עמד בשממונו” ושבי הגולה עמדו בשפלותם” דיבר ה’ עם חגי הנביא (חגי א” א-ד) וציווה על ישראל להתעלם מגזירת המלכות ולהתחיל לבנות את המקדש: “בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי [בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה’ בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה’ לְהִבָּנוֹת. וַיְהִי דְּבַר ה’ בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר. הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב…”. הקב”ה מבליט מאד את הפער בין חשבונותיו וסברותיו של עם ישראל” אשר הסיקו מן האיסור המלכותי כי עדיין לא הגיעה עת הגאולה” ובין ציווי ה’ אשר מודיע ומצווה: הגיע הזמן!
עם ישראל אשר צווה למרוד בפקודת המלך שמע את הדברים” קיבל אותם” ולאורך רוב חודש אלול הוא עיכל את בשורת חזרת דבר ה’ ויירא אותו” – “וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֵיהֶם וְעַל דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה’ אֱלֹהֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי ה'”. אך טרם מלאם ליבם של ישראל לבצע את ציווי ה’ מפחד המלכות (מצודת דוד שם” יג). על כן שב ה’ ודיבר עם חגי ביום כ”ד באלול והודיע להם את קרבתו אליהם בארבע מילים: “וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה’ בְּמַלְאֲכוּת ה’ לָעָם לֵאמֹר אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה'” (יג). זהו ביטוי מיוחד של קרבת ה’ אל ישראל בחודש אלול” אך הקב”ה לא הסתפק בכך” והעיר את רגשות הקרבה של ישראל אליו – “וַיָּעַר ה’ אֶת רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶת רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם …”. אז שמעו העם והחלו להתעסק בבניית בית המקדש” כפי שנאמר מיד בהמשך (יד-טו): “וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית ה’ צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם. בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ”.
בחודש אלול התרחש אפוא תהליך של תשובה אל ה’ ואל המקדש” אשר ראשיתו בחזרת מעלת הנבואה לעם ישראל” ואחריתו בבנייה המוצלחת של בית המקדש השני.
